ספר מצוות גדול, לאוין, רמזים

1 לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אסרה תורה בהם הקיום והשיתוף:

2 לא תחללו את שם קדשי בארנו שם מהו חלול השם והעונש:

3 לא תעשון כן לה' אלהיכם בארנו שם איסור מחיקת שמות הקדושים ואסור נתיצת אבן אחת מן המקדש:

4 לא תנסו את ה' בארנו שם מהו נסיון ושמות' לנסות במעשר:

5 לא תשנא את אחיך בלבבך שם בארנו מצוה זו שמותר לשנוא אדם רשע שאין מקבל תוכחה:

6 שלא להלבין פני אדם בישראל שנא' הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא:

7 שלא להונות עבד שברח מח"ל לארץ שנ' עמך ישב בקרבך וגו':

8 שלא לענות אלמנה ושלא לענות יתום שנ' כל אלמנה ויתום לא תענון ומי שלבו נוקפו למנו' בב' לאוין ימנה שלא להונות עבד שובח מח"ל לארץ שנא' לא תוננו:

9 שלא לרגל בחברו שנא' לא תלך רכיל בעמיך שם בארנו הלכות לשון הרע:

10 לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חברו:

11 לא תקום בארנו שם מה היא הנקימה:

12 לא תטור בארנו שם מה היא הנטירה:

13 אפי' זקן גדול אסור לפרוש מן התורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכתיב השמור לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים:

14 שלא לפנות אחר ע"ז לא במחשבה ולא בדבור ולא בראייה שנא' ופן תשא עיניך השמימה וראית השמש ואת הירח וגו' ונאמר אל תפנו אל האלילים ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגו':

15 שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנ' לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו':

16 שאנו מוזהרים על ברכת השם שנאמר אלהים לא תקלל ובאל שום אזהרה הואיל ונאמר בעונש ונקב שם ה' מות יומת ה"ז מצות ל"ת וזדו הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד ה"ז ל"ת חוץ ממילה ופסח שהם בכרת והם מ"ע:

17 נאמ' בדברו' ולא תעבדם אזהרה שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה לעבוד בהם:

18 נאמר בפ' משפטים ולא תעבדם מקרא זה ללמד על המגפף והמנשק לכל ע"ז ואפי' שאין דרך עבודתה בכך:

19 שלא להשתחות לשם ע"ז אפי' אין דרך עבודתה בכך שנ' לא תשתחוה להם:

20 לא תעשה לך פסל וכל תמונה להזהיר על העושה לעצמו ואע"פ שלא עבדה:

21 ואלהי מסכה לא תעשו להזהיר אף על העושה אותה לגוי:

22 שלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף:

23 שלא להדיח בני ישראל אחר ע"ז שנ' ולא ישמע על פיך:

24 שלא להינות בממון עיר הנדחת שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

25 שלא לבנות עיר הנדחת שנ' לא תבנה עוד:

26 שלא להסית אדם מישראל אחר ע"ז שנא' במסית לא יוסיפו לעשות שם בארנו הלכות מסית:

27 שלא לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו:

28 שלא לעזרו בשום עזר שנאמר לא תשמע אליו:

29 שלא להצילו שנאמר לא תחוס עינך עליו:

30 שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר לא תחמול עליו:

31 אם יודע המוסת על המסית חובה שלא ישתוק ממנה שנאמר לא תכסה עליו:

32 שלא להתנבא בשם עבודה זרה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית:

33 שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז אפילו נתן אות או מופת שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:

34 שלא להתנבא בשקר שנא' ומת הנביא ההוא:

35 שלא לירא מהריגת נביא שקר שנא' ולא תגור ממנו:

36 שלא לשאול באוב שנאמר לא ימצא בך שואל אוב:

37 שלא לשאול בידעוני שנא' וידעוני:

38 שלא לעשות מעשה אוב שנ' אל תפנו אל האובו':

39 שלא לעשות מעשה ידעוני שנ' ואל הידעונים:

40 שלא להעביר מזרעו למולך שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך:

41 שלא להקים מצבת אבן אחת שנ' ולא תקים לך מצבה:

42 ופסל ומצבה לא תקימו לכם ותניא בת"כ להזהיר בא על המקים פסל אע"פ שלא עבדו ולא עשאו:

43 שלא ליתן אבן משכי' להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים שנ' ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות:

44 שלא ליטע אילן במקדש שנ' לא תנוע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ואפי' אכסדראות של עץ אסור לעשות במקדש ש' כל עץ:

45 שלא ליהנות מע"ז ומכל משמשיה שנ' לא תביא תועבה אל ביתיך ודברים האסורים למכור להם ואל יעתיק אדם במצוה זו הלכות יין נסך כלל כי אם במצות השמר לך פי תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו המסודר בעניין איסורי מאכלות:

46 שלא ליהנות מציפוי לעבד שנ' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך:

47 שלא לכרות ברי' לשבעה עממים בארצינו שנ' לא תכרות להם ברית:

48 שלא ליתן חניי' לגוי בקרקע בא"י שנ' לא תחנם ודרשו בו לשון חן וחנייה וחנם:

49 שלא להושיב אחד משבעה עממי' בארצינו שנא' לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי ולא הוצרך מקרא זה אלא בכנעניים הדרים בח"ל שלא נצתוינו להורגם:

50 שלא ללכת בדרכי האמורי שנ' ולא תלכו בחוקות הגוי וגו' ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו:

51 שלא לנחש שנ' לא תנחשו:

52 שלא לקסום שנ' לא ימצא בך וגו' וקוסם קסמים:

53 שלא לעונן שנ' לא תעוננו:

54 שלא לחבר חבר שנ' לא ימצא בך וגו' וחובר חבר:

55 שלא לכשף שנ' לא ימצא וגו' ומכשף:

56 שלא לדרוש אל המתים שנא' ודורש אל המתים:

57 שלא לגלח בתער פאת הראש שנא' לא תקיפו פאת ראשכם:

58 שלא להשחית פאת הזקן בתער שנ' לא תשחית פאת זקנך:

59 שלא יהיה כלי גבר על אשה ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה:

60 שלא ילבש גבר שמלת אשה ושלא יתקן איש בתיקוני אשה:

61 שלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע ששריטה בצבע שנ' וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם:

62 שלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנ' ושרט לנפש לא תתנו בשרכם ושריטה וגדידה אחת היא:

63 נאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובכהני' לא יקרחו קרחה בראשם ובג"ש קרח הקרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת ולחייב ישראל על קרחת הראש כבין העינים:

64 השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לאו זה נאמר אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח ואחרי כן מצאתיו במסכת סוטה:

65 וביום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה שם בארנו מ' אבות מלאכות חסר א' ותולדותיהן האסורין הנוספין עליהם מדברי סופרים:

66 שלא יצא אדם חוץ לתחום בשבת שנא' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

67 שלא ישרופו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא הדין לשאר עונשים:

68 שלא לעשות מלאכה בי"ה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו:

69 שלא לאכול ולשתות בי"ה שנ' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה וכל שיש בו כרת או מיתה ה"ז באזהרת לאו, ובארנו שם הלכות עינוי י"ה של תורה ושל דבריהם ועניין התקיעה של אחריו:

70 שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח כמו שכתוב שם:

71 שלא לעשות מלאכה בז' של פסח כמו שכתוב שם:

72 שלא לעשות מלאכה בחג השבועות כמו שכתוב שם:

73 שלא לעשות מלאכה בר"ה כמו שכתוב שם:

74 שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות כמו שכתוב שם:

75 שלא לעשות מלאכה בשמיני החג כמו שכתוב שם בארנו שם הלכות י"ט והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט מן המנחה ולמעלה:

76 שלא לאכול חמץ בפסח שנ' לא יאכל חמץ בארנו שם שביום בו י"ד מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין לאו לרבי שמעון ולר' יהוד שהלכה כמותו יש בו לאו:

77 עח המניח חמץ ברשותו בפסח עובר שני לאוין שנ' לא יראה לך שאור בכל גבולך, ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם ואיסור חמץ עצמו השאור שבו מחמיצי' אחד הוא שנא' ולא יראה לך חמץ:

79 שלא לאכול דבר שיש בו תערובות חמץ שנא' כל מחמצת לא תאכלו בארנו במצות אלו הלכות חמץ ותערובתו והגלת הכלים הבלועים מחמץ:

80 ‪‬ואלה הם לאוין מסדר נשים לא יהיה קדש מבני ישראל ולא תהיה קדשה מבנות ישראל פירש אונקלוס שלא ישא ישראל שפחה ולא תינשא בת ישראל לעבד ועניין לאו אחד הוא ובארנו שם מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה:

81 שאר' כסות' ועונתה לא יגרע בארנו שם דין המזונות והכסו' והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים ודין לוותה ואכלה ודין מניעת קרובים מלבא לבית והרחקת פריצים ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא את אשתו ממקומה, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה ובן ישאר עם אמו עד שש והבת לעולם ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס ודין אשה מברחת ואין איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים:

82 שלא יחזיר אדם גרושתו אחר שנשאת לאחר או נתארסה לאחר שנ' והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה שם בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה, ודין יצא קול של פסול על הגט:

83 שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנ' לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

84 שלא יגרש האונס את אנוסתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

85 אל תחלל בתך להזנות' תניא בספרי ובסנהדרין זה המוסר בתו שלא לשם אישות ובדרך רמז אמרו שם בתלמוד זה המשיא בתו לזקן:

86 שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

87 פח הזהירה תורה על מנחת קנאות שנ' לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:

89 שלא לגלות ערות האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמ' ערות אביך לא תגלה:

90 שלא לגלות ערות אחי האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנ' ערות אחי אביך לא תגלה:

91 שלא לגלות ערות אשת האב שנא' ערות אשת אביך לא תגלה אף לאחר מיתת האב:

92 שלא לגלות ערות אמו אפילו היה אנוסת אביו שנא' ערות אמך לא תגלה:

93 שלא לגלות ערות אשת הבן שנ' ערות כלתך לא תגלה:

94 ואת זכר לא תשכב משכבי אשה:

95 ובכל בהמתך לא תתן שכבתך:

96 ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה:

97 ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמא' בה ונא' לא תנאף ואין ניאוף אלא באשת איש שנא' מות יומת הנואף והנואפת ובלאוין אלו נאמ' אלו נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה:

98 שלא לגלות ערות בת הבן שנא' ערות בת בנך לא תגלה:

99 שלא לגלות ערות בת הבת שנ' ערות בת בתך לא תגלה:

100 שלא לגלות ערות הבת ורבותינו למדוה יש מהן בקל וחומר ויש מהן בגזרה שוה:

101 שלא לגלות ערות אשה ובתה שנ' ערות אשה ובתה לא תגלה:

102 שלא לגלות ערות אשה ובת בנה שנ' את בת בנ':

103 שלא לגלות ערות אשה ובת בתה שנא' ואת בת בתה:

104 שלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו שנאמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה:

105 שלא לגלות ערות אחותו אפי' היא מאנוסת אביו שנ' אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה:

106 ערות אחות אביך לא תגלה:

107 ערות אחות אמך לא תגלה:

108 ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה, עליה בחיה:

109 ערות אשת אחיך לא תגלה בא להזהיר אף לאחר מיתת אחיו בארנו שם מה בין כרת לערירי:

110 שלא לגלות ערות אשת אחי אביך אף לאחר מיתת דודו שנ' ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודת' היא בארנו שם כל השניו' לעריות האסורות מדבריהם וכן קרובת זקוקתו וכן קרובת חלוצתו והנטען על האשה אסור בקרובותיה הכל מדבריהם:

111 אל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה ארנו שם הלכות נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה:

112 בשבע' עממי' כתוב לא תתחתן בם ומפרש בפ' הערל אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי בארנו שם איסור הבא על הגוים:

113 שלא ישא עמוני בת ישראל שנ' לא יבא עמוני:

114 שלא ישא מואבי בת ישראל שנ' ומואבי:

115 שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' לא תתעב אדומי':

117 שלא ישא ממזר בת ישראל שנ' לא יבאמ מזר בקהל ה' בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר:

118 מי שנפצעו בצים שלו לא ישא בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה':

119 מי שנכרת הגיד שלו עד שלא נשתייר מן העטרה כלום לא ישא ישראלית שנא' וכרות שפכה:

120 שלא יסרס אדם זכר מאחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנ' ובארצכם לא תעשו:

121 שלא ישא כהן זונה שנ' אשה זונה לא יקחו בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה:

122 שלא ישא כהן חללה שנאמר וחללה לא יקחו ושם ביארנו דין חללה:

123 שלא ישא כהן גרושה שנ' ואשה גרושה מאשה לא יקחו:

124 שלא ישא כהן גדול אלמנה שנ' אלמנה וגרושה וחללה זונה:

125 שלא יבעול כהן אלמנה אפי' בלא קידושין מפני שמחללה שנאמר לא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו עניין הכתוב שלא יחלל כשרים לא את האשה ולא את זרעו בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה:

126 שלא לקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק שנ' אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביא לידי גילוי ערוה הכתוב מדבר בארנו שם דין ייחוד ודין נשים מסוללות ודין השחתת זרע והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה ודין מגרש אשתו היאך יתנהג עמה ודין במי ראוי לידבק:

127 ‪‬אלו הם לאוין של איסורי מאכלות שלא לאכול בהמה טמאה שנ' את זה לא תאכלו:

128 שלא לאכול עוף טמא שנ' את אל תשקצו מן העוף לא יאכלו:

129 של לאכול דג טמא שנ' מבשרם לא תאכלו:

130 שלא לאכול חגב טמא שנ' כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל:

131 שלא לאכול שרץ הארץ שנ' כל השרץ השורץ:

132 שלא לאכול שרץ המים שנ' וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלי ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות, ודין סימני בצים וסימני עוברי דגים, ודין ביצת נבלה וטריפ' וחלבון וחלב בהמה טמאה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק, ודין דבש דבורי' ובכלל זה בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה:

133 שלא לאכול מבהמה שמתה מאליה שנ' לא תאכלו כל נבלה ובכלל לאו זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני:

134 שלא לאכול טרפה שנ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו בארנו שם עקרי הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב ונוטה למות וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות כגון על ידי נבילה וטרפות הריאה ושאר טרפות שבארנו שם בספר מצות עשה אצל הלכות שחיטה ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת ודין קיבות נבלות וטרפות:

135 שור הנסקל לא יאכל את בשרו:

136 שלא לאכול אבר מן החי שנאמ' לא תאכל הנפש עם הבשר שם ברנו דין עובר הנמצא בבהמה לעניין חלבו וגידו ודמו.

137 וכל דם לא תאכלו שם בארנו איור דם וכל ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור:

138 כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר:

139 לא יאכלו בני ישראל גיד הנשה שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה:

140 קמא לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים ותנ' רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנ' בחשבון כי אם שני לאוין ובארנו שם כל עניני בשר בחלב ודין חתיכה עצה נעשית נבלה ודין כחל ודין כף חולבת בתבשיל בשר או להיפך ודין דברים האסורים שנתערבו ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה:

142 שלא לאכול פת מתבואה חדשה קודם הפסח שנ' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה:

143 שלא לאכול קלי מן החדש שנ' וקלי:

144 שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה שנ' וכרמל:

145 שלא לאכול כלאי הכרם שנא' פן תקדש המלאה ותניא נאמר כאן קדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה:

146 שלא לאכול ערלה שנאמר ערלים לא יאכל שם בארנו דין ערלה בארץ ובחוצה לארץ ודין פדיון נטע רבעי:

147 שלא לאכול טבל והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציא ממנו תרומה שנ' ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב עדבר וענין הכתוב לא ינהגו בו מנהג חולין בשלא הורמו קדשים העתידים ליתרם מהם:

148 שלא לאכול תקרובת ע"ז ולא לשתות יין נסיכם שנא' השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהים וקרא לך ואכלת מזבחו בכלל לאו זה יין שנתנסך לע"ז שהוא עיקר שמחתם בזבח וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גוי' ובישוליהן ודין קטן אוכל נבילות ושלא לשתות בכלים מאוסים:

149 ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

150 לא תקח האם על בנים:

151 אלו הן לאוין של סדר נזיקין לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה במשפט המדות רוצה לומר:

152 שלא ישהא אדם בביתו מדה חסרה או משקל חסר שנא' לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה בביתך איפה ואיפה וגו':

153 שלא להשיג גבול רעך שנ' לא תשיג גבול רעך:

154 שלא לגנוב נפש מישראל שנאמר לא תגנוב:

155 שלא לגנוב ממון שנא' לא תגנובו:

156 מי שבא לידו ממון הבעלים ברצונם שלא לעכבו שנאמר לא תעשוק את רעך:

157 ולא תגזול ולפי שאמר רבא בפרק המקבל שעשק וגזל הכל אחד נמנה דגרסינן בפרק חלק אמר רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' לא יהיה כקרח וכעדתו:

158 לא תחמוד:

159 כתוב בהשבת אבידה לא תוכל להתעלם:

160 לא תרצח שם בארנו דין הבא במחתרת:

161 לא תקחו כפר לנפש רוצח:

162 שלא ליקח כופר להציל מגלות שנא' לא תקחו כופר לנפש רוצח לנוס אל עיר מקלטו:

163 רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותן עד שידונו אותו בית דין שנ' ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:

164 שלא לחוס על הרודף שנא' וקצותה את כפה ולא תחוס עיניך:

165 לא תעמוד על דם רעך:

166 שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן שנ' אשר לא יעבד ולא יזרע:

167 שלא להני' מכשל שנ' לא תשים דמי' בביתך:

168 שלא להכשיל תם בדרך שנאמר לפני עור לא תתן מכשול:

169 שלא נוכל להתעלם מלעזור כאשר יראה בהמת חברו הטעונה נופלת שנאמר לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת:

170 וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ותניא בתורת כהנים באונאת ממון הכתוב מדבר שם בארנו דיני אונאה ודין אונא ודין מוכר ואירע אונס במכר:

171 ולא תונו איש את עמיתו תני' בתורת כהנים באונאת דברים הכתוב מדבר:

172 וגר לא תונו

173 ולא תלחצנו:

174 שלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך:

175 שלא למכור עבד עברי בהכרזה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד:

176 שלא יעבוד בעבד עברי עבודה של גנאי שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד:

177 שלא נניח לעבד עברי הנמכר לגוי שירדנו בפרך שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך:

178 שלא ישלח עבדו ריקם בצאתו שנ' ולא תשלחנו ריקם:

179 שלא ימכור אדם בתו לשפחה אחר שפחות שנא' לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה:

180 לא תסגיר עבר אל אדניו בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר:

181 שלא לאחר פעולת שכיר שנאמר לא תלין פעולת שכיר:

182 שלא יקח השכיר יותר מאכילתו שנאמר ואל כליך לא תתן:

183 שלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא לבצור בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך:

184 שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית שנא' לא תחסום שור בדישו:

185 אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה:

186 כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביו לעבוט עבוטו:

187 שלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו שנא' ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו:

188 לא תחבול בגד אלמנה:

189 קצ לא יחבול רחים ורכב בפר' המקבל מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין:

191 שלא להלוות בריבות לישראל שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך:

192 שלא ללוות בריבית מישראל שנאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף אזהרה ללוה שלא ינשך למלוה:

193 שלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות לא ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר לא תשימון עליו נשך במצות אלו ביאנו דיני הריבית:

194 שלא למנות בדיינין איש שאין בקי בדינים שנאמר לא תכירו פנים במשפט:

195 שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם רבו המחייבין יותר על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות:

196 אם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות אסור לנטות מדבריו שנאמר לא תענה על רב לנטות רב כתיב לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הקטנים שבסנהדרין:

197 שלא ילין הצלוב על העץ שנא' ולא תלין נבלתו:

198 מכשפה לא תחיה הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה:

199 שלא להוסיף במלקות המחוייב שנאמר לא יוסיף פן יוסיף שם בארנו דין מכה חברו:

200 שלא להרוג הרוצח אפי' חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג מכאן למדו רבותינו שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:

201 שלא לענוש האנוסה שנא' ולנערה לא תעשה דבר:

202 שלא לחוס על הרוצח שנא' ולא תחוס עיניך עליו ובערת דם הנקי:

203 שלא לרחם על העני בדין שנאמר ודל לא תהדר בריבו ונא' לא תשא פני דל.

204 שלא לכבד פני גדול בדין שנא' לא תהדר פני גדול:

205 לא תעשו עול במשפט ונא' לא תטה משפט:

206 לא תטה משפט גר יתום:

207 שלא ירא הדיין מאדם בדין שנאמר לא תגורו מפני איש:

208 לא תקח שוחד שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין ודין הזמנת בית דין ונדוי והזמנה שלהם:

209 שלא לקלל לא דיין ולא נשיא:

210 או ראש או מלך שנאמר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור:

211 שלא לקלל אחד מישראל שנא' לא תקלל חרש:

212 שלא לקלל את עצמו שנאמר שמר לך ושמור נפשך מאוד:

213 לא יקום עד אחד באיש:

214 שלא יעיד רשע שנא' אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס שם בארנו כל הפסולים להעידג לבד פסול קרובים:

215 שלא יעיר קרוב שנאמר לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים הוא הדין לקרובים אחרי שם בארנו כל הפסולים להעיר מחמת קרובים:

216 לא תענה ברעך עד שקר במעיד בבית דין הכתוב מדבר:

217 שלא להמרות על פי בית דין הגדול שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שם בארנו דין זקן ממרא:

218 שלא לקלל אביו ואמו שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת:

219 שלא להכות אביו ואמו שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת וכבר בארנו שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה ולפיכך נחשבין אלו שני לאוין במניין אע"פ שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה עניין ה צ"ל במברך את השם:

220 לא תאכלו על הדם אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין ועוד אזהרות דרשי' ממנו ושם ברנו הלכות בן סורר ומורה:

221 שלא למנות איש על ישראל מקהל עכ"ם שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי:

222 מלך לא ירבה לו נשים:

223 ולא ירבה לו סוסים:

224 וכסף וזהב לא ירבה מאד:

225 שלא לקרא לשלום לעמון ומואב בתחילה בשעת המלחמה כשאר גוים שנ' לא תדרוש שלומם וטובתם:

229 שלא להשחית אלני מאכל במצור שנ' לא תשחית את עצה שם בארנו איסור השחתה מכל דבר:

230 שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבי' כל שנתו שנ' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר:

231 שלא יראו ולא יפחדו אנשי הצבא מאויביה בשעת מלחמה שנ' לא תערצו מפניהם:

232 שלא למכור אשת יפת תואר שנ' ומכור לא תמכרנה בכסף:

233 שלא יכבוש אשת יפת תואר לשפחה שנ' לא תתעמר בה:

234 שלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו:

235 שלא יכנס כהן הדיוט באהל המת והתורת כהנים לימד אותה בגזירה שוה דלא יטמא האמור בכהן גדול שם בארנו שם הקרובים שמטמאים להם ודין קברי עכו"ם אם מטמאין באהל ודן הגוסס ששנינו שאינו מטמא:

236 שלא יטמא כהן גדול אף לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא:

237 שלא יכנס עם המת באהל שנ' על כל נפשות מת לא יבא:

238 לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

239 לא תשבעו בשמי לשקר זו שבועת ביטוי:

240 שלא לכחש בממון חבירו שנאמר לא תכחשו:

241 שלא לישבע על כפירת ממון חבירו שנאמר לא תשקרו כלומר לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך שם ביארנו דין שבועת הפיקדון ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה עניין חלה ובאיזה עניין התרתה:

242 שלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם שנאמר לא יחל דברו שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי ודין הנדר באיזה עניין יחול ובאיזה עניין התרתו ודין בן כמה שנים נדרו קיים ודין הפרת נדרים של אב ושל הבעל:

243 ‪‬שמנה לאוין יש בנזיר ואלו הן שלא ישתה הנזיר יין ושכר ולא שרייתו ולא חומץ שלהם.

244 שלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים:

245 שלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקים:

246 שלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים:

247 שלא יאכל זגים והוא החיצון שנאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל:

248 שלא יכנס באהל המת שנאמר על כל נפשות מת לא יבא:

249 שלא יטמא למתים שנא' לאביו ולאמו לא יטמא:

250 תער לא יעבור על ראשו באלו האלוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה עניין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו:

251 שלא למכור שדה החרם שנאמר לא ימכר:

252 שלא לפדות שדה החרם שנאמר לא יגאל:

253 שלא יקדים תרומה לביכורים ולא מעשר ראשון לתרומה ולא מעשר שני לראשון שנאמר מליאתך ודמעך לא תאחר כלו' לא תאחר דבר שראוי להקדימו:

254 שלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש:

255 שלא יאכל אפי' תושב כהן ושכיר תרומה שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל בו שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה:

256 שלא תאכל בת כהן הנשאת לזר חזה ושוק שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואפי' בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה שנאמר מלחם אביה תאכל ולא חזה ושוק:

257 שלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר:

258 שלא יכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים רבותינו למדוה בפרק הערל בגזרה שוה דתושב ושכיר תושב ושכיר מפסח ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערל ושאר מקומות בתלמוד:

259 שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך:

260 שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם שנ' ותירושך:

261 שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלם שנ' ויצהריך:

262 שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפי' בירושלם עד שיפדה שנא' לא בערתי ממנו בטמא ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך בפ' הערל:

263 שלא לאכול מעשר שני באנינות שנ' לא אכלתי באוני ממנו ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה דושמחת כמו בביכורים נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנא' ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה' ואף אם ימצא לאו באזהרת מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שניהם כי אם הכל בלאו אחד:

264 שלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר מנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שנים נקראין קודש ובשניהם ערל אסור:

265 שלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר לא תוכל לאכול וגו' ואמר מר ותרומת ידיך אלו הביכורים:

266 שלא לעבוד אדמה בשביעית שנ' שדך לא תזרע:

267 שלא לעבוד אילן בשביעית שנ' וכרמך לא תזמור במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית:

268 שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנ' את ספיח קצירך לא תקצור:

269 שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בשאר השנים שנא' ואת ענבי נזירך לא תבצור:

270 שלא יתבע הלואה שעברה עליו שביעית שנ' לא יגוש את רעהו:

271 שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה שנ' תשמר לך ושמור נפשך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה והשמר הוא לאו בכל מקום דתניא אמר מר כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

272 שלא לעבוד בשנת היובל עבודת קרקע שנאמר לא תזרעו:

273 שלא לקצור ספיחי יובל כשאר שנים שנאמר לא תקצרו את ספיחיה:

274 שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת ישאר שאר שנים שנאמר ולא תבצרו את נזירה:

275 שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שנ' והארץ לא תמכר לצמיתות:

276 שלא יקח כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר ונחלה לא יהיה זו נחלת שאר שבטים בקרב אחיו זו נחלת חמשת אחיו מאמו בריתא זו שויה בספרי:

277 הלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ שנ' לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל פ' חלק בביזה ונחלה בארץ:

278 שלא לשנות מגרש ערי הלוים ושדותיהן שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפרש בסוף מס' ערכין שלא ימכר הוא לא ישתנה ולא קאמר ומכירה ממש שהרי כתוב גאולת עולם תהיה ללוי' מכלל שנמכר:

279 שלא לזרוע כלאי זרעים שנאמר שדך לא תזרע כלאים שם בארנו דין כלאים זרעים. שלא לזרוע כלאים בכרם שנאמר לא תזרע כרמך כלאים שם בארנו דיני כלאי הכרם. שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים. שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה כאחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ונא' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שם בארנו הלכות כלאי בגדים. שלא יקצור אדם כל שדהו שנאמר לא תכלה פאת שדך בקצרך. שלא לנקוט השבלים אחת או שתים הנופלות בשעת קצירם שנא' ולקט קצירך לא תלקט. שלא ללקט פרט הכרם שנא' ופרט כרמך לא תלקט זה הנושר בשעת בצירה גרגיר אחד או שנים. שלא לבצור עוללות הכרם שנא' וכרמך לא תעולל. שלא ליקח עומר השכחה שנא' לא תשוב לקחתו ושכחה ופאה נוהגים באילן שנא' כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותניא בספרי ובפרק הזרוע מביאה לא תטול תפארתו ממנה זו פאה אחריך זו שכחה עניין לאו אחד הוא שלא יקח שכחה וכן פאת האילן עם לאו פאת השדה הכל אחד. שלא יעלים עיניו מן הצדקה שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון:

290 ‪‬אלו הן מצות לא תעשה התלויין במקדש שלא לבנות אבני מזבח גזית שנא' לא תבנה אתהן גזית:

291 שלא לפסוע על המזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי:

292 שלא יסוך אדם זר בשמן המשחה שעשה משה שנאמר על בשר אדם לא ייסך.

293 שלא לעשותם במתכונתם שמן המשחה שנאמר וכמתכונתו לא תעשו כמוהו:

294 שלא לעשות כמתכונת הקטורת שנאמר וכמתכונתו לא תעשו:

295 שלא להקריב על מזבח הזהב שבהיכל כי אם הקטרת שבכל יום בלבד שנ' לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה וגו':

296 שלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנ' לא יסורו ממנו:

297 שלא יתעסקו הכהנים בעבודת לוים ולאלוים בעבודת כהנים שנאמ' אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם לא יקרבו פירוש לעבודה:

298 שלא יקרע פי המעיל של כהן גדול שנא' לא יקרע:

299 שלא יפרק אדם את החשן מעל האפוד בשעת עבודה שנא' לא יזח החשן מעל האפוד:

300 שלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתויי יין שנא' ויין ושכר אל תשת וגו' להורות את בני ישראל:

301 שלא יגדל כהן גדול פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש שנא' את ראשו לא יפרע:

302 שלא יקרע את בגדיו שנא' ובגדו לא יפרוס וכן כהנים הדיוטים ביום שמתחנכין לעבודה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו ולא תמותו ופרועי ראש ופרומי בגדים ששמשו במיתה כדתניא בפ' הנשרפין:

303 שלא יכנס כהן גדול אל ההיכל בכל עת שנא' ואל יבא בכל עת אל הקדש:

304 שלא יכנסו המצורע במחנה ישראל היא ירושלים וזבים וזבות ובעלי קרי בהר הבית וטמא מת לא יכנס בעזרה שנא' ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר' יהודה ורבי שמעון חולק עליו במצורע:

305 שלא יעבוד כהן טמא שנא' וינזרו מקדשי וגו'.

306 שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו שנא' קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו וגו' ומעמידו בפ' הנשרפין בטבול יום:

307 שלא יכנס בעל מום אפי' בלא עבודה אל הפרוכת ואל המזבח שנא' אך על הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו:

308 שלא יעבוד כהן בעל מום אפי' מום עובר שנא' כל אשר כל אשר בו מום לא יקרב:

309 שלא יעבוד זר במקדש שנא' וזר לא יקרב אליכם:

310 שיא שיב שיג ארבעה לאוין יש בבעלי מומין למזבח שהרי ג' פעמים לא תקריבו בפרשת אמור להזהיר על הקדישן ושחיטתן וזריקת דמן כשהוא אומ' ואשה לא תתנו מהם להזהיר על הקטרתן ואפי' בעל מום עובר בכלל שנא' אשר בו מום לא יקריב כך שנינו בת"כ:

314 שלא להקריב בעל מום מיד הגוים שנא' בפרשת בעלי מומים ומיד בן נכר לא תקריבו:

315 שלא ליתן מום בקדשים שנא' כל מום לא יהיה בו:

316 שלא להקריב אתנן זונה שנא' לא תביא אתנן זונה:

317 שלא להקריב מחיר כלב שנא' ומחיר כלב:

318 שלא להקטיר שאור שנא' כל שאור לא תקטירו:

319 שלא להקטיר דבש שנא' וכל דבש לא תקטירו:

320 שלא להקריב קרבן בלא מלח שנאמר לא תשבית מלח ברית אלהיך:

321 שלא לאכול בשר העולה שנא' לא תוכל לאכול וגו' ונדריך אשר תדור וגו' כלומר לא תוכל לאכול נדריך וזו היא אזהרה של כל מועל שלא יהנה מן הקדשים האסור ליהנות מהן ואם נהנה מעל:

322 שלא תאכל מנחת כהן שנא' כל מנחה כהן כליל תהיה לא תאכל:

323 שלא לאכול בשר חטאת הנעשת בפני' שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' לא תאכל:

324 שלא לאכול בשר קדשים קודם זריקת דמים שנא' לא תוכל לאכול וגומ' ונדבותיך כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם:

325 שלא יאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה שנא' לא תוכל לאכול בשעריך וגו'. קרך וצאנך ותניא בפ' אלו הן הצלוקין שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו:

326 שלא יאכל זר בשר קדשי קדשים שנאמר וכל זר לא יאכל כי קדש הם:

327 שלא יבדיל בחטאת העוף שנא' ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל:

328 שלא ליתן שמן במנחת חוטא שנ' לא יצוק עליה שמן:

329 שלא ליתן לבונה במנחת חוטא שנאמר ולא יתן עליה לבונה:

330 שלא לעשות שיורי מנחת חמץ שנא' לא תאפה חמץ:

331 שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב שנא' כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו:

332 שלא להעלות קדשים בחוץ שנא' השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר שם תעלה עולתיך ושם תעשה:

333 שלא לשחוט קדשים בחוץ שנאמר אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' ונכרתה עונש שמענו אזהרה מניין אמר קרא ושם תעשה הוקשה עשייה להעלאה עוד למדוה בזבחים בגזירה שוה:

334 שלא לכתוב אש המזבח שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה:

335 שלא להותיר מבשר התודה עד הבקר שנא' לא יניח ממנו עד בקר וה"ה לשאר קדשים שאין מניחין אותן אחר זמן אכילתן:

336 שלא לאכול נותר שנא' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם:

337 שלא לאכול פיגול למדוה בגזירה שוה עון עון מנותר שם בארנו עניין פיגול בקרבנות ובמנחות ודין מחשבת שלא לשמן:

338 שלא לאכול בשר קדש שנטמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

339 שלא יאכל טמא את הקדשים שנאמר בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל עוד למדו אזהרה בזבחים ובמכות בגזירה שוה:

340 שלא לעבוד בקדשים שנא' לא תעבוד בבכור שורך:

341 שלא לגזוז את הקדשים שנא' ולא תגוז בכור צאנך:

342 שלא לאכול בשר תמים חוץ לירושלים שנא' לא תוכל לאכול בשעריך ובכורות בקרך וצאנך:

343 שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה.

344 שלא לגאול מעשר בהמה שנא' לא יגאל:

345 שלא להמיר שנאמ' לא יחליפנו ולא ימיר שם בארנו דין תמורה:

346 שלא לשנות הקדשים מקדושה לקדושה שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו:

347 שלא ישחט הפסח ועדיין חמץ קיים שנא' לא תשחט על חמץ דם זבחי:

348 שלא ילין אמורי הפסח למזבח מלהעלות עד הבקר שנא' לא ילין חלב חגי עד בקר:

349 שלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר תניא בפסחים לימד על חגיגת ארבעה עשר שלא להותיר עד יום השלישי וזה שנ' לבקר לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטתו:

350 שלא לאכול מבשר הפסח נא שנאמר לא תאכל ממנו נא:

351 שלא לאכול מבשר הפסח מבושל שנאמר ובשל מבשל:

352 שלא להוציא בשר הפסח מן החבור' שנ' לא תוציא מן הבית:

353 שלא יאכל משומד מן הפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו שנתנכרו מעשיו:

354 שלא להאכיל בשר פסח לגר תושב שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתין תושב זה הגר:

355 שלא יאכל ערל בפסח שנ' וכל ערל לא יאכל בו:

356 שלא לשבור עצם בפסח ראשון שנא' ועצם לא תשברו בו:

357 שלא לשבור עצם בפסח שני שנא' ועצם לא ישברו בו:

358 שלא להותיר מבשר הפסח שנא' לא תותירו ממנו עד בקר:

359 שלא להותיר מבשר פסח שני שנא' לא ישאירו ממנו עד בקר:

360 שלא לעלות לחג בלא קרבן שנ אמר לא יראו פני ריקם:

361 שלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותם בכל רגל ורגל שנאמ' השמר לך פן תעזוב הלוי:

362 שלא יגלח שער הנתק שנאמ' ואת הנתק לא יגלח:

363 שלא לתלוש סימני צרעת שנאמר השמר בנגע:

364 שלא להוסיף על המצוה שבתורה לא בתורה שבכתב ולא בתורה בעל פה שהיא פירוש והוא שיאמר שהיא תוספת מן התורה כגון שיאמר על ארבעה בתים של תפילין שיש לעשות מן התורה חמשה וכן כל כיוצא בזה שנאמר את כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיפו עליו:

365 שלא לגרוע מכל המצות האמורות בתורה כגון ארבע בתים של תפילין לעשות שלש וכן כל כיוצא בזה שנאמר לא תגרעו ממנו:‪ ‬נשלמו רמזי המצות ל"ת מניינם כמניין ימות החמה