ספר מצוות קטן, רמזים ר״ה

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

205 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מאכלות פ"ז סמ"ג לאוין סימן קלו טור י"ד סימן סה וסז: שלא לאכול דם דכתיב ויקר' ז כל דם לא תאכלו: ואמרו רבותינו כל דם אסור חוץ מדם דגים: בצים וחגבים ודם אדם דם דגים שכנסו בקערה אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן: אבל אם יש בו קשקשים מותר: ודם בצים אסור מדרבנן: ודם בצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר: ואם היה על החלבון בלא קשר גם הדם מותר: אך אם נתפשט חוץ לקשר החלבון הביצה כולה אסורה: וכן אם נמצא על החלמון אפי' בלא קשר ויש שאין אוסרין כל הביצה אלא כשנמצ' על הקשר אבל שלא על הקשר זורק את הדם: ואם ספק אם היה הדם על החלבון או על החלמון הויא ספיק' דרבנן ולקול': ודם בני אדם אם פירש אסור וכדאמרינן בכתובות דדם שבין השינים מוצצו ואוכלו שעל הככר גוררו ודם בהמה או עוף חייבין עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור: או דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח אבל דם התמצית הוי בלאו גרידא: וכן דם האיברים שפירש אינו אלא באזהר': הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ומוקי לה בלב עוף שאין בו כזית אבל יש בו כזית חייב: ומשמע מתוך פי' הקונט' אפילו בשלו: אך נראה דאחי קאי והיכא שנתבשל בקדרה יש שהיו רוצים לומר שאינו נאסר דשאני לב דשיע: אך אין לסמוך על זה דמאי דקאמר התם שאני לב דשיע היינו דבעי למידחי טעמא דכבולעו כך פולטו אך למסקנא דמילתא דמתוקמא כבולעו כך פולטו: לא מתוקמ' שאני לב דשיע: וקורעו לאח' בישולו דקאמ' לאח' צלייתו קאמ' אבל בקדירה צריך ששים ואם נתבשלה בחתיכות קטנות ונמצא הלב מחוב' באחת מהם יש לחוש שמא תשאר אותה חתיכה לבדה במעט רוטב ותהא חתיכה נעשית נבילה מפני הלב הדבוק בה ואין בה ס' ויפלוט ברוטב ויאסור אחרת ואות' אחר' תאסור אחרת: וכן כשמשימין החתיכה בפשטידא ויש שם שומן שמא נימוח השומן תחילה תחת החתיכ' שהלב תלוי בו ותהא נעשית נבילה ואחר כך תחת הסמוכה לה ויאסרנה וכן כולם: אך המחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא בזה: ומותר אדם לאכול בשר צלי בלי מליחה וכן חי. וכבד במליח' לפירוש רש"י מסיק דשרי לבשלו לבדו: ולפירוש ר"ת גם בלא מליחה ונהגו העול' כפירוש רש"י ולכתחילה צריך לקורעו שתי וערב וחיתוכא לתחת לצד האש לצלותו ואחר כך משימין אותו בקדירה: ואין צולין אותו בשפוד עם הבש' לא למעל' ולא למטה לפי שפעמים שמגביהין ראש אחד ופעמיי' ראש השני ודיעבד שרי : ובמליחה לכתחילה משימין הכבד תחת הבשר: ודיעבד אפילו הכבד למעלה שרי ומסיק דאין תקנה לשום אדם לשום כלי תחת הבשר שלא נמלח אלא למשדי ביה תרי גללי דמילחא ונישפייה: ופירש בסמ"ג דוקא תרי גללי אך יותר מתרי גללי אסו' ואנו שאין אנו בקיאין בשיעור זה: אסור עד שתמלח ותשהא שיעור מליח' ותודח כמשפט : ואמר רב נחמן סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח: וצונן צריך הדחה: ואמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח: וחוטין הנאסרים משום דם אם נצלו עם הבשר או נמלחו נוטלן אחרי כן ואינו חושש דכבולעו כך פולטו: ואומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפי' דמי ולצלי בעי חתיכה מיהא: וכן ביעי דדכרא וכן מוזרקי: וראש כבש או גדי שהטמינו ברמץ: אם העמיד בית השחיטה למט' מותר ואי אנחיה ודץ ביה מידי שרי ואי לא: כל מה שבקרום המוח אסור וכולי' שרי וכן פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ולא נחתך ראשן נרא' דהוי כמולחו בכלי שאינו מנוקב ואסו' מה שבתוך הקליפ' ומה שאמרנו מליח כרותח מסיק התם דהיינו שאינו נאכל מחמת מילחו: ויש שהיו מפרשים כגון דקא בעי ליה לאורחא אך אינו כך אלא כל מליחה שעשויה לקדרה כתקון חכמים שזהו נותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח הוי כרותח: וככר שחתך עליו בשר מותר לאכלה כרבה דקרי ליה חמר בשר ודוקא בנצלת כל צרכה או שנמלח' ושהתה כדי מליחה לקדר' והדיחה: ואם נפל גוזל צלי או מבושל בכדא דכמכא בעי קליפה: ואי אית ביה פילי כולו אסור: ואם הוא מתובל בתבלין כולו אסור לפי שהתבלין מרככין אותו: ואמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין הדגים משום דרפי קרמיהו ומהרה נחו מפליטה ובלעי מציר העופות: אבל העופות מותרין כמו שפירשנו בכל מקום כי אחרי שעיקר האיסור אין יכול לאסור גם הנאסר מכחו לא יאסור אבל בשר שמולחין על גבי בשר שכבר נמלח ושהה שיעור מליחה אומר רי"בש דמותר אף על גב דפלטה כבר דמה מכל מקום פולטת היא ציר זמן מרובה עד מעת לעת ומתוך שטרוד הוא לפלוט לא בלע או אפילו בלע כבולעו כך פולטו: ומיהו אסור לאכול מן התחתון עד שתכלה פליטת העליון: מעשה אירע בבית רש"י שנמלח בשר בכלי מנוקב כמשפט ואחר ששהה שיעור מליחה שמוהו בכלי שאינו מנוק' והיה בה רבוי ציר והתירו רש"י כי כבר תשש כח של מלח ולא יהי' עוד כרותח ויש מחמירין בלא טעם טוב: ומיהו על כרחיך דין בשר מליח יש לו ואוסר גבינות כשנפל מאותו ציר עליה' ובשר טריפה שמלח עם בשר כשירה אסור: ומיהו טהור מליח וטמא תפל מותר: אך טמא מליח וטהור תפל אסור: וכלים של גוים שעושים בהם הגבינות שקורין פאשי"לישי אין צריך להגעיל דלא שייכא מליח רק באוכלין ודוק' על ידי מליחה נוהג דין זה לחלק בין טמא מליח וטהור תפל לטהור מליח וטמא תפל ואין אנו מחלקין בין עילאה לתתא' דלעול' טמא מליח וטהו' תפל אסור אפי' טמא עילאה וטהור תתאה. וכן טהור מליח וטמא תפל מותר אפילו היה טהור מליח תתאה: ובמעשה האור מחלקין בין עילאה לתתאה בפלוגתא דרב ושמואל: ואין אנו מחלקין בין איסור חם לאיסור צונן והטעם מפורש במסכת פסחים: והתם פסקינן הלכה כשמואל דאמר תתאה גבר: ומיהו עילאה כשהוא חם מבשל התחתון כדי קליפה ותתאה גבר אך אם יש בו שמנונית אוס' את הכל: ובשר טהורה שנמלח עם נבילה אסורה: וספיקא נמי אסורה משום דהוי ספיק' דאורייתא. ודגים טהורים שנמלחו עם דגים טמאים אסורים וספיקא י"א דמותרים דאמרינן ציר זיעה בעלמ' הוא דאין איסורו רק מדברי סופרים וספיקא לקולא ויש מפרשים דגם ציר הדגי' היכא שיש שמנונית אסור מן התורה: ודגים המלוחים כמו ארינ"גש וכיוצא בהם מותרין מטעם ספק ספיקא: ספק אם נמלחו עם דגים טמאים אם לאו: ואם תמצא לומ' נמלחו: שמא לא היה בהם שומן ואז צירם אינו אסור כי אם מדרבנן כדפרישית: ואין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מדיחו יפה יפה מפני הדם שהוא בעין: ואם מלח בלי הדחה אין עוד תקנה לאותו הבשר לפי שהמלח מבליעו ואינו מפליט הדם שהוא בעין ואח' המליחה צריך הדחה ג' פעמים ואם לא הדיחו רק פעם אחת בטוב אין קפידה בכך: ואם שמו הבשר בקדרה בלי הדחה אחר המליחה המלח אוסר הקדירה עד ששים מן המלח כאלו היה כולו דם דקיימא לן דחתיכ' עצמה נעשית נבלה גם בשאר איסורין ודלא כפירוש רבינו אפרים שאומר דוקא בשר בחלב ויש שהיו אוסרין אפילו באלף משו' דלטעמא עביד: וליתא כמו שפרשתי למעלה דאין לאסור יותר בדבר הבלוע יותר מכח האיסור: ואם יש גוי או גויה משמשין בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה אם לא נאמנין במסיחין לפי תומם וכל שכן אם יודעין בטיב יהודית ואם יש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר משום דמרתתי ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי ואין מחזיקין דם בבני מעים פי' לאסור אם לא נמלחו: בכרכשאי ובמעיים: כגון המסס: ובית הכוסו': ובהדורא דכנתא: פירוש דקין הסובבין הכנתא אבל כנתא גופא דהיינו שומן שקורין רו"ייל יש בה דם: ומיהו אף על פי שאין מחזיקין דם מיהו פלטי ציר ואם נמלחו עם הבשר אינן אסורין כמו דגים: וצריך ליזהר שלא לחתוך בשר צלי בסכין קודם שיצלה כל צרכו אם יש בו גומות דלא שייך למימר מישרק שריק גם לא שייך למימר כבולעו כך פולטו שהרי אין לו לפלוט דבר מגופו: והרבי יעקב אומר כי מות' הוא שאם לא יפליט עתה לא יפלוט עוד: בפ' כיצד צולין פוסק הלכ' האי מוליית' שריא ואמרו בתוספות דוקא היכא ששניהם מלוחים או ששניהם אינם מלוחים אבל אם אותו שבחוץ מלוח והפנימי אינו מלוח אסור הפנימי וכן אם מלחו בשר על גבי חתיכה טפלה אסורה: אך אם יחזור וימלחנ' פסק רבי' ברוך דתשתרי והשוחט בסכין של גוי שהוא בן יומו הלכה כרב דאמ' קולף אבל אם אינו ידוע שהוא בן יומו בסתמ' יש לנו לומר שאינן בני יומן דסתם כלי גוים אינן שני יומן ומותר : ובפירקא קמא בחולין אית מאן דמפרש טעמא דרב דאף על גב דבית השחיט' צונן אמרינן אגב דוחקיה דסכינא בלע ויש שהיו רוצי' לאסור בהמה שהופשטה בסכין בן יומו של גוים: וליתא דבצונן גמור לא אמר רב אלא כגון בית השחיטה דהוי קצת חם כדאמרינן אימת בלע לכי חיימא וסכין ששחט בה טריפה ורוצה לשחוט בה עוד פסקינן הלכה רוחצ' אפי' בצונן או בבליתא דפרסה למכפרה:

205 ספר מצוות גדול פתח ↗

וכל דם לא תאכלו שם בארנו איור דם וכל ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור:

205 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וָדָם.

1 שלא לאכול דם דכתיב כל דם לא תאכלו. שם

205 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול דם, שנאמר "וכל דם, לא תאכלו" ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו.

205 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נֹאכַל דַּם בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף – שֶׁלֹּא נֹאכַל דַּם בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, כריתות כ ב שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ז כו וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ. וְנֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה, וְחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה חולין עא א. וְנִכְפְּלָה הַמְּנִיעָה בַּדָּם בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה. כְּבָר כָּתַבְתִּי מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל צַד הַפְּשָׁט בְּאִסּוּרֵי הַמַּאֲכָלוֹת בְּאַזְהָרַת טְרֵפָה מצוה עג וְחֵלֶב מצוה קמז. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בַּדָּם עוֹד כִּי מִלְּבַד רֹעַ מִזְגּוֹ, שֶׁהוּא רַע הַמֶּזֶג, יִהְיֶה בַּאֲכִילָתוֹ קְצָת קִנְיָן בְּמִדַּת אַכְזָרִיּוּת שֶׁיִּבְלַע הָאָדָם מִבַּעֲלֵי חַיִּים כְּמוֹתוֹ בַּגּוּף, אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁבָּהֶן, שֶׁהַחַיּוּת מַמָּשׁ תָּלוּי עָלָיו, וְנַפְשָׁם נִקְשֶׁרֶת בּוֹ, כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לַבְּהֵמוֹת נֶפֶשׁ, יְכַנּוּהָ הַחֲכָמִים נֶפֶשׁ חִיּוּנִית, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָהּ שִׂכְלִית. גַּם נִרְאֶה אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לְנַפְשׁוֹתָם בְּחִינָה לְהִשָּׁמֵר מִנְּפֹל בְּאֶחָד הַפְּחָתִים וּבִקְצָת דְּבָרִים אֲחֵרִים. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב ויקרא יז יא בְּטַעַם הַדָּם, כִּי יָדוּעַ שֶׁהַנֶּאֱכָל יָשׁוּב בַּגּוּף הָאוֹכֵל, וְאִם יֹאכַל אָדָם הַדָּם תִּהְיֶה עֳבִי וְגַסּוּת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמָה עָבָה וְגַסָּה, וְכָתַב עוֹד כְּעֵין זֶה שֶׁאָמַרְתִּי אֲנִי אֵין רָאוּי שֶׁתֹּאכַל הַנֶּפֶשׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כריתות כא א שֶׁדַּם דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, וְדַם הָאָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם דָּם, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁדַּם דָּגִים וַחֲגָבִים מֻתָּרִין, שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל דָּמָן וַאֲפִלּוּ כְּנָסוֹ בִּכְלִי, וְהוּא שֶׁיְּהֵא נִכָּר לַכֹּל שֶׁהוּא דָּם דָּגִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא שם ע' ב שֶׁיִּהְיֶה בַּכְּלִי קְצָת מִקַּשְׂקַשֵּׂי הַדָּג, אֲבָל דַּם הַדָּגִים הָאֲסוּרִין אָסוּר, לְפִי שֶׁהוּא כַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁאָסוּר מִן הַכְּלָל שֶׁבְּיָדֵינוּ, שֶׁמַּאֲכַל הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה בֵּיצַת הַיַּעֲנָה לְפִי שֶׁיּוֹצְאָהּ מִן הַטָּמֵא. וְדַם הָאָדָם אֲסָרוּהוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ שם כב א דָּם שֶׁבֵּין הַשִּׁנַּיִם מוֹצְצוֹ וּבוֹלְעוֹ, וְשֶׁעַל הַפַּת גּוֹרְרוֹ מֵעָלָיו וְאוֹכֵל הַפַּת. וְכֵן דַּם בֵּיצִים מֻתָּר, שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בוֹ דַּם עוֹף, וְלֹא מִין בָּשָׂר הוּא וַאֲפִלּוּ הִתְחִיל לְהִתְרַקֵּם, וְכֵן דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת חולין סד ב, ד"ה והוא וְכִדְמַשְׁמַע בִּפְשָׁטָא דְּבָרָיְתָא בִּכְרֵתוֹת כא א. זֶהוּ דִּין תּוֹרָה, אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ בֵּיצָה שֶׁ נ רִקְמָה, וְסָמְכוּ הַדָּבָר לִקְרָא דְּשֶׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ שם יא מב. וְלָכֵן אָסְרוּ דַּם בֵּיצִים מִשּׁוּם סָפֵק רָקוּם, אֲבָל כָּל שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק רָקוּם, לֹא אֲסָרוּהוּ אֶלָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, וְלָכֵן דַּם בֵּיצִים הַנִּמְצָא בַּחֶלְבּוֹן, זוֹרֵק הַדָּם וְאוֹכֵל הַשְּׁאָר, וְיֵשׁ מַחְמִירִין בְּנִמְצָא בַּקֶּשֶׁר וְחוּץ לַקֶּשֶׁר לֶאֱסֹר כָּל הַבֵּיצָה. וְהַדָּם הָאָסוּר מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ שֶׁאִסּוּרוֹ בְּכָרֵת וְיֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּלָאו. דַּם הַנֶּפֶשׁ הוּא בְּכָרֵת, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבָּא בַּתּוֹרָה הַכָּרֵת בַּדָּם נֶאֱמַר שָׁם נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יז יא כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא. וּמָה שֶׁאֵינוֹ דַּם הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא דַּם הָאֵבָרִים אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא בְּלָאו, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר סְתָם וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ. וּלְפִיכָךְ בֵּאֲרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ שם כב א שֶׁחַיָּבִין כָּרֵת בְּדָם הַיּוֹצֵא בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וּנְחִירָה אוֹ הַתָּזַת הָרֹאשׁ כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַדְמִימוּת, וְכֵן בְּדַם הַכָּנוּס בְּתוֹךְ הַלֵּב, וְדַם הַקָּזָה כָּל זְמַן שֶׁמְּקַלֵּחַ וְיוֹצֵא, שֶׁגַּם הוּא דַּם הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁהוּא מְקַלֵּחַ, וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין עָלָיו. וְדַוְקָא מְקַלֵּחַ לְהוֹצִיא הַשּׁוֹתֵת בִּתְחִלַּת הַקָּזָה וּבְסוֹפָהּ שֶׁאֵינוֹ דַּם הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וְכֵן דַּם הַתַּמְצִית. כְּלוֹמַר אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁמִּתְמַצֶּה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה מְעַט מְעַט אַחַר שֶׁיָּצָא הַדָּם הַנּוֹבֵעַ. וְכֵן דַּם הָאֵבָרִים, כְּגוֹן דַּם הַטְּחוֹל וְדַם הַכְּלָיוֹת וְדַם שֶׁבַּבֵּיצִים וְדָם שֶׁמִּתְכַּנֵּס לַלֵּב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה, אֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת אֶלָּא מַלְקוּת. וְהוּא שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת. דָּם הַבָּלוּעַ בִּשְׁאָר הַבָּשָׂר שֶׁנִּקְרָא גַּם כֵּן דַּם הָאֵבָרִים, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מֻתָּר לֶאֱכֹל הַבָּשָׂר עִם הַדָּם הַבָּלוּעַ לְתוֹכוֹ, שֶׁאוֹתוֹ דָּם כְּבָשָׂר נֶחְשָׁב לָנוּ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִן הַבָּשָׂר. וּלְפִיכָךְ הִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר חַי בְּלֹא מְלִיחָה כָּל זְמַן שֶׁהֻדַּח יָפֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל פָּנָיו דָּם בְּעַיִן. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁפֵּרַשׁ הַדָּם הַבָּלוּעַ בְּתוֹךְ הַבָּשָׂר וְיָצָא לַחוּץ חַיָּבִין עָלָיו בְּלָאו כְּמוֹ בְּדַם הָאֵבָרִים שֶׁמָּנִינוּ לְמַעְלָה שֶׁהֵן בְּלָאו. וּלְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָׂר מְבֻשָּׁל בִּקְדֵרָה חִיְּבוּהוּ חֲכָמִים לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַדָּם שֶׁלֹּא ש יִהְיֶה פּוֹרֵשׁ מִתּוֹכוֹ וְיוֹצֵא לְתוֹךְ הַמָּרָק בַּבִּשּׁוּל, וְלֹא מָצְאוּ תַּחְבּוּלָה לְהוֹצִיאוֹ כִּי אִם בְּמֶלַח, שֶׁהוּא שׁוֹאֵב הַדָּם וּמְיַבְּשׁוֹ בְּטֶבַע וְכֹחוֹ רַב וְנִכְנָס בַּבָּשָׂר, וַאֲפִלּוּ בַּחֲתִיכָה עָבָה בְּיוֹתֵר יֵשׁ כֹּחַ בּוֹ לְהוֹצִיא הַדָּם מִתּוֹךְ הָעֹבִי. וְכֵן הַדָּבָר יָדוּעַ וּמְנֻסֶּה, שֶׁאִם יִמְלַח אָדָם חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר יָפָה כְּשִׁעוּר שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים לִמְלִיחָה יִמְצָא טַעַם הַמֶּלַח בְּכָל הַבָּשָׂר, וַאֲפִילּוּ בַּחֲתִיכָה גְּדוֹלָה שֶׁל שׁוֹר הַפָּטוּם. וְאַחַר שֶׁהַדָּבָר כֵּן בְּבֵרוּר וְנִרְאֶה לָעַיִן, מֻתָּר לָתֵת כָּל בָּשָׂר שֶׁנִּמְלַח כְּשִׁעוּרוֹ בִּקְדֵרָה, בֵּין שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם רוֹתְחִים אוֹ פּוֹשְׁרִים וְצוֹנְנִים, לְפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִין הַבָּשָׂר אַחַר מְלִיחָה כַּשִּׁעוּר לְכָל דָּבָר כְּאִלּוּ נִתְמַצָּה מִמֶּנּוּ כָּל דָּם הָאָסוּר. וְאִם גַּם אַחַר מְלִיחָה אָנוּ רוֹאִין שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ מְעַט דָּם אֵין לוֹ תּוֹרַת דָּם אֶלָּא כְּמֹהַל אָדֹם הוּא חָשׁוּב, וְעַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא חולין קיב א רַבִּי פְּלוֹנִי קָרֵי לֵהּ חֲמַר בָּשָׂר וּמַתִּירוֹ. וְיֵשׁ בַּבְּהֵמָה קְצָת אֵבָרִים שֶׁל רִבּוּי דָּם שֶׁבָּהֶם נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הַדָּם שֶׁבָּהֶם בְּכֹחַ הָאֵשׁ טֶרֶם שֶׁיְּבַשְּׁלוּם בִּקְדֵרָה וְלֹא רָצוּ לִסְמֹךְ בָּהֶם בִּמְלִיחָה לְבַד, וְהֵם הַמֹּחַ וְהַכָּבֵד, צוֹלִים אוֹתָם מְעַט עַל הָאֵשׁ וְאַחַר כָּךְ מְבַשְּׁלִין אוֹתָן, בֵּין שֶׁיִּרְצוּ לְבַשְּׁלָם בִּפְנֵי עַצְמָן אוֹ עִם בָּשָׂר אַחֵר, וּמִנְהָגָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה הִיא. עָבַר וּבִשְּׁלָן בִּמְלִיחָה לְבַד עִם הַבָּשָׂר הַכֹּל מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן לְכַתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב הַדָּבָר עָלָיו בְּדִיעֲבַד אַחַר הַבִּשּׁוּל, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה כֵּן בְּאִסּוּרִין אוֹסְרִין עָלָיו הַכֹּל כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, וַאֲנִי קוֹרֵא עָלָיו קהלת י ח וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. וְסֵדֶר מְלִיחָה כָּךְ הִיא, מַדִּיחַ הַבָּשָׂר יָפֶה מִדָּם שֶׁעָלָיו, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ עָלָיו מֶלַח בֵּינוֹנִי לֹא עָבֶה בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּדְבַּק בּוֹ קְצָת, וְלֹא דַּק בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְבַּק בּוֹ יוֹתֵר מִדַּי. ד"ו וּמַנִּיחוֹ בְּמִלְחוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל, וַאֲפִלּוּ לִבְשַׂר שׁוֹר עָבֶה, דַּי בְּכָךְ. וְאַחַר שֶׁיַּעֲמֹד בְּמִלְחוֹ שִׁעוּר זֶה בִּמְקוֹם מִדְרוֹן שֶׁיּוּכַל הַדָּם לָזוּב יָפֶה אוֹ בִּכְלִי מְנֻקָּב, לוֹקֵחַ הַבָּשָׂר בְּיָדָיו וּמַגְבִּיהוֹ, וּמְנַפֵּץ הַמֶּלַח מֵעָלָיו, וְאַחַר כָּךְ מְדִיחוֹ יָפֶה בְּמַיִם שֶׁבִּכְלִי פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ אוֹ יוֹתֵר עַד שֶׁיּוּסַר הַמֶּלַח וְיִשָּׁאֲרוּ הַמַּיִם שֶׁמֵּדִיחַ הַבָּשָׂר בָּהֶם זַכִּים. וְאִם נִשְׁתַּהָה הַבָּשָׂר בְּמִלְחוֹ יוֹתֵר מִן הַשִּׁעוּר הָרָאוּי לִמְלִיחָה אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא חָזַר הַבָּשָׂר וּבָלַע מִדָּם שֶׁעַל פְּנֵי הַמֶּלַח, לְפִי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהַבָּשָׂר אַחַר שֶׁפָּלַט דָּמוֹ הָאָסוּר פּוֹלֵט צִירוֹ, כְּלוֹמַר מֹחַל הַבָּשָׂר וְהוּא הַלַּחוּת שֶׁבַּבָּשָׂר, וְכָל זְמַן שֶׁיִּפְלֹט הַבָּשָׂר אוֹתוֹ הַצִּיר אֵין בְּטִבְעוֹ שֶׁיּוּכַל לִבְלֹעַ דָּם, לְפִי שֶׁהַדָּם חָלָק בְּטִבְעוֹ הַרְבֵּה וְאֵינוֹ נִבְלָע כִּי אִם בְּמָתוּן, רְצוֹנוֹ לוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִפְלֹט הַבָּשָׂר שׁוּם דָּבָר, לֹא דָּם וְלֹא צִיר. וְכַמָּה יִהְיֶה שִׁהוּי זֶה שֶׁנַּחְזִיק הַבָּשָׂר שֶׁיִּפְלֹט עֲדַיִן צִיר, אָמְרוּ הָרַבָּנִים שֶׁהוּא עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. נִשְׁתַּהָא יוֹתֵר מִכֵּן בְּמִלְחוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד שֶׁיְּקַלֵּף פְּנֵי הַבָּשָׂר כֻּלּוֹ, וּמִיהוּ בִּקְלִיפָה סַגִּי לְפִי שֶׁאָנוּ מַחְזִיקִין מָלִיחַ כְּרוֹתֵחַ דְּצָלִי, וּבְאִסּוּר הַנּוֹגֵעַ בְּצָלִי קַיְמָא לַן קְלִיפָה, בְּשֶׁאֵין שָׁם אִסּוּר מְפַעְפֵּעַ, וְדָם אֵינוֹ מְפַעְפֵּעַ. וְאִם לֹא רָצָה לְקַלֵּף הַבָּשָׂר מֻתָּר לְאָכְלוֹ בְּצָלִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כֹּחַ בַּמֶּלַח לְהוֹצִיא דָּם הַבָּא לַבָּשָׂר מִמָּקוֹם אַחֵר, כֹּחַ הָאֵשׁ חָזָק מִן הַמֶּלַח לְהוֹצִיאוֹ, וּלְפִיכָךְ בָּשָׂר שֶׁנִּשְׁתַּהָא בְּמִלְחוֹ יוֹתֵר מִדַּאי, מֻתָּר לְאָכְלוֹ בְּצָלִי בְּלֹא קְלִיפָה, וּבִקְלִיפָה אֲפִלּוּ בִּקְדֵרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְיֶתֶר רֻבֵּי דִּינֵי מְלִיחָה, כְּגוֹן דָּגִים וְעוֹפוֹת שֶׁמְּלָחָן זֶה עִם זֶה, וְדָג טָהוֹר שֶׁמְּלָחוֹ עִם דָּג טָמֵא, וְכֵלִים שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל עֵץ שֶׁמָּלְחוּ בָּהֶם מָה דִּינָם, וְהַמֶּלַח עַצְמוֹ שֶׁמָּלְחוּ בּוֹ מַה דִּינוֹ, וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי הַמְּלִיחָה, מְבֹאָרִים בְּחֻלִּין פֶּרֶק כָּל הַבָּשָׂר י"ד סימן ס"ט, וּבְפֶרֶק חֲמִישִׁי מִכְּרֵתוֹת יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן דִּינֵי הַדָּם וְחִלּוּקֵי דַּם הַנֶּפֶשׁ וְדַם הָאֵבָרִים. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת דַּם הַנֶּפֶשׁ, בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת, בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וְאִם אָכַל כַּזַּיִת מִדַּם הָאֵבָרִים בְּמֵזִיד לוֹקֶה, בְּשׁוֹגֵג, פָּטוּר.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »