ספר מצוות קטן ע״ר

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן רס״ט ספר מצוות קטן רע״א »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לגזול זהו גזל וזהו עושק ויש בו שני לאוין דכתיב לא תעשוק ולא תגזול. ויקרא יט

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו שלא לגזול מה שאין לנו בו זכות באונס והכרח. והוא אמרו לא תגזול. וכן בארו בעלי הקבלה לא תגזול כענין ויגזול את החנית מיד המצרי. והוא לאו הניתק לעשה. והוא אמרו והשיב את הגזילה ואפילו בטל את העשה אינו לוקה לפי שהוא לאו ניתק לעשה לתשלומין. שאם שרף את הגזלה או השליכה בים יתן מה שהיתה שוה. ואם כפר בה ונשבע לשקר מוסיף חומש ויקריב קרבן אשם כמו שיתבאר במקומו, וכן התבאר בסוף מכות דף ט"ז. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי מקמא. שם, שם פ"י:

1 משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה פתח ↗

כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יג "לֹא תִגְזל". אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה שֶׁאִם גָּזַל חַיָּב לְהַחְזִיר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה כג "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וַאֲפִלּוּ שָׂרַף הַגְּזֵלָה אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ וְכָל לָאו שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין אֵין לוֹקִין עָלָיו: וְאָסוּר לִגְזל כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם אָסוּר לְגָזְלוֹ אוֹ לְעָשְׁקוֹ. וְאִם גְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ יַחְזִיר: אֵי זֶהוּ גּוֹזֵל זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן הָאָדָם בְּחָזְקָה כְּגוֹן שֶׁחָטַף מִיָּדוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ שֶׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים וְנָטַל מִשָּׁם כֵּלִים. אוֹ שֶׁתָּקַף בְּעַבְדּוֹ וּבִבְהֶמְתּוֹ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב כג כא "וַיִּגְזל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי": אֵי זֶהוּ עוֹשֵׁק זֶה שֶׁבָּא מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים וְכֵיוָן שֶׁתְּבָעוּהוּ כָּבַשׁ הַמָּמוֹן אֶצְלוֹ בְּחָזְקָה וְלֹא הֶחֱזִירוֹ. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ הַלְוָאָה אוֹ שְׂכִירוּת וְהוּא תּוֹבְעוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אַלָּם וְקָשֶׁה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ויקרא יט יג "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ": כָּל הַגּוֹזֵל חַיָּב לְהַחְזִיר הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה כג "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל". וְאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁתַּנֵּית מְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ. בֵּין שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין שֶׁבָּאוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁגָּזַל הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד. אֲפִלּוּ גָּזַל קוֹרָה וּבְנָאָהּ בַּבִּירָה הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית דִּין תּוֹרָה הוּא שֶׁיַּהֲרֹס אֶת כָּל הַבִּנְיָן וְיַחְזִיר קוֹרָה לִבְעָלֶיהָ. אֲבָל תִּקְּנוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים שֶׁיִּהְיֶה נוֹתֵן אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא יַפְסִיד הַבִּנְיָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲפִלּוּ גָּזַל קוֹרָה וַעֲשָׂאָהּ בְּסֻכַּת הֶחָג וּבָא בַּעַל הַקּוֹרָה לְתָבְעָהּ בְּתוֹךְ הֶחָג נוֹתֵן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ. אֲבָל אַחַר הֶחָג הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית וְלֹא בְּנָאָהּ בְּטִיט מַחְזִיר אֶת הַקּוֹרָה עַצְמָהּ: הַגּוֹזֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר אֵינוֹ בְּתוֹרַת הֲשָׁבַת גְּזֵלָה. גָּזַל שָׁלֹשׁ אֲגֻדּוֹת שָׁווֹת שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת וְהֻזְּלוּ וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן שָׁווֹת שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת וְהֶחְזִיר לוֹ שְׁתַּיִם חַיָּב לְהַחְזִיר הַשְּׁלִישִׁית הוֹאִיל וּבַתְּחִלָּה הָיְתָה שָׁוָה פְּרוּטָה. גָּזַל שְׁתַּיִם שְׁווֹת פְּרוּטָה וְהֶחְזִיר אַחַת גְּזֵלָה אֵין כָּאן מִצְוַת הֲשָׁבַת גְּזֵלָה אֵין כָּאן: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ בַּיִּשּׁוּב וְהֶחְזִיר לוֹ גְּזֵלָתוֹ בַּמִּדְבָּר הָרְשׁוּת בְּיַד הַנִּגְזָל אִם רָצָה נוֹטֵל וְאִם לָאו אוֹמֵר לוֹ אֵינִי נוֹטֵל אֶלָּא בַּיִּשּׁוּב שֶׁמָּא תֵּאָנֵס מִמֶּנִּי כָּאן. וַהֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן וּבְאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּהּ לוֹ בַּיִּשּׁוּב. וְכֵן בִּדְמֵי הַגְּזֵלָה: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן יָצָא. וְאִם הֶחְזִיר לְכִיסוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָעוֹת יָצָא שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה וַהֲרֵי מָנָה הַמָּעוֹת שֶׁהֶחְזִיר לוֹ בִּכְלַל מְעוֹתָיו וּמִנְיַן שֶׁלֹּא מִדַּעַת פּוֹטֵר. וְאִם הֶחְזִיר לְכִיס שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם לֹא יָצָא וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הַגְּזֵלָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ שֶׁהֶחְזִיר לְכִיס פְּלוֹנִי: כָּל הַחוֹמֵד עַבְדּוֹ אוֹ אֲמָתוֹ אוֹ בֵּיתוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּקְנֵהוּ מִמֶּנּוּ וְהִכְבִּיר עָלָיו בְּרֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דָּמִים רַבִּים הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ יד דברים ה יח "לֹא תַחְמֹד". וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ שֶׁחָמַד. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דברים ז כה "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ". חִמּוּד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה: כָּל הַמִּתְאַוֶּה בֵּיתוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹתָן מִמֶּנּוּ. כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ הֵיאַךְ יִקְנֶה דָּבָר זֶה וְנִפְתָּה בְּלִבּוֹ בַּדָּבָר עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים ה יח "לֹא תִתְאַוֶּה" וְאֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד: הַתַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי חִמּוּד וְהַחִמּוּד מֵבִיא לִידֵי גֵּזֶל. שֶׁאִם לֹא רָצוּ הַבְּעָלִים לִמְכֹּר אַף עַל פִּי שֶׁהִרְבָּה לָהֶם בְּדָמִים וְהִפְצִיר בְּרֵעִים יָבוֹא לִידֵי גֵּזֶל שֶׁנֶּאֱמַר מיכה ב ב "וְחָמְדוּ בָּתִּים וְגָזָלוּ". וְאִם עָמְדוּ הַבְּעָלִים בְּפָנָיו לְהַצִּיל מָמוֹנָם אוֹ מְנָעוּהוּ מִלִּגְזל יָבוֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים. צֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה אַחְאָב וְנָבוֹת: הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמִּתְאַוֶּה עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד וְהַקּוֹנֶה דָּבָר שֶׁהִתְאַוָּה בְּהֶפְצֵר שֶׁהִפְצִיר בַּבְּעָלִים אוֹ בְּבַקָּשָׁה מֵהֶן עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. לְכָךְ נֶאֱמַר שמות כ יד דברים ה יח "לֹא תַחְמֹד" וְדברים ה יח "לֹא תִתְאַוֶּה". וְאִם גָּזַל עָבַר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין: כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר משלי א יט "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ" וְגוֹ'. וְאַף עַל פִּי כֵן אִם לֹא הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת וְרָצָה הַגַּזְלָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּבָא מֵאֵלָיו וְהֶחְזִיר דְּמֵי הַגְּזֵלָה. תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא עוֹזְרִין אוֹתוֹ וּמוֹחֲלִין לוֹ כְּדֵי לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה עַל הַשָּׁבִים. וְכָל הַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דְּמֵי הַגְּזֵלָה אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ:

1 רמב"ם הלכות גזילה פ"א סמ"ג לאוין סימן קנו קנז טור ח"מ סימן שנט:

2 שלא לגזול דכתיב ויקרא י״ט:י״ג לא תעשוק את רעך ולא תגזול. אסור לגזול כל שהוא ואפי' מן עכו"ם וזהו גזל וזהו עושק ולעבור עליו בשני לאוין. ואין לוקין עליהם לפי שנתנה להשבון.

1 טור פתח ↗

הלכות גזילה אסור לגזול אפי' כל שהוא לא שנא מישראל ול"ש מעכו"ם שגזל העכו"ם אסור: וכל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל נפשו: ואסור לגזול אפילו ע"מ לשלם וכתב א"א ז"ל דווקא שאין התשלומין בעין כההיא דמייתי עלה שרצו אנשי דוד ליקח גדיש של שעורים ולתת במקומו של עדשים ועדיין לא היו בידם העדשים אלא רצו ליקח גדיש של שעורים של ישראל ולכשיזדמן להם גדישי עדשים של פלשתים יתנו לישראל במקום גדיש השעורים אבל אם היו מזומנים העדשים אפילו אין בעלי גדיש שעורים לפנינו מותר לזכות להם גדישי עדשים ע"י אחר דעדיפי מהשעורים וזכין לאדם שלא בפניו ודוקא שידוע שזכות הוא לו כגון בדבר העומד לימכר אבל מחפצי ביתו לא: ואפילו אם הוא בסכנת מות ובא לגזול את חבירו ולהציל את נפשו אסור לו לגזול אם לא על דעת לשלם דודאי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש לכך הוא רשאי ליטלו ולהציל נפשו אבל לא יקחנו אלא על דעת לשלם: ואפילו הלוקח מחבירו בתורת שאלה אם אינה מדעת הבעלים נקרא גזלן: וכתב הרמב"ם אפילו החוטף משכון מיד חבירו למשכנו שלא ברשות ב"ד נקרא גזלן ואצ"ל אם נכנס לביתו למשכנו והראב"ד השיג עליו וכתב שאינו נקרא גזלן בכך: וכשם שאסור לגזול כך אסור לעשוק: ואיזהו גזל ואיזהו עושק גזל זה הלוקח של חבירו בחזקה כגון שחוטף מה שבידו או נכנס לביתו שלא ברשותו ונוטל משלו או תוקף בעבדיו ומשתמש בהם או נכנס לתוך שדהו ואוכל פירותיו ועושק זה שבא ממון חבירו לידו ברצון חבירו כגון בהלואה או בפקדון או שכירות וכשבא לתבעו אינו מחזירו ומחזיק בו בחזקה: ואפילו אם כופהו שמוכר לו משלו ומקבל דמיו אם הוא שלא מרצונו אסור אבל אין לו דין גזלן ליפסל מדאורייתא אלא מדרבנן כתב הרמב"ם ז"ל כל החומד עבדו או ביתו של חבירו או כל דבר שאפשר שיקחנה ממנו והרבה עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ה"ז עובר בלא תחמוד ואינו עובר בלאו עד שיקנה החפץ שחומד: כל המתאוה ביתו או את אשתו או כליו או שדהו של חבירו וכיוצא בהם משאר דברים שאי אפשר לו לקנותו ממנו כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה עובר בלא תתאוה שאין תאוה אלא בלב בלבד התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל שאם לא ירצה הבעל למכרו לו בדמים יבוא לידי גזל והגזל מביא לידי שפיכת דמים כי כשהבעל ירצה להציל ממונו מן הגזלן יבוא לידי שפיכת דמים צא ולמד ממעשה דאחאב ונבות הא למדת שהמתאוה עובר בלאו א' והקונה דבר שמתאוה בו בהפצר שמפציר בבעלים או בבקשה מהם עובר בשני לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה ואם גזל עובר בשלשה לאוין:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצוות קנו, קנז: כתוב א בפרשת קדושים לא תעשוק את רעך ולא תגזול פ' מרובה דף ע"ט איזהו גוזל זה הלוקח ממון חבירו בחזקה כגון שחטף מטלטלין מידו או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלי' ונטל כלים משם או שתקף בעבדיו ובהמתו ונשתמש בהן או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיו וכל כיוצא בזה הוא הגזל כעניין שנ' ויגזול החנית מיד המצרי בגיטין דף קי"א איזהו עושק זה שבא ממון חברו לידו ברצון הבעלים וכיון שתבעו כבש הממון אצלו ולא החזירו כגון שהיה לו ביד חברו פקדון או הלואה או שכירות והוא תובעו ואין יכול להוציאו בדיינין מפני שהוא אלם וקשה אע"פ שפשוטו כך הוא מ"מ אמר רבא בפ' המקבל בבא מציעא דף קי"א זהו עשוק זהו גזל להכי אפקיה רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין לפי עניין זה לאו אחד הוא ונמנה תחתיו הא דגרסי' בפ' חלק סנהדרין דף ק"י אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנ' ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו', הגוזל או עושק שוה פרוט' עובר על ל"ת ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שחייב להחזיר כאשר בארנו בסמ"ע מ"ע ע"ג ואפי' שרף את הגזילה אשר גזל אינו לוקה שהרי חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו ואסור ב לגזול כל שהוא דין תורה ואפי' מגוי עובד ע"ז אסור לגוזלו או לעושקו ואם גזלו או עשק יחזיר כמו שהבאתי למעלה מל"ת קנ"ב מן התוספתא וכל דיני הגזילה מפורשין בסמ"ע מ"ע ע"ג:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִגְזֹל – שֶׁלֹּא לִגְזֹל. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נִטֹּל מָה שֶׁאֵין לָנוּ זְכוּת בּוֹ בְּכֹחַ וּבִזְרֹעַ בְּפִרְסוּם, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יג וְלֹא תִגְזֹל, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו, ב"ק עט ב שֶׁלְּשׁוֹן גְּזֵלָה נוֹפֵל עַל הַחוֹטֵף דָּבָר מִיַּד חֲבֵרוֹ אוֹ הוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ דֶּרֶךְ אֹנֶס וּבְפִרְסוּם כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב כג כא וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל מַרְחִיקוֹ הַרְבֵּה, וְרָאוּי לְהַרְחִיקוֹ, כִּי יוֹדֵעַ הַגּוֹזֵל הַחַלָּשׁ מִמֶּנּוּ כִּי בְּבֹא עָלָיו תַּקִּיף מִמֶּנּוּ יִהְיֶה גַּם הוּא נִגְזָל וכו', וְהוּא סִבָּה לְחֻרְבַּן הַיִּשּׁוּב. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין נז א שֶׁאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא לִגְזֹל אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל לָאו דְּלֹא תִגְזֹל אֵינוֹ חָל אֶלָּא בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, כִּי הַתּוֹרָה לֹא תְּחַיֵּב אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא מָמוֹן, וּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אֵינוֹ נִקְרָא מָמוֹן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָסוּר הוּא דְּבַר תּוֹרָה, כְּמוֹ חֲצִי שִׁעוּר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו וְהוּא אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה גזילה ואבידה א, ב אֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר לְגָזְלוֹ אוֹ לְעָשְׁקוֹ, וְאִם גְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ יַחְזִיר. וּבַגְּמָרָא ב"ק קיט, א אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁמֻּתָּר לְאַבֵּד גּוּפָם, כְּגוֹן הַמִּינִין, אָסוּר לְאַבֵּד מָמוֹנָם וְלִגְזֹל אוֹ לִגְנֹב לָהֶם. וְאָמְרוּ בְּטַעַם זֶה, שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן זֶרַע רָאוּי וְיִהְיֶה מָמוֹנָם לָהֶם. וְעוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַרְחִיקָם זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּיל הָאָדָם טִבְעוֹ בְּכָךְ, כִּי גְּרִיעוּת יִהְיֶה בַּנֶּפֶשׁ בְּהַרְגִּילָהּ בַּמִּדּוֹת הַפְּחוּתוֹת וְהָרָעוֹת, וְהוּא חֶבֶל חָזָק לִמְשֹׁךְ הֶעָוֹן עפ"י ישעיהו ה יח. וְכֵן מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ק צח ב, שֶׁהַגּוֹזֵל חַיָּב לְהַחְזִיר הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה כג הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם יַחְזִיר כְּעֵין שֶׁגָּזַל. וּמִפְּנֵי כֵן אָמְרוּ, כִּי בַּדִּין הוּא שֶׁאֲפִלּוּ גָּזַל מָרִישׁ פֵּרוּשׁ קוֹרָה וּבְנָאָהּ בְּבִירָה, מְקַעְקֵעַ כָּל הַבִּירָה וּמַחְזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו, אֶלָּא מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים תִּקְּנוּ גיטין נה, א וברש"י ד"ה מפני, נוֹתֵן אֶת דָּמֶיהָ וְיִפָּטֵר. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה קל, אֵיךְ יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים בָּזֶה. וְדִין הַגּוֹזֵל חֲבֵרוֹ בַּיִּשּׁוּב וְרָצָה לְהַחְזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר מַה דִּינוֹ, וְדִין הַגּוֹזֵל חֲבֵרוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּכָךְ, וְאִם הֶחְזִיר לְכִיסוֹ יָצָא, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מָעוֹת, דְּקַיְמָא לַן כְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר ב"ק קיח, ב אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ וְיִמְנֶה מְעוֹתָיו. וּמִנְיָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת פּוֹטֵר בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ בַּעַל חַיִּים. וְדִין הַגּוֹזֵל וּמֵת, בֵּין שֶׁהֶאֱכִיל הַגְּזֵלָה לַבָּנִים קֹדֶם יֵאוּשׁ אוֹ אַחַר יֵאוּשׁ, אִם הִנִּיחַ קַרְקַע, חַיָּבִין הַבָּנִים לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַגְּזֵלָה, אֲבָל מִן הַמִּטַּלְטְלִין לֹא יִהְיוּ חַיָּבִין הַיְּתוֹמִים לְשַׁלֵּם, אֶלָּא מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים שֶׁתִּקְּנוּ כֵּן שֶׁאֲפִילּוּ בְּמִלְוָה עַל פֶּה יִשְׁתַּעְבְּדוּ מִטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְדִין הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּזְלָן כְּדִין הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּנָּב שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין מְפֻרְסָם לְשֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם קיט, א שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מֵאָדָם שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַגָּזֵל, אֲבָל אִם הָיָה קְצָת מַה שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁלֹּא מִן הַגָּזֵל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּעָט, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּדַע בְּבֵרוּר שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר מַמָּשׁ שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בּוֹ גָּזוּל. וְיֶתֶר דִּינֵי גְּזֵלָה וְדִינֵי יֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת וּשְׁאָר פְּרָטֵיהֶן מְבֹאָרִים בִּפְרָקִים תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מִקַּמָּא שם, וּקְצָת מֵהֶן כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר וַיִּקְרָא במצוה קל. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְגָזַל מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה, עָבַר עַל לָאו, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה דַּהֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְגוֹ' וַאֲפִלּוּ בִּטֵּל עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ, כְּלוֹמַר, שֶׁשָּׂרַף אֶת הַגְּזֵלָה אוֹ הִשְׁלִיכָהּ לַיָּם הַגָּדוֹל, מָקוֹם שֶׁאֵינָהּ נִמְצֵאת לְעוֹלָם, אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין שֶׁיְּשַׁלֵּם מָה שֶׁהָיְתָה שָׁוָה. וְאִם כָּפַר בָּהּ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר יוֹסִיף הַחֹמֶשׁ וְיַקְרִיב אָשָׁם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּקַמָּא וּבְסוֹף מַכּוֹת טז א.

« ספר מצוות קטן רס״ט ספר מצוות קטן רע״א »