ספר מצוות קטן צ׳

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא יטמא נזיר למת וכו' מפורש לעיל וכמו שהביא רבינו הברייתא דמסכת שמחות כל טומאה שהנזיר מגלח עלי' כהן מוזהר עלי' וכן הוא בתוס' דאהלות ובתוספתא דמכות והסכימו על זה הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ש וסמ"ג ורבינו וגם בתוספו' אבל ר"ת כתב שהיא משבשת' וכמו שהביאו התוספ' משמו וביארתי לעיל בהלכות טומאת כהן והרוקח הביא ג"כ הבריותא ומשמע מדבריו דעל גולל ודופק מותר הכהן לטמא להן לכתחיל' אם אין בהן משום קבר ומהתימא על הטור שכתב בפשיטו' דמוזהר עליה' ולא הביא דעת אביו הרא"ש ז"ל ורוב הראשוני'

1 בית יוסף פתח ↗

ומיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית מעומד כן כתוב בסמ"ק סי' צ' וטעמא משום דגמר לכם לכם מספירת העומר דכתיב ביה בקמה פי' בקומה. וכן כתב הר"ד אבודרהם וכ"כ בא"ח וכתב דהא דגרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד על ברכת המצות קאמר ולא על ברכת הנהנין:

2 ברית משה פתח ↗

אמור א אל הכהנים כו'. השני לאוין שמנה רבינו ז"ל כאן גבי כהן הדיוט אינם שוים לגמרי בלימודם דהלאו דלא יטמא למתים איתא גבי כהן הדיוט בפי' בפ' אמור פכ"א פ"א לנפש לא יטמא בעמיו אבל הלאו דלא יטמא באהל המת ליתא בפירוש גבי כהן הדיוט אלא בפסוק י"א שם כתיב גבי כ"ג ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא והאי לא יבא אזהרה על אהל המת כמ"ש רש"י ז"ל שם וכמו שמפרש המזרחי ז"ל שם דאין לשון ביאה שייך אלא במקום שיש בו תוך כמו אהל או בית או מערה וכיוצא בהם ולא יטמא דכתיב גבי כ"ג אזהרה שלא יטמא למתים נמצא דגבי כ"ג איתא בפי' השני אזהרות דלא יטמא למת ולא יטמא באהל המת וגבי כהן הדיוט ליתא בפי' אלא אזהרה שלא יטמא למת אלא בספרא שם פרק א' פרשתא ב' למד כהן הדיוט בגז"ש דלא יטמא לא יטמא מכ"ג דמה לא יטמא האמור בכ"ג חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא אף לא יטמא האמור בכהן הדיוט חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא ומחמת לימוד זה מנה רבינו את הני שתי אזהרות גבי כהן הדיוט כמ"ש בחיבורו כאן וגם ברמזיו, אבל להרמב"ם ז"ל אית שיטה אחרת שלא מנה בסה"מ מל"ת קס"ו גבי כהן הדיוט אלא חד אזהרה שלא יטמא למת אבל בכ"ג מנה במל"ת קס"ז קס"ח שתי אזהרות שלא יכנס לאהל המת ושלא יטמא למת והטעם דמדוע לא מנה בכהן הדיוט שלא יטמא באהל המת למל"ת בפ"ע כתב במל"ת קס"ח דכמו שהשריש בשורש ב' שם דדבר הנלמד בגז"ש או באחת מי"ג מדות אף שלעניין הדין הוא כאיסור תורה לכל דבר אבל אין למנותו במניין המצות וא"כ צ"ל דרבינו חולק על שרש זה ובאמת רבינו יחיד בזה כיון דכל השאר מוני מצות ז"ל מנאו כהרמב"ם היראים סי' שי"א הסמ"ק סי' צ' החינוך האה"מ מצ' רס"ג הזוה"ר מל"ת רס"ז אות ק"ו ובמל"ת רע"ב אות ק"י כתב הזוה"ר שלא ראה מי שחולק על הרמב"ם בזה שלא למנות לאו דלא יבא בכהן הדיוט למל"ת פרטי ובאמת פליאה לי ע"ז הלא רבינו חולק בפי' עליו וצ"ע הפוע"צ מל"ת קנ"ט העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' רס"ד הדה"מ שער ב' פרק קע"ו המעיי"ח דף צ' ע"א אות קכ"ו הנר מצוה סי' י' אות קמ"ט ועי' בפ"ד ד"מ ח"ב דף ס"ד ע"ב שהקשה על רבינו דלפי שיטתו אמאי לא מנה גבי יובל שלא יזרע ושלא יזמור ג"כ לשתי אזהרות וזה באמת קושיא גדולה וצ"ע:

1 רמב"ם הלכות נזירות פ"ה סמ"ג לאוין סימן רמח ורמט.

2 שלא יטמא נזיר למת דכתיב במדבר ו׳:ו׳ על כל נפשות מת לא יבא:

1 דברי חמודות על מנחות פתח ↗

ותניא תו בתוספתא דברכות כשהוא מתעטף אומר להתעטף ולענין טלית קטן דלקמן כתוב בכל בו שאין מברכין עליו להתעטף בציצית אלא על מצות ציצית וגם בנימוקי יוסף גבי אמר רב ציצית א"צ ברכה כתב שנהגו שלא לברך עליו להתעטף אלא נהגו לברך על מצות ציצית ואין לבטל המנהג ע"כ ומהרי"א הקשה דכיון דקי"ל דעל לשעבר משמע וקי"ל דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן היאך יברך על מצוה זו על וכ"כ האגור סימן כ"ח בשם מהר"י מולין שיש מברכים על טלית קטן להתעטף וכן משמע בא"ח ואין לחוש אם אין בו עיטוף כי נוסח הברכה כך היא כמו לישב בסוכה וכהנה רבות עכ"ל וכך פסק בש"ע אבל רמ"א הגיה עליו כדברי הכלבו ונימוקי יוסף ושאין לשנות וכתב ב"י בס"ס כ"ב שכתוב בא"ח אם ב' או ג' מתעטפין בטלית כאחד פירוש בפעם אחת כ"כ רמ"א כולם מברכים או אחד יברך והאחרים יענו אמן עכ"ל ועיין בפרק הרואה סעיף פ"ד וכתב הטור ר"ס ח' שיברך מעומד וכתב הב"י שכ"כ בסמ"ק סימן צ' וטעמא משום דגמר לכם לכם מספירת העומר דכתיב ביה בקמה פי' בקומה וכ"כ הר"ד אבודרה"ם וכ"כ בא"ח וכתב דהא דגרסי' בירושלמי כל הברכות מעומד על ברכת המצות קאמר ולא על ברכת הנהנין ע"כ וכתב רמ"י שיש מדקדקים לומר בציצית בפת"ח הבי"ת והוא טעות מצד הדקדוק שנמצאו בפסוקים רבים בי"ת השמוש בסוף פסוק בשו"א כמו בראש או בזקן וכן ירהבו הנער בזקן וגם מצד הדין אינו נכון לומר בפת"ח שיהיה משמעו בציצית הידועים ומבוררים שזו היא הוראת הפת"ח בבי"ת השמוש כמו שפי' רש"י בפרשת חיי שרה בפסוק אנכי בדרך נחני וגו' ואנו שאין לנו תכלת שהיא עיקר המצוה המבוררת בכתוב היאך נוכל לומר כן ע"כ ועיין לקמן בדברי רבינו בסוף עשית ציצית שיש לעיין קודם הברכה בציצית אם הם שלמים כו' וכתב הטור סימן ח' שיכוין בהתעטפו שציונו המקום להתעטף כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם וכדלקמן וראיתם אותו וזכרתם את ושקולה מצוה זו כו' ועיין מה שאכתוב שם בס"ד בסעיף ע"ג עוד מזה ועיין לעיל סי' י"ג וסעיף ל"ה וסדר עטיפתו כתב בעל העיטור וז"ל רבותינו הגאונים כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה ומסתברא לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרה אלא לגבי אבילות דאמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ ע"ג דיקנא פירוש שצריך לכסות פיו התם הוא דכתיב לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מחייבו ובמצורע כתוב על שפם יעטה ובמנודה קא מבעיא לן כדאיתא הכל בפרק אלו מגלחין מועד קטן דף ט"ו אבל כ"ע לא מחייבו בעטיפת הראש דא"כ יכסה פיו וכי רבי ישמעאל נ"ל שצ"ל רבי יהודה והיינו הא דפרק במה מדליקין שבת דף כ"ה ע"ש מביאין לו עריבה כו' ומתעטף ויושב בסדינים המצויצים וכן החתנים מי היו מתעטפים כל כך ואע"ג דמברכים להתעטף עיטוף דהכא היינו כיסוי דכתיב אשר תכסה בה שמנהג בני אדם שמכסים בכסותן והולכים ועושים עסקיהם פעמים בגלוי הראש פעמים בכסוי הראש ע"כ ומיהו מסיק הב"י דלקיים מצות ציצית מן המובחר נכון הוא שיכסה ראשו בטלית וכן דקדק מלשון הטור אבל ודאי דלאו שפיר עבדי הני דמכסים הטלית סביב הראש והצואר בלבד ואין מקפידים לכסות בהן הגוף דאדרבה עיקר העטוף כפי מנהג בני אדם הוא כסוי הגוף ועיין לעיל סעיף ס"ב וכתב עוד העיטור שדרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו וכ"כ ברוקח וכתב דאיתא במדרש בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחוריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחוריהם וקשר של תפילין ע"כ וכתב נ"י גבי אמר רב ציצית א"צ ברכה וז"ל יש מן הראשונים ז"ל שאמרו כי אין מצות טלית מתקיימת אלא בעטיפת הראש לכסות בו ראשו וגופו או רובו כדכתיב אשר תכסה בה ולדבריהם אין מצות ציצית באלו הטליתות הקטנים שנהגו ללבוש ברוב המלכיות ואין נראה כן ומה שהיו מברכין להתעטף זהו למצוה מן המובחר ואפשר שהתלמוד מדבר לפי מנהגם שלא היו רגילין ללבוש טלית בת ד' כנפים אלא טלית גדול כדאמרינן טלית של ת"ח צריך שיהא נראה מתחתיו טפח אבל משורת הדין כל כסות של ד' כנפים חייבת בציצית ויוצא בו ממצות ציצית אע"פ שאין בו לא כסוי ולא עיטוף דרחמנא בגדיהם וכסותך קאמר וכל מלבוש וכסות במשמע ובלבד שיהא לו כנפות ואי משום אשר תכסה בה ההוא לאו לכיסוי הגוף או עטיפת הראש אתא אלא לרבות כסות סומא או בעלת ה' כדאמר לעיל והרי אמרו טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בה עראי שהיא חייבת ומסתמא אין בה לגדול כדי עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו אלא ודאי כדאמרן וכן פשט המנהג בכל ישראל כי רובם אין להם טלית גדול הראוים לעטוף ועושין טליתות קטנים שלובשין אותו שלא מיעטו מן וראיתם אותו אלא כסות לילה כסות סומא ולא כסות שתחת המקטורן וזו נראית ראיה ברורה וכן פסק הרב בעל הלכות ז"ל ואין להרהר בזה ומ"מ מצוה מן המובחר שיהא כולו מעוטף במצוה וזו דרך ירא שמים לחבב המצוה וכ"ש מצות ציצית השקולה כנגד כל המצות ולא שיהא מעכב כלל עכ"ל ומהרי"א כתב ג"כ להעמיד דהני טליתות קטנים אע"פ שאין בהם עיטוף שפיר נפקי בהו י"ח ציצית ובסוף דבריו כתב והרוצה לדקדק במצוה ולקיים מצות עטיפה בציצית שלנו יקח הציצית בשעת הברכה וישים אותו על ראשו ועל רחבו לקומתו ובזה יצא קצת י"ח וכיוצא בזה כתב בתרומת הדשן וז"ל והנוהגים בטלית שיש לו בית הצואר יעשנו קצת גדול שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד"א ואח"כ ימשכנו מעל ראשו לפניו שיהיה נתלה בצוארו בבית הצואר של טלית וא"ת לפי דעת א"ז אין שום מצוה במה שהוא לבוש ציצית כשהוא בצוארו שהא"ז כתב דלא מחייב דרך לבישה אלא דרך עיטוף מדמברכים להתעטף וי"ל דאין קפידא כ"כ רק על תחלת חיוב המצוה לא על שיהוי המצוה והביא ראיה קצת לדבר וכתב עוד דאין ראיה כלל מהברכה דלהתעטף דבימיהם שהיו רגילין בכסות המכסה הראש והגוף לכך תקנו ברכה להתעטף ולדידן דכל כסות שלנו רק לכסות הגוף מיחייב אפילו אינו מכסה בו הראש כלל דעיטוף לא כתיבה ולא רמיזה באורייתא ע"כ והאגור כתב בסי' כ"ח בשם מהר"י מולין שע"פ א"ז נהגו קצת לעשות חתיכה מרובעת לפניו וכן לאחריו ברצועות המחברות שתי החתיכות והרצועות מונחות על כתף מזה וכתף מזה אכן יש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ע"כ ומהרי"ק שורש קמ"ט כתב שאין לסמוך על הא"ז שכבר נהגו כל ישראל לברך על אותם ד' כנפות וכן כתב האגור דלא חשו על הא"ז בזה וכתב רמ"י דהמלבוש שאנו רגילים בו באלו הארצות הנקרא סרדא"ק הם טובים יותר מן הד' כנפות שהרי הם דרך מלבוש ממש ובלבד שיניחו פתוח מהצדדים יותר מרובו כדלעיל סעיף ס"ג ומ"מ מצוה מן המובחר שיהא לו טלית גדול מיוחד כו' כדלעיל בשם נימוקי יוסף ומ"ש ג"כ לעיל בשם נימוקי יוסף דטליתות קטנים כו' לובשים תחת המקטורין כך נראה ג"כ מלשון הטור סימן ח' שכתב או שיש לו ציצית בחלוקו כו' ומ"מ מסיק הב"י מדעיקר מצות ציצית על זכירת המצות כדלקמן וראיתם אותו וזכרתם ובכל שעה ובכל רגע הוא צריך הלכך נראה שעיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו הרי שתמיד יראה ויזכור המצות וכ"כ נ"י בשם הריטב"א עכ"ל ואני תמה שהרי לא כן כתב הב"י כלל ואדרבה הרי הזכיר שהוא תחת המקטורין ואי ממה שכתב דמ"מ מצוה מן המובחר שיהא כולו מעוטף כו' לא אמר זה על טליתות הקטנים כלל אלא ר"ל שיהיה לו טלית גדול כו' וכמ"ש לעיל בשם רמ"י ז"ל ויצא לו מהא דנ"י:

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

מעומד עט״ז ב״י בשם סמ״ק ויליף מעומר דכתיב דברים ט״ו ט, מהחל חרמש בקמה תחל לספור כו׳ עמ״ש במ״א א׳ ועי״ד רס״ה בטור ויברך מעומד והרב בהג״ה הביאו וא״י אמאי השמיט עיקר הדין שימול מעומד שזה ד״ת מג״ש לכם וכתב הברכה דהוא דרבנן עב״י וב״ח ובמ״א מ״ש מזה וא״ת בקמה אלא בקומה לא מצאתיו במנחות ס״ו כ״א רא״ש סוף פסחים והרי״ץ בן גיאות הביאו הכ״מ פ״ז מתו״מ הכ״ג כתב קבלה היא יע״ש והביא זוהר פ׳ תצוה: ומ״ש ב״ח מילה ולולב בהגהות סמ״ק סימן צ״ג אות ב׳ לא הביא כ״א עצ״ת עומר ציצית תקיעה ולא הזכיר שם מילה ולולב כלל וצ״ע מה שנרשם סמ״ק צ׳ ט״ס וחסר צ״ג יע״ש בדף כ״ו א׳ בהגהת סמ״ק ד״ת בזה ומ״ש דבעי עמידה היינו לתחלת עיטוף דוודאי לא חייבה התורה כל היום דאשר תכסה כדרך שב״א עוסקין במלאכתן בישיבה כו׳ שוב הראו לי בסמ״ק סימן קמ״ה בהגהות אות ב׳ בשם הרמב״ם ז״ל כל מצוה שנאמר לכם בעינן עמידה ואב לכולם עומר וסימן עמצ״ל עומר מילה לולב ציצית ובזה כב״ח כאן ולא חשיב תקיעה כאן והוא בדף מ״ז א׳ ד״ק:

ספר מצוות קטן פ״ט » « ספר מצוות קטן צ״א