ספר מצוות קטן ס״ח

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להנות מתקרובת עכו"ם וכן מיין נסך כדכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם דברים י״ג:י״ח

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מחבר דבר מע"ז אל ממוננו, אבל נרחיק ממנה ומבתיה ומכל מה שייוחס אליה. והוא אמרו ולא תביא תועבה אל ביתך. ומי שנהנה מדבר ממנה חייב מלקות. וכבר בארו בסוף מכות דף כ"ב שמי שבשל בעצי אשרה לוקה שתים, אחת משום לא תביא תועבה אל ביתך ואחת משום ולא ידבק בידך, ודע זה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשלישי מסנהדרין. והיה עקב, שם:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא לְאַבֵּד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ שֶׁנֶּאֱמַר דברים יב ב "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקוֹמֹת" וְנֶאֱמַר דברים ז ה "כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם" וְגוֹ'. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִצְוָה לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנְּאַבֵּד אוֹתָהּ מִכָּל אַרְצֵנוּ. אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ אֵין אָנוּ מְצֻוִּין לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁנִּכְבּשׁ אוֹתוֹ נְאַבֵּד כָּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר דברים יב ג "וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא". בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְצֻוֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן בְּחוּץ לָאָרֶץ: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים ז כו "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ לוֹקֶה שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם וְלֹא תָבִיא. וְאַחַת מִשּׁוּם וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם: בְּהֵמָה שֶׁהִקְרִיבוּהָ כֻּלָּהּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה אֲפִלּוּ פִּרְשָׁהּ וְעַצְמוֹתֶיהָ וְקַרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ וְעוֹרָהּ הַכּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בָּעוֹר סִימָן שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁזֶּה הָעוֹר תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שֶׁקּוֹרְעִים קֶרַע עָגֹל כְּנֶגֶד הַלֵּב וּמוֹצִיאִין הַלֵּב הֲרֵי כָּל אוֹתָן הָעוֹרוֹת שֶׁהֵן כָּךְ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: מַה בֵּין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר דברים ז כה "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" מִשֶּׁפְּסָלוֹ נַעֲשָׂה לוֹ אֱלוֹהַּ. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה עַד שֶׁתֵּעֲבֵד שֶׁנֶּאֱמַר דברים כז טו "וְשָׂם בַּסָּתֶר" עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ דְּבָרִים שֶׁבַּסֵּתֶר שֶׁהֵן עֲבוֹדָתָהּ. וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים: הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לַאֲחֵרִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לוֹקֶה שְׂכָרוֹ מֻתָּר וַאֲפִלּוּ עֲשָׂאָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִיָּד. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר וּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן שֶׁגּוֹמְרָהּ אֵין בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה. הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמָצָא בָּהֶן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אִם נָתַן מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ יַחֲזִירֵם לָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְכֵן אִם מָשַׁךְ וְלֹא נָתַן מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּשִׁיכָה בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים קוֹנָה כְּמֶקַח טָעוּת הוּא. נָתַן מָעוֹת וּמָשַׁךְ יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. וְכֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְגֵר שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עוֹבֵד כּוֹכָבִים יָכוֹל הַגֵּר לוֹמַר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים טֹל אַתָּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וַאֲנִי מָעוֹת. טֹל אַתָּה יֵין נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵּרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר: צוּרוֹת שֶׁעֲשָׂאוּם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְנוֹי מֻתָּרִין בַּהֲנָאָה וְצוּרוֹת שֶׁעֲשָׂאוּם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסוּרִין. כֵּיצַד. כָּל הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאִים בַּכְּפָרִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן עֲשׂוּיִין, וְהַנִּמְצָאוֹת בַּמְּדִינָה אִם הָיוּ עוֹמְדִין עַל פֶּתַח הַמְּדִינָה וְהָיָה בְּיַד הַצּוּרָה צוּרַת מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַּדּוּר אוֹ סַיִף אוֹ עֲטָרָה וְטַבַּעַת חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת לְנוֹי וּמֻתָּר: צַלְמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַנִּמְצָאִים מֻשְׁלָכִים בַּשְּׁוָקִים אוֹ בְּתוֹךְ הַגְּרוּטָאוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שִׁבְרֵי צַלְמֵיהֶן. אֲבָל הַמּוֹצֵא יָד מִצּוּרַת כּוֹכָב אוֹ מַזָּל אוֹ רַגְלָהּ אוֹ אֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ מֻשְׁלָךְ הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה הוֹאִיל וְיָדַע בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה הָאֵיבָר מִן צוּרַת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַנֶּעֱבֶדֶת הֲרֵי הִיא בְּאִסּוּרָהּ עַד שֶׁיִּוָדַּע לוֹ שֶׁהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עוֹבְדֶיהָ בִּטְּלוּהָ: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶן צוּרַת חַמָּה וּלְבָנָה וּדְרָקוֹן. אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ בִּגְדֵי שָׁנִי אוֹ שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עַל הַנְּזָמִים וְעַל הַטַּבָּעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְעַל שְׁאָר הַכֵּלִים מֻתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן לְנוֹי. וְכֵן שְׁאָר הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאוֹת עַל כָּל הַכֵּלִים חֶזְקָתָן לְנוֹי וּמֻתָּרִין: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְכָל הַתִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ אוֹסְרִים בְּכָל שֶׁהֵן. כֵּיצַד. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּצוּרוֹת שֶׁל נוֹי אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים יוֹלִיךְ הַכּל לְיָם הַמֶּלַח. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּכַמָּה כּוֹסוֹת אוֹ חֲתִיכָה מִן הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה חֲתִיכוֹת יוֹלִיךְ הַכּל לְיָם הַמֶּלַח. וְכֵן עוֹר לָבוּב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּכַמָּה עוֹרוֹת הַכּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֱמַר דברים ז כו "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ" כָּל מַה שֵּׁאַתָּה מֵבִיא מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִכָּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרָבְתָּהּ הֲרֵי הִיא כָּמוֹהָ: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֲשֵׁרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה אֶפְרָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְגַחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסוּרָה וְהַשַּׁלְהֶבֶת מֻתֶּרֶת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ. סְפֵק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר, סְפֵק סְפֵקָהּ מֻתָּר. כֵּיצַד. כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנָּפַל בְּאוֹצָר מָלֵא כּוֹסוֹת כֻּלָּן אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. פֵּרַשׁ כּוֹס אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְנָפַל לְכוֹסוֹת שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם. נִתְעָרְבָה בְּמֵאָה וְנִתְחַלְּקוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר וְנָפְלוּ הָאַרְבָּעִים כֻּלָּן לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן מֻתָּרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָאֲסוּרָה בָּרֹב הִיא. נָפְלוּ הַשִּׁשִּׁים לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת: הָאֲשֵׁרָה בֵּין שֶׁהָיְתָה נֶעֱבֶדֶת בֵּין שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻנַּחַת תַּחְתֶּיהָ אָסוּר לֵישֵׁב בְּצֵל קוֹמָתָהּ. וּמֻתָּר לֵישֵׁב בְּצֵל הַשָּׂרִיגִים וְהֶעָלִים שֶׁלָּהּ. וְאִם יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אָסוּר לוֹ לַעֲבֹר תַּחְתֶּיהָ. וְאִם אֵין שָׁם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת עוֹבֵר תַּחְתֶּיהָ כְּשֶׁהוּא רָץ: אֶפְרוֹחִים שֶׁקִּנְּנוּ בָּהּ וְאֵין צְרִיכִין לְאִמָּן מֻתָּרִין. וְהָאֶפְרוֹחִים וְהַבֵּיצִים שֶׁצְּרִיכִין לְאִמָּן אֲסוּרִין שֶׁהֲרֵי הָאֲשֵׁרָה כְּמוֹ בָּסִיס לָהֶן. וְהַקֵּן עַצְמָהּ שֶׁבְּרֹאשָׁהּ מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹף מֵבִיא עֵצָיו מִמָּקוֹם אַחֵר: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה. הֵסִיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר יוּצָן וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק בְּעֵצִים אֲחֵרִים שֶׁל הֶתֵּר וְיֹאפֶה בּוֹ. אָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת וְלֹא צִנְּנוֹ הַפַּת אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. נִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת יוֹלִיךְ דְּמֵי אוֹתָהּ הַפַּת לְיָם הַמֶּלַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בָּהּ וּשְׁאָר הַכִּכָּרוֹת מֻתָּרִין: נָטַל מִמֶּנָּה כַּרְכַּר וְאָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָאָה. נִתְעָרֵב בִּבְגָדִים אֲחֵרִים יוֹלִיךְ דְּמֵי אוֹתוֹ הַבֶּגֶד לְיָם הַמֶּלַח וּשְׁאָר כָּל הַבְּגָדִים מֻתָּרִין. וּמֻתָּר לִטַּע תַּחְתֶּיהָ יְרָקוֹת בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה שֶׁהֵן צְרִיכִין לְצֵל. בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. מִפְּנֵי שֶׁצֵּל הָאֲשֵׁרָה שֶׁהוּא אָסוּר עִם הַקַּרְקַע שֶׁאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת גּוֹרְמִין לִירָקוֹת אֵלּוּ לִצְמֹחַ וְכָל שֶׁדָּבָר אָסוּר וְדָבָר מֻתָּר גּוֹרְמִין לוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּכָל מָקוֹם. לְפִיכָךְ שָׂדֶה שֶׁזִּבְּלָהּ בְּזֶבֶל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻתָּר לִזְרֹעַ אוֹתָהּ. וּפָרָה שֶׁפִּטְּמָהּ בְּכַרְשִׁינֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים תֵּאָכֵל וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: בָּשָׂר אוֹ יַיִן אוֹ פֵּרוֹת שֶׁהֱכִינוּם לְהַקְרִיבָם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא נֶאֶסְרוּ בַּהֲנָאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִכְנִיסוּם לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַד שֶׁיַּקְרִיבוּם לְפָנֶיהָ. הִקְרִיבוּם לְפָנֶיהָ נַעֲשׂוּ תִּקְרֹבֶת וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְהוֹצִיאוּם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְעוֹלָם. וְכָל הַנִּמְצָא בְּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח אָסוּר בַּהֲנָאָה מִן הַתּוֹרָה. וְהָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה: הַמּוֹצֵא כְּסוּת וְכֵלִים וּמָעוֹת בְּרֹאשׁ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אִם מְצָאָן דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין וְאִם מְצָאָן דֶּרֶךְ כָּבוֹד הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. כֵּיצַד. מָצָא כִּיס תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ. כְּסוּת מְקֻפֶּלֶת וּמֻנַּחַת עַל רֹאשׁוֹ. כְּלִי כָּפוּי עַל רֹאשׁוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. מָצָא בְּרֹאשׁוֹ דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה אָסוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁמְּצָאָן חוּץ לִמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ אֲבָל אִם מְצָאוֹ בִּפְנִים בֵּין דֶּרֶךְ כָּבוֹד בֵּין דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן בֵּין דָּבָר הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כָּל הַנִּמְצָא בִּפְנִים אָסוּר אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח. וּפְעוֹר וּמַרְקוּלִיס כָּל הַנִּמְצָא עִמָּהֶן בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְכֵן אַבְנֵי מַרְקוּלִיס אֶבֶן הַנִּרְאֵית שֶׁהִיא עִמּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהָיָה לָהּ מֶרְחָץ אוֹ גִּנָּה נֶהֱנִים בָּהֶם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִים בָּהֶם בְּטוֹבָה. הָיָה לָהּ וְלַאֲחֵרִים נֶהֱנִין בָּהֶן אֲפִלּוּ בְּטוֹבַת כֹּהֲנֶיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן שָׂכָר: מֶרְחָץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית שָׁם לְנוֹי וְלֹא לְעָבְדָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהֵיהֶם. בִּזְמַן שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהּ מִנְהַג אֱלֹהוּת וְלֹא בִּזְמַן שֶׁמְּבַזִּין אוֹתָן כְּגוֹן זוֹ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבִּיב וְהַכּל מַשְׁתִּינִין בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ: סַכִּין שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁחַט בָּהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְאִם הָיְתָה בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן וַהֲרֵי זֶה הַתִּקּוּן מֵהֲנָאַת מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכֵן אָסוּר לַחְתֹּךְ בָּהּ בָּשָׂר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן וְאִם חָתַךְ דֶּרֶךְ הֶפְסֵד וְהַשְׁחָתָה מֻתָּר:

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

ואפי' הוי תקרובת מכל מקום אינה כעין פנים ונ"ע בענין המחתות וככרות והנרות וחתיכות של שעוה ושאר כלי עובדי עכו"ם ואלילים ש"ע סי' קנ"ט עיין שם היתר כל דבר לפי מה שהוא

2 ברית משה פתח ↗

אבל ז נרות של שעוה כו'. בע"ז דף נ' ע"א איתא בי ינאי מלכא חרוב אתו נכרים אוקימו ביה מרקוליס אתו נכרים אחריני דלא פלחי, למרקוליס שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטראות איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי כו' ומפרש הגמ' טעמא דפרשי כיון דתקרובת ע"ז הוא ולתקרובת אין לה בטילה עולמית ודלא פרשי סברו דדוקא תקרובת כעין פנים זביחה קיטור וניסוך וכל העולים על המזבח נקרא תקרובת ואין לה ביטול אבל אבנים של מרקוליס לא נקראו תקרובת וע"כ מועיל הביטול והתוספת שם ד"ה בעינן הוכיח מסוגי' זו את הא דינא דנרות שכ' רבינו וכ"כ הרא"ש שם אלא הם סברו דלנוי ותשמישי ע"ז המכירה או הנתינה או משכנה לא הוי ביטול כמו בע"ז עצמה לחכמים דמתניתין דע"ז דף נ"ג דהלכתא כוותייהו ובהני נרות סברו דהביטול היא מה שכבה הכומר וכ"ס המרדכי בע"ז שם והאשכול פ' כל הצלמים סי' נ"ג וכן נר' מהסמ"ק סי' ס"ח, אבל הר"ן בע"ז שם סובר דדוקא בע"ז עצמה המכירה או נתינה או משכנה לא הוי ביטול אבל בנוי ותשמישי ע"ז הוי ביטול עי"ש שכ' ב' טעמים לזה וגם הר' יונה ס"כ מובא בטור יו"ד סימן קל"ט וכ"כ הדד"ח בשם הרמב"ן וכן נר' מהיראים סי' ס"ט מדלא דיבר מביטול דכיבוי, נמצא לפי שיטתם דאפילו אם לא כבה הכומר אלא מכר או נתן או משכנה לישראל ג"כ מותר, וממילא לפי"ז אי סובר רבינו כשי' התוס' ודכוותייהו אז צריך לגרוס ברבינו תחת שכ' אם משכנה אם משכיבן אבל אי סובר כשי' הר"ן ודכותיה אז הגירסא שלפנינו ברבינו אם משכנה יפה ובהגה שאצל רבינו כתב וז"ל עי' בתוס' ותמצא אם משכיבן כו' ואפשר דמש"ה לא צוה לחליטין לגרוס ברבינו כן אלא צוה לעי' בתוס' משום דג"כ היה מסופק בדעת רבינו כמי שכתבנו וגם הדד"ח מסופק כן, ולדינא מהש"ע סי' הנ"ל ס"ט נראה דפסק המחבר כשיטת התוס' ודכותיהו מדכ' שכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן ובסעיף י"ב שם הביא שני דעות בזה והש"ך שם ס"ק ז' הניח א"ז בצ"ע אבל המקור מים חיים אצל הש"ע מיישב בטוב טעם והרמ"א שם סי' קמ"ו פסק כהר"ן ודכוותי' ועי' בט"ז שם ס"ק ח' מה שמפלפל עליו אבל זה מוכח עכ"פ דאם כבה הכומר ואח"כ מכרה או משכנה לכ"ע מותר, אבל לנר מצוה פסק המחבר שם סי' קל"ט ובאו"ח סי' קנ"ד שאסור וגם המרש"ל בביאורו כאן פ"כ והש"ך יו"ד שם ס"ק ח' כתב דאפילו ללמוד בהן אסור ונ"ל שיפה ליזהר שלא נלמוד אצל נר שהי' דולק בבית הכסא דבגמרא שבת י' ע"ב איתא שאני בית הכסא דמאוס ועי' בתוס' שם וגם נ"ל ליזהר שלא ליקח נר של מצוה או שלומד אצלו לבית הכסא דאפילו למצוה קלה אמרינן שאסור דמעלין בקודש ולא מורידין מכ"ש שלא יקח לבית הכסא ועי' מג"א סי' קמ"ד ס"ק כ' ומהר"ם שיק או"ח סי' ס"ז וס"ח: ומ"ש רבינו לפני אידיהם של עכו"ם ג' ימים כו' עוד יש היתר במקום שצריך להחניפו כו' כל זה מסוגי' דריש ע"ז ובהא דאסור לשאת ולתת עמהם שכ' רבינו במקח וממכר כ"כ גם רש"י ועי' בתוס' שם ד"ה אסור מ"ש בשם הר"ת והב"י יו"ד סי' קמ"ח הביא עוד כמה פירושים בזה וכל היתירים שכ' רבינו בשם הרשב"ם מובא גם בהגמ"יי הלכות עכו"ם פ"ו וחילוק קצת ראיתי ביניהם רבינו כתב ניטל בטי"ת והגמ"יי כתב בתי"ו ועי' ש"ע סי' הנ"ל לדינא לבזמה"ז:

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ז והלכות איסורי מאכלות פי"א סמ"ג לאוין סי' מה וקמח טור י"ד סי' קכג וקלט

2 שלא להנות מתקרובת עבודת עכו"ם וכן מיין נסך מתנסך לעכו"ם ואלילים דכתיב דברים י״ג:י״ח לא ידבק בידך מאומה מן החרם ויש לדקדק איך נהנין מן נרות שמקריבין לאלילים: אך יש לומר שמבטלין אותם בכיבוי ומ"מ אם תקרובת אלילים ועכו"ם אינה בטילה קשה. ויש לומר דאינה כתקרובת אלא שמביאין אותן בתורת דורון לעבדי ומשרתי האלילים :

1 טור פתח ↗

אין איסור אליל אלא בדבר שיש בו תפיסת יד אדם הלכך המשתחוה להר לא נאסר ואפי' אבני הר שנתדלדלו ועדיין הן במקומן אינן נאסרים וכן הנהרות ומעיינות של רבים ואילנות שלא נטעו לשם אליל אינן נאסרים ומ"מ אע"פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוים לו כל השריגים והעלין והפירות היוצאין ממנו אסורין בהנאה כל זמן שהוא נעבד ואף ע"פ שמחובר אינו נאסר ציפויו נאסר תלוש ולבסוף חברו חשוב כתלוש לפיכך הבונה בית לאליל או שמצאו בנוי והשתחוה לו נאסר מיד ואם של ישראל אין לו ביטול אבל אם לא בנאו לעובדו אלא להעמיד בו אליל ה"ז משמשי אליל ואינו נאסר עד שישתמש בו סיידו וכיידו לאליל נוטל מה שחדש והשאר מותר ל"ש סיידו וכיידו עכו"ם או ישראל כשנוטל מה שחדש השאר מותר כי לא נאסר אלא החדוש אבל הסיוד והכיוד שנטל ממנו נשאר באיסורו ואין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל ואם הוא של עכו"ם עד שיבטלנו העכו"ם הכניס לתוכו אליל והוציאה מותר פירש רש"י שלא הקצוהו לאליל אלא לפי שעה הלכך מועיל הוצאה לפי שעה אפי' דעתו להחזירה או אפילו הוציאה ישראל מותר אבל אם הקצוהו למשמשי אליל לא מהני הוצאה לפי שעה עד שיבטל מחשבתו ומוציאה על מנת שלא להכניסה עוד: שלשה אבנים הם אבן שחצבה לבומוס או שזקפה לכך ועובדין הדימוס עצמו אגב הצלם שמעמידין עליו ה"ז אסור מיד סיידו וכיידו וחידש בה אפילו בגופה של אבן נוטל מה שחידש והשאר מותר העמיד עליה אליל וסילקה ה"ז מותר שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לאליל ה"ז אסורה גדעו ופסלו לאליל והחליף נוטל מה שהחליף והשאר מותר ופירש ר"י דוקא שמפרש בהדיא שמכוין שלא יהא אליל אלא מה שהחליף דומיא דסיוד וכיוד שאינו מכוין לעשות כל הבית אליל אבל אם מכוין לעיקר האילן נעשה כולו אליל בגידוע ופיסול אע"פ שלא השתחוה לו וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפי' כיון לעיקרו של אילן אפי' הכי לא נאסר האילן כולו אא"כ השתחוה לו אח"כ שאז נאסר כולו ובגדוע ופיסול נאסר מה שגדל אח"כ אע"פ שלא השתחוה לו העמיד אליל תחתיו ונטלו ה"ז מותר אע"פ שקרקע עולם אינו נאסר עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות והשתחוה לו אח"כ נאסר בעלי חיים אינן נאסרים שאפי' השתחוה לבהמה שלו לא נאסרה עשה בה מעשה ששחטה לאליל נאסרה אפי' בסימן א' ואפי' אינה שלו ודוקא עכו"ם אוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל אינו אוסר של חבירו שודאי אינו מכוין אלא לצערו ולא לאוסרו ואפי' אם יש לו חלק בה אינו אוסר ואם ישראל מימר הוא או שהתרו בו וקבל התראה ה"ז אסור אע"פ שבעלי היים אינן נאסרים החליף בעלי חיים באליל נאסרו ודוקא חליפין אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אליל מותרין והרמב"ם ז"ל אסר אפי' חליפי חליפין:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא א ליהנות מעבודה זרה ומכל משמשיה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך והנהנה ב מאחד מהן לוקה שתים מכות דף כ"ב אחת משום לא תביא ואחת משום לא ידבק וגו' ועבודה זרה נקרא כל דבר שעשאו עכו"ם או ישראל אלוה ושנינו בע"ז פרק רבי ישמעאל עבודה זרה דף נ"א ונ"ב ע"ז של עכו"ם אסורה מיד שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה לו אלוה ושל ישראל אינו אסורה בהנאה עד שתעבד שנ' ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהם עבודתה, ומשמשי ע"ז בין של עכו"ם בין של ישראל אינן אסורין עד שיעבדו שנ' אבד תאבדון את כל המקומות ותניא התם בכלים שנשתמשו לע"ז הכתוב מדבר וכתיב אשר עבדו שם הגוים אין אסורין עד שיעבדו, שם בדף נ"ד עבר ומכר ע"ז ומשמשיה או תקרובת שלה הרי הדמים אסורים בהנאה ואסורין ככל שהוא כע"ז עצמה שנא' והיית חרם כמוהו כל שאתה מחיה ממנו הרי הוא כמוהו שם דף מ"ה האשרה ג בין שהיתה נעבדת בין שהיתה ע"ז תחתיה אסור לישב בצילה ואסור ד לעבור תחתיה אם יש לו דרך אחרת ואם אין לו דרך אחרת עובר תחתיה במרוצה כדאמר רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטני שם בדף מ"ז ובית שבנאו מתחילה לע"ז הרי זה אסור הכניס לתוכ' ע"ז והוציאוה הרי זה מותר המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודה זרה אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרים ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין בדדרשינן בפרק רבי ישמעאל עבודה זרה דף נ"א מקרא דותראו את שיקוציהן ואת גילוליהן כסף וזהב אשר עמהם, מוכיחות ההלכו' שם דף נ"ב ובפ' כל הצלמים עבודה זרה דף מ"ב שעבודה זרה של עכו"ם שבטלוה קודם שבאתה ליד ישראל ה"ז מותרת בהנאה שנא' פסילי אלהיהם תשרפון באש כשבאו לידינו והם נוהגים בהן מנהג אלהות אבל אם בטלו הרי אלו מותרים, ע"ז ה של ישראל אינה בטילה לעולם אפי' הי' לעכו"ם בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה וכן ע"ז של עכו"ם שבאתה ליד ישראל ואה"כ בטלה העכו"ם אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם גזירה משום ע"ז של ישראל עצמה כדמפרש התם בדף מ"ב וכתב רבי אליעזר ממי"ץ דמשמשי ע"ז ונוייה אם באו ליד ישראל ואח"כ בטלם העכו"ם שמותרין שאין להחמיר בהם ע"י גזירה זאת כמו בע"ז עצמה עוד מוכיח שם בדף מ"ג שעכו"ם שביטל ע"ז בין שלו בין של עכו"ם אחרים בעל כרחו אע"פ שאנסו ישראל על כך ה"ז בטילה ובלבד שיהא העכו"ם המבטל עובד ע"ז, בדף נ"ב המבטל ע"ז ביטל משמשיה ביטל משמשיה הן מותרין והיא אסורה ותקרובת ע"ז אין לה ביטול עולמית משום דאיתקש למת שאין לה ביטול עולמית שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, ושנינו שם בדף נ"ג כיצד מבטלה קוטע ראש אזנה או ראש חוטמה פחסה בפניה פירוש השפיל בליטת צורת הפנים אע"פ שלא חסרה בטלה מכרה או משכנה בין לעכו"ם בין לישראל לא בטלה לרבנן דרבי אבל מכרה לצורף ישראל ה"ז בטלה דמסתמא לחבלה מכרה מצא ו שברי ע"ז מותרין בעז דף מ"א מצא תבנית יד או רגל עומדין על בסיסן הרי אלו אסורין וע"ז שנשתברה מאליה קיימא לן כר' יוחנן דאמר בע"ז שם שאסורה מתוך הלכות אלו למדנו שצריך ישראל להזהר שלא ליקחנה במשכון ולא יהנה ממשמשי ע"ז ונוייה כגון גביעיה ומחתותי' ומעילה ומטרוניות שלובשים בשעת עבודתה אבל ז נרות של שעוה שמביאין דורון לע"ז ומדליקין בפניה אם *עיין בתוס' ותמצא שם משכיבן ושם כל הסוגיא בד"ה בעינן כעין פנים דף נ'. משכנן הכומר מכרן או נתנן לישראל כתב מורי רבי' יהודא בשם רבינו יצחק שאין לך ביטול גדול מזה דשוב אינו רוצה להדליקן בפני עבודה זרה אלא לצורכו נוטלן אמנם במטרונות שלובשין בשעת עבודתן פסק רבינו שמואל בשם רבי' שלמה שנוי שלהם הוא ולא של עבודה זרה ומותרין בלא ביטול שנינו בתהילת מסכת ע"ז דף ב' לפני אידיהם של עכו"ם ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם במקח וממכר ולהלוות' וללוות מהן ולפורעם ולהפרע מהן ואוקמינא בגמרא דף ו במלוה בשטר או שעל המשכון אבל מלוה על פה נפרעין מהן שהוא במציל מידם, אמר שמואל בדף י"א בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד פי' בגולה בחוצה לארץ מפני שאינם כל כך עובדי ע"ז ופי' רבי' שמואל בשם רש"י דווקא ניט"ל וקיס"ח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסור, ואפי' אותם יש להתיר במקום שיש לעכו"ם איבה כדמוכח שם בדף ו' דקאמר ההוא מינא דשדר דינרא קיסריינא לרבי יהודא נשיאה ביום אידם אמר אי לא אקבליה הויא ליה איבה עוד יש היתר אחד בגוי שאנו מכירין שאינו אדוק בע"ז ולא אזיל ומודה כדאמרינן התם דף ס"ד רבא שדר קורבנא לבר ששך ביום אידו אמר קים לי בגווי' דלא אזיל ומודה פי' קורבנא דורון עוד יש היתר אחר במקום שצריך להחניפו כדאמרינן בירושלמי בעכו"ם המכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא נכנס בעיר ומצאן שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם, גרסי' בע"ז דף ל"ב אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפות בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזרה מותר, אסור למכור לבונה לגלח ולכומר עכו"ם דתקרובת הוא וכן שעוה אסור למכור לעכו"ם ביום איד קנדליר שלהם אבל שעוה בשאר ימים ולבונה לשאר עכו"ם מותר למכור דתנן שם י"ג סתמן מותר ופירושן אסור פי' סתמן שאינו יודע למה קונה אותן פירושן שוודאי לוקחן בשביל ע"ז וכן גביעים שפגם העכו"ם ובטלן ואח"כ קנאם ישראל ה"ז אסור למוכרם לעכו"ם לפי שהכומר יעשה בו תפלה לע"ז ועובר הישראל משום לפני עור וגו'. וכן ספרים הראוין לע"ז אסור למוכרן לעכו"ם מפני שהכומר קורא בו ומזמר ומשבח לע"ז ואפי' לעכו"ם שאינו כומר אסור למוכרה משום דוודאי העכו"ם ימכרנו או יתננו לכומר והוי כמו עצים שאסור למכור לכומרים לשרוף תקרובת שלהן כדאיתא פרק קונם דף ס"ב אבל בסתם מתיר שם רב אשי דרוב עצים להסקה ניתנו. ישראל שהי' לו עבודה זרה בידו ומכרה אמרינן למעלה שהדמים אסורים אבל עכו"ם שמכר ע"ז שלו אמרי' בע"ז דף ס"ד שהדמים מותרים אלא אם כן ידוע שמקצה אותם לע"ז אחרת דבהכי מיירי ההיא דע"ז דף ל"ג דקאמר התם עכו"ם נמי נימא ע"ז זבין דמי ע"ז איכא בידי' ואסורין כך פי' רבינו יעקב בתוס' בד"ה דכוות' דף י"ב הילכך מותר לקבל חוב מן הכומרים אע"פ שמכרו ע"ז כדי לשלם החוב, ויריד שקבעו הכומרים לקבל בה המכס וישראל מוכרין שם בהמות ובגדים ולוקחים מכס ממה שקנה ומכר ואמר ר' יוחנן בדף י"ג מהנה אסור יש לפרש דהיינו בזמן שהמכס לקנות ממנו תשמישי ע"ז ואם עכו"ם מוכר חפץ שלו בשוק או ביריד שאומר בכך וכך יהיה ועוד פשוט לע"ז פלונית לבנותה זה הישראל אסור ליקח דהיינו מהנה אסור ואם אומר ועוד פשוט לאלוה יכול להיות דמותר דשמא יתננו לעניי עכו"ם. בע"ז דכ"ו בת ישראל לא תיילד את העכו"ם לפי שמיילדת בן לע"ז והני מילי בחנם אבל בשכר מותר משום איבה אבל עכו"ם מיילדת בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה ולא בינה לבינה דלמא קטלא לי' שמנחת ידה במקום שמוחו רופף ואין ניכר שהרגתו, בת ישראל לא תיינק בן עכו"ם ואפי' בשכר דלא שייך משום איבה בהא אבל עכו"ם מניקה של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה וכתב רבי' ברוך ונר' דאפי' אין ישראל בבית מותר אם יש בעיר ישראל יוצא ונכנס אבל הלכו כל הישראלים חוץ לעיר ונשארה המנקת עכו"ם בעיר ה"ז אסור, מותר שם דף כ"ז להתרפאות מן העכו"ם חולה שאין בו סכנה ואם הוא מומחה אפי' יש בו סכנה מותר ולגבי הקזה רובן מומחין הן אבל מן המינין ומן העכו"ם שיאמרו לחש של ע"ז אסור וכן מן העכו"ם שיאמר ליקח ממעיין או מאילן לפני ע"ז אסור אבל אם אמר לו סתם קח מימי מעיין או מאילן פלוני אע"פ שאינו מוצא דבר זה אלא בע"ז מותר כיון שלא תלה רפואתו בע"ז ואם הי' מוצאו במקום אחר היו מועילין כמו אלו כדאיתא בירושלמי דע"ז פ"ב הלכה ב' ובשבת סוף פי"ד בגיטין ח דף ע' משמע שמותר לרפאות העכו"ם לכל הפחות בשכר שאומר שם רב שימי בר' אשי עבד ליה לההוא עכו"ם אסותא לדבר אחר ואיתסי ועל זה סמך רבי' משה להיות רופא בארץ מצרים לישמעאלים אע"פ שיש לדחות שעשה רב שימי כן לנסותה אם טובה היא לעשות לישראל אסור לאיש להסתפר מן העכו"ם ביחוד אם לא הישראל רואה במראה דלמא קטיל ליה אע"פ שלכאורה אסור לראות במראה משום לא ילבש גבר וגו' מדהתירו לבית רבי דווקא לראות במראה מפני שהיו קרובים למלכות וגם אמרו כי המסתפר מן העכו"ם אינו רואה במראה אם לא תאמר הפי' כי אין רואה היינו אינו צריך והא דבשבת דף קמ"ט מוקי טעמא דאיסור מראה בשבת דווקא של מתכת שלא ישיר נימין המדולדלין היינו באשה אבל באיש אפי' בחול אסור אמנם יש שמסתכלין במראה להאיר עיניהם שאומרים חכמי הרופאים שהוא טוב לזה ורחמנא לבא בעי כי כל לבבות הוא דורש:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִתִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא נַדְבִּיק שׁוּם דָּבָר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עִם מָמוֹנֵנוּ וּבִרְשׁוּתֵנוּ לֵהָנוֹת בּוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים ז כו וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְגוֹ'. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי לְהַרְחִיק כָּל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה הַנִּמְאֶסֶת. דִּינֵי מִצְוָה זוֹ, גַּם כֵּן בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מִמַּסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה. וּבֵאֲרוּ לָנוּ מכות כב א, שֶׁהַמְּבַשֵּׁל בַּעֲצֵי אֲשֵׁרָה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה, וּמִשּׁוּם וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, שֶׁשְּׁנֵי עִנְיָנִים הֵם, אֶחָד הַמַּכְנִיס דְּבַר עֲבוֹדָה זָרָה לִרְשׁוּתוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ, וְאֶחָד הַנֶּהֱנֶה בּוֹ, שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם מַרְאֶה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ הַחֵפֶץ עָלֶיהָ, וְלוֹקֶה עַל שְׁנֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם עִקָּר אֶחָד לָהֶם, וְהִיא הַהֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַהֲנָאָה, מִכָּל מָקוֹם מִכֵּיוָן שֶׁיֵּהָנֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה בְּסֵדֶר אֱמֹר מצוה רעג, בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּעַל אַלְמָנָה שֶׁלּוֹקֶה שְׁתַּיִם, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵי הַלָּאוִין עִקָּר אֶחָד לָהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ שָׁם. וּבִכְלַל אִסּוּר זֶה. בֵּין עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, בֵּין מְשַׁמְּשֶׁיהָ, בֵּין תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ, וּבֵין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁל גּוֹי. וּמָה בֵּין זוֹ לְזוֹ? רמב"ם ע"ז פ"ז ה"ד, שֶׁל גּוֹי אֲסוּרָה מִיָּד שֶׁנַּעֲשֵׂית, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ז כה פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, מִשֶּׁפְּסָלוֹ, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֲסוּרָה, עַד שֶׁתֵּעָבֵד, שֶׁנֶּאֱמַר שם כז טו וְשָׂם בַּסָּתֶר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ דְּבָרִים שֶׁבַּסֵּתֶר. וּמִן הַנִּכְלָל בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁלֹּא יַדְבִּיק הָאָדָם אֶל מָמוֹנוֹ שֶׁחֲנָנוֹ הָאֵל בְּצֶדֶק מָמוֹן אַחֵר שֶׁהוּא שֶׁל גֶּזֶל, אוֹ חָמָס אוֹ מַרְבִּית, אוֹ מִכָּל דָּבָר מְכֹעָר, שֶׁכָּל זֶה בִּכְלַל מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא, שֶׁיֵּצֶר לֵב הָאָדָם רַע, חוֹמֵד אוֹתוֹ וּמְבִיאוֹ אֶל הַבַּיִת, וְהַיֵּצֶר הָרַע נִקְרָא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ב י א שֶׁבּוֹ נֶאֱמַר פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל שם טו ט וּכְתִיב בְּעִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה שם יג יד יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ וְגוֹ'. וּבְמָמוֹנוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁזָּכַרְנוּ, וּבִמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה עַל כֻּלָּן נֶאֱמַר וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ, כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל הַנִּדְבָּק עִמּוֹ הוּא חֵרֶם, שֶׁאֵין בִּרְכַּת הָאֵל מְצוּיָה בּוֹ, וְאָבֵד וְכָלֶה, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ עא, א, שֶׁפְּרוּטָה שֶׁל רִבִּית מְכַלָּה כַּמָּה אוֹצָרוֹת שֶׁל מָמוֹן, שֶׁבָּא זֶה, וּמְאַבֵּד אֶת זֶה. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלָקַח שׁוּם דָּבָר מֵעֲבוֹדָה זָרָה וֶהֱבִיאוֹ לִרְשׁוּתוֹ וְנֶהֱנָה בּוֹ לוֹקֶה שְׁתַּיִם מִשּׁוּם וְלֹא תָבִיא וְגוֹ' וּמִשּׁוּם וְלֹא יִדְבַּק וְגוֹ' כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ע"ז פ"ז ה"ב.

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

מיין נסך. שנתנסך לע"ז לפנינו דהוי תקרובת ע"ז:

ספר מצוות קטן ס״ז » « ספר מצוות קטן ס״ט