משנה תורה, מצוות לא תעשה ק״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

103 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מהקריב במנחת חוטא לבונה. והוא אמרו יתעלה ולא יתן עליה לבונה. ואם שם לוקה. ולשון המשנה מנחות נ"ט: חייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה, לפי שהם שני לאוין בלא ספק. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי ממנחות. שם, שם:

103 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לָתֵת לְבוֹנָה בְּמִנְחַת חוֹטֵא – שֶׁלֹּא לָתֵת לְבוֹנָה בְּמִנְחָה זוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁל חוֹטֵא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה יא וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה מנחות נט ב וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לְפִי שֶׁהֵן שְׁנֵי לָאוִין בְּלִי סָפֵק. כָּל עִנְיָן הַלְּבוֹנָה כְּעִנְיַן הַשֶּׁמֶן שֶׁכָּתַבְנוּ, מצוה קכה אֵין לְהַאֲרִיךְ בּוֹ.

1 שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליה לבונה" ויקרא ה,יא.