ספר המצוות לרס"ג, מצות לא תעשה צ״ג

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »

93 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

מערה אם. ואשת אב. והכלה. והנדה. ואשת איש בם קנאתי. בפרשת עריות כתיב ערות אמך לא תגלה. וכתיב ערות אשת אביך לא תגלה. וכתיב שם ערות כלתך לא תגלה. וכתיב שם ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה. וכתיב שם ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. והנה מה שמנה אם ואשת אב והכלה. אע"ג דבחיי בעליהן ועודן תחתם בלא"ה הו"ל בכלל אזהרת אשת איש. וכיו"ב אינו בא במנין לדעת רבינו הגאון ז"ל. מ"מ נפק"מ לענין נתגרשו או נתאלמנו דליכא משום אשת איש. ואין אזהרתן אלא משום האזהרה המיוחדת בהן בלבד. שאיסורן נוהג בין בחיי בעליהן בין לאחר מיתתן. כדתנן בפרק ארבע מיתות סנהדרין נ"ג ע"א עיי"ש ובשאר דוכתי. והנה הרמב"ם ז"ל וסייעתו מנו גם כן לאו דערות אביך לא תגלה. כמבואר בסה"מ לאוין קנ"א ורבינו הגאון ז"ל לא מנה לאו זה. והדבר פשוט דהיינו משום דלטעמי' אזיל דכיון דלא נפק"מ בלאו זה אלא כדי להתחייב שתים. משום בא על הזכר ומשום אביו. כמבואר בפרק ארבע מיתות סנהדרין נ"ד ע"א וכמש"כ הרמב"ם בסה"מ שם עיי"ש. וא"כ לשיטת רבינו הגאון ז"ל אחר שמנה לקמן בסמוך לאו דמשכב זכר שוב אין לאו דבא על אביו בא במנין. ומה"ט נמי לא מנה לאו דערות אחי אביך לא תגלה. משום דליכא נפק"מ אלא כדי לחייבו שתים. משום בא על הזכר ומשום אחי אביו. וכיון שמנה ביאת זכר שוב אין לאו דערות אחי אביך לא תגלה בא במנין לשיטתו. ודלא כהרמב"ם שם לאוין קנ"ב שמנה לאו זה. וכן שאר ראשונים מוני המצות הנמשכים אחריו: ואמנם גם הבה"ג וסייעתו ז"ל לא מנו שני לאוין אלו. אע"פ שבשאר מקומות לא הלכו בשיטת רבינו הגאון ז"ל. וגם הכא גופא דברי הבה"ג סותרים זא"ז. שהרי מנה לאו דלא יגלה כנף אביו במנין הלאוין. דמוקמינן לי' בר"פ נושאין צ"ז ע"א לרבנן דקיי"ל כוותייהו בשומרת יבם של אביו. ולעבור בשני לאוין משום דודתו ומשום כנף אביו עיי"ש. ואעפ"כ מנה הבה"ג אשת אחי אביו שהיא דודתו. ומנה ג"כ לאו זה דלא יגלה כנף אביו. ומיהו ראיתי בה"ג כת"י רומי דשם ליתא לאו זה דלא יגלה כנף אביו במנין הלאוין עיי"ש. וכן באזהרות הר"א הזקן והר"י אלברגלוני והר"ש בן גבירול ז"ל לא מנו לאו דלא יגלה כנף אביו. והם נמשכים תמיד אחר הבה"ג. ונראה ודאי שגם לפניהם לא הי' לאו זה במנין הלאוין של הבה"ג. וכן נראה מדברי הרא"ם ז"ל ביראים. שהוא סובב הולך על דברי הבה"ג במנין המצות. ומ"מ לאו זה לא הביא כמו שלא הביא לאוי דערות אביך וערות אשת אחי אביך עיי"ש בסי' רכ"א רכ"ב. ואין להאריך. ומ"מ חזינן דכאן נטו הבה"ג וסייעתו ז"ל לשיטת רבינו הגאון ז"ל אע"פ שבכל שאר מקומות כיו"ב לא הלכו בדרכיו. כמו שהעירותי בכמה מקומות. וגם דברי הרמב"ם וסייעתו צ"ע בזה דלפי שיטתם הו"ל למנות גם לאו דלא יגלה כנף אביו וא"כ גם דבריהם בזה סותרים זא"ז: והנה בלאו דואל אשת עמיתך שמנה רבינו הגאון ז"ל כבר ביארנו לעיל דהרמב"ם וסייעתו ז"ל מנו לאו זה עם לאו דלא תנאף במצוה אחת. משום דנקטו כהמכילתא דגם לאו דלא תנאף אינו אלא אזהרה לאשת איש. והבה"ג וסייעתו ז"ל לא מנאוהו כלל. אלא מנו לאו דלא תנאף במנין הלאוין. ומנו במנין העונשין בחייבי חנק אשת איש עי"ש ולפי מה שהבין הרמב"ן ז"ל בשורש י"ד בדעת הבה"ג שהוא מונה העונשין רק משום האזהרות שהעונשין באו עליהן. וא"כ מה שמנה במנין מחייבי חנק אשת איש. כוונתו לאזהרה זו דואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. ומה שמנה במנין הלאוין לאו דלא תנאף היינו כמו שביארו האחרונים ז"ל שהבאתי לעיל. אבל רבינו הגאון ז"ל לטעמו אזיל שדרכו למנות העונשין מלבד האזהרות. שהוא מונה אותן כולן בפ"ע במנין הלאוין. משום דהעונשין אינו מונה אותן אלא לאזהרה להב"ד לענוש את העוברין שנתחייבו בעונשין אלו. והאזהרות באו להזהיר את היחידים שלא יעשו איסורים אלו. וכמו שביארנו בכמה דוכתי ויתבאר עוד בזה: ועפ"ז לשיטת רבינו הגאון ז"ל אין מקום להשגת הרמב"ם ז"ל בשורש שביעי על הבה"ג ז"ל שמנה אשת איש ונערה המאורסה ובת כהן בשלש מצות. והרי כולן אין בהן אלא לאו אחד. שכולן בכלל לאו דואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו'. וא"כ חילוק מיתתן אינו אלא דקדוקי מצוה אחת עיי"ש. אבל לשיטת רבינו הגאון ז"ל אין מקום להשגה זו כלל. שהרי לשיטתו הלאו הוא מצוה אחרת והעונש מצוה אחרת. דהלאו הוא מניעה ואזהרה לכל ישראל שלא לעבור על איסור אשת איש. ולזה נמנה במנין הלאוין שכל ישראל מוזהרין על מניעת עשייתן. ולאו דואל אשת עמיתך וגו' ודאי כולל כל אשה הנשואה או ארוסה במצוה אחת ואין כאן בא במנין הלאוין אלא לאו אחד. אבל העונשין שנמנין בפ"ע למצוה על הב"ד. וכל עונש ועונש אינו אלא אזהרה לב"ד שלא למנוע מלענוש העוברין בעונש הכתוב בהן בתורה. ודאי נערה המאורסה מצוה מיוחדת בפ"ע. שהרי כתוב בה עונש סקילה בפ"ע. והעונש אזהרה לב"ד הוא. וא"כ באה בה אזהרה בפ"ע. ואשת ישראל כתוב בה עונש חנק בפ"ע. ואשת כהן עונש שרפה בפ"ע. הרי לכל אחת עונש מיוחד מפורש בקרא בפ"ע. והרי אלו הן שלש אזהרות חלוקות ומיוחדות בפ"ע. ובודאי ראוי למנות כל אחת בפ"ע. ומה שהביא הרמב"ם ז"ל שם ממה שאמרו הכל היו בכלל הנואף והנואפת דכתיב מות יומת הנואף והנואפת. הרי פשוט דאין זה אלא לומר דאי לאו שחלקן הכתוב בעונשן. הוה אמינא דהכל בכלל מיתת חנק בקרא דמות יומת הנואף והנאפת. ואז בודאי גם בעונש לא הי' אלא מצוה אחת לב"ד. אבל אחר שחלקן הכתוב בעונשן וכתב בכל אחת עונש מיוחד לעצמה. הרי ודאי כמספר העונשין כן מספר המצות. כיון דכל עונש הוא אזהרה בפ"ע לב"ד לשיטת רבינו הגאון ז"ל. ואין מקום להשגת הרמב"ם ז"ל אלא על הבה"ג שהוא מונה העונשין במקום האזהרות של העונשין. וכיון שאין כאן אלא אזהרה אחת שכוללת כולן. היאך מנאן בשלש אזהרות. איברא דהרמב"ם ז"ל גופי' בשורש י"ד הבין בדעת הבה"ג שהוא מונה האזהרות לבד והעונשין שעל עבירתן באים עונשין אלו לבד עיי"ש. ולפ"ז ודאי אין מקום קושיא גם על הבה"ג. אלא לפי דשם הגדיל הרמב"ם המדורה על הבה"ג בזה ודחה דבריו בשתי ידים. ומסיק שם שאין מקום כלל למנות אלא האזהרות בלבד עיי"ש. לכן לא חשש גם כאן לזה כלל והשיב על הבה"ג. אע"פ שלפי שיטת הבה"ג גופי' לפי מה שהבין הרמב"ם ז"ל בדעתו אין בזה השגה על הבה"ג. ומ"מ לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל ניחא שפיר. ואכ"מ להאריך בזה. ובמבוא נתבאר שורש זה בס"ד לכל פרטיו בסי' ז' שורש ט' עיי"ש:

1 מַעֲרֶה אֵם

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »