משנה תורה, מצוות לא תעשה שכ״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

322 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר מענוש הגדרים על החוטא ולהעביר הדינין עליהם ביום השבת. והוא אמרו לא תבערו אש וגו' ביום השבת, רצה בזה שלא ישרף מי שנתחייב שריפה, והוא הדין לשאר מיתות. ולשון מכילתא לא תבערו אש שריפה בכלל היתה ויצתה ללמד מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין ואינה דוחה את השבת אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. והנה אמרו הבערה ללאו יצתה ואינה הלכה אבל לחלק יצתה והוא שיהיה חייב על כל מלאכה בפני עצמה כמו שהתבאר במקומו. ובגמרא דבני מערבא בכל מושכותיכם רבי אלעאי בשם רבי ינאי אומר מכאן לבתי דינין שלא יהיו דנין בשבת. ויקהל, שם פכ"ד:

322 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ בֵּית דִּין מִשְׁפַּט מָוֶת בַּשַּׁבָּת – שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַדַּיָּנִין דִּינִים בְּשַׁבָּת, כְּלוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין לֹא יְמִיתוּהוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לה ג לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו בָּזֶה יבמות ו ב שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ בֵּית דִּין בַּשַּׁבָּת מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִיתוֹת. וְיֵשׁ לָנוּ לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר זֶה, שֶׁהֲרֵי לְגוּפֵהּ אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר כְּתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר שמות כ י לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, וְהַבְעָרָה לְצֹרֶךְ מְלָאכָה הִיא, אֶלָּא לְלַמֵּד עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ נִכְתַּב, וּפֵרְשׁוּ בּוֹ שֶׁבָּא לְלַמֵּד אֶת זֶה שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶה לְשׁוֹן הַמְּכִילְתָּא ר"פ ויקהל לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ שְׂרֵפָה בִּכְלָל הָיְתָה וְיָצָאת לְלַמֵּד מָה שְׂרֵפָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא אַחַת מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אַף כָּל שְׁאָר מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. וְעִם כָּל זֶה שֶׁלָּמַדְנוּ בְּפָסוּק זֶה, יֵשׁ לִדְרֹשׁ בּוֹ מָה שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ עוֹד גַּם כֵּן הַבְעָרָה יבמות ו ב לְחַלֵּק יָצָאת. כְּלוֹמַר, שֶׁהָעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת הַרְבֵּה אֲבוֹת מְלָאכוֹת בְּבַת אַחַת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וּבַגְּמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא אָמְרוּ ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם רַבִּי אִילָא בְּשֵׁם רַבִּי יַנַּאי מִכָּאן לְבָתֵּי דִּינִין שֶׁלֹּא יְהוּ דָּנִין בְּשַׁבָּת. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכַבֵּד הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁיִּמְצְאוּ בּוֹ מְנוּחָה הַכֹּל, גַּם הַחוֹטְאִים וְהַחַיָּבִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁקָּרָא בְּנֵי הַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד לַסְּעֻדָּה, שֶׁאֵינוֹ מוֹנֵעַ הַפֶּתַח מִכָּל אָדָם, וְאַחַר יוֹם הַסְּעֻדָּה יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא צִוָּנוּ לְקַדֵּשׁ וּלְכַבֵּד יוֹם הַשַּׁבָּת לְטוֹבָתֵנוּ וּלְזַכּוֹתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה מצוה לא, לב. וְזֶה גַּם כֵּן מִכְּבוֹדוֹ שֶׁל יוֹם הוּא. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַמִּשְׁפָּט. וְחַיָּבִים לְהִזָּהֵר לְבַל יַעֲשׂוּ דִּין בְּשַׁבָּת. וְאִם עָבְרוּ וְצִוּוּ לִשְׂרֹף בְּרִיָּה בְּשַׁבָּת עָבְרוּ עַל לָאו זֶה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו אִם לֹא עָשׂוּ בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְאִם עָשׂוּ בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁשְּׂרָפוּהוּ הֵם בִּידֵיהֶם, אִם יֵשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה נִסְקָלִין, בְּשׁוֹגֵג מְבִיאִים חַטָּאת לְכַפָּרָה. פָּרָשַׁת אֵלֶּה פְקוּדֵי אֵין בָּהּ מִצְוָה

1 שלא לענוש בשבת, שנאמר "לא תבערו אש, בכול מושבותיכם" שמות לה,ג.