ספר מצוות גדול, לאוין ק״א

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 100 ספר מצוות גדול Negative Commandments 102 »

1 טור פתח ↗

אלו שאינן בני קידושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן אותם שהן מן התורה לא תפסו בהו קידושין כלל ואותן שהן מדרבנן או שהן ספק ערוה כאשר יתבאר לקמן בע"ה צריכות גט: אמו אסורה לו מן התורה ואם אמו אסורה לו מדרבנן וכן אם אם אמו עד עולם ואם אבי אמו אסור לו מדרבנן אבל אם אם אבי אמו ואם אבי אמו מותרת לו אם אביו אסורה לו מדרבנן וכן אם אם אביו עד עולם אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אם אם אבי אביו או אם אבי אבי אביו מותרת לו: אשת אביו אסורה לו מן התורה בין שהיא אשתו מן האירוסין בין שהיא אשתו מן הנישואין בין בחיי אביו בין כשמת אביו או גירשה אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו ואשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן וכן אשת אבי אבי אביו עד עולם ואשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו או אשת אבי אם אמו מותרת לו: אחותו אסורה לו מן התורה לא שנא אחותו מאביו או מאמו בין אחותו מן הנשואין או מהזנות או אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה אחותו היא וחייב עליה חוץ מאחותו מן השפחה וכותית בד"א שפחה דעלמא אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה אחותו היא ומותר בבת אשת אביו ואפילו חורגה הגדלה בבית מותרת לאחיו ולא חיישינן למראית העין לומר שנראית כאחותם: בתו אסורה לו מן התורה וכן בת בנו ובת בתו ובת בת בנו ובת בת בתו או בת בן בנו או בת בן בתו אסורות לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון בת בת בת בנו ובת בת בת בתו כתב הרמב"ם שהן מותרות לו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא כולן אסורות לו עד עולם: בת אשתו אסורה לו מן התורה וכן בת בנה ובת בתה ודוקא בת אשתו מן הנשואין אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה ובת בת בת אשתו ובת בת בן אשתו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון בת בת בת בת אשתו ובת בן בן בן אשתו כתב הרמב"ם ז"ל שמותרת לו וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהן אסורות לו עד עולם ואם אשתו אסורה לו מן התורה וכן אם אם אשתו ואם אבי אשתו אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אבי אבי אשתו אסורות לו מדרבנן מכאן ואילך כגון אם אם אם אם אשתו ואם אם אם אבי אשתו כתב הרמב"ם שמותרות ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאסורות לו לעולם אחות אביו ואחות אמו אסורות לו מן התורה לא שנא היא אחותו מן האב או מן האם ומותר בבת אחי אביו ובבת אחי אמו ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו אבל הוא אסור מן התורה באשת אחי אביו ומדרבנן באשת אחי אמו ודוקא שהוא אחי אביו מן האב אבל אשת אחי אביו מן האם ואשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם אין אסורות אלא מדרבנן ומכאן ואילך כגון אשת אחי אבי אביו מן האם ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם מותרות ובאשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב ואחות אם האם פסק ר"י שהן אסורות מדרבנן ובשאלתות פסק שהן מותרות וכן פסק רבינו תם ומסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל בדברי ר"י אשת בנו אסורה לו מן התורה ואשת בן בנו אסורה לו מדרבנן וכן אשת בן בן בנו עד עולם אשת בן בתו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אשת בן בן בתו מותרת לו: אשת בן אשתו מותרת לו ובן אשתו מותר באשתו אשת אחיו אסורה לו מן התורה בין אם הוא אחיו מן האב או מן האם בין מן הנישואין בין מן הזנות אלא שאשת אחיו מן האם אסורה לו מן התורה לעולם ואשת אחיו מן האב מותרת לו אם מת אחיו בלא בנים כאשר יתבאר לקמן בהלכות יבום בע"ה: ב' חורגין הגדלין יחד בבית מותר כ"א באשת חבירו ולא חיישינן למראי' העין לומר שנראה באשת אחיו: אשת חמיו אסורה לו וגם חמיו אסור באשתו ומותר באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו: אחות אשתו אסורה לו מן התורה כ"ז שאשתו קיימת ל"ש אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפי' גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה: הלכה אשתו למ"ה ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואח"כ באתה אשתו אם היתה אשתו נשואה לו מותרת לחזור לו שהכל יודעים שבמעות נשא את אחותה דאין זנות שמזנה עם אחותה אוסר אשתו עליו אפילו במזיד וכן בכל הקרובות הנאסרות ע"י אשתו אם מזנה עמהם לא נאסרה אשתו עליו ומותר בקרובות שניה היתה ארוסתו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואח"כ באת ארוסתו אסור בשתיהן מתה הראשונה מותר בשנייה אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר היתה אחות אשתו נשואה והלכה אשתו ובעל אחות אשתו ואמרו לו מתה אשתך וגיסך ונשא אחות אשתו ואח"כ באו אשתו וגיסו אשת גיסו צריכה גט ל"ש נשאת לו בב' עדים או בעד א' ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו ל"ש היתה נשואה לו או ארוסתו:

1 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

כֵּיוָן שֶׁקִּדֵּשׁ אָדָם אִשָּׁה נֶאֶסְרוּ עָלָיו מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ שֵׁשׁ נָשִׁים. וְכָל אַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עָלָיו לְעוֹלָם בֵּין כָּנַס בֵּין גֵּרֵשׁ בֵּין בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ בֵּין לְאַחַר מוֹתָהּ. וְאֵלּוּ הֵן. אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ וְאֵם אָבִיהָ וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מֵהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ שְׁנֵיהֶן נִשְׂרָפִין:

1 שלא לבעול אשה ובתה:

1 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מגלות ערות אשה ובתה. והוא אמרו יתברך ערות אשה ובתה לא תגלה. והעובר על לאו זה והוא שתהיה אחת מהן אשתו ויבעול האחרת חייב שריפה. ואם לא נחקרה העדות בכרת אם היה מזיד. ואם היה שוגג יקריב חטאת קבועה:

1 ספר החינוך פתח ↗

עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה – שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יח יז עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה. וּבָא הַפֵּרוּשׁ שֶׁאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁנָּשָׂא הָאַחַת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא מִתְחַיֵּב, אֲבָל אִם לֹא נָשָׂא אַחַת מֵהֶן לֹא יִתְחַיֵּב עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁכָּתוּב בָּהֶן לְשׁוֹן אִישׁוּת וְקִיחָה, דְּמַשְׁמַע עַל יְדֵי נִשּׂוּאִין דְּהָכִי מַשְׁמַע לָן לְשׁוֹן קִיחָה בְּכָל מָקוֹם לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין אֲבָל חֲכָמִים גָּזְרוּ גָּדֵר וְאָמְרוּ, שֶׁאִם נֹאֵף אָדָם עִם אִשָּׁה אָסוּר לִשָּׂא בִּתָּהּ כָּל הַשֶּׁבַע נָשִׁים קְרוֹבוֹתֶיהָ כָּל זְמַן שֶׁהַזּוֹנָה קַיֶּמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַזּוֹנָה בָּאָה לְבַקֵּר אוֹתָן וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ וְשֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְשָׁכַב אֶת אִשָּׁה וְאֶת בִּתָּהּ שְׁנֵיהֶם נִשְׂרָפִין, הוּא וְאוֹתָהּ שֶׁשָּׁכַב אַחֲרוֹנָה, שֶׁאֵין לָרִאשׁוֹנָה חֵטְא שֶׁהֲרֵי בְּהֶתֵּר נְשָׂאָהּ, וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה אַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה הֲרֵי אֵלּוּ בְּכָרֵת, וְאֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּסֵדֶר קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כ יד בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן. וּפֵרֵשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּסַנְהֶדְרִין סו, ב בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאַחַת מֵהֶן, דְּהַיְנוּ הָאַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁשְּׁתֵּיהֶן קַיָּמוֹת שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ אֲבָל כְּשֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן קַיָּמוֹת אֵין שָׁם שְׂרֵפָה, אֶלָּא שֶׁהֵן בְּחִיּוּב כָּרֵת בְּמֵזִיד, וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא מְפָרֵשׁ שָׁם, אוֹתוֹ וּשְׁתֵּיהֶן, וּכְגוֹן שֶׁנָּשָׂא הַשְּׁתַּיִם בְּאִסּוּר, וְיִמָּצֵא זֶה כְּשֶׁנָּשָׂא הַבַּת וְאִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ. וְשָׁם מִתְבָּאֵר בְּמַאי פְלִיגִי.

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 100 ספר מצוות גדול Negative Commandments 102 »