ספר מצוות גדול, לאוין רצ״ט

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 298 ספר מצוות גדול Negative Commandments 300 »

1 תועפות ראם פתח ↗

ונלקי. לשון הנדפס "ונלקי נמי" אולם לפנינו מכות שם הגירסא וליחשוב נמי אך בפרש"י שם ד"ה נילקי נמי. כגון שהיו כלי מחרישה מעצי אשירה נראה כגי' רבינו הרא"ם ופי' גי' רבינו הרא"ם כמש"כ הריטב"א בחי' למכות שם וז"ל ומזיח את החשן משכחת לה אליבא דאמרו לחשוב נמי כלאים שהוא לבוש וכגון שהיה לובש את החשן וחורש בו וכל שעה עובר משום לא יזח עכ"ל. וידוע דהחשן היה כלאים כמפורש בתורה וז"ש אביי להקשות לחנניה שאמר במתני' אף הלובש כלאים היה לו לומר כגון שהיה לובש את החשן שהיה כלאים וחורש בו ולוקה שתים על כלאים ועל לא יזח. והוא דלא כהרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' צ"ז שכתב שם דהחשן ואפוד שהיו מכ"ח חוטין היו קשין ובקשין אין בו איסור כלאים ועיין בשו"ת בית הלוי חלק ראשון אות ב' סימן ג' שהשיג עליו וזש"ר כשכה"ג לבוש בהן אסור להזיח החשן מעל האפוד לאו דוקא כה"ג דהה"נ כהן הדיוט הלובש חשן עובר משום ולא יזח כדברי הריטב"א שלא זכר כה"ג דוקא אלא רבינו נקט כה"ג דכהן הדיוט אסור בלא"ה ללבוש החשן משום כלאים וכן א"ש משכ"ר כשכה"ג לבוש בהן לשון רבים דהיינו חשן ואפוד והלא מדברי הריטב"א נראה דאף אם לובש החשן לבד בלא האופד עובר משום ולא יזח החשן מעל האפוד שכתב שהיה לובש את החשן וחורש בו וכל שעה עובר משום ולא יזח דפי' דכל שעה שחורש בחשן לבד מש"ה עובר בלא יזח. אולם י"ל דבאמת גם רבינו מודה לזה אלא דחשן לבד בלא"ה אסיר אפי' לכה"ג משום איסור כלאים ועיין חולין ק"י ע"ב תוד"ה טלית דברי הרא"ם שם לכן כתב רבינו פי' כשכה"ג לבוש בהן דהיינו בשעת עבודה שאין בו איסור כלאים אסור להזיח החשן מעל האפוד. ונראה לי דגם החינוך מ' ק' שכתב שם וז"ל והמפרק חיבורו בשעת עבודה לוקה מלאו זה עכ"ל דר"ל כמשכ"ר דשלא בשעת עבודה אסור ללבוש חשן ואפוד משום כלאים ואם כשאינו לבוש בהן הא ליכא איסורן בפירוקן כמשכ"ר לכן דקדק החינוך וכתב בשעת עבודה דהיינו כשכה"ג לבוש בהן וכ"כ הסמ"ג לאוין רצ"ט ואה"נ כשעבר ולבש את החשן וחרש בו שעובר משום כלאים עובר נמי משום ולא יזח החשן כדברי הריטב"א אלא דבאיסורא לא קמיירו הסמ"ג וחינוך. והמעה"ח ובמנחת חינוך שם הניחו דברי החינוך בצ"ע מההיא דמכות שם דחורש בבה"ק ואינו בשעת עבודה ופשוט ליה לאביי דחייב בכ"ע ולפי מה שבארתי לק"מ. ודע דבנדפס ס"ס שכ"ח והוא לפנינו בהכת"י סי' שט"ז איתא בזה"ל ובפ' אלו הן הלוקין מייתי ליה ללאו דאמר התם ונלקי נמי משום מסיר בדי ארון ואזהרתיה מהכא ולא יסורו ממנו עכ"ל ולפנינו בהכת"י ליתא וז"ל המעתיק את הכת"י שלפני בגליון סי' שט"ז "אמר המעתיק מכאן עד דף %185& הוא בראש סימן שס"ו הדפין מקורעים למטה בכ"י ומטולאים בקלף על האותיות והשלמתי את החסרון מספר יראים הנדפס והנוספים מדפוס שמתי בשני חצאי לבנה לסימן כי הדברים חסרים ונוספים ואינם בכתב יד פאריז. יאפ"ז" עכ"ל. והנה לעיל לא הוסיף מאומה על הכת"י ונראה שלא היה שם חסרון בכ"י או אפשר שלא הוסיף כי אם ההכרחיות ובעיניו אינו מוכרח לה"ר מפ' אלו הן הלוקין כי גם ביומא ע"ב א' א"ר אלעזר המזיח חשן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה שנאמר לא יזח ולא יסורו כי גם הלאו מעיל לא יקרע שכתב רבינו בסי' שי"ח אין זכר במכות שם ואפ"ה כתבו רבינו ללאו משום דביומא שם אמר רחבא אמר רב יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע וכן בזבחים צ"ה א' אמר ר"ל מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע ועיין בסי' הסמוך. ומ"מ תמוה בעיני לומר דכהן הלובש חשן לבד עובר משום לא יזח ובפרט כהן הדיוט ועיין בסמוך.

1 שלא א יפרק החשן מעל האפוד בשעת עבודה שנ' ולא יזח החשן וגו' ולוקה ובמכות דף כ"ב מביאו ללאו וכן ביומא דף ע"ב :

1 ברית משה פתח ↗

שלא א יפרק החשן מעל האפוד כו'. וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל הסה"מ מל"ת פ"ז היראים סי' ש"ל החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ק' הזה"ר מל"ת רפ"ז אות קי"ח הפוע"צ מל"ת נ"ט העי"מ מצ' ק"א הדה"מ שער ב' פרק ק"א המעיי"ח דף ל"ח ע"ב אות ל"ז עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה דאין שום פלוגתא ביניהם אלא בזה דכולן מנאו את המל"ת זו תחלה ואח"כ את המל"ת שלא יקרע פי המעיל כסדר שנכתבו בתורה פ' תצוה פכ"ח פכ"ח דמתחילה כתיב לא יזח החשן ואח"כ לא יקרע אבל רבינו ז"ל מנה במל"ת רצ"ח לא יקרע תחילה וזה טעמא בעי וי"ל כהנ"ל מל"ת רכ"ב דרבינו נקט הסדר כהרמב"ם בחיבורו דבהל' כלי מקדש פ"ט נקט הרמב"ם ג"כ מתחילה בהלכה ג' את הדין דקריעת המעיל ואח"כ בהלכה י' את הדין דלא יזח החשן, ומ"ש רבינו שלא יפרק החשן מעל האפוד בשעת עבודה כו' כ"כ גם בקיצור הסמ"ג שלו וגם ברמזיו לא שכח מלכתוב בשעת עבודה וכ"כ החינוך והמנ"ח כתב עליו דאינו יודע דמאין יצא לו זה וגם תמה עליו דמפורש במכות דף כ"ב להיפוך דאיתא שם יש חורש תלם אחד כו' י"ט וכהן ונזיר בבה"ק מתקיף לה אביי וליחשוב נמי מזיח חשן מעל האפוד כו' ושם הוא חורש בבה"ק ואינו בשעת עבודה ואפ"ה פשוט ליה לאביי דחייב והניח בצ"ע וגם המעיי"ח סי' הנ"ל כבר קדמו בקושיא זו והניחו ג"כ בצ"ע וא"כ על רבינו ג"כ קשה אבל עי' במהר"ם שיק סי' הנ"ל שמיישב את זה שפיר אלא מ"ש וז"ל ובאמת דברי החינוך תמוהים וכל מוני המצות לא כתבו כדבריו על זה ק"ל דהיאך נעלם ממנו דרבינו כתב בפי' כן וכ"כ הדבר המלך סי' הנ"ל ועל עיקר הקושיא הנ"ל נ"ל בס"ד דרבינו במלת אדם שכ' ברמזיו כיוון לתרץ את זה דמשכחת שאדם אחד כהן עומד בבה"ק וע"י משיכת חבל מפרק מעל כ"ג את החשן מעל האפוד ואם כנים דברי אלה אז גם על החינוך ל"ק מידי כיון דגם החינוך כתב שגם אדם אחר חייב על המל"ת זו לא הכ"ג דוקא ודו"ק, ועל מ"ש המנ"ח דאינו יודע דמאין יצא לו זה עי' בנר מצוה סי' י' אות כ"ד שכתב מקור לזה:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 298 ספר מצוות גדול Negative Commandments 300 »