ספר המצוות לרס"ג, מצות לא תעשה פ״ז

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »

87 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

המדה. והמשקל. והמשורה להמדה. בפרשת קדושים לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. ולאו דעשיית עול במשפט כבר מנה לעיל לאו מ"ב עיי"ש. וכאן מנה עול מדה ומשקל ומשורה בשלשה לאוין. כדרכו ז"ל בכל הנפרטים בלאו אחד למנות כל פרט ופרט במנין בפ"ע. אבל הבה"ג וסייעתו ז"ל וכן הרמב"ם וסייעתו ז"ל. לא מנאום אלא באזהרה אחת כשיטתם. ואמנם גם הסמ"ג והרמב"ן ז"ל אע"פ שבכל הנפרטים בלאו אחד דרכם למנות כל פרט בפ"ע כנודע. מ"מ כאן מנו כל שלשה אלו באזהרה אחת. ועכצ"ל דהיינו משום דס"ל דכולם ענין אחד ממש הן. דמה לי אם עושה עול במדה לעושה עול במשקל או במשורה. וא"כ צ"ע לרבינו הגאון ז"ל שמנאן בשלש אזהרות מיוחדות בפ"ע. ואמנם בסוגיא דריש פרק איזהו נשך בבא מציעא ס"א ע"ב אמרינן א"ל רב יימר לרב אשי לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי. א"ל לטומן משקלותיו במלח. ופריך היינו גזל מעליא הוא. ומשני לעבור עליו משעת עשייה. ופירש"י וז"ל משעת עשיה משעת הטמנה ואפי' לא שקל בהן עכ"ל עיי"ש. תו אמרי' התם ת"ר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. במדה זו מדידת קרקע. שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמשורה שלא ירתיח. והלא דברים ק"ו ומה משורה שהיא אחד מל"ו בלוג הקפידה עליו תורה ק"ו להין וכו' עיי"ש. ולכאורה צ"ע מ"ש דפריך למה לי דכתב רחמנא לאו במשקלות ולא פריך הכי אמדות דלעיל מיני'. לאו דכתב רחמנא במדה למה לי. ועל זה לא שייך מאי דמשני במשקלות. וראיתי להרא"ם ז"ל ביראים סי' ר"ס שכתב וז"ל וצריך ליזהר במדות אף אם לא יהי' שוה פרוטה בגרעון. שהרי הקפידה תורה במשורה שלא ירתיח עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בחינוך מצוה רנ"ח וז"ל ולמדו מכאן כי התורה הקפידה על המדות בכ"ש. כלומר שאע"פ שבשאר גזלות לא הקפידה תורה אלא בפרוטה. בענין המדות הקפידה בכ"ש וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן הבין הב"ח בחו"מ סי' רל"א מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות גניבה ה"ז ודברי הטור שם עיי"ש. ולפ"ז הא דפריך במשקלות היינו גזל מעליא הוא. והוצרך לשנויי לעבור עליו משעת עשייה. היינו משום דפחות משוה פרוטה נפק"ל ממשורה. וכמש"כ ביראים. ולא איצטריך קרא להכי. ומ"מ הא ודאי קשה טובא. אמאי שביק מדה דכתיב ברישא דקרא. ולא פריך אלא אמשקלות דכתיב בתרה. גם בעיקר דבריהם תמיהני מדאמרינן בפרק המקבל ק"ז ע"ב א"ל רב יהודה לר"א משוחאה לא תזלזל במישחתא. דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא עיי"ש. והשתא לדברי הרא"ם והחינוך למה לי הך טעמא כיון דאפי' בפחות משוה פרוטה עובר בלאו דלא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה. ונראה דמזה ראי' לדעת התוס' בפרק המוכר אה"ס פ"ט ע"ב בד"ה ובמשורה שלא ירתיח שכתבו וז"ל וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא. ותיפוק לי' משום לא תגזול. וי"ל דאתי קרא להתחייב משעת הרתחה ואע"פ שעדיין לא מדד. וכה"ג אמרינן בריש איזהו נשך וכו' לעבור עליו משעת עשייה עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בש"מ שם בשם תוס' הרא"ש. ומבואר דס"ל דודאי גם במדות אינו מוזהר אלא משוה פרוטה ומעלה. ולא אתי קרא אלא להזהיר אפי' משעת עשיי' ומשעת הרתחה. וכן מבואר בסמ"ג לאוין קנ"א וברבינו ירוחם במישרים נתיב תשיעי ח"ה עיי"ש. וכ"כ רבינו בחיי ז"ל בפרשת קדושים וז"ל ולא נכתב משורה אלא לעבור עלי' משעת הרתחה ואע"פ שלא מכר לו. כשם שאמרו במשקל לעבור עליו משעת עשייה ואע"פ שלא נשתמש בו וכו'. ולכך נכתב משורה. שהרי בודאי אם במשורה זו שוה פרוטה תיפוק לי' משום לא תגזול ואם אין שם שו"פ אינו עובר בלאו שהרי אין גופו ממון. וא"כ למה נכתב. לחייבו משעת הרתחה עכ"ל עיי"ש. הרי להדיא דפשיטא לי' דבפחות משו"פ גם לאו דמדות ומשקלות ליכא. והא דמשני במשקלות לחייבו משעת עשיי' קאי נמי אמשורה. לעבור עלה משעת הרתחה. ומ"מ גם לפי שיטה זו הדבר תמוה אמאי שביק מדה ולא פריך אלא אמשקלות: ואמנם ראיתי להריטב"א ז"ל שכנראה הרגיש בזה. וכתב שם וז"ל שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים וכו'. ומלאו דגזל לא אתי. כיון דממילא אתי המיעוט ואותו הריוח. וגבי מרתיח נמי איתי' להאי טעמא. הואיל ודבר מועט הוא אימא לא קפדי בהו אינשי. קמ"ל דגזל הוא וקפדי בהו אינשי עכ"ל עיי"ש. ומבואר דלפי דבריו בדקדוק נקט הפירכא דוקא בלאו דמשקלות. אבל בלאו דמדה ודמשורה לא הוה קשה לי' מידי. דבמדת קרקע כיון דממילא אתי המיעוט והריוח איהו לא עבד שום מעשה לא בחבל ולא בגוף הקרקע. הי' ראוי לומר דשרי. אי לאו דהזהיר הכתוב עלה בלאו דלא תעשו עול במדה. וכן במשורה אע"ג דאיהו עבד מעשה שמרתיח. מ"מ אי לאו דהזהיר הכתוב הוה ראוי לומר דשרי. משום דדבר מועט הוא ואין ראוי להקפיד בכך. אבל במשקלות דלאו דבר מועט הוא וראוי להקפיד בו. וגם איהו גופי' בידים עבד מעשה. שפיר פריך לאו במשקלות דכתב רחמנא למה לי. והוכרח לשנויי לעבור עליו משעת מעשה. ולענ"ד הי' נראה דבלא"ה בפשיטות ניחא דלא פריך על מדה. משום דאזהרת מדה הרי לא קאי אלא על המודד. וכדקתני בברייתא שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. וכן שנינו בספרא קדושים פ"ח לא תעשו עול במשפט במדה. מלמד שהמודד נקרא דיין. שאם שיקר במדה נקרא עול שנאוי ומשוקץ וכו'. במדה זו מידת הארץ עיי"ש. ומבואר דמודד זה הוא הממונה על מדידת קרקעות בין אחין ושותפין וכיו"ב. וכן פירש"י ורשב"ם ז"ל עיי"ש. ונמצא שאינו נוגע בדבר כלל. ולא לצורך עצמו הוא מודד אלא לאחרים. והזהיר עלה הכתוב כמו על הדיין שלא יעשה עול במשפט זה לאחד מבעלי החלוקה. אלא חייב לדקדק בה בכל מאי דאפשר. ואם לא עשה כן עובר בלאו דלא תעשו עול במשפט במדה כמו העושה עול בדין. אע"פ שאין בדבר לא משום גזל ולא משום אונאה. ואין בזה שום מקום קושיא כלל. ואפשר דמהאי טעמא הוא דמוקי לי' לאזהרת המודד הממונה על כך. ולא על החולקים עצמן. משום דאל"כ תקשה תיפוק לי' משום גזל ואונאה. וכדפריך במשקלות. דגם בקרקע איכא לאו דלא תגזל ולאו דאונאה. ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות גנבה שלא הביא אזהרה זו אלא על בעלי החלוקה עצמן עיי"ש צ"ע אצלי. ואע"ג דלקמן בפ"ח ה"ג שם הביא דין המודד את הקרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה וכו' עיי"ש. מ"מ הרי לא הזכיר שם כלל שעובר בלאו על זה. ובברייתא שם מבואר דעיקר לאו זה לא קאי אלא על הממונה על המדות ולא על בעלי החלוקה עצמן. ואכמ"ל בזה: ועפ"ז הי' נראה דבמדה במשקל ובמשורה כל אחד ענין בפ"ע הוא לגמרי. דבמדה היינו מדידת קרקע. ולאזהרה להממונה על כך. ובמשקל לאזהרה להלוקח שלא יטמין משקלותיו במלח להכבידן. כמו שפירש"י ורשב"ם ז"ל. וכן פי' הרמ"ה ז"ל בב"ב שם שמתוך שמטמינם במלח הם מעלים חלודה ומכבידים עיי"ש. וכן פי' באור זרוע בב"מ סי' קס"ז עיי"ש. ואף דר"ת הביא ראי' מהירושלמי איפכא. דהמלח שואב את המשקלות כמש"כ התוס' בב"ב שם בשמו. וכ"כ בסמ"ג לאוין קנ"א עיי"ש. מ"מ לא מצאתי כן בירושלמי. ומה שהביאו בערוך ערך טמן ובהגהות מיימוני פ"ח מהלכות גנבה ה"ז מהתוספתא פ"ה דבב"ב דקתני ולא יהא נותן מדותיו ומשקלותיו במלח מפני שהן חסרון שנאמר כי תועבת השם אלקיך כל עשה אלה כל עושה עול עיי"ש. נראה לענ"ד דליכא מזה תיובתא לרש"י ורשב"ם ז"ל וסייעתם. ואדרבה משם סייעתא לפירושם. דאם איתא דמיירי בשהמשקל עכשיו הוא שלם ובא לחסרו ע"י המלח. מאי מפני שהן חסרין דקאמר דמשמע שכבר הן חסרין. והכי הול"ל כדי שיחסרו או מפני שיחסרו. אבל נראה דמיירי כשהמשקל הוא עכשיו חסר ובהטמנתו במלח הוא בא להכבידו. ומשום דמיירי התם בחנוני שדרכו לקנות הרבה ולמכור לקונים מעט מעט. ולזה קאמר דאסור לו לחנוני להכביד משקלותיו שחסרו משיעורן הראוי ע"י תשמישתן. במה שיטמינם במלח. דאע"פ שכוונתו לטובה שע"י המלח יכבידו עד כדי השיעור הקצוב להן. מ"מ אסור כדי שלא יבוא לעשות כן גם במשקלות שלא חסרו להכבידן יותר כדי לקנות בהן. אלא משקל שחסר חייב לאבדו לגמרי. או לתקנו באופן נגלה לעין כל. והיינו דיליף לה מדכתיב כי תועבת השם כל עשה אלה כל עושה עול. ולא מייתי לה מקרא המוקדם הרבה. לא תעשו עול במדה במשקל. כדמייתי בברייתא בגמרא שם ובספרא מהך קרא שלא יטמין משקלותיו במלח. אבל לפמש"כ ניחא שפיר. דמעיקר לאו דלא תעשו עול וגו' אין ראי'. דקרא כפשטי' בעושה עול להכביד משקלותיו במלח יותר משיעורן. כדי להטעות ולרמות את המוכר. אבל כשנותן משקלותיו במלח כדי להשלים שיעור כובדן שחסרו בתשמישתן. דאדרבה כוונתו לטובה כדי שלא לרמות את הלוקחים מאתו במשקל חסר. וגם שלא יהא הוא נפסד בלקיחתו. אין לנו שום ראי' משם לאיסור. ולזה מייתי מקרא דפרשת תצא דכתיב תועבת השם אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול. דמייתורא דקרא או מריבויא דכל. מרבה אפי' בכה"ג. וא"כ מתבאר דאדרבה מהך תוספתא סייעתא לפירש"י וסייעתו ז"ל. וא"כ לאו דמשקלות הוא בא לאזהרה ללוקח שלא לרמות את המוכר. ובמשורה הוא אזהרה להמוכר שלא להטעות את הלוקח. וכתב קרא בכל חד אזהרה מיוחדת בפ"ע. משום דלא הוה גמרינן להו מהדדי: והשתא א"כ נכונים מאוד דברי רבינו הגאון ז"ל שחזר בו כאן ומנה מדה ומשקל ומשורה בשלשה לאוין כל אחד בפ"ע. משום דהנך תלתא אזהרות מיוחדות וחלוקות בפ"ע נינהו. למי שזה מזהיר אין זה מזהיר. והו"ל גופים מחולקים וענינים חלוקין. ולכן יש למנות שלשתן. איברא דלפ"ז קשה לכאורה במאי דפריך לאו במשקלות דכתב רחמנא למה לי. ומוקי לי' לטומן משקלותיו במלח. ופריך היינו גזל מעליא הוא. ואיצטריך לאוקמי' לעבור עליו משעת עשייה. ולפי מה שביארנו לכאורה אין בזה מקום קושיא. דהרי איצטריך להזהיר על טומן משקלותיו במלח אפי' בענין שלטובה מתכוון ואין בה דררת גזל כלל. אדרבה להתרחק מאיסור גזל הוא דעבד. אבל לק"מ דודאי הוה מצי לתרוצי הכי. אלא דכבר יליף לה בתוספתא שם מקרא אחרינא וכמו שנתבאר. ולהכי מוקי הך קרא דהכא לעבור עליו משעת עשייה. ומ"מ נתבאר דשפיר מנאן רבינו הגאון ז"ל בשלשה לאוין. וגם ע"פ דברי הריטב"א ז"ל שהבאתי מתיישב קצת. אבל העיקר כדכתיבנא. ועי' מש"כ ג"כ בזה לעיל עשין כ"ב ואינו מספיק כ"כ. ויותר נכון מה שביארנו כאן:

1 הַמִּדָּהּ

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »