משנה תורה, מצוות לא תעשה מ׳

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

40 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מהתקשט האנשים בתכשיטי הנשים. והוא אמרו ולא ילבש גבר שמלת אשה, וכל אדם שיתקשט גם כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט מיוחד לנשים לוקה. ודע שזאת הפעולה כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים והאנשים מתקשטים בתכשיטי הנשים פעמים יעשו לעורר הטבע לזמה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה, והרבה מה שיושם בתנאי בעשיית קצת הטליסמא ויאמר אם יתעסק בו אדם ילבש בגדי נשים ויתקשט בזהב ופנינים והדומה להם, ואם היתה אשה תלבש השריון ותזדיין בחרבות, וזה מפורסם מאד אצל בעלי הדעת הזאת. כי תצא, שם:

40 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא ילבש גבר שמלת אשה ושלא יתקן איש בתיקוני אשה:

40 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהַחֲלֵף

1 שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר "ולא ילבש גבר שמלת אישה" דברים כב,ה, מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.

40 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא ילבש גבר שמלת אשה כדכתיב לא ילבש גבר דברים כ״ב:ה׳

40 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישׁ מַלְבּוּשֵׁי אִשָּׁה – שֶׁלֹּא יִלְבְּשׁוּ הָאֲנָשִׁים מַלְבּוּשֵׁי הַנָּשִׁים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כב ה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתוּב בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות כ, ב שֶׁאֵין הָאִסּוּר וְהַמַּלְקוֹת בִּלְבוּשׁ לְבַד, דְּהוּא הַדִּין בְּתִקּוּן שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּל הַמְתַקֵּן עַצְמוֹ בְּתִקּוּנִים הַמְּיֻחָדִים לַנָּשִׁים חַיָּב מַלְקוּת, כְּגוֹן הַמְּלַקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ, וְכֵן הַצּוֹבֵעַ שַׂעֲרוֹתָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּשִׁים צוֹבְעוֹת אוֹתָן, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס וְלָא יְתַקֵּן גְּבַר בְּתִקּוּנֵי אִתְּתָא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם ע"ז יב י שֶׁטֻּמְטוּם וְאַנְדְּרֹגִינֹס אֵינוֹ עוֹטֵף רֹאשׁוֹ כְּאִשָּׁה, וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ, וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה. וְכֵן בְּכָל מָקוֹם, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶם חֻמְרֵי הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְאִם עָבְרוּ אֵינָם לוֹקִין, לְפִי שֶׁהֵן סָפֵק. אֲבָל אִם עָבְרוּ בְּאִסּוּר שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין בּוֹ בָּזֶה אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלּוֹקִין עָלָיו. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת נָזִיר פֶּרֶק שְׁנֵי נְזִירִים נזיר נט א. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלָבַשׁ מַלְבּוּשֵׁי הַנָּשִׁים אוֹ שֶׁתִּקֵּן עַצְמוֹ בְּתִקּוּנֵי הַנָּשִׁים, כְּגוֹן שֶׁלִּקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אוֹ שֶׁצָּבַע אֲפִילּוּ שְׂעָרָה אַחַת, חַיָּב מַלְקוּת מִשֶּׁיְּלַקֵּט אוֹתָהּ אוֹ יִצְבָּעֶנָּה.