משנה תורה, מצוות לא תעשה קמ״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

149 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר הכהנים מאכול בכורים בחוץ. והוא אמרו יתעלה לא תוכל וגו' ותרומת ידך אלו הבכורים, שהוא לא הניח בזה הפסוק דבר שהוא טעון הבאת מקום שלא זכרו בבאור, ואמר בכלל ותרומת ידך הוא בכורים בלא ספק שבאר בהם שטעונין הבאת מקום, ואולם התרומה הוא ידוע שאינה טעונה הבאת מקום ואיך יזהיר מלאכול אותה בשעריך. ולשון ספרי לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים שלא קרא עליהן שהוא עובר בלא תעשה. וכבר התבאר בסוף מכות דף י"ט שאין חייבין עליהן אלא קודם שיניחם בעזרה, אבל משהניחם בעזרה פטור עליהן אע"פ שלא קרא, ובבכורים גם כן התנאי שבמעשר שני רוצה לומר שאינו חייב עליהן כשאכלן בחוץ כל מי שאכלן בחוץ עד שיראו פני הבית, וכשאכל מהם כל מי שאכלן אחר שראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה לבד אם היה כהן, אולם הישראל הוא מחוייב מיתה בידי שמים כל זמן שיאכל בכורים אפילו אחר קריאה. ובבאור אמרו בבכורים ר"פ ב' התרומה והבכורים חייבין עליהן חומש ומיתה ואסורים לזרים, ואם אכל אותם זר אם היה מזיד חייב מיתה ובשוגג מוסיף חומש כדין התרומה בשוה, כי מאחר שקראם הכתוב ותרומת ידך נתחייבו במשפטי תרומה. וראוי לך שתבין הנה הבנה טובה עד שלא תשתבש עליה, וזה שהכהן שיאכל בכורים משראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה, ואזהרתו מהכא לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך, כמו שהתבאר במכות דף י"ז כישראל במעשר שני שהוא לוקה על אכלו חוץ למקומו אע"פ שהוא שלו, ואמנם הישראל כשאכל בכורים אחר שראו פני הבית כל זמן שאכלם חייב מיתה, ואזהרתו מוכל זר לא יאכל קדש, כמו שבארנו במצוה קל"ג מאלו המצות. ראה, הלכות בכורים פ"ג:

149 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יֹאכַל כֹּהֵן בִּכּוּרִים קֹדֶם הַנָּחָתָם בַּעֲזָרָה – שֶׁנִּמְנַעְנוּ עי' רמב"ם ספה"מ ל"ת קמט מִלֶּאֱכֹל בִּכּוּרִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יב יז לֹא תּוּכַל לֶאֱכֹל וְגוֹ' וּתְרוּמַת יָדֶךָ, וּפֵרְשׁוּ בַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה מכות יז, א. וּתְרוּמַת יָדֶךָ אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, וְנִתְבָּאֵר בְּסוֹף מַסֶּכֶת מַכּוֹת שם יז א, שֶׁאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶן אֶלָּא קֹדֶם שֶׁיֻּנְּחוּ בָּעֲזָרָה, אֲבָל מִשֶּׁהֻנְּחוּ בָּעֲזָרָה אָדָם פָּטוּר עֲלֵיהֶם. וּלְשׁוֹן סִפְרִי, לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לָאוֹכֵל בִּכּוּרִים שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּפֵרוּשׁ הָעִנְיָן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻנְּחוּ בָּעֲזָרָה, אֲבָל אִם הֻנְּחוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן אֵין בָּהֶן חִיּוּב מַלְקוּת, וּכְמוֹ כֵן שם יֵשׁ בָּהֶן לְעִנְיַן חִיּוּב הַמַּלְקוּת הַתְּנַאי שֶׁהוּא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל אֲכִילָתָן עַד שֶׁיִּרְאוּ פְּנֵי הַבַּיִת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שֶׁיֹּאכַל מֵהֶם קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה, בְּעִנְיָן זֶה יֵשׁ בָּהֶן חִיּוּב מַלְקוּת לַכֹּהֵן הָאוֹכֵל מֵהֶם, וְיִשְׂרָאֵל חַיָּב בָּהֶם מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כָּל זְמַן שֶׁיֹּאכַל מֵהֶם, וַאֲפִילּוּ אַחַר שֶׁקָּרָא עֲלֵיהֶם הַקְּרִיאָה הַיְּדוּעָה, וְהִיא הַמְּפֹרֶשֶׁת בְּסֵדֶר וְהָיָה כִּי תָבֹא. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בכורים פ"ב מ"א הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים חַיָּבִים עֲלֵיהֶן חֹמֶשׁ בְּשׁוֹגֵג, וּמִיתָה בְּמֵזִיד, וְזֶהוּ כְּדִין הַתְּרוּמָה בְּשָׁוֶה, שֶׁאַחַר שֶׁקְּרָאָן הַכָּתוּב לַבִּכּוּרִים בְּשֵׁם תְּרוּמָה נִתְחַיְּבוּ בְּדִינֵי הַתְּרוּמָה. וְהָבֵן בְּנִי זֶה הַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּזְכֹר אוֹתוֹ, שֶׁהַכֹּהֵן כְּשֶׁיֹּאכַל בִּכּוּרִים מִשֶּׁיִּרְאוּ פְּנֵי הַבַּיִת קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה לוֹקֶה, וְאַזְהָרָתֵהּ מִלֹּא תוּכַל וְגוֹ', וְאַל תִּתְמַהּ לוֹמַר אֵיךְ יִתְחַיֵּב מַלְקוּת הַכֹּהֵן עֲלֵיהֶם, אַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יֹאכְלֵם אַחַר הַנָּחָה בָּעֲזָרָה? שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ כֵן בְּשָׁוֶה, הַדִּין בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁיִּתְחַיֵּב הַיִּשְׂרָאֵל עָלָיו מַלְקוּת בְּאָכְלוֹ אוֹתוֹ חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אוֹכֵל אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֹּאכַל בִּכּוּרִים כָּל זְמַן שֶׁיֹּאכְלֵם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאַזְהָרָתֵהּ מִוְּכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּמִצְוַת שֶׁלֹּא יֹאכַל שׁוּם זָר תְּרוּמָה מצוה רפ. מִשָּׁרְשֵׁי עִנְיַן הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֹּאכְלוּם מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁם כָּתַבְתִּי בַּדָּבָר מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בְּפָרָשַׁת כֶּסֶף תַּלְוֶה סֵדֶר מִשְׁפָּטִים מצוה צא. וְטַעַם מִצְוָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאכְלוּם הַכֹּהֲנִים קֹדֶם שֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתָם בָּעֲזָרָה, וְשֶׁלֹּא יֹאכַל מֵהֶם יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּם עִנְיָן, נִמְשָׁךְ אַחַר אוֹתוֹ הַשֹּׁרֶשׁ הַכָּתוּב שָׁם, יִמְצָאֵהוּ מְבֹאָר וְנִגְלֶה, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְלַהַג הַרְבֵּה בְּמָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ יְגִיעַת בָּשָׂר. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְדַוְקָא בִּזְמַן הַבַּיִת רמב"ם בכורים פ"ב ה"א, כִּי אָז הַחוֹבָה עָלֵינוּ בַּהֲבָאַת הַבִּכּוּרִים. וְהַחִיּוּב מִן הַתּוֹרָה דַּוְקָא בְּפֵרוֹת יְדוּעִים וּבִמְקוֹמוֹת יְדוּעִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם בְּכֶסֶף תַּלְוֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְנוּ שָׁם, שֶׁחִיּוּב מִצְוַת הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים, הוּא עַל הַזְּכָרִים לְבַד, וְלֹא עַל הַנְּקֵבוֹת, בְּאִסּוּר אֲכִילָתָן בְּכָל מָקוֹם, שָׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא ב"ק טו א דֶּרֶךְ כְּלָל בַּפָּסוּק אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם במדבר ה ו הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל מִבִּכּוּרִים כַּזַּיִת בָּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ עָבַר עַל לָאו וְחַיָּב מַלְקוּת, וְכֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁיֹּאכַל מֵהֶן כַּזַּיִת בְּשׁוּם צַד, כְּלוֹמַר בֵּין קֹדֶם שֶׁהֻנְּחוּ בָּעֲזָרָה אוֹ לְאַחַר מִכֵּן.

1 שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . ותרומת ידך" דברים יב,יז; אלו הביכורים.