משנה תורה, מצוות לא תעשה רמ״ז

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

247 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו במה שהוא אצלנו בעין שלא לעכב אותו ולא נתנהו לו. והוא אמרו לא תעשוק, וזה שהגנבה לקיחת מה שאצל אחר בתחבולה ובסתר, והוזהרנו מהפועל ההוא באמרו לא תגנובו כמו שבארנו. והגזל הוא לקיחת מה שאצל אחר באונס ובהכרח ובמריבה כמו שיעשו הגוזלים בכרכים והוזהרנו מזה הפועל באמרו לא תגזול, והעושק הוא שיהיה לזולת דבר בעין רוצה לומר קבלת ממון מחזיק בו ולא נתנהו לו באונס או בלא אונס אבל ברמיה והזהיר גם כן מזה הפועל באמרו לא תעשוק. ובספרא לא תעשוק עושק של ממון ואיזה זה הכובש שכר שכיר, וכן כל מה שדומה לו, ואמנם המשל בשכר שכיר בעבור שהוא חוב גמור עליך אף שהוא לא נתן לך מאצלו ממון ולא הגיע לידך מצדו ממון עם כל זה אחר שבא לו אצלך בתורת חוב ידוע חייב. וכבר נכפלה האזהרה בו בענין זה ולקח דמיון זה הענין בעצמו, ואמר לא תעשוק שכיר עני ואביון ירצה בו לא תעשוק השכיר כי הוא עני ואביון כמו שאמר בו ולא תבא עליו השמש וגו', ולשון ספרי לא תעשוק שכר שכיר עני ואביון הלא כבר נאמר לא תגזול מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בלא תעשוק ולא תגזול ולא תלין ומשום ביומו תתן שכרו ושם אמרו בפירוש עני ואביון ממהר אני לפרוע על ידי עני ואביון, והעובר על העושק דינו ודין הגזלן שוה אמר וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו. קדושים, תצא, הלכות גזילה פ"א:

247 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַעֲשֹׁק – שֶׁלֹּא נַחְזִיק בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּיָדֵינוּ מִזּוּלָתֵנוּ דֶּרֶךְ אֹנֶס אוֹ דֶּרֶךְ דְּחִיָּה וְרַמָּאוּת, כְּמוֹ אַנְשֵׁי אָוֶן שֶׁדּוֹחִים בְּנֵי אָדָם לֵאמֹר לָהֶם לֵךְ וָשֻׁב כְּדֵי לְסַבֵּב שֶׁיִּשָּׁאֵר לָהֶם מָה שֶׁבְּיָדָם מִזּוּלָתָם. וְזֹאת הִיא מִדָּה רָעָה בְּיוֹתֵר, וְהִרְחִיקַתְנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה מִמֶּנָּה וְהִזְהִירָה בְּכָךְ בְּזֶה הַמָּקוֹם, דִּכְתִיב ויקרא יט יג לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ. כִּי מַחְזִיק מָמוֹן מִזּוּלָתוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ, נִקְרָא עוֹשֵׁק. וּבִכְלַל עוֹשֵׁק הוּא גַּם כֵּן כָּל חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָמוֹן מְעֻיָּן וְעוֹשֵׁק אוֹתוֹ, כְּגוֹן כּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, דְּלָא בָּעֵינַן שֶׁיָּבוֹא מַמָּשׁ מָמוֹן מִיָּד הֶעָשׁוּק לְיַד הָעוֹשֵׁק, אֲבָל כָּל שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ תְּבִיעַת מָמוֹן מְעֻיָּן וְהוּא דּוֹחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת אַלָּמוּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹ כָּל צַד רַמָּאוּת, נִקְרָא עוֹשֵׁק. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעֹשֶׁק וְהַגְּזֵלָה וְהַגְּנֵבָה עִנְיָן אֶחָד הוּא עִם הֱיוֹת שֶׁהַמַּעֲשֶׂה חָלוּק זֶה מִזֶּה, כִּי כַּוָּנַת שְׁלָשְׁתָּן שֶׁלֹּא יִקַּח הָאָדָם מָמוֹן מִזּוּלָתוֹ מִשּׁוּם צַד, לְפִי שֶׁבִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים אֵלּוּ יַחְמְסוּ בְּנֵי אָדָם זֶה אֶת זֶה, פְּרָטָן הַכָּתוּב כֻּלָּן וְהִזְהִיר בְּכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְצִיעָא פֶּרֶק הַמְקַבֵּל בבא מציעא קיא, א רָבָא אָמַר זֶהוּ עֹשֶׁק זֶהוּ גָּזֵל וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב? לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. וּפֵרוּשׁ עִנְיָן זֶה וְעִקָּר הַטַּעַם לְפִי דַּעְתִּי הוּא מִשְּׁנֵי צְדָדִין. הָאֶחָד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁרָצָה הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ לְטוֹבָתֵנוּ רִחוּק גָּדוֹל, הִרְבָּה לָנוּ בּוֹ אַזְהָרוֹת רַבּוֹת. וְעוֹד לָנוּ תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בְּרִבּוּי הָאַזְהָרוֹת. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות כג, ב, שֶׁרָצָה הַמָּקוֹם לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וּלְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם מִצְוֹת. וְהַכַּוָּנָה לָהֶם בְּאָמְרָם מִצְוֹת גַּם עַל הָאַזְהָרוֹת, שֶׁהִרְבָּה לָהֶם אַזְהָרוֹת הַרְבֵּה בַּמֶּה שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ בְּאַזְהָרָה אַחַת, כְּמוֹ בְּכָאן שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהַזְהִירֵנוּ דֶּרֶךְ כְּלָל לֹא תִקְחוּ מָמוֹן מִזּוּלַתְכֶם שֶׁלֹּא כַּדִּין, וְנִתְרַבּוּ הָאַזְהָרוֹת לָנוּ בַּדָּבָר, כְּדֵי שֶׁנְּקַבֵּל שָׂכָר הַרְבֵּה עַל הַפְּרִישָׁה מִן הָעֲבֵרָה. וּכְמוֹ כֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לַעֲבֹר עָלָיו בְּהַרְבֵּה לָאוִין, כֵּן נְפָרֵשׁ הַדָּבָר, שֶׁאֵין לְפָרֵשׁ חָלִילָה שֶׁיִּרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָבוֹא בַּעֲלִילָה עַל בְּרִיּוֹתָיו, וְלָכֵן שֶׁיַּרְבֶּה הַנָּקָם עֲלֵיהֶם, כִּי חָפֵץ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ לְזַכּוֹת בְּרִיּוֹתָיו, לֹא לְחַיֵּב, אֲבָל יְזָרֵז אוֹתָם זֵרוּז אַחַר זֵרוּז לְמַעַן יִלְמְדוּ יִקְחוּ מוּסָר וְיִזְכּוּ בְּהִתְרַחֲקָם מִן הָעֲבֵרָה זְכוּת רַב. וְזֶה הַטַּעַם לְיוֹדְעֵי דַּעַת דְּבַשׁ וְחָלָב. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה. יָדוּעַ, כִּי הִיא מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב אוֹתָן. דִּינֵי הַמִּצְוָה בְּבָבָא קַמָּא, וְעִקָּר בְּפֶרֶק תְּשִׁיעִי וּבְפֶרֶק עֲשִׂירִי ח"מ סימן שנט. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלָיו וְעֹשֵׁק אֶת חֲבֵרוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, וְהוּא לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, כְּלוֹמַר שֶׁיָּשִׁיב הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפָּיו וִירַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ עַל שֶׁהִקְנִיטוֹ וְהִכְעִיסוֹ. וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות לב א שֶׁגָּדוֹל כֹּחַ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. וְהָרַב הַצָּרְפָתִי סמ"ג לרבינו משה מקוצי ל"ת קנו כָּתַב בְּחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת מִכֵּיוָן דְּאַשְׁכְּחַן דְּאָמַר רָבָא דְּעֹשֶׁק וְגָזֵל חַד הוּא, לֹא נִמְנֶה לָאו דְּעֹשֶׁק בְּמִנְיַן הַלָּאוִין, וְהוּא יִמְנֶה בִּמְקוֹם זֶה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַחְזִיק בְּמַחְלֹקֶת. וּלְדַעְתֵּנוּ אָנוּ אֵין כַּוָּנַת רָבָא שֶׁלֹּא יִמָּנוּ בִּשְׁנֵי לָאוִין אֶלָּא לַעֲבֹר בְּגָזֵל בִּשְׁנֵי לָאוִין, וּבְעֹשֶׁק גַּם כֵּן, וּמִכֵּיוָן שֶׁעִנְיָנָן חָלוּק נִמְנֶה אוֹתָם בִּשְׁנֵי לָאוִין כְּמוֹ הַגְּזֵלָה וְהַגְּנֵבָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעִנְיַן שְׁנֵיהֶם הוּא שֶׁלֹּא נִקַּח מָמוֹן מִזּוּלָתֵנוּ אֵין סָפֵק כִּי לִשְׁנֵי לָאוִין הֵן נֶחְשָׁבִין בְּתַרְיָ"ג מִצְוֹת.

1 שלא לעשוק, שנאמר "לא תעשוק את ריעך" ויקרא יט,יג.