ספר מצוות גדול, לאוין מ״א

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 40 ספר מצוות גדול Negative Commandments 42 »

1 ברית משה פתח ↗

שלא א להקים מצבת אבן כו'. נר' מרבינו ז"ל דסובר הפשט במל"ת זו כמ"ש רש"י ז"ל פ' שופטים פרשה ט"ז פ' כ"ב עי"ש, ודע דמ"ש רש"י שם מצבת אבן אחת כ"כ גם בפ' ראה פ' י"ב פסוק ג' וז"ל מזבח של אבנים הרבה מצבה של אבן אחת והוא בימוס ששנינו במשנה ע"ז מ"ז ע"ב אבן שחצבה מתחלתה לבימוס עכ"ל ונ"ל דמ"ש רש"י והוא בימוס אין כוונתו להביא ראי' מזה על מ"ש דמצבה אבן אחת כיון דאז הי' קשה דמנ"ל שהוא בימוס דלמא מצבה לאו בימוס וממילא ליכא ראי' דמצבה אבן אחת אעכצ"ל דאת זה דמצבה אבן אחת ידע רש"י ממקום אחר וכיון דידע א"ז ע"כ כתב אח"כ דמ"ש הקרא ושברתם את מצבותם והוא בימוס כו' כלומר הקרא צוה לשבר את הבימוס וא"כ קאי האי והוא בימוס על הקרא וממילא לפי"ז צריך למידע דמנ"ל דמצבה אבן אחת ונ"ל בס"ד דלמד א"ז מהירושלמי ע"ז פ"ד הלכה ד' דאיתא שם א"ר יוחנן מצבה כל שהיא יחידית מזבח כל שאבניו מרובות חזקי' אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן ומפרש הפ"מ וז"ל מצבה דקרא קמפרש דאבן יחידית היא נקראת מצבה ומזבח כל שאבניו מרובות ונ"מ להא דחזקי' לקמיה עכ"ל ולכאורה ק"ל מה בא ר' יוחנן לאשמעינן הלא מקרא מלא דיבר הכתוב דמצבה אבן אחת דבפ' ויצא כתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה ובפ' וישלח כתיב ויצב יעקב מצבה במקום אשר דיבר אתו מצבת אבן ויסך עלי' נסך ויצק עלי' שמן, וצ"ל דיש שני מצבות מצבה שהיא רק לנסך ולצוק שמן ומצבה לצורך קרבן כמו שנראה מרבינו ורש"י וה"א דדוקא מצבה שהיא לנסך ולצוק שמן כהא דיעקב אבינו ע"ה של אבן אחת אבל מצבה להקרבה מאבנים הרבה דומיא דמזבח אלא איזה חילוק אחר יש בין מצבה למזבח ע"כ אמר ר"י דלא אלא כל מצבה אבן אחת או י"ל כיון דכתיב ביעקב מצבת אבן ולא כתיב סתם ה"א דהקרא מגלה דדוקא של יעקב אבן אחת אבל שאר מצבות מאבנים הרבה ע"כ אמר ר' יוחנן דלא אלא כל מצבה מאבן אחת והא דכתיב ביעקב מצבת אבן עי' בפסיקתא זוטרתא פ' וישלח וברמב"ן שם וממילא לכ"ז שפיר כתב רש"י דמצבה אבן אחת דמוכח כן מהירושלמי. וא"כ מוכח מרש"י דפ' שופטים ג' דברים חדא דמצבה אבן אחת ואידך דפירושא דקרא דלא תקים לך מצבה וגו' שלא להקים מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים והשלישית דהטעם דלמה שנא ה' את המצבה שהיתה אהובה לו בימי האבות כי חק היתה לכנענים לע"ז ומרבינו נראה דבשני דברים דהיינו בפירושא דקרא ובהטעם של השנאה סובר כרש"י כמ"ש בפי' כן אבל בהא דמצבה אבן אחת לא מוכח דסובר כרש"י מדלא דיבר מזה כלום ואם באמת ל"ס בזה כרש"י הי' קשה עליו מהירושלמי הנ"ל אעכצ"ל דסובר דממלת אבן נשמע אבן אחת וכ"כ המצות השם מצוה תצ"ג וז"ל ורש"י והסמ"ג כתבו מצבה היא אבן אחת להקריב עלי' עכ"ל ולכאו' היכא כתב רבינו כן אבל לפי מ"ש ניחא וא"כ סובר רבינו במל"ת זו לגמרי כרש"י וכ"ס היראים ז"ל סי' ס"ז אלא היראים למד דמצבה אבן אחת מדכתיב בפ' וישלח מצבת אבן ואפשר דסובר דגם ר' יוחנן דירושלמי משם למד וע"כ לא הביא אלא את המקור דמהיכא למד ר"י גופא ועי' בפסיקתא זוטרחא פ' וישלח על הפסוק ויצב יעקב ותראה דיש לפרש שכיוון למ"ש היראים וא"כ קיימו רבינו ורש"י והיראים במל"ת זו בהדא שיטתא: אבל מהרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת י"א נר' דסובר דמצבה היא בנין שמתקבצים עלי' וכ"כ בחיבורו הל' עכו"ם פ"ו הל' ו' וז"ל מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן הי' דרך עכו"ם שנא' ולא תקים לך מצבה וכל המקים מצבה לוקה עכ"ל והדינא דחיי ז"ל כתב בדעת הרמב"ם דמצבה היא בנין מאבנים הרבה ולכאו' מנ"ל א"ז וצ"ל דלמד ממלת בנין שכ' וכ"כ בדעת הרמב"ם החינוך ז"ל מצוה תצ"ג וגם בדעת עצמו ס"כ וא"כ ק"ל על הרמב"ם והחינוך מהירושלמי הנ"ל דמוכח בפי' דמצבה לא נקראה אלא כשהיא מאבן אחת. ואפשר דהרמב"ם סובר דשני מצבות היו מצבה להקרבה דומיא דמזבח וזה היה מאבן אחת ומצבה להתקבץ עלי' לעבודתם הרע וזה הי' בנין מאבנים וטיט ולמד את החילוק זה משום דגם לו היה קשה על ר"י דירושלמי דמדוע כתיב ביעקב מצבת אבן ותירוצינו הנ"ל אליבא דהיראים דמשם למד ר"י לא ניחא ליה משום דקשה לו דמנ"ל לר' יוחנן ללמוד כן דילמא משו"ה כתיב מצבת אבן לאשמעינן דאפילו של אבן אחת מצבה נקראת אבל לעולם כשנעשית מהרבה אבנים ג"כ מצבה נקרא' וע"כ סובר הרמב"ם את החילוק שכתבנו ובחילוק זה ל"ק מידי משום די"ל דר' יוחנן איירי במצבה להקרבה דומיא דמזבח ועל מצבה זה קאמר שהיא מאבן אחת ומצבה של יעקב כיון שלא הי' להקרבה והיא שהי' מאבנים הרבה ע"כ כתיב מצבת אבן לאשמעינן דאף שלא הי' להקרבה אפ"ה הי' מאבן אחת כיון דעכ"פ נסך עלי' נסך אבל מצבה שאינה להקרבה לגמרי באמת היא בנין מאבנים הרבה כן יש ליישב את הרמב"ם אבל דוחק היא אצלי כיון דר"י דירושלמי קאי על מצבה דפ' ראה ושברתם את מצבותם והאי ושברתם את מצבותם באמת קאי על כל מצבה אפילו שאינה להקרבה ועל מצבה זו א"ר יוחנן שהיא מאבן אחת א"כ מוכח דסובר דכל מצבה מאבן אחת ותו ק"ל על הרמב"ם מפסיקתא זוטרתא פ' וישלח פרשה ל"ג ס"כ שכ' וז"ל ויצב שם מזבח ויקרא לו לא אמר ויבן שם מזבח אלא ויצב שם לפי שהבנין הוא באבנים גדולים וקטנים וחומר אבל מצבה היא בלא בנין כי הקים את האבנים ועשאום מזבח כנ"ל מוכח בפי' מפסיקתא זו שמצבה בלא בנין, ואי"ל שהרמב"ם למד מדכתיב פ' משפטים פרשה כ"ד פ"ד ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל מוכח משם דגם מצבה ע"י בנין כיון דויבן, קאי גם על מצבה דזה אא"ל דא"כ קשה מפסוק זה על הפסיקתא אעכצ"ל דהפסיקתא סוברת דויבן לא קאי רק על מזבח והכי פירושא דקרא ויבן מזבח תחת ההר זה היה ע"י בנין ושתים עשרה מצבה וגו' זה היתה בלא בנין אלא בהקמה וכן איתא במכילתא פ' יתרו פ' ג' וז"ל העמיד שנים עשר מצבות לשנים עשר שבטי ישראל דברי ר' יהודא וחכמים אומרים שנים עשר מצבות לכל שבט ושבט עכ"ל מוכח בפי' דגם המכילתא סוברת הפשט בהפסוק דשנים עשר מצבות העמיד ולא בנהו וא"כ נשארה הקושיא מהפסיקתא שכתבנו על הרמב"ם, וגם במגלת ספר ז"ל ראיתי שכ' וז"ל וממה שאמר הכתוב בפ' משפטים ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה מוכח יותר כדפירש"י בפ' שופטים מצבה של אבן אחת עכ"ל הן אמת דמפסוק זה אין אני רואה שום הוכחה יותר לרש"י משום די"ל דלעולם פירושא דמצבה כמ"ש הרמב"ם מאבנים הרבה אלא הכתוב אמר שהעמיד י"ב מצבות דהיינו י"ב מצבות שכ' הרמב"ם וא"כ מהוכחה של המג"ס באמת אין אני רואה קושיא על הרמב"ם אבל השני קושיות שהקשינו מהירושלמי ומהפסיקתא קשים מאד וצ"ע גדול. אחר שכתבנו א"ז ראיתי בלח"מ ז"ל הל' עכו"ם שם שכ' וז"ל מצבה שאסרה תורה היא בנין כו' כלומר מושב שהיו עושים באמצע שהיו הכל מתקבצין ויושבין אצלו עכ"ל נראה דלהלח"מ הי' קשה על הרמב"ם איזה קושי' וע"כ כתב כלומר ואפשר שהי' קשה לו קושיתינו הנ"ל וכוונתו לתרץ דבנין שכ' הרמב"ם לא קאי על מצבה אלא על מושב שהיו עושים כו' אבל מצבה גופא באמת גם הרמב"ם סובר שהיא אבן אחת ואת זה ל"צ לפרש כיון שכבר מפורש בקרא וגם מצאתי אח"כ בנר מצוה סי' י' אות ד' שג"כ מפרש את הרמב"ם עם הלח"מ כמו שכתבנו ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעתו וא"כ לפי הבנת הלח"מ בהרמב"ם באמת ל"ק על הרמב"ם מידי אבל לפי הבנת החינוך והדד"ח הנ"ל בדעת הרמב"ם באמת קושיתינו במקומה עומדת וצ"ע גדול: אבל זה נראה בפי' דרבינו והרמב"ם פליגי בפירושא דמל"ת זו הרמב"ם סובר דאזהרת מל"ת זו שלא להקים מצבה להתקבץ עלי' אפילו לעבוד עלי' האל ורבינו סובר דאזהרת מל"ת זו שלא להקים מצבה של אבן אחת להקריב עלי' ולכאו' במה פליגי ואמאי ל"ס הרמב"ם כרבינו או להיפך, ונ"ל בס"ד דבזה פליגי דהרמב"ן r"ל פ' שופטים הקשה על פירושו של רש"י הנ"ל הלא הכנעניים גם במזבח היו נוהגים ואמאי לא אסרה התורה גם מזבח ותירץ דאולי במצבות החזיקו בכל בתי ע"ז שלהם אבל מזבחות לא הי' אלא במקצתן וכל זה כתב הרמב"ן ליישב את רש"י אבל לעצמו לא היה ניחא ליה תירוץ זה וע"כ כתב פשט אחר עי"ש וגם המזרחי שם מיישב את קושי' הרמב"ן מעל רש"י כמו שתירץ הרמב"ן ועי' במשכיל לדוד שם מ"ש ע"ז ותמצא נחת, וא"כ י"ל דלהרמב"ם ג"כ הי' קשה על רש"י קושיות הרמב"ן ותירוצו של הרמב"ן לא הי' נראה לו וע"כ כתב את פשטו אבל רבינו ורש"י והיראים י"ל דסברו כתירוצם של הרמב"ן והמזרחי וע"כ סברו שפיר את פשטם כמובן. אבל לכאו' עדיין צ"ע דמנא להו הכרח לומר את פשטם נהי דל"ק על פשטם קושי' הרמב"ן משום די"ל כתירוצו אבל מנא להו הכרח לזה דילמא באמת הפשט בהפסוק כמ"ש הרמב"ם ואי"ל דלמדו את פשטם מהספרי דפ' שופטים דז"ל לא תקים לך מצבה אשר שנא ד' אלקיך אין לי אלא מצבה אשירה וע"ז מנין ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים אשירה וע"ז ששנואה לאבות אינו דין שתהא שנואה לבנים עכ"ל וכיון דאיתא בספרי ומה מצבה שאהובה לאבות כו' נראה דמצבה דומיא דאבות שנואה היא לבנים ובאבות הי' המצבה להקרבה וא"כ מוכח מזה דמצבה להקרבה אף לשמים אסרה התורה לבנים להקים אבל ע"ז גופא עדיין קשה דמנא להו דמצבה דאבות הי' להקרבה הא לא מצינו בכל התורה שם מצבה באבות רק ביעקב אע"ה דבאברהם אע"ה כתיב פ' לך פרשה י"ב פ"ח ויבן שם מזבח לה' וביצחק אע"ה ג"כ כתיב בפ' תולדות פ' כ"ו פ' כ"ה ויבן שם מזבח וביעקב כתיב פ' ויצא פ' כ"ח פ' י"ח וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה ובפ' ל"א פ' מ"ה שם כתיב ויקח יעקב אבן וירימה מצבה ובפ' וישלח פ' ל"ג פ' כ' כתיב ויצב שם מזבח ובפ' ל"ה פ' ג' שם כתיב ואעשה שם מזבח ובפסוק ז' שם כתיב ויבן שם מזבח ובפסוק י"ד שם כתיב ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן אלמא דבאברהם ויצחק ל"כ מצבה אלא מזבח וביעקב כתיב מזבח וגם מצבה וצ"ל דשם מזבח שייך אצל הקרבה כדכתיב פ' נח פ"ח פ"כ ויבן נח מזבח לה' וגו' ויעל עלת במזבח וע"כ באברהם ויצחק כיון שהיו מקריבים קרבנות כתיב מזבח וביעקב ג"כ צ"ל דכשהי' מקריב קרבנות הי' עושה מזבח וכשלא הקריב הי' עושה מצבה וגם הרמב"ן פ' ויצא על הפסוק וישם אותה מצבה כתב שלא להקריב היתה המצבה זו עי"ש וא"כ ממילא ליכא למילף מהספרי דמצבה להקרבה אסור להקים, וגם אי"ל דילפו מדכתיב ביעקב ויצב יעקב מצבה ויסך עליה נסך דכיון דהא ויסך וגו' לא הוי כקרבן אלא י"ל דהוי כהקטרה וא"כ דלמא דוקא להקטרה אסור להקים מצבה אבל לא לקרבן ותו הא הכ"מ הל' עכו"ם הלכה הנ"ל כתב שהרמב"ם למד את פשטו מהספרי הנ"ל ואפ"ה ל"כ הרמב"ם דלהקטרה אסור להקים מצבה אעכצ"ל דסובר דהאי ויסך וגו' אפילו כהקטרה לא הוי אלא כמ"ש האברבנאל מובא בד"י הל' עכו"ם פ"ו וא"כ נשארה הקושיא מנא להו הכרח לומר דלהקרבה לשמים אסור להקים מצבה: ונ"ל בס"ד דלמדו את פירושם ממה דכתיב פ' משפטים פ' כ"ד פ' ד' ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל דהי' קשה להם דאי נאמר דמצבה שלא להקרבה אסור להקים אפילו לעבוד עלי' שאר עבודות לה' א"כ היכי הקים משה רבע"ה שתים עשרה מצבה וכבר הביא הנ"מ סי' הנ"ל את הקושי' זו בשם הראב"ע ז"ל דבתר דכ' הנ"מ מה דכ' הראב"ע פ' שופטים וז"ל לא תקים לך מצבה לעבודה זרה אשר שנא רק מצבה שלא לע"ז איננה אסורה והעד בפ' וישלח יעקב עכ"ל וכתב הדד"ח ע"ז וז"ל והראב"ע כמכחיש דברי רבותינו עכ"ל כוונתו דבספרי הנ"ל איתא מצבה אהובה לאבות ושנואה לבנים ואי במצבת ע"ז איירי וכי מצבת ע"ז היתה אהובה לאבות חלילה וכמ"ש הכ"מ הלכה הנ"ל וכתב הנ"מ להמליץ בעד הראב"ע דמעולם לא יצא דבר זה מפיו אלא איזה תלמיד טועה כתבו והוסיף על מלת עבודה שכ' הראב"ע מלת זרה ושכן כתבו הרבני איטלייא שנתברר להם שתלמידיו שלחו יד בפירושו והוסיפו מדעתן דברים אשר לא כן וכל לשון שימצא שהוא מנגד לדברי רבותינו איננו מהראב"ע עצמו רק מתלמידיו בלי ידיעתו אחרי מותו, אבל אח"כ כתב הנ"מ וז"ל שוב האיר ד' את עיני וראיתי שאין זה עולה יפה לדעת הראב"ע שהרי בפ' ויצא כתב וז"ל ורבים יתמהו איך הקים יעקב מצבה והנה שכחו כי שתים עשרה מצבות הקים משה והכתוב לא אסר לשים מצבה לשם רק אמר לא תקים לך מצבה שישנא ובמקומו אפרשנה עכ"ל הראב"ע מזה מוכח שדעתו דמ"ש בתורה דלא תקים לך מצבה היינו לע"ז אבל שלא לע"ז איננה אסורה וא"כ אין לנו לומר דיש ט"ס בפ' שופטים ומשו"ה כתב עליו הדד"ח שהוא כמכחיש דברי רבותינו ומ"מ קשה דמה יענה הדד"ח על הראי' שהביא הראב"ע ממצבות משה רבע"ה דהתם בחמשה בסיון היה כמ"ש רש"י בסוף משפטים ואיך נאמר דיום או יומים קודם מ"ת אהובה לאבות וביום מ"ת שנואה לבנים דהא דא ודא לבנים היתה ועוד כי בתוך ב' ימים איך נהפכה אהובה לשנואה אלא ודאי עכצ"ל דאפילו אחר מ"ת לא נאסר אלא לע"ז אבל לעבודת ה' מותר עכ"ל הנ"מ וא"כ ממילא י"ל דלרבינו ודכוותיה ג"כ הי' קשה קושיות הראב"ע ממצבות משה רבע"ה וכמ"ש הנ"מ בכוונת הקושיא ומחמת קו' זו סברו דבאמת לא אסרה התורה אלא מצבה להקרבה אפילו לשם אבל שלא להקרבה באמת מותר וע"כ שפיר הקים משה רבע"ה כיון שלא היו להקרבה ואי קשיא א"כ היכי כתב הספרי ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים כו' הא מצבות אבות שלא היו להקרבה באמת גם לבנים מותר ע"ז י"ל דרבינו ודכוותיה סברו דמה דכתיב ביעקב ויסך עלי' נסך ויצק עליה שמן זה היה כמו הקרבה וע"כ שפיר כתב הספרי כמובן. וממילא לפי הנ"ל יש ליישב בס"ד את הראב"ע גם בפ' ויצא שהוכיח משם הנ"מ לקיים את קושי' הדד"ח כהנ"ל די"ל דבפ' שופטי' באמת הפשט בראב"ע כמ"ש הנ"מ שאיזה תלמיד טועה הוסיף על דבריו מלת זרה אבל בראב"ע באמת ל"כ רק לא תקים לך מצבה לעבודה וכוונתו כמו שסברו רבינו ודכוותיה שרק להקרבה אפילו לשמים אסר להקים ומלת לעבודה פירושה להקרבה ומ"ש הראב"ע בפ' ויצא מחמת הקושיא ממצבות משה רבע"ה וז"ל והכתוב לא אסר לשים מצבה לשם רק אמר לא תקים מצבה שישנא עכ"ל י"ל שג"כ כוונתו דלא אסר רק להקרבה כי זה שנא ה' וא"כ קיימו הראב"ע ורבינו ודכוותיה בחדא שיטתא ועל שיטת הרמב"ם נשארה קושיות הראב"ע ממצבות משה רבע"ה: אבל נ"ל בס"ד ליישב דבמכילתא הנ"ל מחודש ב' סובר ר' יהודא דשנים עשר מצבות הקים משה לשנים עשר שבטי ישראל וחכמים סברו דשנים עשר מצבות הקים לכל שבט ושבט ולכאורה במה פליגי ועי' במרכבת על המכילתא שם מ"ש ע"ז אבל לי"נ דבזה פליגי ר"י סובר דאזהרת שלא תקים לך מצבה היא שלא להקים מצבה להקריב עליה אפילו לה' כשיטת רבינו ודכוותיה אבל שלא להקריב מותר להקים מצבה לשם או לזכרון וע"כ סובר דלכל שבט ושבט הקים מצבה אחת אבל החכמים סברו דאזהרת שלא תקים לך מצבה כשיטת הרמב"ם ועי' בד"י הלכות עכו"ם פ"ו שכ' דלפום שיטת הרמב"ם כל מצבה לזכרון אפילו לכבוד ה' אסרה התורה וכיון שסברו שאסור להקים מצבה לזכרון אפילו לה' היה קשה להם קושיות הראב"ע דהיאך הקים משה מצבה לכל שבט ושבט ע"כ סברו דבאמת לא הקים מצבה אחת לכל שבט אלא י"ב מצבות בבת אחת הקים לכל שבט וי"ב מצבות בבת אחת סברו החכמים דבאמת מותר להקים משום די"ב מצבות בבת אחת לא היה חק לכנעניים להקים שהם לא היו עושים אלא מצבה אחת כמו שנראה מלשון הרמב"ן פ' שופטים וא"כ י"ל דהרמב"ם באמת פסק כחכמים די"ב מצבות הקים בבת אחת לכל שבט ושבט ול"ק קושיות הראב"ע ודו"ק: אבל לכאו' ק"ל על הרמב"ם דבמנחות ק"ט ע"ב פליג ר' יהודא על ר"מ וסובר דבית חוניו לאו ע"ז והביא המעשה שהיה עמו ובסוף דבריו קאמר הלך לאכסנדרי' של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לש"ש שנאמר והיה ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה' אלמא דר"י סובר שנתקיים נביאתו של ישעיה בבית חוניו כ"כ הפי' משניות שם ועי' רש"י ישעיה קפיטל י"ט וא"כ ק"ל היאך הקים חוניו מצבה לה' לפום שיטת הרמב"ם דבשלמא לשיטת רבינו י"ל דשלא להקרבה היתה אלא לזכרון לה' ומצבה כזו באמת מותר כהנ"ל וכמ"ש בפי' הדד"ח אבל לשי' הרמב"ם היאך הקים הא עבר על לאו דלא תקים לך מצבה ואי"ל על המזבח ג"כ קשה דהיכי העלה עליו הא עבר משום שחוטי חוץ דא"ז כבר תירץ התוס' שם ד"ה והעלה וז"ל ונראה דלבני נח הי' מעלה לעכו"ם הנודרים נדרים ונדבות עכ"ל כוונתו כיון דשרי להקריב לנכרים נדרים ונדבות לה' בחוץ ע"כ לא הי' עובר דלנכרים בנה ועי' ביד שאול הל' נדרים סי' ר"ג אות ד' שכ' שבונה במה בחוץ בכלל איסור בנין מצבה ולכאו' קשה עליו מהתוס' אבל לפי פשטינו ל"ק כמובן וא"כ על המזבח ל"ק מידי אבל על המצבה קשה דאפילו נאמר דלנכרי שרי להקים מצבה לה' אבל חוניו היכי הקים הא עבר על הקימה ותו ק"ל דבפי' המשניות שם כתב וז"ל וכן אמרו בית חוניו לאו בית עכו"ם הוא אלא שעבר על מה שנא' פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה כו' עכ"ל ועי' במהרש"א ח"א ובצ"ק שם ותראה שהרמב"ם חולק עם התוס' הנ"ל וא"כ אמאי ל"ק שעבר גם על לאו דולא תקים לך מצבה ולפי הפי' המשניות שגם לנכרי אסור להקים מזבח ק"ל על היד שאול הנ"ל דלפי דבריו מדוע ל"ק הפי' המשניות שגם עבר בבנין המזבח משום ולא תקים לך מצבה וגם פליאה לי על היד שאול שלא דיבר מהפי' המשניות ולא מהתוס' הנ"ל כלום ובאמת היה לו לברר א"ז כיון דשייכים לדבריו וצ"ע ואפ"ל שהרמב"ם סובר שהמזבח באמת חוניו בעצמו עשה כמ"ש הגמ' ובנה שם מזבח משמע שהוא בעצמו בנאו אבל המצבה לא הוא בעצמו הקים אלא הנכרים לה' וממילא ל"ק מידי ועולה גם שי' הרמב"ם יפה ודו"ק. ועי' בדבר המלך שער ב' פי"א ותראה שהרכיב את שיטת רבינו עם שיטת הרמב"ם ועשה משתיהם שיטה אחת וזה לכאו' תימא כיון שהדד"ח כתב בפי' שהם שני שיטות וכמו שבררנו בס"ד אבל לפי מש"כ הדד"ח בשם הרמב"ן עה"ת שג"כ הרכיב את השני שיטות והוא שיטה שלישית י"ל שהדבר המלך הלך בשיטת הרמב"ן:.

1 שלא א להקים מצבת אבן להקריב עליה אפי' לשמים אע"פ שהיתה מצבה אהובה לפני המקום בימי האבות אחרי כן שנאה מפני שעשאוה כנענים לחוק לע"ז שנא' לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך כל ב המקים מצבה לוקה:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם עדיין יש לתמוה על דברי רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שם. דהתינח אם אזהרות אלו דלא תקים לך מצבה ואבן משכית לא תתן לא נצטוו אלא לשם ע"ז בלבד. אבל הרי בכלל אזהרות הללו שלא לעשותם אפי' לשמים. כמבואר בפ"ב דמגילה כ"ב ע"ב ובירושלמי ריש פ"ד דע"ז ובספרא סוף פרשת בהר לענין אבן משכית. שלא הותר אלא במקדש בלבד. אבל חוץ למקדש עובר בלאו זה אפי' לשמים. וכן לענין מצבה נראה מברייתא דספרי שופטים פיסקא קמ"ו דאפי' לשם שמים אסרה תורה. דאמרו שם לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך אין לי אלא מצבה. אשרה וע"ז מנין. ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים. אשרה וע"ז ששנואה לאבות אינו דין שתהא שנואה לבנים עיי"ש. והרי מצבה שהיתה אהובה לאבות לשם שמים היתה. ואפי' הכי קאמר שהיא שנואה לבנים. ומזה כתבו הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ע"ז ה"ו והסמ"ג לאוין מ"א דמצבה שאסרה תורה היינו אפי' לעבודת השם עיי"ש. וכן פירש"י בפרשת שופטים. וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם עיי"ש. וא"כ אע"פ שמנה באזהרותיו עשה דשבירת מצבותם ואיבוד משכיותם. אכתי הו"ל למנות לאו דאבן משכית ולאו דהקמת מצבה לשם שמים. דלא שייכא בה עשה דשבירת מצבות דע"ז ואיבוד משכיות של ע"ז כלל:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 40 ספר מצוות גדול Negative Commandments 42 »