משנה תורה, מצוות לא תעשה רפ״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

282 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר השופט שלא לנטות אחרי רבים כשתהיה התוספת איש אחד לבד, ובאור זה כי כשתהיה המחלוקת בין הדיינין בחוטא ואמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שהוא פטור והיו המחייבין יותר ממזכין במנין איש אחד הנה אינו מותר להמית החוטא ההוא, והזהיר האל את הדיין מהמית אותו עד שיהיו המחייבין יותר מן המזכין שנים. והוא אמרו לא תהיה אחרי רבים לרעות רוצה לומר לא תמשך אחרי איזה רוב שקרה במשפט מות וזה ענין יחדו לרעות. ולשון מכילתא אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב תלמוד לומר לא תהיה אחרי רבים לרעות. ושם אמרו הטייתך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ברביעי מסנהדרין. שם, שם פ"ט:

282 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בִּשְׁבִיל אֶחָד – שֶׁלֹּא יֵלֵךְ הַדַּיָּן אַחַר דַּעַת הָרֹב בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת כְּשֶׁיִּהְיֶה הַתּוֹסֶפֶת אִישׁ אֶחָד לְבַד עי' סהמ"צ להרמב"ם ל"ת רפ"ב. וּבֵאוּר זֶה כִּי כְּשֶׁתִּהְיֶה מַחְלֹקֶת בֵּין הַדַּיָּנִים בְּדִין אָדָם אֶחָד וְיֹאמְרוּ קְצָתָם שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה וּקְצָתָם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, וְהָיוּ הַמְּחַיְּבִין יוֹתֵר עַל הַמְּזַכִּין אֶחָד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַדַּיָּן בַּחוֹטֵא כְּדִבְרֵי הַמְּחַיְּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג ב לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, כְּלוֹמַר לֹא תֵּלֵךְ אַחַר הָרֹב שֶׁיִּזְדַּמֵּן לַחְתֹּךְ מִשְׁפַּט מָוֶת, וְזֶהוּ לְשׁוֹן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לְרָעֹת, כְּלוֹמַר לְחִיּוּב מִיתָה, וְזֶהוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה רֹב מְצֻמְצָם, כְּלוֹמַר שֶׁהַהֶכְרֵעַ אֵינוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת אִישׁ אֶחָד. אֲבָל כְּשֶׁיִּהְיֶה הַהֶכְרֵעַ בִּשְׁנַיִם אֲפִלּוּ לְרָעֹת מַטִּין עַל פִּיהֶם, וּבַמְּכִילְתָּא הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי עֵד אֶחָד, וּלְרָעוֹת עַל פִּי שְׁנַיִם. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהִתְדַּמּוֹת בְּמַעֲשֵׂינוּ לְמִדּוֹת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּמִמִּדּוֹתָיו שֶׁהוּא רַב חֶסֶד, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשֶׂה עִם בְּנֵי אָדָם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְגַם אֲנַחְנוּ נִצְטַוִּינוּ בְּכָךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזְּכוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת יוֹתֵר עַל הַחִיּוּב, לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין. וּמִשְׁפְּטֵי הַמִּצְוָה, בְּפֶרֶק רְבִיעִי מִסַּנְהֶדְרִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְחִיֵּב בְּרֹב הַמֻּכְרָע בְּאֶחָד, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁגּוֹרֵם לְאִבּוּד נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא כַּדִּין.

1 שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד, שנאמר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת" שמות כג, ב.