ספר מצוות גדול, לאוין קנ״א

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 150 ספר מצוות גדול Negative Commandments 152 »

1 ברית משה פתח ↗

לא א תעשו עול לא יהי' בכיסך כו', ודע דמ"ש רבינו ז"ל כתוב בפ' קדושים כו' עד דיבור המתחיל כל שמשהא בביתו או בחנותו כו' שייך למל"ת קנ"א ומדיבור המתחיל כל שמשהא בביתו ואילך שייך למל"ת קנ"ב ובאמת איני יודע דמדוע עירבינהו ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהיא ט"ס ומ"ש קנ"ב לא יהי' בכיסך צריך להיות מקודם ד"ה כל שמשהא בביתו וע"כ אכתוב מתחילה בס"ד מה ששייך למל"ת קנ"א ואח"כ מה ששייך למל"ת קנ"ב, בפ' קדושים פי"ט פט"ו כתוב לא תעשה עול במשפט לא תשא פני דל וגו' ובפסוק ל"ה שם כתיב לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה ואת זה צריך למידע דהפסוק ט"ו אזהרה על הדיין דסיפא דקרא בצדק תשפוט עמיתך מוכיח על זה כמ"ש רש"י ז"ל שם וכן איתא בספרא שם פרשתא ב' פרק ד' וז"ל לא תעשו עול במשפט בדין מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול עכ"ל וע"כ מנה רבינו לא תעשו עול במשפט דפסוק ט"ו לאזהרה על הדיין לקמן מל"ת ר"ה, ולא תעשו עול במשפט דפסוק ל"ה אזהרה על כל אדם ונקרא לאו דמשקולות ועל הפסוק זה כיוון הגמ' ב"מ דף ס"א ע"ב במה דקאמר לאו דכתב רחמנא במשקולות למה לי וגם רבינו מנה את הפסק זה למל"ת קנ"א ומ"ש רבינו קנ"א לא תעשו עול ולא הביא את כל הפסוק ל"ה כדי שלא נטעה שכיוון על הפסוק ט"ו י"ל דסמך על מ"ש אח"כ כתוב בפ' קדושים לא תעשה עול במשפט במדה במשקל ובמשורה וברמזיו כתב בפ' דקאי על פסוק ל"ה וממילא שפיר יש להבין את הספרא שהביא רבינו במד"כ אם בדיין הרי הדין אמור דכוונתו דליכא למימר דלא תעשו עול במשפט דפסוק ל"ה אזהרה לדיין כיון דכבר נאמר' אזהרה לדיין בפסוק ט"ו ואח"כ ראיתי שגם המרש"ל בביאורו כאן מפרש את הספרא כן ונהניתי. ובסמ"ק ז"ל סי' רס"ג ראיתי שכ' וז"ל שלא נעשות עול במדה כדכתיב לא תעשו עול במשפט במדה וגו' ותניא אם בדין הרי הוא אומר אח"כ לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך כו' עכ"ל ומהגליון שם נראה דבותניא שכ' הסמ"ק כיוון על הספר' שהביא רבינו ובאמת ליתא בספרא פ' קדושים פרשה ח' כמ"ש הסמ"ק אלא כמ"ש רבינו וא"כ צ"ל דבשינוי לשון שאית' בסמ"ק מפרש הסמ"ק את הרי הדין אמור שאיתא בספרא נמצא לפי פירושו של הסמ"ק צ"ל דקאי הספרא על הפסוק ט"ו ולא על הפסוק ל"ה כיון דבפסוק ל"ה ליתא אח"כ לא תשא פני דל שהביא הסמ"ק אבל זה באמת אא"ל כיון דבספרא איתא בפי' דהפסוק ט"ו אזהרה לדיין כהנ"ל וע"כ נ"ל דט"ס יש בסמ"ק, וגם בפסיקתא זוטרתא פ' קדושים איתא וז"ל לא תעשו עול במשפט אינו אומר לדיין שכבר נאמר למעלה לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל אלא מלמד שהמודד נקרא דיין כו' עכ"ל מוכח בפי' גם מהפסיקתא דהפסוק ל"ה אזהרה על המשקולות וכן כל השאר מוני המצות ז"ל לא הביאו אזהרה על המשקולות אלא את הפסוק ל"ה הסה"מ מל"ת רע"א היראים סי' ר"ס החינוך האה"מ מצ' רנ"ח העי"מ מצ' ר"ס המצה"ש ומהר"ש מצ' רנ"ט הזוה"ר מל"ת ע"ח אות ל"א המעיי"ח דף פ"ט ע"א אות ק"ה וכ"כ הרמב"ם בחיבורו הל' גניבה פ"ז הל"א וח' ועי' נר מצוה סי' י"א אות צ"ז שמתרץ דמדוע לא מנה רבינו מדה משקל ומשורה לג' לאוין כיון דלא הוו אלא כדקדוקי מצוה שכ' הסה"מ שורש ז' שאין ראוי למנות ולי"נ כיון דהוו עניין אחד שלא לעשות עול במשקלות ואח"כ ראיתי שגם הנ"מ כ"כ ונהניתי: ובמשורה ב שלא ירתיח כו' ולעניין זה יש בה שוה פרוטה כו', מלשון יש בה ש"פ שכ' רבינו נראה דסובר דאינו חייב על לאו דמשקלות בפחות מש"פ כמו דלא חייב על לאו דגניבה וגזילה בפחות מש"פ שכ' רבינו במל"ת קנ"ה וקנ"ו וי"ל דרבינו למד את זה מדהקשה הגמ' ב"מ דף ס"א ע"ב לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל היינו גזל מעליא ואי נאמר דבלאו דמשקלות לא בעינן שוה פרוטה מה הקשה הגמ' אע"כ מוכח שדינם שוה, אבל החינוך מצ' רנ"ח כתב וז"ל ופירשו רז"ל כי משורה הוא מדת הלח והיבש והיא מדה קטנה ביותר שהיא אחד מל"ג בלוג ולמדו מכאן כי התורה הקפידה על המדות בכל שהן כלומר שאע"פ שבשאר גזילות לא תקפיד התורה אלא בפרוטה בעניין המדות הקפידה בכל שהוא כו' עכ"ל וא"כ לכאורה קשה על החינוך מגמ' ב"מ הנ"ל אבל כבר תפס עליו המנ"ח ז"ל ויען כי דבריו קשים לי ע"כ אעתיקם וז"ל דין זה חידוש היא ואינו מבואר ברמב"ם ובש"ס וגבי גניבה וגזילה כתב הרמב"ם דהגוזל ש"פ עובר בל"ת וכן בפ"א מהל' גניבה דכן גזה"כ גבי ממון כי שיעורים הל"מ צריך שיהי' ש"פ ופחות מזה אינו אלא ח"ש עי' רמב"ם גבי גזילה וגניבה וכאן ל"כ בפי' דסמך אדלעיל וכן כאן בודאי צריך שיהי' ש"פ לעניין הל"ת הזה ובפחות אינו רק איסור תורה ואי כדעת החינוך דהכא חידשה תורה דאף בפחות מש"פ עובר על הל"ת א"כ מאי מקשה ש"ס ב"מ לאו במשקלות ל"ל ולילף מגזל הא גזל וריבית אינו עובר אלא בש"פ ע"כ חידשה תורה לאו במשקלות דעובר בח"ש וכ"כ התו' כתובות מ"ו ד"ה אתיא שימה שימה להוכיח דריבית אינו בפחות מש"פ דאי ריבית בפחות מש"פ מאי מקשה ש"ס ב"מ לאו בריבית ל"ל הלא איצטריך לפחות מש"פ ועוד אמאי אין לוקין על לאו זה אם שיקר בפחות מש"פ הא בודאי לא ניתן לתשלומין דפחות מש"פ לאו ממון הוא וא"כ כמו חובל בחבירו בפחות מש"פ דלוקין כיון דאינו משלם ה"נ הי' חייב מלקות על זה אלא ודאי שוה לגזל דדוקא ש"פ בעינן ומה שמביא בגמ' דאפי' מדה קטנה ביותר היינו עכ"פ שוה פרוטה אך דהי' עולה על הדעת כיון דהיא דרך מו"מ ובמדה ובמשקל אין מקפידין על מדה קטנה ביותר אף שהיא ש"פ ע"כ אשמעינן דאסרה תורה אפי' על מדה קטנה ביותר אבל בפחות מש"פ נראה דאינו עובר רק בתורת ח"ש כו' ובאות ג' כתב אח"כ וז"ל שוב מצאתי בסמ"ג שכתב בפי' גבי להעלות רתיחה דהיינו בדבר יקר ששוה פרוטה והנאני מאד ע"כ דברי החינוך צ"ע כו' עכ"ל המנ"ח. הנה הקושיא על החינוך מגמ' ב"מ כבר קדמו הגאון מו"ה ישעי' פיק בהגהותיו על החינוך שם ומקודם שאתרץ בס"ד את כל הקושיות של המנ"ח אקדים מדק"ל עליו בהקדים לפרש את רבינו דמדכתב הוצרך לכתוב לעבור משעת הרתחה כדאמרי' נמי בפ' איזהו נשך כו' נראה דסובר דבמשורה איצטרך ללמד דעובר משעת עשי' וע"ז לכאורה ק"ל הלא בלא"ה הוה ידעינן את זה מהלאו גופא כמו שמשני הגמ' שם לעבור עליו משעת עשייה וא"כ ל"ל תו ובמשורה, וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו כיוון למ"ש התו' ב"ב דף פ"ט ע"ב ד"ה ובמשורה וז"ל וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא ותיפוק ליה משום לא תגזול וי"ל דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה ואע"פ שעדיין לא מדד וכה"ג אמרי' בריש איזהו נשך דלאו דכתב במשקלות ל"ל לטומן משקלותיו במלח האי גזילה מעלייתא היא לעבור עליו משעת עשייה עכ"ל ולכאורה צריך להבין הלא הקושיא שהקשה התו' קושיית הגמ' היא בב"מ שם לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל היינו גזל מעליא וגם התירוץ שתירץ התו' תירוצו של הגמ' היא לעבור עליו משעת עשייה ועוד ק"ל דהיכי כתב התו' וכה"ג אמרינן בריש איזהו נשך כו' דנראה דתירוצו של התו' אינו תירוצו של הגמ' לגמרי אלא דומה לתירוצו של הגמ' הלא באמת אין כאן שום התחדשות בתירוצו של התו' מה דליתא בגמ'. וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת התו' דהגמ' ב"מ הקשה על הלאו דמשקלות דמיותר ומשני דאיצטריך לעבור עליו משעת עשייה אבל התו' הקשה על מלת ובמשורה דמיותר ואע"ג דאיתא בברייתא דאיצטריך שלא ירתיח על זה גופא הי' קשה להתו' דל"ל דממנ"פ אי ליכא ברתיחה זו שוה פרוטה מה איסורא איכא דהתו' ג"כ סובר כרבינו דגם בלאו דמשקלות אינו חייב אלא על ש"פ ואי איכא ש"פ ל"ל ובמשורה כיון דבלא"ה ידעינן דאסור כיון דגזל גמור הוא ממילא נכלל בלאו דלא תגזול וע"ז מתרץ התו' דאצטריך ובמשורה להתחייב משעת הרתחה כמו שתירץ הגמ' ב"מ על הלאו גופא וזה ל"ק הלא מהלאו גופא ג"כ הוה ידעינן את זה די"ל כיון דברתיחה אין עושה הפגם בכלי המדה גופא וא"כ הי' מקום לומר דדוקא כשעושה הפגם בכלי המדה גופא אז חייב משעת עשייה אבל על רתיחה שאינו עושה הפגם בכלי המדה גופא אינו חייב משעת הרתחה ע"כ כתב רחמנא ובמשורה לאשמעינן דגם על רתיחה חייב משעת הרתחה, ועי' במהרש"א בב"ב שם שכ' דיותר הוה פסיקא ליה להתו' בהקושיא גבי שלא יטמין משקלותיו לעבור עליו משעת עשייה מגבי רתיחה ולא כתב המרש"א שום טעם על זה אבל לפי מה שכתבנו שפיר יש להבין כיון דגבי שלא יטמין משקלותיו ג"כ הפגם בכלי המדה גופא אלא כיון דאינו דומה לגמרי להפגם של עיקר הלאו כיון דבשעת עשיית המשקלות באמת עשה כהוגן אלא אח"כ טמן במלח והי' מקום לומר דאינו חייב משעת עשייה ע"כ כתיב במשקל כמובן ע"כ הי' פסיקא ליה להתו' יותר גבי שלא יטמין משקלותיו מגבי רתיחה כמובן, נמצא לפי הנ"ל מוכח מהתו' דג"כ סובר דבלאו דמשקלות אינו חייב אלא על ש"פ דאל"כ מה הקשה התו' הלא י"ל דאיצטריך ובמשורה דחייב אפי' על פחות מש"פ וכ"ס בדעת התו' הב"ח חו"מ סי' רל"א אות ז' וא"כ ל"ק גם על רבינו קושייתינו הנ"ל כיון די"ל דג"כ סובר כהתו' הנ"ל וכמו שכתבנו בכוונת התו' וגם הרווחנו בס"ד דרבינו והתו' קיימו בחדא שיטתא דאינו חייב בלאו דמשקלות אלא על ש"פ וכ"כ התוספות הרא"ש מובא בשט"מ בב"מ שם. אבל להרמב"ם ז"ל אית ליה שיטה אחרת דבהל' גניבה פ"ח הל"ז כתב וז"ל אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו ולא ירתיח במדת הלח בעת שמודד ואפי' היתה המדה קטנה ביותר שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנ' ובמשורה והיא מדה אחת קטנה מל"ג בלוג עכ"ל ומדכתב שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנ' ובמשורה מוכח דסובר דגם בפחות מש"פ עובר על לאו דמשקלות דל"ל בכוונת הרמב"ם דעכ"פ פרוטה שויא דא"כ קשה על הרמב"ם היכי כתב שבמדות הקפידה התורה ע"ז הלא גם בלאו דגזל וגניבה ג"כ הדין כן כמ"ש בהל' גניבה פ"א הל"א ובהל' גזילה פ"א הל"א אעכצ"ל דפירושא דכל שהוא שכ' הרמב"ם היינו שאין בו ש"פ, וגם ליכא למימר דאין כוונת הרמב"ם שעובר על הלאו דמשקלות בפחות מש"פ אלא כוונתו שאסור מצד ח"ש כמ"ש המנ"ח הנ"ל בכוונת הטוש"ע כיון דאז הי' קשה על הרמב"ם הלא מטעם ח"ש גם בגניבה וגזילה הד"כ כמ"ש הרמב"ם הל' גניבה פ"א הל"ב אסור לגנוב כל שהוא דין תורה וכתב הרהמ"ג ע"ז וז"ל ודין שוה פחות מפרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין עכ"ל ובהל' גזילה פ"א הל"ב ג"כ כתב הרמב"ם ואסור לגזול כל שהוא ד"ת וא"כ מה רבותא כתב גבי מדות ועוד היאך כתב הרמב"ם על זה שנאמר ובמשורה דנראה דמבמשורה יליף דחצי שיעור אסור במדות ואי לא הוה כתיב ובמשורה אז לא הי' ח"ש אסור וא"כ הי' צ"ל דלאו דמדות קלה משאר לאוין דממון כיון דבשאר לאוין דממון לא צריך קרא דח"ש אסור כמ"ש הרהמ"ג הנ"ל ומהרמב"ם באמת נראה דלאו דמדות חמור משאר לאוין דממון אע"כ מוכח דצ"ל הפשט בהרמב"ם דלא מטעם ח"ש הקפידה תורה על המדות בכל שהוא אלא סובר דבמדות עובר בכל שהוא אפי' אין בו ש"פ, וגם נ"ל בס"ד עוד ראי' לזה מהל' גניבה פ"א הל"א שכ' וז"ל כל הגונב ממון מש"פ ולמעלה עובר על ל"ת שנ' לא תגנוב ובהל' גזילה פ"א הל"א כתב כל הגוזל את חבירו ש"פ עובר בל"ת שנ' לא תגזול ובהל' גניבה פ"ז הל"א כתב השוקל לחבירו ממשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה או המודד במדה חסרה מהמדה שהסכימו עליה הר"ז עובר בל"ת שנ' לא תעשו עול במשפט במדה וגו' ואי נאמר דהרמב"ם סובר דגם במדות אינו עובר רק על ש"פ אמאי ל"כ גם בפ"ז מהתנאי זה כמ"ש בהל' גזילה וגניבה פ"א אע"כ מוכח דגם על פחות מש"פ סובר דעובר על לאו דמשקלות וא"כ לכאורה צריך למידע דמהיכא למד הרמב"ם את זה. ובהרהמ"ג הל' גניבה פ"ח הל"ז ראיתי שכ' וז"ל אין טומנין כו' ברייתא שם ובאיזהו נשך ופי' לא ירתיח שלא לשפוך במהרה ויעלה רתיחה כלומר קצף שקורין אשקומ"א ונראה המדה כאלו מלאה והיא אינה מלאה עכ"ל וג"ל שהרהמ"ג כיוון בזה להראות את המקור של הרמב"ם דבספר הלכה למשה הל' גניבה שם כתב וז"ל ומ"ש שהתורה הקפידה על המדות בכל שהוא ר"ל דאל"כ פשיטא דגזל גמור הוא ועובר על לאו דלא תגזול וכבר עמדו התוס' שם ע"ז ואח"כ העתיק את התו' דב"ב הנ"ל עי"ש וגם הב"ח חו"מ סי' רל"א על מ"ש הטור וכשמודד דבר לח לא יעשה בעניין שתעלה הרתיחה ותראה המדה כאלו היא מלאה אפי' היא קטנה מאד שאין ברתיחה ש"פ כו' כתב הב"ח ונ"ל וכשמודד כו' כ"כ הרמב"ם שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא כו' דאל"כ קשה פשיטא דגזל גמור הוא ותיפוק ליה משום לא תגזול והתו' פירשו דאפי' איכא ש"פ אתא קרא לחייב משעת הרתיחה ואע"פ שעדיין לא מדד לתוך כליו של הלוקח וכה"ג אמר בפ' א"נ דאמרינן שלא יטמין משקלותיו במלח האי גזלה מעלייתא היא לעבור עליו משעת עשייה עכ"ל אלמא דהב"ח והלכה למשה כיוונו להמציא את המקור של הרמב"ם אלא שקיצרו במקום שהי' להם להאריך ונ"ל בס"ד דכוונתם דלהרמב"ם הי' ג"כ קשה קושיית התו' דב"ב הנ"ל דלמה לי ובמשורה תיפוק ליה משום לא תגזול וכמו שכתבנו בכוונת קושיית התו' ותירוצו של התו' לא הי' ניחא להרמב"ם מתרי טעמים חדא משום דסובר דעל זה דחייב משעת הרתיחה ל"צ ובמשורה כיון דידעינן את זה מהלאו גופא דהחילוק שכתבנו בכוונת תירוצו של התו' ל"ס הרמב"ם או י"ל דהרמב"ם סובר דהרתיחה לא יוכל להיות אלא בשעת מדידה וא"כ ממילא תו ליכא למימר כתירוצו של התו' דובמשורה אתא להתחייב משעת עשיית הרתחה כיון דעשיית הרתחה והמדידה באים כאחד וא"כ שוב אין שום נפ"מ בזה ולא דמי לה לאו גופא כיון דשם משכחת העשייה קודם המדידה ועי' ברבינו בחיי פ' קדושים פרשה י"ט פל"ה שהביא שני פשטים בהא שלא ירתיח והחילוק ביניהם דלפירוש אחד לא משכחת אלא בשעת מדידה ולפירוש אחר משכחת אפי' שלא בשעת מדידה וא"כ י"ל דהרמב"ם והתו' באמת בהשני פשטים הללו פליגי כמובן וכיון דל"ס הרמב"ם כתירוצו של התו' ע"כ סובר מחמת קושיית התו' דובמשורה אתא לאשמעי' דחייב על לאו דמשקלות אפי' בפחות מש"פ, אלא כיון שיש נפ"מ בין השני טעמים שכתבנו אליבא דהרמב"ם דלטעם הא' גם להרמב"ם חייב ברתיחה אפי' משעת עשייה נמצא לפי טעם זה באמת בהא דינא דרתיחה אין שום חילוק בין הרמב"ם להתו' אבל לפי טעם הב' לא חייב ברתיחה משעת עשייה להרמב"ם כיון דלא משכחת האי דינא כלל אבל להתו' חייב וכיון שיש נפ"מ לדינא בין השני טעמים צריך לברר דאיזה טעם עיקר בהרמב"ם. ונ"ל בס"ד דיש לברר את זה מלשון הרמב"ם גופא מדכ' בהל' גניבה פ"ז הל"ג כל מי שמשהא בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בל"ת כו' וכתב הרהמ"ג וז"ל זה מבואר באיזהו נשך דאמרי' לעבור עליו משעת עשייה ואמר בב"ב דף פ"ט לא ישהא אדם מדה חסרה כו' עכ"ל ומדלא דיבר הרמב"ם שם דגם ברתיחה חייב משעת עשייה ובפ"ח הל"ז שם כתב הרמב"ם ולא ירתיח במדות הלח בעת שמודד כו' ומדכתב בעת שמודד ע"כ מוכח דסובר דלא שייך ברתיחה מהחיוב דשעת עשייה כלל וא"כ ממילא מוכח דעכצ"ל דסובר כהטעם הב' הנ"ל כמובן, נמצא לפי הנ"ל אי חייב על לאו דמשקלות גם בפחות מש"פ או לא תליא אי שייך רתיחה גם קודם מדידה להתו' דסובר דשייך כיון דסובר דובמשורה אתא דחייב משעת עשייה ע"כ סובר דלא חייב גם בלאו דמשקלות אלא על ש"פ דומיא דשאר לאוין שבממון כיון דליכא לימוד יתירה במשקלות דחייב גם על פחות מש"פ אבל להרמב"ם דסובר דלא שייך רתיחה רק בשעת מדידה א"כ ליכא למימר כתירוצו של התו' וא"כ נשאר' קושיית התו' דלמה לי ובמשורה אעכצ"ל דאתא לאשמועינן דחייב במשקלות אפי' על פחות מש"פ כהנ"ל, וא"כ י"ל דמשום כוונה זו כתב הרהמ"ג הנ"ל את פירושו בהא דרתיחה דלא שייך אלא בשעת מדידה דוקא כדי לרמז בזה את המקור של הרמב"ם כיון דרתיחה לא שייך אלא בשעת מדידה ממילא ידעינן את מקורו כהנ"ל ודו"ק. וגם מיושב בס"ד מהב"ח הנ"ל מדק"ל עליו דמנ"ל לומר בדעת הטור דסובר כהרמב"ם דאפי' על פחות מש"פ עובר בלאו דמשקלות ואי משום דכתב הטור אפי' היא קטנה מאד שאין ברתיחה ש"פ דילמא באמת הפשט בהטור דמטעם חצי שיעור אסור פחות מש"פ כמ"ש המנ"ח הנ"ל אבל בהנ"ל י"ל כיון דכ' הטור וכשמודד דבר לח לא יעשה בעניין שתעלה הרתיחה ותראה המדה כאילו היא מלאה כו' ומדל"כ הטור אלא מרתיחה דשעת מדידה ול"כ דגם משעת עשיית הרתיחה חייב כמ"ש התו' ע"כ מוכח דסובר הטור כהרמב"ם דלא שייך רתיחה רק בשעת מדידה וא"כ ממילא עכצ"ל דסובר הטור דגם על פחות מש"פ חייב כהנ"ל וע"כ כתב הב"ח שפיר דסובר כהרמב"ם וא"כ ממילא גם מהש"ע והלבוש שם יש להוכיח דפסקו כהרמב"ם כיון דג"כ כתבו כלשון הטור כמובן: וכיון שזכינו בס"ד לברר את שיטת הרמב"ם דאפי' על פחות מש"פ סובר דחייב בלאו דמשקלות ויליף את זה מובמשורה כהנ"ל ממילא ל"ק על החינוך קושיית המנ"ח הנ"ל מחודש ב' כיון די"ל שהלך בעקבותיו של הרמב"ם כדרכו בכל מקום כהנ"ל בשמו מל"ת קמ"ח וכשתעיין היטב בהחינוך תראה דגם הוא למד את זה מובמשורה, וא"פ אדרבא על המנ"ח ק"ל חדא היכי כתב ואינו מבואר ברמב"ם ובש"ס הלא לפי מה שכתבנו מבואר בפי' בהרמב"ם דסובר כהחינוך וכ"כ הב"ח והלכה למשה הנ"ל וגם לפי מה שכתבנו את מקורו מוכח גם מגמ' כשיטתו דאל"כ נשאר' קושיית התו' על הגמ' כהנ"ל ועוד ק"ל היאך כתב המנ"ח דהטוש"ע מטעם חצי שיעור כתבו את הא דאפי' פחות מש"פ הלא הב"ח כתב בפי' דהטור סובר כהרמב"ם ולפי מה שכתבנו מוכרח הי' לומר כן בלשון הטור וכיון דהש"ע ג"כ כתב כלשון הטור ע"כ מוכח דג"כ סובר כהרמב"ם כמו שכתבנו, וגם על מ"ש המנ"ח שמצא ברבינו הסמ"ג ז"ל דלא כהחינוך ג"כ ק"ל וכי לא שרי להחינוך לסבור כהרמב"ם ולא כרבינו ועוד מדוע לא דיבר המנ"ח דגם התו' ב"ב הנ"ל ל"ס כהחינוך סוף דבר דברי החינוך עולים יפה ועל המנ"ח צ"ע. ועל הקושיא הנ"ל שהקשה המנ"ח על החינוך דמה הקשה הגמ' ב"מ לאו דמשקלות למה לי די"ל דאיצטריך לפחות מש"פ נ"ל בס"ד לישב בהקדים לברר דמה הקשה הגמ' הלא י"ל דאיצטריך לאו דמשקלות לעבור עליו בשני לאוין כמו שמשני הגמ' שם מתחלה על לאו דכובש שכר שכיר וצ"ל כיון דאין לוקין על לאו דמשקלות כמ"ש רבינו וכ"כ הרמב"ם הל' גניבה פ"ז הל"ב והחינוך מצ' רנ"ח וגם על לאו דגזל ג"כ אין לוקין כיון דניתק לעשה כמ"ש התו' ב"מ דף ס"א ע"א ד"ה לעבור עליו וכיון דאין לוקין לא על לאו דמשקלות ולא על לאו דגזל ע"כ ליכא למימר לעבור עליו בשני לאוין כמ"ש התו' בב"מ שם דדוקא כשיש נפ"מ לעניין מלקות אמרינן לעבור עליו בשני לאוין עי' מהרש"א ומהר"ל שם וע"כ הקשה הגמ' שפיר לאו דמשקלות ל"ל וא"כ גם על החינוך ל"ק די"ל דמטעם זה גופא לא משני הגמ' דאיצטריך לפחות מש"פ כיון דאין לוקין עליו ולעניין איסור בלא"ה גם מצד גזל ח"ש אסור מה"ת כמובן, אבל אחר עיון קצת ראיתי דא"א לתרץ כן כיון דגם אליבא דהרמב"ם צריך ליישב כן כיון דג"כ סובר כהחינוך ואליבא דהרמב"ם באמת ליכא לתרץ כן כיון דסובר דאפי' היכא דליכא מלקות אלא לעניין גודל האיסור שעובר על כמה לאוין ג"כ אמרינן לעבור עליו בשני לאוין דהא הרמב"ם סובר דבכובש שכר שכיר ג"כ ליכא מלקות מטעם דניתן להשבון וא"כ היכי משני הגמ' ב"מ שם לעבור עליו בשני לאוין אעכצ"ל אליבא דהרמב"ם כמו שכתבנו עי' בפנ"י שם ד"ה מיהו ותבין וכיון דהחינוך ג"כ סובר כהרמב"ם דעל לאו הניתן להשבון אין לוקין כמ"ש במצוה רנ"ח ול"ס כהתו' ב"מ הנ"ל דדוקא על לאו הניתק לעשה אין לוקין עי' פנ"י שם היטב ותראה דעכצ"ל דגם החינוך סובר כהרמב"ם דמשום גודל האיסור שעובר על כמה לאוין ג"כ אמרינן לעבור עליו בשני לאוין וא"כ ממילא תו ליכא לתרץ גם אליבא דהחינוך כהנ"ל וא"כ נשאר' גם קושייתינו על הרמב"ם והחינוך דמה הקשה הגמ' לאו דמשקלות למה לי הלא י"ל דאצטריך לעבור עליו בשני לאוין וזה אצלי קושיא גדולה אבל עי' בפנ"י שם ובחכם צבי סי' כ"ו דכמדומה לי שמשם אפשר להמציא תירוץ ע"ז כי אין לי עת להאריך, ועל קושיית המנ"ח נ"ל נ"ל בס"ד דמשו"ה לא משני הגמ' דאיצטריך לפחות מש"פ כיון דאז אכתי נשאר' הקושיא ובמשורה ל"ל ואח"כ ראיתי שכבר קדמנו בזה המהר"ם שיק מצ' רנ"ט ונהניתי מאד אבל על מה שתירץ שם גם כתירוצינו הא' הנ"ל ולא דיבר מזה דאליבא דהרמב"ם והחינוך ליכא לתרץ כן מהטעם שכתבנו כיון דלא סברו כהתו' הנ"ל באמת צ"ע. ועל מה שהקשה המנ"ח הנ"ל דמדוע אין לוקין על לאו דמשקלות כששיקר פחות מש"פ כיון דפחות מש"פ לא ניתן לתשלומין נ"ל בס"ד כיון דמשכחת שאין לוקין על לאו זה כששיקר שוה פשוטה ע"כ אין לוקין אפי' כששיקר פחות מש"פ וכעין סברא זו כתב החינוך מצ' שמ"ה לעניין לאו שאין בו מעשה דכשאפשר לעבור על לאו מבלי מעשה אז אין לוקין עליו אפי' כשעשה מעשה ועי' בשעה"מ הל' חו"מ פ"א הל"ג שכ' דגם הרמב"ם סובר כהחינוך בזה וא"כ גם אליבא דהרמב"ם י"ל כמו שכתבנו כמובן, ובאופן ב' י"ל כיון דאחשבה רחמנא פחות מש"פ דעובר על לאו ממילא בכלל ניתן להשבון היא וע"כ אין לוקין אפי' על פחות מש"פ ודו"ק: ומ"ש רבינו כל שמשהא בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בל"ת שנ' בפ' תצא לא יהי' לך בכיסך אבן כו', זה היא המל"ת קנ"ב שמנה רבינו ז"ל ולא מנה את השני לא יהי' לך רק למל"ת אחת וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רע"ב הסמ"ק סי' רע"ה החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תר"ב הזוה"ר מל"ת ש"ב אות ק"כ המעיי"ח דף ריא ע"א אות צ' והטעם דלא מנאו את השני לא יהי' לך רק למל"ת אחת עי' בסה"מ ובזוה"ר סי' הנ"ל וגם בנר מצוה סי' י"א אות צ"ז, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הלכה הנ"ל ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' רל"א, ומ"ש רבינו וחמור גזל העכו"ם מגזל יהודי מפני חילול השם כבר כתב רבינו אריכות בזה לעיל מל"ת ב':

1 סדר לאוין של נזיקין לא א תעשו עול:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

המדה. והמשקל. והמשורה להמדה. בפרשת קדושים לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. ולאו דעשיית עול במשפט כבר מנה לעיל לאו מ"ב עיי"ש. וכאן מנה עול מדה ומשקל ומשורה בשלשה לאוין. כדרכו ז"ל בכל הנפרטים בלאו אחד למנות כל פרט ופרט במנין בפ"ע. אבל הבה"ג וסייעתו ז"ל וכן הרמב"ם וסייעתו ז"ל. לא מנאום אלא באזהרה אחת כשיטתם. ואמנם גם הסמ"ג והרמב"ן ז"ל אע"פ שבכל הנפרטים בלאו אחד דרכם למנות כל פרט בפ"ע כנודע. מ"מ כאן מנו כל שלשה אלו באזהרה אחת. ועכצ"ל דהיינו משום דס"ל דכולם ענין אחד ממש הן. דמה לי אם עושה עול במדה לעושה עול במשקל או במשורה. וא"כ צ"ע לרבינו הגאון ז"ל שמנאן בשלש אזהרות מיוחדות בפ"ע. ואמנם בסוגיא דריש פרק איזהו נשך בבא מציעא ס"א ע"ב אמרינן א"ל רב יימר לרב אשי לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי. א"ל לטומן משקלותיו במלח. ופריך היינו גזל מעליא הוא. ומשני לעבור עליו משעת עשייה. ופירש"י וז"ל משעת עשיה משעת הטמנה ואפי' לא שקל בהן עכ"ל עיי"ש. תו אמרי' התם ת"ר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. במדה זו מדידת קרקע. שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמשורה שלא ירתיח. והלא דברים ק"ו ומה משורה שהיא אחד מל"ו בלוג הקפידה עליו תורה ק"ו להין וכו' עיי"ש. ולכאורה צ"ע מ"ש דפריך למה לי דכתב רחמנא לאו במשקלות ולא פריך הכי אמדות דלעיל מיני'. לאו דכתב רחמנא במדה למה לי. ועל זה לא שייך מאי דמשני במשקלות. וראיתי להרא"ם ז"ל ביראים סי' ר"ס שכתב וז"ל וצריך ליזהר במדות אף אם לא יהי' שוה פרוטה בגרעון. שהרי הקפידה תורה במשורה שלא ירתיח עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בחינוך מצוה רנ"ח וז"ל ולמדו מכאן כי התורה הקפידה על המדות בכ"ש. כלומר שאע"פ שבשאר גזלות לא הקפידה תורה אלא בפרוטה. בענין המדות הקפידה בכ"ש וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן הבין הב"ח בחו"מ סי' רל"א מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות גניבה ה"ז ודברי הטור שם עיי"ש. ולפ"ז הא דפריך במשקלות היינו גזל מעליא הוא. והוצרך לשנויי לעבור עליו משעת עשייה. היינו משום דפחות משוה פרוטה נפק"ל ממשורה. וכמש"כ ביראים. ולא איצטריך קרא להכי. ומ"מ הא ודאי קשה טובא. אמאי שביק מדה דכתיב ברישא דקרא. ולא פריך אלא אמשקלות דכתיב בתרה. גם בעיקר דבריהם תמיהני מדאמרינן בפרק המקבל ק"ז ע"ב א"ל רב יהודה לר"א משוחאה לא תזלזל במישחתא. דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא עיי"ש. והשתא לדברי הרא"ם והחינוך למה לי הך טעמא כיון דאפי' בפחות משוה פרוטה עובר בלאו דלא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה. ונראה דמזה ראי' לדעת התוס' בפרק המוכר אה"ס פ"ט ע"ב בד"ה ובמשורה שלא ירתיח שכתבו וז"ל וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא. ותיפוק לי' משום לא תגזול. וי"ל דאתי קרא להתחייב משעת הרתחה ואע"פ שעדיין לא מדד. וכה"ג אמרינן בריש איזהו נשך וכו' לעבור עליו משעת עשייה עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בש"מ שם בשם תוס' הרא"ש. ומבואר דס"ל דודאי גם במדות אינו מוזהר אלא משוה פרוטה ומעלה. ולא אתי קרא אלא להזהיר אפי' משעת עשיי' ומשעת הרתחה. וכן מבואר בסמ"ג לאוין קנ"א וברבינו ירוחם במישרים נתיב תשיעי ח"ה עיי"ש. וכ"כ רבינו בחיי ז"ל בפרשת קדושים וז"ל ולא נכתב משורה אלא לעבור עלי' משעת הרתחה ואע"פ שלא מכר לו. כשם שאמרו במשקל לעבור עליו משעת עשייה ואע"פ שלא נשתמש בו וכו'. ולכך נכתב משורה. שהרי בודאי אם במשורה זו שוה פרוטה תיפוק לי' משום לא תגזול ואם אין שם שו"פ אינו עובר בלאו שהרי אין גופו ממון. וא"כ למה נכתב. לחייבו משעת הרתחה עכ"ל עיי"ש. הרי להדיא דפשיטא לי' דבפחות משו"פ גם לאו דמדות ומשקלות ליכא. והא דמשני במשקלות לחייבו משעת עשיי' קאי נמי אמשורה. לעבור עלה משעת הרתחה. ומ"מ גם לפי שיטה זו הדבר תמוה אמאי שביק מדה ולא פריך אלא אמשקלות:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 150 ספר מצוות גדול Negative Commandments 152 »