ספר מצוות קטן, רמזים י״ט

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

19 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות גזילה ואבדה פ"א סמ"ג לאוין סימן קנח שלא לחמוד דכתיב שמות כ לא תחמוד ואף ע"ג דאמרינן במכילתין יכול בדברים ת"ל ולקחת לך מה להלן מעשה אף כאן מעשה מכל מקום נראה שאף בלב אסור. אך אינו נגמר להתחייב עליו עד שיעשה מעשה ובדיהיב דמי חייב אחת. ובדלא יהיב דמי חייב שתים. ונראה דלא תחמוד ולא תתאוה הכל אחד הוא וכפל מלה הוא: ואמרו חכמים כל הנותן עיניו במה שאינו שלו גם את שלו מוציאין מידו. וכן מצינו בנחש הקדמוני. שהיה סבור להיות מלך על כל החיות והבהמות. ועכשיו ארור מכל הבהמה. היה סבור ללכת בקומה זקופה ועכשיו על גחונך תלך. היה סבור לאכול מעדנים כאדם ועכשיו ועפר תאכל כל ימי חייך היה סבור להרוג אדם וליקח חוה אשתו ועכשיו ואיבה אשית. וכן בקין וקרח ובלעם ודואג האדומי ואחיתופל ואבשלום וגחזי ואדוניה ועוזיה והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם. ולא מבעיא שמה שבקשו לא נתנו להם אלא אף מה שבידם נטלו מהם וכן הסוטה היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לפיכך כהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל. היא פרסה סודרים נאים על ראשה לפיכך כהן נוטל כיפה פי' צעיף מעל ראשה ומניחה תחת כפות רגליה. היא קשטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו עיניה לפיכך עיניה בולטות היא קלעה לפניו שערה לפיכך כהן מתיר שערה היא הראתה לו אצבעותיה פירוש רמזה לו לפיכך צפרניה נושרות. היא חגרה בצלצול פרש"י בינדיל לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה היא פשטה לו את הירך לפיכך יריכה נופלת. היא קבלתו על בטנה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדני מלך לפיכך קרבנה מאכל בהמה פירוש שעורים היא השקתו יין משובח בכלים נאים לפיכך כהן משקה אותה מים המאררים במקדה של חרס פי' פחות שבכלי חרש היא עשתה מעשיה בסתר. והקב"ה יושב סתר משים בה פנים פנאי לפרוע ממנה ומגלה מעשיה בגלוי: ואם נקתה הבושת יהיה לה לכפרה ולזכות גדול דכתיב ונקתה ונזרעה זרע ולפיכך נחתמו עשרת הדברות בלא תחמוד לומר לך שהחומד עובר בכולן. וגם אוי לו לחומד שכל ימיו מכאובים ולא ישמח והשמח בחלקו שמח הוא לעולם. גם משלו חכמים לעורב. שאמר אגנוב מכל עוף נוצה אחת ואתנאה. לסוף הכירו בו העופות נטלו כל אחד נוצה שלו ונשאר מכוער ביותר גם משלו כי החומד והקנאי פגע בהם מלך אחד ואמר אחד מכם ישאל דבר ממני וינתן לו ולחבירו כפלים הקנאי לא רצה לשאול תחלה שהיה מתקנא אם יותן לחבירו כפלים והחומד היה מתאוה לכפלים. דחק החומד את הקנאי לשאול תחלה שאל שינקרו לו עין אחד וחבירו ינקרו לו שנים. גם משלו כי העולם הזה דומה לפרדס נאה ראהו כלב שמן נתאוה לאכול מטובו ולא היה יכול ליכנס בו כי לא היה רק חור אחד קטן. התענה ג' ימי' כדי שיוכל ליכנס בחור. נכנס ואכל והתענג מן הפירות שבפרדס שמע שבעל הפרדס יבא לפרדסו בקירוב זמן אמר הכלב אצא פן יבא בעל הפרדס ויהרגני התענה ג' ימים כדי שיוכל לצאת אחרי שיצא ונסתכל בפרדס ואמר כמה נאים פירותיך: אכן כמו שנכנסין כך יוצאין: ערום נכנסתי וערום אשוב גם אמרו כשתבא לתמצית העולם תמצא אויב לבוש כסות אוהב: גם המשילו הנהנים בו לכלב המגרס עצם ודם יוצא מחניכיו וסבור שמן העצם הדם יוצא ומוצצו ואשרי הקץ בו. כי הוא כחלום יעוף:

19 ספר מצוות גדול פתח ↗

לא תחמוד:

19 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

לֹא תַחְמֹד

1 שלא לחמוד כדכתיב לא תחמוד שמות כז

19 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לחמוד, שנאמר "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" שמות כ, יג.

19 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַחְמֹד – שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלָה לָקַחַת לָנוּ מָה שֶׁהוּא לְזוּלָתֵנוּ מֵאַחֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ יד לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ וְגוֹ'. וּכְבָר הוֹכִיחוּ ז"ל מכילתא יתרו מִפָּסוּק אַחֵר דִּכְתִיב דברים ז כה לֹא תַחְמֹד וְגוֹ' וְלָקַחְתָּ לָךְ. שֶׁאִסּוּר לָאו דְּלֹא תַחְמֹד אֵינוֹ נִגְמָר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַאֲפִילּוּ נָתַן הַדָּמִים לַחֲבֵרוֹ עַל הַחֵפֶץ, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לָאו דְּלֹא תַחְמֹד, שֶׁאֵין לָאו דְּלֹא תַחְמֹד נִתְקַן בִּנְתִינַת הַדָּמִים כָּל זְמַן שֶׁדֶּרֶךְ הֶכְרֵחַ לְקָחוֹ מִמֶּנּוּ, כֵּן הוּא הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי לְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁמַּחְשָׁבָה רָעָה הִיא זוֹ וְגוֹרֶמֶת לוֹ לָאָדָם תַּקָּלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁאַחַר שֶׁיִּקְבַּע בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לָקַחַת מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁחָמַד מִתּוֹךְ אוֹתָהּ תַּאֲוָה רָעָה לֹא יַשְׁגִּיחַ בְּשׁוּם דָּבָר, וְאִם לֹא יִרְצֶה חֲבֵרוֹ לְמָכְרוֹ יֶאֱנֹס אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וְאִם יַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיַּהַרְגֶנּוּ, כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּנָבוֹת שֶׁנֶּהֱרַג עַל כַּרְמוֹ שֶׁחָמַד מִמֶּנּוּ אַחְאָב עיין הלכות גזילה ואבידה פ' א' ה' י"א. דִּינֵי הַמִּצְוָה, אֵיךְ רָאוּי לְהִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת, מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא בְּפִזּוּר וּבַמִּדְרָשׁוֹת ח"ה סוף סימן שנט. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְחָמַד, וַאֲפִלּוּ עָשָׂה בּוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה אֵינוֹ חַיָּב מַלְקוּת, לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אֲנָסוֹ מִמֶּנּוּ לְהִשָּׁבוֹן נִתָּן. וּמִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ יִתְעַלֶּה, וְכַמָּה שְׁלוּחִים יֵשׁ לַמֶּלֶךְ יִתְעַלֶּה לִטּוֹל נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »