משנה תורה, מצוות לא תעשה ק״כ

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

120 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מהותיר דבר מבשר התודה עד הבקר. והוא אמרו בקרבן תודה ולא תותירו ממנו עד בקר. ומזה למדנו שאר קדשים כי כל מה שישאר מהם אחר זמן אכילתם שהוא נותר חייב לשרפו ואין לוקין עליו לפי שהוא ניתק לעשה ושריפתו מצות עשה כמו שבארנו בצ"א ממצות עשה. אמור, פסולי המוקדשין פי"ח:

120 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִבְּשַׂר קָרְבַּן הַתּוֹדָה – שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר שׁוּם דָּבָר מִקָּרְבַּן הַתּוֹדָה עַד הַבֹּקֶר. כְּלוֹמַר לְמָחֳרַת יוֹם זְבִיחָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ז טו בְּקָרְבַּן תּוֹדָה לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. וּמִמֶּנּוּ לָמַדְנוּ לִשְׁאָר קָדָשִׁים גַּם כֵּן שֶׁכָּל מָה שֶׁיִּשָּׁאֵר מֵהֶם אַחַר זְמַן אֲכִילָתוֹ, שֶׁהוּא נוֹתָר וְחַיָּב לְשָׂרְפוֹ לְפִי שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁיִּשְׂרְפֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, מצוה קמג בְּסֵדֶר זֶה, וְשָׁם כָּתַבְנוּ רֶמֶז מִשָּׁרָשָׁיו וּקְצָת דִּינָיו כְּמִנְהָגֵנוּ.

1 שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר "ולא תותירו ממנו, עד בוקר" ראה ויקרא כב,ל; והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.