ספר מצוות גדול, לאוין ק״ד

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 103 ספר מצוות גדול Negative Commandments 105 »

1 טור פתח ↗

אלו שאינן בני קידושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן אותם שהן מן התורה לא תפסו בהו קידושין כלל ואותן שהן מדרבנן או שהן ספק ערוה כאשר יתבאר לקמן בע"ה צריכות גט: אמו אסורה לו מן התורה ואם אמו אסורה לו מדרבנן וכן אם אם אמו עד עולם ואם אבי אמו אסור לו מדרבנן אבל אם אם אבי אמו ואם אבי אמו מותרת לו אם אביו אסורה לו מדרבנן וכן אם אם אביו עד עולם אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אם אם אבי אביו או אם אבי אבי אביו מותרת לו: אשת אביו אסורה לו מן התורה בין שהיא אשתו מן האירוסין בין שהיא אשתו מן הנישואין בין בחיי אביו בין כשמת אביו או גירשה אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו ואשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן וכן אשת אבי אבי אביו עד עולם ואשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו או אשת אבי אם אמו מותרת לו: אחותו אסורה לו מן התורה לא שנא אחותו מאביו או מאמו בין אחותו מן הנשואין או מהזנות או אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה אחותו היא וחייב עליה חוץ מאחותו מן השפחה וכותית בד"א שפחה דעלמא אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה אחותו היא ומותר בבת אשת אביו ואפילו חורגה הגדלה בבית מותרת לאחיו ולא חיישינן למראית העין לומר שנראית כאחותם: בתו אסורה לו מן התורה וכן בת בנו ובת בתו ובת בת בנו ובת בת בתו או בת בן בנו או בת בן בתו אסורות לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון בת בת בת בנו ובת בת בת בתו כתב הרמב"ם שהן מותרות לו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא כולן אסורות לו עד עולם: בת אשתו אסורה לו מן התורה וכן בת בנה ובת בתה ודוקא בת אשתו מן הנשואין אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה ובת בת בת אשתו ובת בת בן אשתו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון בת בת בת בת אשתו ובת בן בן בן אשתו כתב הרמב"ם ז"ל שמותרת לו וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהן אסורות לו עד עולם ואם אשתו אסורה לו מן התורה וכן אם אם אשתו ואם אבי אשתו אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אבי אבי אשתו אסורות לו מדרבנן מכאן ואילך כגון אם אם אם אם אשתו ואם אם אם אבי אשתו כתב הרמב"ם שמותרות ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאסורות לו לעולם אחות אביו ואחות אמו אסורות לו מן התורה לא שנא היא אחותו מן האב או מן האם ומותר בבת אחי אביו ובבת אחי אמו ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו אבל הוא אסור מן התורה באשת אחי אביו ומדרבנן באשת אחי אמו ודוקא שהוא אחי אביו מן האב אבל אשת אחי אביו מן האם ואשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם אין אסורות אלא מדרבנן ומכאן ואילך כגון אשת אחי אבי אביו מן האם ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם מותרות ובאשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב ואחות אם האם פסק ר"י שהן אסורות מדרבנן ובשאלתות פסק שהן מותרות וכן פסק רבינו תם ומסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל בדברי ר"י אשת בנו אסורה לו מן התורה ואשת בן בנו אסורה לו מדרבנן וכן אשת בן בן בנו עד עולם אשת בן בתו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אשת בן בן בתו מותרת לו: אשת בן אשתו מותרת לו ובן אשתו מותר באשתו אשת אחיו אסורה לו מן התורה בין אם הוא אחיו מן האב או מן האם בין מן הנישואין בין מן הזנות אלא שאשת אחיו מן האם אסורה לו מן התורה לעולם ואשת אחיו מן האב מותרת לו אם מת אחיו בלא בנים כאשר יתבאר לקמן בהלכות יבום בע"ה: ב' חורגין הגדלין יחד בבית מותר כ"א באשת חבירו ולא חיישינן למראי' העין לומר שנראה באשת אחיו: אשת חמיו אסורה לו וגם חמיו אסור באשתו ומותר באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו: אחות אשתו אסורה לו מן התורה כ"ז שאשתו קיימת ל"ש אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפי' גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה: הלכה אשתו למ"ה ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואח"כ באתה אשתו אם היתה אשתו נשואה לו מותרת לחזור לו שהכל יודעים שבמעות נשא את אחותה דאין זנות שמזנה עם אחותה אוסר אשתו עליו אפילו במזיד וכן בכל הקרובות הנאסרות ע"י אשתו אם מזנה עמהם לא נאסרה אשתו עליו ומותר בקרובות שניה היתה ארוסתו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואח"כ באת ארוסתו אסור בשתיהן מתה הראשונה מותר בשנייה אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר היתה אחות אשתו נשואה והלכה אשתו ובעל אחות אשתו ואמרו לו מתה אשתך וגיסך ונשא אחות אשתו ואח"כ באו אשתו וגיסו אשת גיסו צריכה גט ל"ש נשאת לו בב' עדים או בעד א' ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו ל"ש היתה נשואה לו או ארוסתו:

1 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו הֲרֵי הִיא עֶרְוָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יח יא "עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ". אֲבָל אִם נָשָׂא אָבִיו אִשָּׁה וְיֵשׁ לָהּ בַּת מֵאִישׁ אַחֵר אוֹתָהּ הַבַּת מֻתֶּרֶת לוֹ שֶׁאֵין זוֹ מוֹלֶדֶת אָבִיו. וַהֲלֹא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ חַיָּב עָלֶיהָ וְלָמָּה נֶאֱמַר ויקרא יח יא "בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ" לְחַיֵּב עָלֶיהָ אַף מִשּׁוּם זֶה:

1 ראה מצוה קה:

1 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר מגלות ערות אחותו. והוא אמרו ערות אחותך בת אביך או בת אמך לא תגלה ערותן, והעובר על לאו זה במזיד חייב כרת ובשוגג יקריב קרבן חטאת קבועה:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ בְּכָל צַד שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ – שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אָחוֹת, בֵּין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאָב לְבַד לְבֵין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאֵם לְבַד, וּבֵין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאֲנוּסַת אָבִיו וּבֵין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאֵם מִן הַזְּנוּת, בְּכָל צְדָדִין אֵלּוּ נִקְרֵאת אָחוֹת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יח ט עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן מָה זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שם יא עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה וְלָמָּה הָיָה צָרִיךְ זֶה הַמִּקְרָא, וַהֲלֹא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ חַיָּב עָלֶיהָ? בֶּאֱמֶת זֶה הַמִּקְרָא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּשִׂים בַּת אֵשֶׁת הָאָב כְּשֶׁתִּהְיֶה אֲחוֹתוֹ עֶרְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה בִּמְקוֹמוֹ לקמן מצוה קצו. וְנִמְצָא יבמות כב, ב שֶׁהַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת נְשׂוּאַת אָבִיו שֶׁחַיָּב שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. וְאִם בָּא עָלֶיהָ בְּשׁוֹגֵג חַיָּב לְהָבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. מִשָּׁרְשֵׁי אִסּוּר הַקְּרוֹבוֹת. כָּתַבְנוּ בְּעֶרְוַת אֵם לעיל מצוה קצ מָה שֶׁיָּדַעְנוּ בָּהֶם א"ה שם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה מג, ב, דְּדַוְקָא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהוֹלִידָהּ אָבִיו, הִיא אֲסוּרָה עָלָיו, אֲבָל בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁאֵינָהּ אֲחוֹתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאֵשֶׁת אָבִיו הָיָה הָיְתָה לָהּ בַּת מֵאִישׁ אַחֵר, זוֹ אֵינָהּ אֲסוּרָה כְּלָל אֶלָּא מֻתָּר לוֹ לָאָדָם לִשָּׂא אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְלָא גָּזְרִינַן אַטּוּ אֲחוֹתוֹ שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לִגְזֵרָה כְּלָל. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְשָׁכַב אֶת אֲחוֹתוֹ בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת לְבַד. כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין, אֲבָל בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה בֵּית דִּין מַלְקִין אוֹתָן כְּדִין כָּל חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת שֶׁלּוֹקִין שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה אֵין בַּדָּבָר אֶלָּא חִיּוּב כָּרֵת לְבַד, וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וְזֹאת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ עֲלֵיהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, אֲבָל חִלּוּק יֵשׁ בָּהּ בֵּין יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁבִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֵין אָסוּר עֲלֵיהֶם אֶלָּא אֲחוֹתָם מֵאֵם לְבַד, וּבְיִשְׂרָאֵל בֵּין מֵאֵם בֵּין מֵאָב. וּכְלָל זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ בְּכָל מָה שֶׁנִּצְטַוּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם תַּחַת יָדֵינוּ, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶם בְּעָבְרָם עַל מִצְוָתָם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ מצוה כו בְּלָאו דְּלֹא יִהְיֶה שֶׁהַדִּין שֶׁלָּהֶם לְעוֹלָם הִיא מִיתָה בֵּין מְזִידִין בֵּין שׁוֹגְגִין, וְשֶׁאֵין צְרִיכִין הַתְרָאָה, אֲבָל שְׁנֵי עֵדִים אוֹ הוֹדָאַת פִּיהֶם צְרִיכִין. וּמִן הַדּוֹמֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֵינָם כְּשֵׁרִים לְהָעִיד עַל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים הֵם לְהָעִיד זֶה עַל זֶה, וְכֵן הוֹרָה זָקֵן רמב"ם פ"ט הל' מלכים הי"ד.

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 103 ספר מצוות גדול Negative Commandments 105 »