משנה תורה, מצוות לא תעשה שט״ז

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

316 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מלקלל הנשיא. והוא אמרו ונשיא בעמך לא תאור, וזה השם רוצה לומר נשיא ישימהו הכתוב על המלך אשר לו הממשלה אמר אשר נשיא יחטא, וחכמים ישימוהו במוחלט על ראש הישיבה של שבעים זקנים, ובכל התלמוד ובמשנה יאמרו נשיאים ואבות בית דין, ובלשונם סנהדרין י"ט: נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול והמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ודע שזה הלאו הוא כולל גם כן הנשיא עם המלך, כי ענין לאו זה שהוא מזהיר שלא לקלל כל מי שיש לו ממשלה לצוות והוא במעלה העליונה בין שהיתה שלטונית או תוריית והוא ראש הישיבה וזה המובן מדין מצוה זו, והעובר על לאו זה לוקה. שם, שם:

316 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַנָּשִׂיא – שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶת הַנָּשִׂיא, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב כז וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר, וּבָא הַפֵּרוּשׁ רמב"ם סנהדרין כו א שֶׁהַנָּשִׂיא זֶה הַמֶּלֶךְ. וְאָמְנָם זֶה הַלָּאו כּוֹלֵל גַּם כֵּן הַנָּשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְהוּא רֹאשׁ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה, שֶׁנִּקְרָא נָשִׂיא גַּם כֵּן, לְפִי שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב לְהַזְהִירֵנוּ עַל כָּל מִי שֶׁהוּא רֹאשׁ שְׂרָרָה עַל יִשְׂרָאֵל בֵּין מֶמְשֶׁלֶת מַלְכוּת בֵּין מֶמְשֶׁלֶת הַתּוֹרָה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם מִבְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם רֹאשׁ עַל הָאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ וּלְקַיֵּם גְּזֵרוֹתָיו מִפְּנֵי שֶׁדֵּעוֹת בְּנֵי אָדָם חֲלוּקִין זֶה מִזֶּה וְלֹא יַסְכִּימוּ כֻּלָּם לְעוֹלָם לְדֵעָה אַחַת לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא מִבֵּינֵיהֶם הַבִּטּוּל וְהָאֲסִיפָה בִּפְעֻלּוֹת, וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל דַּעַת אֶחָד מֵהֶם אִם טוֹב וְאִם רָע לְמַעַן יִצְלְחוּ וְיַעַסְקוּ בְּעִסְקוֹ שֶׁל עוֹלָם, פַּעַם יִמָּצֵא בַּעֲצָתוֹ וְחֶפְצוֹ תּוֹעֶלֶת רַבָּה וּפַעַם הַהֵפֶךְ, וְכָל זֶה טוֹב מִן הַמַּחְלֹקֶת שֶׁגּוֹרֵם בִּטּוּל גָּמוּר. וּמֵאַחַר שֶׁהַמְּמֻנֶּה לְרֹאשׁ סִבָּה אֶל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁאָמַרְנוּ, הֵן שֶׁהוּא גָּדוֹל לְהַדְרִיכֵנוּ בְּדַרְכֵי הַדָּת אוֹ גָּדוֹל בְּמַלְכוּת לִשְׁמוֹר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ, רָאוּי הַדָּבָר וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא נָקֵל בִּכְבוֹדוֹ, וְגַם שֶׁלֹּא לְקַלְּלוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי עֵדִים כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא מִתּוֹךְ כָּךְ לַחֲלֹק עִמּוֹ, לְפִי שֶׁהַהֶרְגֵּל הָרַע שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הוּא סוֹף מַעֲשֵׂהוּ וְהַמַּחְלֹקֶת עָלָיו כְּבָר אָמַרְנוּ במדבר רבה קרח יח הַהֶפְסֵד הַנִּמְצָא בִּשְׁבִילוֹ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבועות לה, ב שֶׁאֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא הַמְּקַלְּלוֹ בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי. וְשֶׁהַמְקַלְּלוֹ לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקוּיוֹת, מִשּׁוּם אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וּמִשּׁוּם וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר, וּמִשּׁוּם לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ ויקרא יט יד שֶׁהוּא לָאו כּוֹלֵל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסַנְהֶדְרִין שם. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בָּאָרֶץ וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּהְיֶה עִם מַלְכֵּנוּ אוֹ עִם רֹאשׁ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִלְּלוֹ בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי, לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקוּיוֹת. וְאִם בֶּן הַנָּשִׂיא קִלְּלוֹ לוֹקֶה אַרְבַּע, שָׁלֹשׁ שֶׁאָמַרְנוּ, וְאֶחָד מִשּׁוּם מְקַלֵּל אָבִיו.

1 שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תאור" שמות כב,כז.