משנה תורה, מצוות לא תעשה קפ״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

183 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר מאכול גיד הנשה, והוא אמרו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ומי שאכלו כלו לוקה ואפילו היה קטן מאד או שאכל ממנו כזית. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ז' מחולין. וישלח יעקב, שם פ"ו:

183 ספר מצוות גדול פתח ↗

לא יאכלו בני ישראל גיד הנשה שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה:

183 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְגִיד הַנָּשֶׁה

1 שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" בראשית לב,לג.

183 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לאכול גיד הנש' כדכתיב על כן לא יאכלו וגו' בראשית לב

183 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל גִּיד הַנָּשֶׁה – וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב יֵשׁ בָּהּ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַחַת, וְהִיא אַזְהָרַת גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: בראשית לב:לג עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. וְהַאי לֹא יֹאכְלוּ לֹא נֶאֱמַר עַל דֶּרֶךְ סִפּוּר, כְּלוֹמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵרַע דָּבָר זֶה בָּאָב, נִמְנָעִים הַבָּנִים מִלֶּאֱכֹל אוֹתוֹ הַגִּיד, אֶלָּא אַזְהָרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יֹאכְלוּהוּ. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רֶמֶז לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּסְבְּלוּ צָרוֹת רַבּוֹת בַּגָּלוּת מִיַּד הָעַמִּים וּמִיַּד בְּנֵי עֵשָׂו, יִהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, אֶלָּא לְעוֹלָם יַעֲמֹד זַרְעָם וּשְׁמָם, וְיָבֹא לָהֶם גּוֹאֵל וְיִגְאָלֵם מִיַּד צָר. וּבְזָכְרָם תָּמִיד עִנְיָן זֶה עַל יַד הַמִּצְוָה שֶׁתִּהְיֶה לְזִכָּרוֹן, יַעַמְדוּ בֶּאֱמֻנָתָם וּבְצִדְקָתָם לְעוֹלָם. וְרֶמֶז זֶה הוּא לְפִי שֶׁאוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁנִּלְחָם עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁבָּא בַּקַּבָּלָה בר"ר עח שֶׁהָיָה שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, רָצָה לְעָקְרוֹ לְיַעֲקֹב מִן הָעוֹלָם הוּא וְזַרְעוֹ וְלֹא יָכוֹל לוֹ, שם לב כו וְצִעֲרוֹ בִּנְגִיעַת הַיָּרֵךְ. וְכֵן זֶרַע עֵשָׂו מְצַעֵר לְזֶרַע יַעֲקֹב, וּלְבַסּוֹף תִּהְיֶה לָהֶם תְּשׁוּעָה מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שם שם לב בָּאָב שֶׁזָּרְחָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לְרַפּאֹתוֹ וְנוֹשָׁע מִן הַצַּעַר, כֵּן יִזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל מָשִׁיחַ וִירַפְּאֵנוּ מִצַּעֲרֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן. דִּינֵי הַמִּצְוָה זוֹ מַהוּ הַגִּיד הָאָסוּר, וְהַחִטּוּט שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְחַטֵּט אַחֲרָיו, וּבְאֵי זוֹ בְּהֵמָה נוֹהֵג, וּמִי נֶאֱמָן עַל נִקּוּרוֹ וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק ז' מֵחֻלִּין פט, ב י"ד סי' ס"ה. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל גִּיד אֶחָד, אֲפִלּוּ הוּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת אוֹ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִגִּיד הַנָּשֶׁה גָּדוֹל, לוֹקֶה. עי' חולין צו, א מִכָּאן עַד סוֹף סֵפֶר בְּרֵאשִׁית אֵין בּוֹ מִצְוָה. נִשְׁלַם סֵפֶר בְּרֵאשִׁית.