משנה תורה, מצוות לא תעשה רנ״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

251 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מהונות קצתנו את קצתנו בדברים. והוא שנאמר לו מאמרים יכעיסוהו ויבהילוהו ולא יוכל לעמוד מפני שיתבייש מהם כמו שתזכור פעולת נערותו ועשה תשובה מהם ותאמר לו מי העתיקך מהדבר הפלוני אל זה הענין הטוב, ובזה נאמר לא תונו זה אונאת דברים. ולשון ספרא אמרו ולא תונו איש את עמיתו זו אונאת דברים אמור שאם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים וכו' לא יאמר לו בכמה חפץ זה וכו' ואמרו גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שבאונאת ממון נאמר אל תונו ובאונאת דברים הוא אומר ויראת מאלהיך. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו בא' ממציעא. שם, שם:

251 ספר מצוות גדול פתח ↗

ולא תונו איש את עמיתו תני' בתורת כהנים באונאת דברים הכתוב מדבר:

251 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

לֹא יוֹנוּ רֵעַ

1 שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו" ויקרא כה, יז; זו אונאת דברים.

251 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להונות חבירו דכתיב לא תונו איש את עמיתו ויקרא כ״ה:י״ז

251 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים – שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נֹאמַר לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים שֶׁיַּכְאִיבוּהוּ וִיצַעֲרוּהוּ וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהֵעָזֵר מֵהֶם. וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ נח, ב כֵּיצַד, אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים, הָיוּ חֳלָאִים בָּאִין עָלָיו לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב ד ו הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ וְגוֹ'. רָאָה חַמָּרִים מְבַקְּשִׁים תְּבוּאָה לֹא יֹאמַר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, וְלֹא יֹאמַר לְתַגָּר בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ויקרא כה יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ כִּי הוּא לָתֵת שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְגָדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבּוֹ הַבְּרָכָה מְצוּיָה בָּעוֹלָם, וְקָשָׁה הַמַּחְלֹקֶת כַּמָּה קְלָלוֹת וְכַמָּה תַּקָּלוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כַּמָּה אַזְהָרוֹת וְכַמָּה זֵרוּזִין שֶׁהִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה שֶׁלֹּא לְהַכְאִיב הַבְּרִיּוֹת בְּשׁוּם דָּבָר וְלֹא לְבַיְּשָׁם, וְהִפְלִיגוּ בַּדָּבָר עַד שֶׁאָמְרוּ שם, שֶׁלֹּא יִתְלֶה עֵינָיו עַל הַמִּקָּח בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לוֹ דָּמִים, וְרָאוּי לְהִזָּהֵר שֶׁאֲפִלּוּ בְּרֶמֶז דְּבָרָיו לֹא יִהְיֶה נִשְׁמָע חֵרוּף לִבְנֵי אָדָם, כִּי הַתּוֹרָה הִקְפִּידָה הַרְבֵּה בְּאוֹנָאַת הַדְּבָרִים, לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד לְלֵב הַבְּרִיּוֹת, וְהַרְבֵּה מִבְּנֵי אָדָם יַקְפִּידוּ עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מֵעַל הַמָּמוֹן. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁבְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הוּא אוֹמֵר וְיָרֵאת מֵאֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. וְלֹא יִהְיֶה בְּאֶפְשָׁר לִכְתֹּב פְּרָט כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן צַעַר לַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִזָּהֵר כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאֶה, כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כָּל פְּסִיעוֹתָיו וְכָל רְמִיזוֹתָיו, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וְהוּא יִרְאֶה לְלֵבָב, וְכַמָּה מַעֲשִׂים כָּתְבוּ לָנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשִׁים לְלַמֵּד עַל זֶה מוּסָר, וְעִקַּר הָעִנְיָן בְּפֶרֶק רְבִיעִי מִמְּצִיעָא שם. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וַאֲפִלּוּ בִּקְטַנִּים, רָאוּי לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַכְאִיבָן בִּדְבָרִים יוֹתֵר מִדַּאי, זוּלָתִי בַּמֶּה שֶׁצְּרִיכִין הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיִּקְחוּ מוּסָר, וַאֲפִלּוּ בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, וְהַמֵּקֵל בָּהֶם שֶׁלֹּא לְצַעֲרָם בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה יִמְצָא חַיִּים בְּרָכָה וְכָבוֹד. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִכְאִיב אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים בְּאוֹתָן שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּבַעַל תְּשׁוּבָה וּבְחוֹלֶה וְכַיֹּצֵא בָּהֶן עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְכַמָּה מַלְקוּיוֹת מִבְּלִי רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל יֵשׁ בְּיַד הָאָדוֹן הַמְצַוֶּה עַל זֶה, יִתְעַלֶּה וְיִתְבָּרַךְ. וְאוּלָם לְפִי הַדּוֹמֶה, אֵין בַּמַּשְׁמָע שֶׁאִם בָּא יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְהִתְחִיל וְהִרְשִׁיעַ לְצַעֵר חֲבֵרוֹ בִּדְבָרָיו הָרָעִים שֶׁלֹּא יַעֲנֵהוּ הַשּׁוֹמֵעַ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הָאָדָם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים, וְעוֹד, שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁתִיקָתוֹ כְּמוֹדֶה עַל הַחֵרוּפִין. וּבֶאֱמֶת, לֹא תְּצַוֶּה הַתּוֹרָה לִהְיוֹת הָאָדָם כְּאֶבֶן, שׁוֹתֵק לִמְחָרְפָיו כְּמוֹ לִמְבָרְכָיו, אֲבָל תְּצַוֶּה אוֹתָנוּ שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְשֶׁלֹּא נַתְחִיל לְהִתְקוֹטֵט וּלְחָרֵף בְּנֵי אָדָם, וּבְכֵן יִנָּצֵל כָּל אָדָם מִכָּל זֶה, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל קְטָטָה לֹא יְחָרְפוּהוּ בְּנֵי אָדָם, זוּלָתִי הַשּׁוֹטִים הַגְּמוּרִים, וְאֵין לָתֵת לֵב עַל הַשּׁוֹטִים. וְאִם אוּלַי יַכְרִיחֶנּוּ מְחָרֵף מִבְּנֵי אָדָם לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו רָאוּי לְחָכָם שֶׁיָּשִׁיב לוֹ דֶּרֶךְ סִלְסוּל וּנְעִימוּת וְלֹא יִכְעַס הַרְבֵּה כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ קהלת ז ט. וִינַצֵּל עַצְמוֹ אֶל הַשּׁוֹמְעִים מֵחֵרוּפָיו וְיַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא עַל הַמְּחָרֵף, זֶהוּ דֶּרֶךְ הַטּוֹבִים שֶׁבִּבְנֵי אָדָם. וְיֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד דָּבָר זֶה שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לַעֲנוֹת כְּסִיל לְפִי הַדּוֹמֶה מֵאֲשֶׁר הִתִּירָה הַתּוֹרָה הַבָּא בְּמַחְתֶּרֶת לְהַקְדִּים וּלְהָרְגוֹ שמות כב א, שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב הָאָדָם לִסְבֹּל הַנְּזָקִים מִיַּד חֲבֵרוֹ, כִּי יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהִנָּצֵל מִיָּדוֹ וּכְמוֹ כֵן מִדִּבְרֵי פִּיהוּ אֲשֶׁר מָלֵא מִרְמוֹת וָתוֹךְ, בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם יֵשׁ כַּת מִבְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹלָה חֲסִידוּתָם כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יִרְצוּ לְהַכְנִיס עַצְמָם בְּהוֹרָאָה זוֹ לְהָשִׁיב חוֹרְפֵיהֶם דָּבָר, פֶּן יִגְבַּר עֲלֵיהֶם הַכַּעַס וְיִתְפַּשְּׁטוּ בְּעִנְיָן זֶה יוֹתֵר מִדַּאי, וַעֲלֵיהֶם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבת פח, ב הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר שופטים ה לא וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.