משנה תורה, מצוות לא תעשה רכ״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

229 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מעזוב הלוים והעלם מהם בנתינת חקיהם ושמחם ברגל. והוא אמרו השמר לך פן תעזוב את הלוי, לא תעשה. ראה אנכי נותן, הלכות חגיגה פ"ב הי"ד:

229 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַעֲזֹב הַלֵּוִי, מִלִּתֵּן לוֹ מַתְּנוֹתָיו – שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לַעֲזֹב הַלְּוִיִּם וְלֹא נִתְרַשֵּׁל מֵהַשְׁלִים לָהֶם חֻקָּם. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נִשְׁהֶה לָהֶם מַעַשְׁרוֹתָם, וְכָל שֶׁכֵּן בָּרְגָלִים שֶׁאָנוּ מֻזְהָרִין עֲלֵיהֶן בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְשַׂמְּחָן בַּמּוֹעֵד, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יב יט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאֵל בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּטוּב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ לְעָם וְרָצָה לְזַכּוֹתָם וְלַעֲשׂוֹתָם סְגֻלָּה בְּעוֹלָמוֹ, עַם חָכָם וְנָבוֹן, לְמַעַן יַכִּירוּם כָּל רוֹאֵיהֶם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה', אַנְשֵׁי אֱמֶת אַנְשֵׁי שֵׁם, וּבִהְיוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה הֵבִיא עֵצוֹת מֵרָחוֹק לְסַבֵּב דְּרָכִים לִהְיוֹת עִסְקָם בַּחָכְמָה, וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם יִהְיוּ עָלֶיהָ שׁוֹקְדִים, וְהִנְהִיג וְסִדֵּר אוֹתָם בְּמִנְהָגִים נְכוֹנִים וּנְעִימִים וּבְנִימוּסִים יְקָרִים וַחֲזָקִים, לְמַעַן יִלְמְדוּ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, וְיַעֲמֹד זַרְעָם וּשְׁמָם קַיָּם לְעוֹלָם. וּמִן הַחֻקִּים הַמַּחֲזִיקִים וְהַמַּעֲמִידִים הַחָכְמָה בְּתוֹכָם, הָיָה לִהְיוֹת שֵׁבֶט אֶחָד כֻּלּוֹ בָּהֶם מִבְּלִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בַּקַּרְקָעוֹת, וְשֶׁלֹּא יֵצֵא הַשָּׂדֶה לַחְרֹשׁ וְלִזְרֹעַ וְלַחְפֹּר בּוֹרוֹת לְהַשְׁקוֹת, וְכָל זֶה לִהְיוֹת סִבָּה אֵלָיו לְהוֹצִיא עִתּוֹתָיו עַל כָּל פָּנִים לִלְמֹד חָכְמוֹת וּלְהָבִין דַּרְכֵי הָאֵל הַיְּשָׁרוֹת, וְהֵמָּה יוֹרוּ מִשְׁפָּטָיו לַאֲחֵיהֶם בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל הָעֲיָרוֹת, וְעַל כֵּן בִּהְיוֹת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה נִבְחָר הוּא וְזַרְעוֹ לְעוֹלָם אֶל עֵסֶק הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִפִּיהֶם וּלְהַסְכִּים דַּעְתָּם וְלָלֶכֶת אַחַר עֲצָתָם כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אוֹתָם, הָיָה מֵרְצוֹנוֹ שֶׁיְּסַפְּקוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם כָּל מִחְיָתָם, פֶּן תִּתְבַּלַּע חָכְמָתָם בְּחֶסְרוֹן חֻקָּם. וּמִן הַיְּסוֹד הַזֶּה, בָּאָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל הָאַזְהָרָה כְּפוּלָה בָּזֶה הַכָּתוּב בְּהִשָּׁמֶר וּפֶן לְבִלְתִּי עָזְבָם וּלְבִלְתִּי הִתְרַשֵּׁל כְּלָל בְּכָל עִנְיָנָם. וְהִזְכִּיר לָהֶם בָּאַזְהָרָה הָאֲדָמָה, שֶׁאָמַר כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ. לוֹמַר, הִזָּהֲרוּ מְאֹד בָּהֶם כִּי לָכֶם נַחֲלַת הָאֲדָמָה, וְהַשֵּׁם שֶׁהוּא מַצְמִיחַ זֵרוּעֶיהָ הוּא נַחֲלָתוֹ, כְּלוֹמַר, וְאַל תַּחְשְׁבוּ לְהִתְגָּאוֹת כְּנֶגְדּוֹ בִּשְׁבִיל נַחֲלַתְכֶם בָּאֲדָמָה, כִּי הוּא הַגְּבִיר. אוֹ נֹאמַר שֶׁהַזְכָּרַת הָאֲדָמָה הוּא לוֹמַר כִּי צָרִיךְ הוּא אֵלֶיךָ עַל כָּל פָּנִים, שֶׁאַתָּה בַּעַל הַנַּחֲלָה, וְהַכֹּל צְרִיכִין אֵלֶיהָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה כְּסָפִים צָרִיךְ הוּא רַחֲמִים, כִּי הַכֹּל מִן הַקַּרְקַע, וְאֵין כָּל דָּבָר קַיָּם לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ סָמוּךְ עָלָיו כָּמוֹהוּ. וּבַעֲלֵי הַקַּרְקָעוֹת הֵם הַמְגַדְּלִים עֶגְלֵי מַרְבֵּק וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים, לָהֶם תַּרְנְגוֹלוֹת פְּטוּמוֹת וְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וּגְדָיִים וּטְלָאִים, וּכְדֶרֶךְ מַלְכֵי אֶרֶץ וְשָׂרֶיהָ יָבִיאוּ לָהֶם עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה מִכָּל אֵלֶּה בַּחַגִּים, הֻזְהֲרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ כֵן לַלְּוִיִּם, וְעַל זֶה נִכְפְּלוּ כַּמָּה אַזְהָרוֹת בַּכָּתוּב בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּאָמְרוֹ שם יד כז וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ. וְעִנְיַן אָמְרוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיְּחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים חָלִילָה, רַק לוֹמַר, שֶׁאֵין לוֹ נַחֲלַת קַרְקָעוֹת כְּמוֹ לְיִשְׂרָאֵל. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מְבֹאָרִים בַּכָּתוּב. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעוֹזֵב אֶת הַלֵּוִי מִלְּשַׂמְּחוֹ וּמַשְׁהֶא מִמֶּנּוּ מַעַשְׁרוֹתָיו בָּרְגָלִים עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין בּוֹ מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּבַמִּצְוָה הַזֹּאת, יֵשׁ לְלַמֵּד לְכָל מֵבִין לִסְעֹד וּלְהֵיטִיב אֶל כָּל הַמִּשְׁתַּדְּלִים תָּמִיד בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, כִּי הֵם הַמַּעֲמִידִים דַּת הָאֱמֶת וּמְחַזְּקִים הָאֱמוּנָה, מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְאוֹהֲבִים הַבְּרִיּוֹת, וּשְׂמֵחִים בְּיִשּׁוּב הַמְּדִינָה, בְּצֶדֶק יֶחֱזוּ פָּנֵימוֹ, כָּל הַצָּרִיךְ חֲנִינָה, שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי לְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת אַחַר מִחְיָתָם הֵנָּה וָהֵנָּה, עַל כֵּן הַמְּרַחֲמָם וּמְבַקֵּשׁ תּוֹעַלְתָּם יְרֻחָם מִן הַשָּׁמַיִם, וְחֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכַל עִמָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא.

1 שלא לעזוב הלויים, שנאמר "הישמר לך, פן תעזוב את הלוי" דברים יב,יט, אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל ורגל.