ספר מצוות קטן, רמזים רכ״ב

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

222 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ד סמ"ג לאוין סימן עו טור א"ח סימן תמג: שלא לאכול חמץ בפסח דכתיב שמו' יב כל מחמצת לא תאכלו מחצי היום של ארבעה עשר אסור: וגם לוקה לרבי יהודה אבל כרת אינו חייב אלא בשבעה ימים בלבד. ומדרבנן אסור באכילה מסוף ארבע שעות ולמעלה ואסור בהנאה מתחלת שש ולמעלה. ואם נתערב החמץ בזמנו בהית' אוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו: ורבים אומרי' דחשיב בזמנו לאסור בתערובת משהו משש שעות ולמעלה. ומיהו קבלתי מרבותי בשם רבינו י"בא דלא חשיב תוך זמנו ליאסר במשהו כי אם דוקא בשבעת ימי הפסח דהיינו מתחלת ליל ראשון עד מיוצאי פסח משום דאז הוי בכרת אבל משש שעו' ולמעלה א"ע גב דאיכא לאו אינו אוסר במשהו כי אם בנותן טעם ויש להביא ראיה מההיא דרב דסבר ליה כרבי יהודה דחמץ גם לאחר זמנו בלאו ואפילו הכי קאמר רב דדוקאי בזמנו הוי במשהו בין במינו בין שלא במינו אבל שלא בזמנו הוי במינו במשהו. שלא במינו בנותן טעם: כמו שאר איסורין דהכי סבירא ליה לרב בשחר איסורין דבמינו במשהו שלא במינו בנותן טעם: כדאיתא בפרק בתרא דעכו"ם ובפרק כל שעה אלמא משוה רב חמץ שלא בזמנו כמו שאר איסורין אע"ג דסבירא ליה לרב דחמץ שלא בזמנו בלאו כרבי יהודה: הלכך לדידן נמי דסבירא לן כרבי יהוד' מקוד' זמנו דהוי בלאו כדפרישית מ"מ לא יאסור במשהו כי אם בנותן טעם גם במינו כמו שאר איסורים לדידן דקיימא לן דשאר איסורי' בין במינו ובין שלא במינו בנותן טעם: ומהאי טעמא יש להתיר המצה שמוצאין בה חטה או שעורה כיון שנאפ' המצה ערב הפסח מבעוד יום אע"ג דנאפת לאחר שש שעות כדפרישית וכן צלי שנצלה בערב הפסח מבעוד יום יש להתיר מהאי טעמא: ומיהו אם חזרו וחממו את המצה או את הצלי בעוד שיש שם החטה או השעורה משנכנס יום טוב אסו' דחוזר ונותן טעם בזמנו דהוי במשהו א"עג דאותו משהו דבלעה מבעו' יום אינו חוזר וניעור שכבר נתבטל מכל מקום כיון שהחטה עודנה במצה או בצלי משנכנס יום טוב נותנת טעם משהו מיהא ע"י חימום ומיהו חימום דכלי שני אין לחוש ולפי זה הא דמחמרינן טפי גבי חמץ היינו משום דאיכא תרתי כרת ולא בדילי אינשי מיניה: ועל המצות שנאפות תוך הפסח ומצאו באחת מהן חטה וכן כל חמץ נוקש' וע"י תערובת אפי' חמץ טוב מותר להשהותן כיון דאינו בבל יראה לפיר' רבינו תם וקדרו' של חרס משהין אותן עד לאחר הפסח כשמואל וכל כלי שנשתמשו בו חמץ בצונן משתמש בו מצה חוץ מבית שאור ומבי חרוסת שחימוצן קשה דאין משתמשי' בהן מצה עד שיגעילו: ויש מחמירין אף בהגעלה לאסור אך לא משמע כן : ובעריבות ובתיבות שלשין בהן חמץ אפי' ניקרו אותן בטוב לגמרי אין נותנין לתוכן המצות חמות וצריך לתת מפה או סדין להפסיק ביניהם ובין העריבה: ונכון לטוחן בטיט או ליתנן לגוי משום דרוב פעמי' אי אפשר לנקרם שלא ישאר כזי' בין הכל: אמרי' התם סכינים בפיסחא מאי עבדי' בהו: ומסיק הלכתא אידי ואידי ברותח ומאני דקוניא אסורים: פיר' רבינו תם היתו' זכוכי' בתוך כלי חרס אבל היתוך עופרת יש לו דין כלי מתכו' להתירו בהגעלה בפסח. וכל דבר שנתבטל קודם הפסח ביותר מששי' אין אסור לאוכלו בפסח ומזה הטעם אנו מתירין בשר שנמלח קודם הפסח אע"פ שלא דקדקו במליחתו: וכן עור האווז שנמלח מיתר מהאי טעמא: אך שומן האווז שהותך קוד' הפסח אסור בפסח לפי שמהתכין אותו במחבת: ופעמים שעושין באותו מחבת חמץ בעין כגון מים וקמח ונמצא המחבת בלועה מחמץ בלא ביטול וחוזרת ונותנת טעם בשומן האווז הנתון לתוכה: ומיהו אם ודאי לא היתה המחבת בת יומא כשהתיכו בה את השומן מותר אפי' למאן דאסר בפסח נ"ט לפגם הואיל וזה היה נתינת טעמו קודם הפסח: ומיהו דוקא שבשעת התכת האווז נתן דעתו לזה לשם פסח: אבל אם התיך השומן סתמא לאכול קודם הפסח אעפ"י שעכשיו אומר ברי לי שלא היתה בת יומא מכל מקום אסורה בפסח דמלתא דלא רמיא עליה דאינש בשעת מעשה לאו אדעתיה: דמהאי טעמא אוסר בירושלמי מצה ישנה אפי' אליבא דב"ה דקאמר מכיון שעשאה ל' יום קודם הפסח בידוע שלא דקדק בה: וכן יש לאסור אותן בני מעים מלוחי' כמו הדרא דכנתא שקורין שלניני"ץ בלע"ז שרגילים לחולטן בחמין לפי שחולטין אותן בתוך הקדרה שהיא בלועה מחמץ בעין כדפריש' מ"מ אותו בוסר שדכין אותו במדוכות קודם הפסח מותר בפסח ואעפ"י שהמדוכות מחומצו' מחמץ שמערבין עם המורייס משום דהוי צונן ואין בו כח להפליט ואפי' אי פליט משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם הפסח מידי דהוי אכרישין ובצלים שחתכן בסכין חולבת ונתנן עם הבשר כדפירש רבינו ברוך וחטה הנמצאת במעי התרנגולת אע"ג דלענין טומאה הוי עיכול לענין איסור לא הוי עיכול ואוסר במשהו אם נתבשלה אך בצליה או במליחה רבינו יב"א ורבינו נתנאל וכמה גדולים מתירין אותה בקליפה ונותן טעם לפגם מזה פסק רבינו יהודה דמותר אפי' בפסח וה"ר יוסף דבינדי"ט אסר ליה בפסח והבצק אשר בשולי החבית אם נתנו ל' יום קודם הפסח מות' שכבר נתייבש ל' יום קודם הפסח אבל בתוך ל' יום יש לחוש ובצק שהכסיפו פניו יש לחוש דשמא הלכה כר' מאיר דאוס' ומי שאינו בקי בזה וכן בצק החרש שיעורו משיניח העיסה והולך אדם מיל: ואינו חייב משום חמץ אלא מחמשת המינים ואף על גב דאמרינן התם מותר ללתות חטים בפסח מיהו עכשיו נהגו העולם איסור ואין להתיר: ודגן שנפל עליו מים אסו' למוכרו לגוים אלא ימכרם לישראל שיאכלם קודם הפסח: ודלף היורד טיף טיף על העיסה או על דגן אינו בא לידי חמוץ: ואין לשין אלא במים שלנו: ויש מחמירין לשאוב המים בין יום ובין לילה: ומורי הרב רבינו יצחק אומר לא נתנה תורה למלאכי השרת: ועוד דהוי ליה למיתני שלנו כל הלילה: אלא אין לינה רק מחצי הלילה עד עמוד השחר: והטעם לפי דעתי משום דאז רוח צפונית מנשבת עד הבקר והכי נמי אמרינן גבי קדשים ומים שלנו שנתערבו במים שלא לנו התיר רבינו יהודה אחרי שנתבטלו ברוב קודם הלישה חד בתרי: ואם לש אדם במזיד קודם היום ישרפו המצות: או יאכלם או ימכרם לגוים קודם ארבע שעות של יום ארבע עשר: ואם לא יוכל אדם למצא מים שלנו בשום ענין ילוש במים שלא לנו. וכן אם נתחלפו לו בשוגג מים שלנו בשלא לנו נראה דמותר דלא אסרו ליה רק בעבר' ולשה: ולא תלוש בחמה וגם לא ביום המעונן אפי' במקו' שאין חמה זורחת דיומא דעיבא כול' שמש' וטוב שלא להוליך המים בחמה או תחת הרקיע ביו' המעונן אא"כ מכס' אותו במפה ונר' שאין לחוש רק שלא לשהו' זמן מרוב': ומ"מ יש ליזה' אפילו לפי שעה: ואין לשין יותר מה' רביעי' קמח וטוב ללוש פחות: והסל או כלי אחר מצרפן לסל' : ואין עושין סריקין המצויירי' בפסח מפני שהאש' שוהה עליהם ומחמצת בעת עשייתן ואפי' בדפוס גזיר' שמא תעשנו שלא בדפוס : ומי תשמישו של נחתום ישפכו במקו' מדרון מפני שמחמיצין: אין שורין את המורסן ומניחין לפני התרנגולין מפני שמחמיצין אבל חולטין להם ברותחין ומיהו נהגו העול' שלא לחלוט שמא לא ירתיח יפה יפה : ולא ילעוס אדם חיטים ליתן ע"ג מכתו מפני שמחמיצין: שלמו מ"ע ומל"ת התלויין באכיל' מדאוריית': אחל הלאוין התלוין באכיל' מדרבנן:

222 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא לאכול חמץ בפסח שנ' לא יאכל חמץ בארנו שם שביום בו י"ד מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין לאו לרבי שמעון ולר' יהוד שהלכה כמותו יש בו לאו:

1 שלא לאכול חמץ בפסח דכתיב כל מחמצת לא תאכלו. שמות יב שלמו עשיין ולאוין התלוים באכילה בכל עת ובזמן דאוריתא

222 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "לא ייאכל, חמץ" שמות יג,ג.

222 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג ג וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת הַפֶּסַח. דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מָה הֵן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱסַר בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ, וְהֵן חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן, וְדִין הַלָּשׁ בְּמֵי פֵּרוֹת, וְדִין לְתִיתָה, וְתַבְשִׁיל שֶׁנִּמְצָא בּוֹ חָמֵץ, בְּחַמִּין אוֹ בְּצוֹנֵן, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים לה, א ב או"ח מסי' תמ"ו עד תס"ח. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאוֹכֵל כַּזַּיִת חָמֵץ בְּפֶסַח בְּמֵזִיד, חַיָּב כָּרֵת. בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »