משנה תורה, מצוות לא תעשה מ״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

41 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מרשום בגופנו במיני צבעונים כגון הכהול והוירדט וזולתם כמו שיעשו עובדי ע"ז כמו שהוא מפורסם אצל אנשי מצרים עד היום, ואזהרה מזה הוא אמרו וכתובת קעקע לא תתנו, והעובר על לאו זה חייב מלקות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות. קדושים תהיו, שם פי"ב:

41 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע ששריטה בצבע שנ' וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם:

41 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וּכְתֹבֶת הִנָּזֵרוּ:

1 שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר "וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם" ויקרא יט,כח.

41 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לכתוב קעקע דכתיב וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם ויקרא י״ט:כ״ח

41 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נִכְתֹּב בִּבְשָׂרֵנוּ כְּתֹבֶת קַעֲקַע – שֶׁלֹּא לִכְתֹּב בִּבְשָׂרֵנוּ כְּתֹבֶת קַעֲקַע, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כח וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם. וְהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין הַיּוֹם יִשְׁמְעֵאלִים, שֶׁכֹּתְבִים בִּבְשָׂרָם כְּתָב מְחֻקֶּה וְתָקוּעַ שֶׁאֵינוֹ נִמְחָק לְעוֹלָם. וְאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא בִּכְתָב חָקוּק וְרָשׁוּם בִּדְיוֹ אוֹ בִּכְחוֹל אוֹ בִּשְׁאָר צִבְעוֹנִין הָרוֹשְׁמִים. וְכֵן אָמְרוּ בְּמַכּוֹת כא, א קִעֲקַע וְלֹא כָּתַב, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא רְשָׁמוֹ בְּצֶבַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, כְּלוֹמַר שֶׁרָשַׁם בְּשָׂרוֹ בְּצֶבַע, אֲבָל לֹא עָשָׂה שְׂרִיטָה בִּבְשָׂרוֹ אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ בִּדְיוֹ אוֹ בִּכְחוֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ וּבְהַשְׁחָתַת זָקָן שֶׁהִיא לְהַרְחָקַת כָּל עִנְיְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה מִגּוּפֵנוּ וּמִבֵּין עֵינֵינוּ. וְגַם זֶה מִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה מִנְהַג הַגּוֹיִם שֶׁרוֹשְׁמִים עַצְמָן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא עֶבֶד נִמְכָּר לָהּ וּמְרֻשָּׁם לַעֲבוֹדָתָהּ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם ע"ז י"ב י"א, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁבַּגּוּף, בֵּין מְגֻלֶּה, בֵּין מְכֻסֶּה בִּבְגָדִים, בִּכְלַל אִסּוּר זֶה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסוֹף מַסֶּכֶת מַכּוֹת. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְכָתַב אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בְּכָל מָקוֹם שֶׁבְּגוּפוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָקוּק וְרָשׁוּם בְּאֶחָד מִמִּינֵי הַצְּבָעִים הָרוֹשְׁמִין לוֹקֶה. וְאִם רָשְׁמוּ בּוֹ אֲחֵרִים אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּעַ, מִן הַכְּלָל הַיָּדוּעַ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו.