משנה תורה, מצוות לא תעשה קל״ו

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

136 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר כהן טמא מלאכול בתרומה. והוא אמרו איש מזרע אהרן והוא צרוע. ובגמרא מכות דף י"ד: אזהרה לתרומה מנין מאיש איש וגו' איזהו דבר שהוא שוה בזרע אהרן הוי אומר זה תרומה, רצה לומר שיאכלוהו הזרע כלו זכרים ונקבות. וכבר נכפלה האזהרה גם כן בזה הענין באמרו יתעלה ושמרו את משמרתי. והעובר לאו זה חייב מיתה בידי שמים. ובסנהדרין דף פ"ג מנו מחוייבי מיתה ובכללם מי שאכל בטומאה תרומה טהורה והביאו ראיה מאמרו ושמרו את משמרתי. אמור אל הכהנים, שם פ"י:

136 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יֹאכַל כֹּהֵן טָמֵא תְּרוּמָה – שֶׁלֹּא יֹאכַל כֹּהֵן טָמֵא תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב ד אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְגוֹ' בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר. וְאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת יד, ב אַזְהָרָה לִתְרוּמָה מִנַּיִן, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאכְלֶנָּה טָמֵא? שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אִישׁ וְגוֹ' אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, כְּלוֹמַר שֶׁיֹּאכְלֵהוּ הַזֶּרַע כֻּלּוֹ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה. וְנִכְפְּלָה הָאַזְהָרָה בְּזֶה הָעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק תְּשִׁיעִי פג, א גַּבֵּי מְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁיִּלְמְדוּ שָׁם טָמֵא הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מִוְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְהַגְדִּיל וּלְיַקֵּר בְּלֵב כָּל אָדָם כָּל אֲשֶׁר בַּקֹּדֶשׁ. וּכְבָר זָכַרְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת הַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְצָא לָנוּ בַּדָּבָר, וּמִמַּעֲלוֹת הַקֹּדֶשׁ לְאָכְלוֹ בְּטָהֳרָה יָדוּעַ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם הל' תרומה פ"ז ה"א, שֶׁכֹּהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה הוּא בְּמִיתָה וְלוֹקֶה עָלֶיהָ, אֲבָל אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלָאו אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ קֹדֶשׁ, וּמָה שֶׁאָמְרוּ ברכות ב, א שֶׁהַטְּמֵאִים אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה בְּהֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ וְיֵרָאוּ בָּרָקִיעַ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִיִּים, וְזֶה הָעֵת הוּא כְּמוֹ שְׁלִישׁ שָׁעָה אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדה מ, א בְּמִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה וְהִרְגִּישׁ שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ אֵבָרָיו לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע, וּמָה שֶׁאָמְרוּ בְּרוֹכְבֵי גְּמַלִּים וּמָה שֶׁאָמְרוּ בכורות כז, א בִּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, כְּגוֹן קָטָן שֶׁלֹּא רָאָה קֶרִי וּקְטַנָּה שֶׁלֹּא פֵּרְסָה נִדָּה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ חולין קל, ב שֶׁכָּל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, וְעַל כֵּן אֵין נוֹתְנִין הַתְּרוּמָה אֶלָּא לְכֹהֲנִים הַיּוֹדְעִים לְשָׁמְרָהּ בְּטָהֳרָה. וְדִינֵי הַטֻּמְאוֹת זָכַרְתִּי לְמַעְלָה מצוה קנט גַּם כֵּן קְצָתָן בִּכְלָל וּבִפְרָט. וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בָּאָרֶץ וּבִזְמַן שֶׁהִיא בְּיִשּׁוּבָהּ, כִּי אָז שָׁם חִיּוּב הַתְּרוּמָה דְּאוֹרָיְתָא כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תרומות א כו. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל תְּרוּמָה בְּמֵזִיד וְהוּא טָמֵא חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁנִּזְכָּר בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק תְּשִׁיעִי פג א שֶׁמָּנוּ שָׁם מְחֻיְּבֵי מִיתָה וּמִכְּלָלָם מָנוּ כֹּהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה אִסּוּר דְּרַבָּנָן בְּפֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יו"ד סימן שלא.

1 שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר "איש מזרעך . . . בקודשים לא יאכל" ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד.