ספר המצוות לרס"ג, מצות לא תעשה ק״צ

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »

190 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

מאכול חטאת פנימה. ומנחת כהן. כתיב בפרשת צו וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל וגו' ולעיל מיני' כתיב שם וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל. והן שני לאוין אלו. וחטאת פנימה שכתב. רצה לומר חטאת הפנימית. וצ"ע לכאורה דלפי המבואר בזבחים פרק התערובות פ"א ע"ב במתניתין ס"ל לחכמים ור"ע דהך קרא בחטאת חצונה מיירי שהובא דמה לפנים. וא"כ לדידהו אין לנו לאו בחטאת הפנימית. אלא דלקמן פ"ב ע"א מבואר בברייתא דלריה"ג ס"ל דהך קרא בפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מיירי. וחטאת חצונה הנאכלת שנכנס דמה לפני ולפנים לא איתרבאי לדידי' לאיסור אכילה אלא מקרא דהן לא הובא עיי"ש. וא"כ לדידן לכאורה ודאי כחכמים קיי"ל. ולדידהו ליכא אזהרה לפרים ושעירים הנשרפין דהיינו חטאות הפנימיות. והיכי כתב רבינו הגאון ז"ל כאן האזהרה על חטאת הפנימית. והיינו כריה"ג ולא כחכמים ור"ע. איברא דגם הרמב"ם ז"ל בסה"מ לאוין קל"ט. ובפי"א מהלכות מעה"ק סוף ה"ג נקט אזהרה זו בחטאות הנשרפות כריה"ג. ולדידי' תקשה ביתר שאת דבפ"ב מהלכות פסהמו"ק הי"ג מבואר בהדיא דפסק כחכמים עיי"ש. וא"כ דבריו נראין כסותרין זא"ז. וכבר עמד בזה הר"ב לח"מ שם. ובמה שתי' יתרצו ג"כ דברי רבינו הגאון ז"ל כאן עיי"ש בדבריו. אלא שדבריו דחוקים מאוד. והוא ז"ל גופי' לא נתקררה דעתו בזה והניח בצ"ע עיי"ש. וראיתי למרן בכ"מ שם דגם הוא כבר הרגיש בקושית הלח"מ. וכתב וז"ל וכן האוכל כזית מבשר חטאות הנשרפות לוקה שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה וכו'. זה בכלל מה שנתבאר בסמוך כל שהוא בכליל תהי' ליתן ל"ת על אכילתו. ואיתי' בת"כ פרשת צו בהדיא לגבי פרים ושעירים הנשרפים עכ"ל עיי"ש. מבואר דהוקשה לו קושית הלח"מ דהיכי כתב הרמב"ם בזה דלוקה מדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אה"מ לא תאכל. דהא היינו לריה"ג אבל רבנן פליגי עלי'. והוא גופי' בהלכות פסהמו"ק פסק כרבנן. ולזה כתב דודאי לדידן דקיי"ל כרבנן ליכא למשמע חטאות הנשרפות מהך קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'. אלא דמ"מ לוקה מדכתיב במנחת כהן כליל תהי' לא תאכל דדרשינן מיני' כל שהוא בכליל תהי' ליתן ל"ת על אכילתו. ומש"כ הרמב"ם מקרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'. הוא לאו דוקא. אלא דרשא הפשוטה נקט כדרכו של הרמב"ם ז"ל בכמה דוכתי. אבל ודאי אינו לוקה באכילת חטאות הנשרפות אלא מקרא דכליל תהי' לא תאכל. כן נראה כוונתו. אבל דבריו ז"ל תמוהים לענ"ד דמלבד דמש"כ דהכי איתא בהדיא בתורת כהנים פרשת צו לגבי פרים ושעירים הנשרפין. באמת ליתא הכי בת"כ כלל. וגם מדברי הרמב"ם גופי' שם לעיל בסמוך שכתב וז"ל נאמר במנחת כהנים כליל תהי' לא תאכל כל שהוא כליל למזבח אכילתו בל"ת וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר דמהך דרשא ליכא למשמע אלא מה שהוא כליל למזבח דומיא דמ"כ. ולא חטאות הנשרפות בחוץ ואין מהן למזבח אלא הדם והאימורין, ועוד מה יענה הכ"מ למש"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם בהדיא דאזהרה דוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' היא לאוכל מחטאות הפנימיות עיי"ש. ולכן דברי הכ"מ אלו נפלאים בעיני: וראיתי להר"ב צדה לדרך בפרשת צו שגם הוא עמד בתמיהא זו על הרמב"ם ז"ל. וכתב שהוא תמה מאוד על כל המפרשים איך לא הרגיש בזה אחד מהם עיי"ש. ואני תמה איך לא ראה שכבר הרגישו בזה הכ"מ והלח"מ. וכתב שם שאין בידו ליישב כ"א בדוחק. ובתי' הראשון תי' כהלח"מ. ושוב כתב וז"ל ועי"ל דודאי קרא דוכל חטאת וגו' לא משתעי אלא בחטאות החיצוניות שהובא דמם לפנים. כדמשמע מלשון הכתוב אשר יובא מדמה וגו' באש תשרף. דמשמע דביאתו לפנים גורמת לה השרפה. ולולא זאת היתה נאכלת וכו'. ועוד דהפרשה כולה אינה מדברת אלא בחטאות החיצוניות דזאת תורת החטאת על החטאת הנאכלת נאמרה. ואפי' הכי איכא נמי ל"ת באכילת חטאות הנשרפות מייתורא דקרא דכתיב לא תאכל. דאם נשרפת פשיטא שלא תאכל. אלא אם אינו ענין לגופי' דהיינו לחטאות החיצוניות הנאכלות. תנהו ענין לחטאות הפנימיות הנשרפית עכ"ל עיי"ש. ואמנם מלבד דדבריו הם נגד דברי הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם דמבואר דס"ל דעיקר הך קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' בחטאות הפנימיות הוא דמיירי כמשכ"ל. בלא"ה דבריו תמוהים מאוד. דמש"כ דלא תאכל בחטאות החיצוניות לא איצטריך. משום דכיון דנשרפת כדכתיב באש תשרף פשיטא שלא תאכל. ואא"ע לגופי' תנהו ענין לחטאות הפנימיות הנשרפות. ומלבד דאין זה מוכרח כלל דהא באש תשרף אינו אלא עשה. ואכתי איצטריך לא תאכל ללאו. בלא"ה דבריו נסתרים מעצמן דהרי לפ"ז גם לחטאות הפנימיות לא איצטריך קרא דלא תאכל דהא גם בחטאות הפנימיות מפורשת בהן שריפה בהדיא. וכמו שהביא הוא גופי' לעיל מיני' מפירש"י בפרק כל שעה כ"ג ע"ב בד"ה וכל חטאת וכו'. ומדברי הרא"ם ז"ל בפרשת צו עיי"ש. וא"כ פשיטא שאין נאכלין. ועכצ"ל דמ"מ צריך קרא ללאו. וא"כ לגופי' לחטאות החיצוניות נמי איצטריך ללאו. דלא שמעינן לי' מדין שריפה. דאינו אלא בעשה. וגם אשתמיטתי' סוגיא דגמרא בפרק כל שעה לקמן כ"ד ע"א דיליף לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין באכילה אסורין בהנאה מהך קרא דוכל חטאת אשר יובא וגו'. דליכתוב באש תשרף ולא בעי לא תאכל מה ת"ל לא תאכל אם אינו ענין לאכילה תניהו ענין לאיסור הנאה ואם אינו ענין לגופי' דנפק"ל מדר"א תניהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואמרינן א"ל ר"פ לאביי ואימא לייחודי לי' לאו לגופי' הוא דאתי דאי מדר"א אין לוקין על לאו שבכללות אלא אמר ר"פ וכו' עיי"ש. הרי להדיא שכבר הביאו בגמרא שם ראי' זו עצמה. ודחוה דאיצטריך ללאו לגופי' כדכתיבנא. וזה תימא על הרב ז"ל שהוא עצמו שם הזכיר תחילת סוגיא זו ולא ראה סופה. ובלא"ה עיקר דבריו ודברי הלח"מ שם תמוהים מההיא סוגיא דהתם. דהרי ע"כ מוכרח מסוגיא דהתם דלרבנן דריה"ג לא מיירי עיקר קרא דוכל חטאת אשר יובא וגו' אלא בחטאות החיצוניות דוקא. דאם איתא דההוא קרא דלא תאכל באש תשרף בחטאת הפנימית נמי מיירי. א"כ מאי קאמר התם מה ת"ל לא תאכל אם אינו ענין לגופו דנפק"ל מדר"א תניהו ענין לכל איסורין שבתורה וכו' עיי"ש. וההיא דר"א היינו מאי דדריש התם ר"א לעיל מדכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו עיי"ש. ואם איתא דהך קרא בחטאת הפנימית מיירי. אין זה ענין כלל לההיא דרשא דר"א דלא מיירי אלא בפסולין כנותר. משא"כ חטאת פנימית דכשרה היא. וכך עיקר מצותה להביא את דמה לפנים. והיכי קאמר דאינו ענין לגופו משום דנפק"ל מדר"א. אלא ודאי לרבנן קיימינן דס"ל דהך קרא לא מיירי אלא בחטאות החיצוניות שנפסלות בהבאת דמים לפנים. וא"כ ודאי הקישיא במקומה עומדת להרמב"ם ז"ל. וכן קשה טובא לרבינו הגאון ז"ל דמבואר לכאורה דס"ל ג"כ דעיקר הך קרא בחטאות הפנימיות מיירי וכמשכ"ל. וגם כן באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות בדבור לא תחמוד כתב רבינו הגאון אזהרה זו ממש בלשון זה שכתבה כאן וז"ל שם וחטאת פנימה מאכול נמנעים עכ"ל עיי"ש. מיהו אפשר לצדד ולומר דמש"כ חטאת פנימה אין כוונתו לחטאת הפנימית. דא"כ הו"ל לומר חטאת פנימית. אלא משום שרצה לרמז בלשונו בקיצור ענין האזהרה כדרכו ז"ל נקט בקצרה לישנא דקראי האמורים בענין. דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'. וכתיב הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה וגו'. ומשני מקראות אלו כתב בקצרה חטאת פנימה. כלומר חטאת חיצונה שהובא מדמה אל הקדש פנימה. וא"כ לרבינו הגאון ז"ל כאן ושם ליכא קושיא: והנה הבה"ג והר"י אלברגלוני והר"א הזקן ז"ל לא מנו לאו זה כלל וזה תמוה טובא. וכבר הרגיש בזה בנתיב מצותיך דף קס"ז ע"א. אבל מה שרצה שם לומר דהיינו משום שנכלל בפרשת חטאת שמנה הבה"ג במנין הפרשיות לא יתכן כלל. דמאי שנא מלאו דלא יבדיל דעולת העוף שמנה הבה"ג אע"פ שמנה פרשת עולות במנין הפרשיות. וכן מנה לאו דמנחת כהן כליל תהי'. אע"פ שמנה במנין הפרשיות פרשת מנחות. ואין שום מקום לחלק בין לאוין אלו ללאו דלא תאכל דחטאת שהובא דמה לפנים. ועוד דהר"א הזקן ז"ל במנין הפרשיות שלו לא מנה פרשת חטאת. ואפי' הכי לא מנה לאו זה דחטאת במנין הלאוין שלו. אבל באזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל אע"פ שגם הוא מהנמשכים אחר הבה"ג מ"מ מנה לאו זה במנין הלאוין. וז"ל שם ולא יאכל פנימית בזדון ובתרמית עכ"ל עיי"ש. ובלתי ספק כן הי' כתוב לפניו גם במנין הלאוין של הבה"ג וגם משמע מלשונו דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם והסמ"ג דעיקר לאו זה היינו בחטאת הפנימית. וכבר נתבאר דזה תמוה. ואולי אפשר קצת לומר דכיון דלא כתב חטאת פנימית אלא פנימית סתם כוונתו לחטאת חיצונה שהובא דמה לפנים. ולזה כתב בזדון ובתרמית וכבר נדחק הרשב"ץ ז"ל בזה"ר לאוין סי' קי"א בלשון זה. וכתב דאינו אלא למליצה בעלמא עיי"ש בדבריו. אבל לפמש"כ נראה דבדקדוק כתב לעיקר דינא. דלא נפסלה ונאסרה לאכלה אלא כשהובא דמה לפנים במזיד. וכדתנן במתניתין דזבחים שם אם הכניס בשוגג כשרה עיי"ש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות פסהמו"ק הלכה ט"ז עיי"ש ובכ"מ ובלח"מ שם. והיינו משום דס"ל דמיירי קרא בחטאת חיצונה. אבל בחטאה פנימית לא שייך חילוק זה כלל שהרי כך היא עיקר מצותה להביא דמה פנימה:

1 וּמִנְחַת כֹּהֵן

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »