ספר מצוות גדול, לאוין קס״א

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 160 ספר מצוות גדול Negative Commandments 162 »

1 ברית משה פתח ↗

מוזהרין א ב"ד שלא ליקח כופר מן הרוצח כו', המקור למל"ת זו בכתובות דף ל"ז ע"ב וכלשון רבינו כתב גם הרמב"ם הל' רוצח פ"א הל"ד ונראה דסברו דאזהרה זו על הב"ד דוקא אבל מהחינוך מצוה תי"ב נראה דאזהרה זו על כל ישראל וכבר עמד המנ"ח על זה וכתב דלא פליגי ובאמת בסה"מ מל"ת רצ"ו וברמזיו דריש הרמב"ם דמדע וגם ברמזיו דריש הל' רוצח לא כתב הרמב"ם מב"ד וגם רבינו ברמזיו לא דיבר מב"ד א"כ ע"כ מוכח כמ"ש המנ"ח עי"ש וכן נראה דסברו העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תי"ג האלה המצות מצ' תי"ב הזוה"ר מל"ת קמ"ט אות נ"ו המעיי"ח דף קמ"א ע"ב אות ק"ל ועל מ"ש החינוך דגם אשה מוזהרת על לאו זה עי' מהר"ם שיק סי' הנ"ל, ומ"ש רבינו ונאמר לא תחניפו כו' כ"כ גם הרמב"ם שם ועי' בדינא דחיי מל"ת קס"א שהקשה על הרמב"ם לשיטתו דמדוע לא מנה לא תחניפו את הארץ למל"ת בפ"ע כמו שמנה הבה"ג אבל כבר עמד על הרמב"ם בזה הרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ סוף שורש ה' והמגלת אסתר שם מיישבו וגם הנר מצוה סי' י"א אות קי"ד דיבר אריכות מזה עי"ש:

1 מוזהרין א ב"ד שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפי' נותן כל ממון שבעולם ואפי' רצה גואל הדם לפוטרו שנ' לא תקחו כופר לנפש רוצח ונ' לא תחניפו את הארץ כי הדם הוא יחניף:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ועדיין יש מקום עיון בזה לפמש"כ הרמב"ן ז"ל בפרשת מסעי על קרא דלא תחניפו את הארץ. וז"ל ובספרי אמרו ולא תחניפו את הארץ הרי זו אזהרה לחנפין. כי הזהיר מתחילה שלא נקח שוחד ברוצחין. וחזר והזהיר שלא נחניף להם למעלתם או לתקפם וכבוד משפחתם בלא מקח שוחד עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו דס"ל דלאו דלא תקחו כופר לנפש רוצח הוא בכלל איסור שוחד שבאה על זה אזהרה פרטית ברוצח. מלבד האזהרה הכללית שבאה בלקיחת שוחד דרך כלל בכל ענין מדכתיב ולא תקח שוחד. וכן הוא דעת הרשב"ץ בזה"ר לאוין סי' נ"ו שכתב שם על מש"כ באזהרות הר"ש בן גבירול. ועיניך הפקח וכופר לא תקח לרצח מסתרים. וז"ל כלומר להזהר מהשוחד שהוא מעור עיני פקחים אבל יפקח עיניו ולא יקח כופר לנפש רוצח במזיד וכו' עכ"ל עיי"ש. וא"כ לא נאמרו שני לאוין אלו אלא לעבור על לקיחת שוחד דרציחה שנים או שלשה לאוין. וא"כ לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל לא הי' לו למנות לאוין אלו כלל אחרי שכבר מנה הלאו הכללי שנאמר בלקיחת השוחד לעיל לאוין מ"א. שבכללו כל ענין שוחד בכל דבר שבתורה המסור לדיינים ולשופטים. וגם רציחה פשיטא שלא יצא מן הכלל. אמנם דברי הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל נפלאים בעיני דלפי דבריהם מבואר ע"כ דלא נאמרו אזהרות הללו אלא בלקיחת הב"ד עצמן ממון מן הרוצח בתורת שוחד. וא"כ ליקח ממנו כופר בתורת קנס. וליתנו ליורשי הנרצח ככופר הנאמר בשור שהרג את האדם. אין איסור בדבר. ולא הזהירה תורה על זה כלל. וזה תימא דהרי בהדיא מבואר בסוגיא דכתובות שם. דכופר דהכא הו"ל ממש ככופר דשור שהרג את האדם. דמאי דהתיר הכתוב התם. אסר הכא. דמייתינן התם ברייתא דתניא רבי ישמעאל בנו של ריב"ב אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם. שנאמר אם כופר יושת עליו. יכול אף בידי אדם כן. ת"ל חרם מן האדם לא יפדה וכו' ופרכינן עלה ולא ממילא מלא תקחו כופר שמעינן מינה. לא תשקול מיני' ממונא ותפטרי'. כל חרם למה לי. ומשני אמר רמי ב"ח איצטריך. סד"א הני מילי היכא דהרגו דרך עלי' וכו'. אבל הרגו דרך ירידה דניתנה שגגתו לכפרה אימא נשקול ממונא מיני' ונפטרי' קמ"ל עיי"ש. הרי מבואר בהדיא דלא בשוחד לשופטים מיירי אזהרה זו. אלא בכופר ממש. ככופר דעלמא שניתן ליורשי הנרצח. וכן מבואר בב"ק ריש פרק החובל בבא קמא פ"ג ע"ב דדרשינן מהך קרא לא תקחו כופר לנפש רוצח אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין עיי"ש. והיינו לומר שהחובל יכול לפטור את עצמו בדמים שמשלם להנחבל דמי היזיקו וחבלתו. ודייק לה מדכתיב בקרא לא תקחו כופר לנפש רוצח דלנפש רוצח הוא שאין לוקחין כופר. אבל לוקחין כופר כזה לראשי אברים שאין חוזרין. אבל שוחד פשיטא דאסור בראשי אברים כמו בכל התורה. וכן מפורש במכילתא משפטים דקתני התם. וגם בעליו יומת בידי שמים. או אינו אלא בידי אדם וכו'. כשהוא אומר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות. אין נותנין פדיון למומתים בידי אדם אבל נותנין פדיון למומתים בידי שמים עיי"ש. ומבואר להדיא דכופר האמור כאן כופר נפשו הוא ככופר דהתם. וכן מבואר בספרי פרשת מסעי פסקא קס"א ובמכילתא דרשב"י פרשת משפטים ובפ"ק דסנהדרין ט"ו ע"ב. וכ"כ הרמב"ם פ"ח מהלכות רוצח ה"ד והסמ"ג לאוין קס"א עיי"ש. ודברי הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל מתמיהים מאוד בזה. מיהו בדברי הרמב"ן ז"ל אפשר לצדד קצת ולומר דשוחד דנקט בלשונו לאו דוקא. ואינו אלא אשיגרת לישנא. וכופר ממון אע"פ שאינו לדיינים גופייהו שוחד קרי לי'. אבל דברי הרשב"ץ ז"ל תמוהים מאוד. וכפי הנראה נמשך אחר פשטות לשון הרמב"ן ז"ל. והי' סבור דשוחד ממש קאמר. וזו תימא גדולה. איברא דלשון הר"ש בן גבירול ז"ל באזהרותיו שם ג"כ משמע הכי. וכן לשון רבינו שמעון הגדול ז"ל בפיוט אתה הנחלת משמע הכי. שכתב שם וז"ל אזהרת שופטים בל שוחד רשע למות עכ"ל. והדבר מבואר דכוונתו ז"ל ללאו דלא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות. וא"כ מבואר דס"ל ג"כ דכופר זה היינו שוחד לשופטים. והוא תמוה מאוד כמו שנתבאר. ובלא"ה הדבר תמוה מצד עצמו דהיכי יתכן לומר דאזהרה זו היא על השוחד לשופטים. והא שוחד אסר הכתוב אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כמבואר בפרק בתרא דכתובות ק"ה ע"א. ובמכילתא פרשת משפטים ובספרי פרשת שופטים עיי"ש. וא"כ בדיני נפשות החמורין אמאי לא הזהיר הכתוב אלא כדי להטות את הדין ולזכות את החייב. והיכי יתכן לומר דעל ממון הקל הזהיר הכתוב שלא ליקח שוחד אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. ועל דיני נפשות החמורים אינו מזהיר אלא שלא לזכות את החייב. ועוד דהתם הזהיר הכתוב אפי' על שוחד דברים. כדתניא בפרק בתרא דכתובות שם. ויליף לה מדכתיב ושוחד לא תקח. ולא כתיב בצע לא תקח עיי"ש. וכאן לא הזהיר אלא על לקיחת ממון כדמשמע לשון כופר:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 160 ספר מצוות גדול Negative Commandments 162 »