משנה תורה, מצוות לא תעשה רס״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

262 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר מענות אמה עבריה כשנקנה אותה אם נשאה, רוצה לומר שנחסר ממנה מזונה כסותה ועונתה על דרך הענוי וההכאבה. והוא אמרו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וזאת האזהרה תכלול כל מי שישא בת ישראל שלא יענה אותה בדבר מאלו הדברים על צד ההכאבה והצער. והוא אמרו באמה העבריה שהזהיר שלא למנוע ממנה שארה כסותה ועונתה כמשפט הבנות יעשה לה, הנה הודיענו כי משפט הבנות הוא שלא ימנע מהם שאר כסות ועונה. ואמרו במכילתא וכי מה למדנו במשפט הבנות מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, ושם אמרו שארה אלו מזונות כסותה כמשמעה ועונתה דרך ארץ. משפטים, הלכות אישות פי"ד:

262 ספר מצוות גדול פתח ↗

שאר' כסות' ועונתה לא יגרע בארנו שם דין המזונות והכסו' והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים ודין לוותה ואכלה ודין מניעת קרובים מלבא לבית והרחקת פריצים ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא את אשתו ממקומה, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה ובן ישאר עם אמו עד שש והבת לעולם ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס ודין אשה מברחת ואין איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים:

1 שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" שמות כא, י; והוא הדין לשאר הנשים.

262 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא למנוע שאר זו מזונ' וכסות ועונה כדכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. שמות כ״א:י׳

262 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִגְרֹעַ שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה – שֶׁכָּל קוֹנֶה אָמָה הָעִבְרִיָּה וִיעָדָהּ שֶׁלֹּא יִגְרַע לָהּ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ וּפֵרוּשׁ כתובות מז ב שְׁאֵר מָזוֹן, וּכְסוּת כְּמַשְׁמָעוֹ, וְעוֹנָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּבִכְלַל לָאו זֶה כָּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן שֶׁלֹּא לִגְרֹעַ לָהֶן דָּבָר מֵאֵלֶּה. קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, אִם לָזוֹ לֹא יִגְרַע, כָּל שֶׁכֵּן לַאֲחֵרוֹת בְּנוֹת חוֹרִין. וְזֶה שֶׁכָּתוּב שמות כא ט כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ, אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא שם שֶׁהוּא בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד, שֶׁהַבָּנוֹת לְמֵדוֹת מִמֶּנָּה. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל כתובות נו א הַמַּתְנֶה עִם אִשְׁתּוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לָךְ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה מַה דִּינוֹ, וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם סא א שֶׁהָאִשָּׁה עוֹלָה עִם הַבַּעַל וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת. וּלְפִיכָךְ מְחַשְּׁבִין מְזוֹנוֹתֶיהָ וּכְסוּתָהּ לְפִי מַעֲלָתוֹ, וְעִנְיַן חִלּוּק הָעוֹנוֹת שֶׁהוּא לְפִי כֹּבֶד אֻמָּנוּת הָאִישׁ, עַד שֶׁאָמְרוּ ז"ל שם סב ב שֶׁעוֹנַת הַסַּפָּן פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, וְהַגַּמָּל פַּעַם בְּחֹדֶשׁ, וְתַלְמִיד חָכָם פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְרָאוּי לוֹ שם שֶׁתִּהְיֶה לֵיל שַׁבָּת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסֵדֶר נָשִׁים בְּפִזּוּר. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ לְעִנְיַן בַּת חוֹרִין בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְגָרַע לְאִשְׁתּוֹ אַחַת מִשְּׁלֹשׁ אֵלֶּה מֵרְצוֹנוֹ עַל צַד שֶׁיְּכַוֵּן לְהַכְאִיבָהּ עָבַר עַל לָאו רמב"ם סהמ"צ ל"ת רס"ב, וְהוּא כְּעוֹבֵר עַל אַזְהָרַת מֶלֶךְ אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.