ספר מצוות גדול, לאוין קצ״א

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 190 ספר מצוות גדול Negative Commandments 192 »

1 תועפות ראם פתח ↗

דמשמע מישראל לבדו, לשון הגמרא מאתו כתיב מישראל ועיין מל"מ פ"ה מהל' מלוה ולוה ה"א שפי' דרנב"י שהשיב מי כתיב מאתם מאתו כתיב אין הכונה דמאתו הוי מיעוט דהא פעמים רבות מדבר הכתוב בלשון יחיד כמו וחי עמך דע"כ קאי גם לגר תושב אלא הכונה הוא מי כתיב מאתם דנימא ע"כ דקאי גם לגר תושב ולא נמעט אותו מאחיך, מאתו כתיב ואפשר דלא קאי אלא אישראל וא"כ הדרינן לכללין דאחיך ולא גר תושב ואה"נ דאי לאו קרא דאחיך לא הוה ממעטינן לגר תושב מקרא דמאתו משום דהוה אמינא דהכתוב דבר בלשון יחיד כמו וחי עמך עכ"ד אבל לשון רבינו הרא"ם וכן כ' הסמ"ג לאוין קצ"א משמע להדיא דמאתו הוה מיעוטא דמשמע מיני' מישראל לבדו. ודקדוק המל"מ מן וחי עמך נראה לי דלק"מ דבאמת וחי עמך קאי על גר תושב לחוד דאילו אאחיך אמר מקודם והחזקת בו שהוא יותר מן וחי עמך כמבואר שם בת"כ. ובהגהות מצפה איתן לב"מ שם כ' מ"ט דרבי דאמר איני יודע ואמאי לא ניחא ליה כרנב"י וי"ל דרבי לטעמי' במנחות ל"ח א' דאמר וא"ר וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו בחד ודלא כרבנן דאמרי שם וראיתם אותו כל חד לחודי' משמע ומש"ה ה"נ מאתו לא משמע לי' לרבי חד אלא תרוייהו עכ"ל והנה מהגמרא דמנחות תברא לדברי המל"מ שאמר דמה שפתח הכתוב בשני דברים וסיים בחדא בלשון יחיד לא הוי מיעוטא והרי לדברי שניהם בין לדברי רבי ובין לרבנן שם מה שסיים הכתוב בלשון יחיד וראיתם אותו לדרשא אתא ורבנן דרשי מזה דלא בעינן לעיכובא תרוייהו מין כנף ופתיל תכלת ועז"א וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע ורבי ס"ל דוראיתם אותו בא ללמד שמעכבין זה את זה עד דאיכא תרוייהו בחד וא"כ ה"נ דפתח הכתוב באחיך וגר תושב וסיים אל תקח מאתו לדרשא אתא ומש"ה אמר רנב"י דהיינו מיעוטא מישראל לבדו ועיין לעיל סי' צ"ד אות ה'.

1 ראה מצוה קצג:

1 מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא פתח ↗

כאן התירה התורה הא במקום אחר לא. הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב דמכאן סייעתא לדעת הרי"ף ז"ל דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי רבית גמורה היא שהרי בית בבתי ערי חומה עד י"ב חדש משכונה היא לגמרי באתרא דמסלקי שאם מביא לו מעות כל שעה שירצה מסלקו ותניא ה"ז רבית גמורה אלא שהתורה התירתה בבתי ערי חומה אבל לא במקום אתר גם בירושלמי בפרקין היא שנויה ומפורשת כאן התירתה התורה אבל במקום אתר לא עכ"ל. ולכאורה תמוה הוא דאדמייתי ראיה וסייעתא מדר' חזקיה לותיב מיניה תיובתא מדר' אמי דלא אשגח ביה ועבד עובדא ומעשה רב והיינו יכולין ליישב קושיא זו להרמב"ן ז"ל דהיה סובר דר' אמי לא קאמר אלא בביתא דלא עבידא למיגר דהא בייתא עם דיינא דאיר קאמר וכהאי דאמרי בפ' כיצד הרגל דף כ"א ע"א דמהאי טעמא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא אין צריך להעלות לו שכר דביתא מיתבא יתיב ובכה"ג ס"ל להרמב"ן דלאו רבית כלל הוי ואפילו בהלויני ודר בחצירי דהא לא חסריה ממונא אלא דאסור הוא לכתחלה וכדכתב בה"ת בשמו בשער מ"ו ח"ג סי' י"ט וכ"כ הרא"ש ז"ל לעיל בשמעתא דהמלוה את חבירו לא ידור וכו' ומפרש לדברי הרי"ף ז"ל דהא דקאמר בהלויני ודר בחצירי דרבית קצוצה הוי ומפקינן מיניה ובהלוהו ודר בחצירו אבק רבית הוי היינו בחצר דקיימא לאגרא ומוסכם הוא שם בדברי הרא"ש ובטור סי' קס"ו בדין זה אבל כבר נתבאר לעיל בעיקר דין דמשכנתא שמוסכם הוא מגדולי האחרונים כדעת המקילין ובלא נכייתא אבק רבית הוי ובנכייתא מותר לעולם ואפי' באתרא דמסלקי ובין בבית ובין בשדה וכרם כדעת ר"ת והרשב"א ובה"ת ז"ל וכן הסכים הראב"ד ז"ל בפירושיו. ומה שתמצא דעתו בהשגות בפ"ו ממלוה הוא לפי פירושו בענין הסוגיא ודעת האמוראים ומה שתירץ בענין קושיא דרבינא אדרבינא בהשגה בהלכה ד' הוא כפירוש התוס' ד"ה פירי מאי וכו' ומה שתירץ בהשגה בהלכה ז' הוא עולה לדעת הרי"ף כפי אשר נתבאר ויש שם ט"ס בהעתקה וצ"ל אמת הוא זה שהחמירו בבית יותר מבשדה וכו' דכרם ושדה חד טעמא אית להו. ובדין דהמלוה את חבירו ודר אח"כ בחצירו אם מוציאין ממנו כבר בארתי בהלכה דלעיל דנראה להדיא מהכא כדעת הרמב"ם ז"ל דמנכין לו כפי ראות עיני הדיינין כמבואר בד"ה ר' לא אמר ע"ש. וכתב עוד הרמב"ם בדינים אלו בפ"ו ממלוה הלכה ג' הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו וא"ל הלוה דר בחצירי עד שאחזיר לך הרי זה אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת הלואה שנא' לא תתן לו בנשך. וכ"פ בסמ"ג לאוין קצ"א. ותמהו רבים על זה וכדהשיג הראב"ד שם חיי ראשי לא יפה הורו שאם הגיע זמן הפרעון וארוח ליה זמניה משום ההוא דירה כשעת מתן מעות דמיא וקידושין יוכיחו וזה עולה לפי שיטתו שפי' הא דאמרינן בפ"ק דקידושין דף ו' ע"ב בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ה"ד אילימא דאזקפה דאער לה ארבעה בחמשה הא רבית מעלייתא הוא ל"צ דאריוח לה זימנא והיינו שהגיע הזמן לפרוע לו המלוה ומרויח לה הזמן ומתקדשת בשכר שהיתה נותנת מיד ברצון דינר לפי שמאריך לה הזמן וכפי' רש"י והרי"ף ז"'נ וזה פשוט דלהרמב"ם אין כאן השגה מדין דקידושין דאיהו ז"ל לא ס"ל כהך פירושא. וכתב על זה בפ"ה מהלכות אישות הלכה ט"ו ופרשו רבותי בהנאת מלוה דברים שאין ראוי לשומען ומפרש הוא ז"ל דמתן מעות בעינן ואומר לה תתקדשי לי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו וכו'. אבל אני תמה בדברי הראב"ד ז"ל בפירושו שם ובדעתו כאן דלדידיה כשעת מתן מעות דמי' והויא רבית קצוצ' ונהי דהא ל"ק כדפריך התם והא רבית מעלייתא היא דיש לומר דהוא ז"ל מפרש הכי ואמאי קרית לה הערמת רבית אי אזקפה לה ד' בה' הי' ניהו רבית ממש דלא קאמר ואסור לעשות כן משום רבית ומשני דארווח לה זימנא ולא מיחזי כקץ לה רבית אבל לדינא כרבית קצוצה הויא. אלא דמ"מ קשיא ואם כדין רבית של תורה היא כדכתב כאן ואמאי תהיה מקודשת הניחא לאביי דאיהו מודה דהאי שמעתתא בקידושין וס"ל בפ"ק דתמורה דף ה' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבר ועביד דמהני שפיר אבל לרבא דס"ל התם דלא מהני א"כ קידושין לאו קידושין נינהו. ונהי דהא נמי ל"ק דלמסקנא דאמר התם אביי ורבא במאי קא מיפלגי ובעי למימר ברבית קצוצה אם יוצאה בדיינין קמיפלגי ודחי לה דהתם בקראי פליג וכו'. וקאמר דבשינוי קונה קמיפלגי והשתא הא מצינן לאשכוחי מאי בינייהו ברבית קצוצה כה"ג וקדש לאשה דלרבא אינה מקודשת דבהא אפשר למדחי דבעי למימר דאיכא בינייהו בעיקרא דדינא. א"נ דאה"נ דהוה מצי למימר בכה"ג וחדא מינייהו נקט. מיהו בעיקרא דמלתא קשיא דאם כדברי הראב"ד ז"ל דבאמת כדין ר"ק הויא ושל תורה היא א"כ לדידן אמאי תהיה מקודשת הא ודאי קי"ל כרבא לגבי דאביי דס"ל דאי עביד לא מהני וצ"ע. ולדעת הרי"ף ז"ל דפי' בההיא דקידושין כפי' הראב"ד ל"ק דאה"נ לדידיה אפשר דס"ל דהכא לאו דין ר"ק אית לה להאי דינא אלא הערמת רבית מיקרי וכן נראה מדברי רבינו ירוחם שפסק בחלק הזה בנתיב כ"ב ח"א שהביא שם דברי הרי"ף וז"ל ועוד פשוט ובהנאת מלוה כתב הרי"ף כיון דארוח לה זימנא מקודשת ואסור לעשותו מפני הערמת רבית וברבית קצוצה כגון שהלוה לה ד' בה' וקדשה באותו חמישי אינה מקודשת כך מוכח ופשוט בקידושין ובהנאת מלוה כתב הרי"ף כגון שהגיע זמנה לפרוע לו המלוה והרויח לה הזמן וא"ל תהיה לי מקודשת באותה הנאה שהרוחתי לך עד זמן פלוני וההיא הנאת מלוה איתא ולפיכך הויא מקודשת עכ"ל. מזה מבואר במה שכתבתי דאם היה כאן איסור רבית של תורה אינה מקודשת:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 190 ספר מצוות גדול Negative Commandments 192 »