משנה תורה, מצוות לא תעשה ד׳

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

4 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מעשות צורות בעלי חיים מהעצים והאבנים והמתכות וזולתם ואע"פ שלא יעשו להעבד, וזה הרחקה מעשות הצורות כלל כדי שלא יחשוב בהם מה שיחשבו הסכלים עע"ז שיחשבו כי לצורות כחות. והוא אמרו יתעלה לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. ולשון מכילתא בענין לאו זה על צד הבאור אלהי כסף לא תעשו שלא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות תלמוד לומר לא תעשו לכם. והעובר על לאו זה חייב מלקות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ואי זה מן הצורות אפשר לציירם ואי זה מהם לא יצויירו ואיך יהיה תאר הציור בפ"ג מע"ז. והתבאר בסנהדרין דף ז': שלאו זה גם כן רוצה לומר אמרו לא תעשון כולל ענינים מכוונת מצוה זו. אבל פשטיה דקרא מדבר במה שזכרנו כמו שהתבאר במכילתא. וישמע יתרו, מדע הלכות ע"ז וחקות העכו"ם פ"ג:

4 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף:

1 שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר "לא תעשון, איתי" שמות כ,יט.

4 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לעשות צלם דכתיב לא תעשו לכם. ויקרא כ״ו:א׳

4 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרַת אָדָם אֲפִלּוּ לְנוֹי – שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרַת אָדָם מִשּׁוּם דָּבָר, הֵן מִמַּתָּכוֹת הֵן מֵעֵץ וְאֶבֶן וְזוּלָתָם, וַאֲפִלּוּ לְנוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ כ לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי, וְדָרְשׁוּ ז"ל ר"ה כד ב לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי, כְּלוֹמַר לֹא תַעֲשׂוּן דִּמְיוֹן אוֹתָהּ צוּרָה דְּהַיְנוּ גּוּף אָדָם שֶׁכָּתַבְתִּי עָלֶיהָ בְּתוֹרָתִי בראשית א כו נַעֲשָׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, וְהַכַּוָּנָה בַּכָּתוּב מִצַּד הַשֵּׂכֶל שֶׁנָּתַן בּוֹ. וּמָה שֶׁאָמַר בְּצַלְמֵנוּ עַל חֵלֶק הַשֵּׂכֶל שֶׁבָּאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׂכֶל כֻּלּוֹ הוּא בּוֹ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל אֵין שׁוּם דִּמְיוֹן אַחֵר בֵּינוֹ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁקָּדַם עִנְיָנוֹ מִנִּבְרָאָיו חָלִילָה. וְלָאו דְּלֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה שׁוּם צוּרָה שֶׁתֵּעָבֵד. וְזֶה הַלָּאו מְיֻחָד לְצוּרַת אָדָם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ כְּלָל אֲפִילּוּ לְנוֹי, וְזֶה לְהַרְחִיק עֲבוֹדָה זָרָה. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן הָעוֹשֶׂה צוּרַת אָדָם חָסֵר אֵבֶר אֶחָד אוֹ יוֹתֵר מַה דִּינוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מֵעֲבוֹדָה זָרָה מג א וּבְמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין ז ב אָמְרוּ שֶׁהַלָּאו הַזֶּה כּוֹלֵל עִנְיָנִים אֲחֵרִים. אָמְנָם עִקַּר הַלָּאו, בַּמֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ, וְכֵן אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא. י"ד קמא סעיף ז. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעָשָׂה צוּרַת אָדָם אֲפִלּוּ לְנוֹי, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ וְאֵין בָּהּ חִיּוּב מַלְקוּת.