משנה תורה, מצוות לא תעשה שי״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

311 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר החתן מצאת מביתו שנה אחת כלה לטורח מהטרחים לא לצאת בצבא ולא לזולתו אבל נסלק ממנו כל טורח וכל משא שיהיה חייב בהם לעזוב אותם כל השנה. והוא אמרו ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו. ובגמרא סוטה לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספק מים ומזון תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר, יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה תלמוד לומר עליו עליו אי אתה עובר אבל אתה מעביר לאחרים וכי מאחר דנפקא ליה מלא יעבור עליו לא יצא בצבא למה לי לעבור בשני לאוין. וכבר בארנו בשרש ט' שלא כל מה שיתחייבו עליו שני לאוין יהיו שתי מצות. ודע כי החתן עצמו מוזהר מלצאת מביתו בסחורה כל שנתו *ברדב"ז ח"א סי' רל"ח כתב שזה טעות המעתיק. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מסוטה. תצא, הלכות מלכים פ"ו ז':

311 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהַחֲיוֹת מְכַשֵּׁפָה – שֶׁלֹּא נְחַיֶּה מְכַשֵּׁפָה אֶלָּא נְמִיתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה, וְלָאו דַּוְקָא מְכַשֵּׁפָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה כִּשּׁוּף, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בָּרָגִיל, שֶׁהַנָּשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת סנהדרין סז, א יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁיָּדוּעַ כִּי עִנְיַן הַכִּשּׁוּף דָּבָר רַע עַד מְאֹד וְגוֹרֵם כַּמָּה תַּקָּלוֹת לִבְנֵי אָדָם אֵינִי צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ שֶׁיְּדוּעִים הַדְּבָרִים, וְעַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְסַלֵּק מִן הָעוֹלָם הַמִּשְׁתַּדֵּל בָּזֶה לְפִי שֶׁהוּא בָּא כְּנֶגֶד חֵפֶץ הַשֵּׁם שֶׁהוּא חָפֵץ בְּיִשּׁוּבוֹ וְשֶׁיִּתְנַהֵג הַכֹּל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁהֻטְבַּע בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, וְזֶה בָּא לְשַׁנּוֹת הַכֹּל. וְעִנְיַן הַכִּשּׁוּף הוּא לְפִי דַּעְתִּי כֵּן, שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שָׂם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם טֶבַע לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ טוֹבָה וִישָׁרָה לְטוֹבַת בְּנֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא, וְצִוָּה כָּל אֶחָד לִפְעֹל פָּעֳלוֹ לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית א יב לְמִינֵהוּ עַל הַנִּבְרָאִים. וְגַם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִמְשִׁיל כֹּחַ מִלְּמַעְלָה לְהַכְרִיחוֹ עַל מַעֲשֵׂהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בראשית רבה ו אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל מִלְּמַעְלָה, שֶׁאוֹמֵר לוֹ גְּדַל. וּמִלְּבַד פְּעֻלָּתָם שֶׁעוֹשֶׂה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּטִבְעוֹ יֵשׁ לָהֶם פְּעֻלָּה אַחֶרֶת. בְּהִתְעָרֵב מִין מֵהֶם עִם מִין אַחֵר, וּבִמְלֶאכֶת הַתַּעֲרֹבֶת יֵשׁ בָּהּ צְדָדִין שֶׁלֹּא הֻרְשׁוּ בְּנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַיֹּצֵא לִבְנֵי אָדָם בְּאוֹתָן צְדָדִין רַע לָהֶן, וּמִפְּנֵי זֶה מְנָעָם מֵהֶם. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דֶּרֶךְ כְּלָל שבת סז ב כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי. כְּלוֹמַר אֵין לְאָסְרוֹ מִפְּנֵי צַד כִּשּׁוּף אַחַר שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בּוֹ מָצוּי בְּנִסָּיוֹן בֶּאֱמֶת אֵין זֶה מִן הַצְּדָדִין הָאֲסוּרִין, כִּי לֹא נֶאֶסְרוּ רַק מִצַּד הַנֶּזֶק שֶׁבָּהֶן. וְעוֹד יֵשׁ בְּאוֹתָן צִדְדֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הָאֲסוּרוֹת לַעֲשׂוֹת עִנְיָן אַחֵר שֶׁנֶּאֶסְרוּ בַּעֲבוּרוֹ לְפִי שֶׁכֹּחַ אוֹתוֹ הַתַּעֲרֹבֶת עוֹלֶה כָּל כָּךְ שֶׁמְּבַטֵּל מִפְּעֻלָּתוֹ לְפִי שָׁעָה כֹּחַ הַמַּזָּל הַמְמֻנֶּה עַל שְׁנֵי הַמִּינִים. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַמַּרְכִּיב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ יְחַדְּשׁוֹ לִבְרֹא מִין שְׁלִישִׁי, נִמְצָא שֶׁבִּטְּלָה הַהַרְכָּבָה כֹּחַ שְׁנֵיהֶם, וְעַל כֵּן נִמְנַעְנוּ מִלְּהַעֲלוֹת עַל רוּחֵנוּ אַף כִּי נַעֲשֶׂה בְּיָדֵינוּ דָּבָר שֶׁמַּרְאֶה בָּנוּ רָצוֹן לְהַחֲלִיף דָּבָר בְּמַעֲשֵׂי הָאֵל הַשְּׁלֵמוֹת. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ מִזֶּה רֶמֶז מִשָּׁרְשֵׁי כִּלְאֵי זְרָעִים וּבְהֵמָה וְשַׁעַטְנֵז, וּבִמְקוֹמָם נַאֲרִיךְ בָּם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין סז ב, חולין ז ב לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם כְּשָׁפִים שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה. כְּלוֹמַר שֶׁכֹּחָן עוֹלֶה לְפִי שָׁעָה יוֹתֵר מִכֹּחַ הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם. וּרְאֵה כִּוּוּן דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְלֹא אָמְרוּ גְּזֵרַת מַעְלָה, לְפִי שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא גְּזָרוֹ וְרָצָה מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה לִהְיוֹת הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת יוֹצֵאת מִבֵּין שְׁנֵיהֶם בְּהִתְעָרְבָם, וּבוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה אֶל הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם, אֲבָל אָמְרוּ שֶׁכֹּחַ הַפָּמַלְיָא נִכְחָשׁ מִכָּל מָקוֹם. וּמִי שֶׁקִּרְבַת שִׂכְלוֹ בְּאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְכֹחַ זְכוּתוֹ יַעֲלֶה עַל כֹּחַ הַמְמֻנִּים, לֹא יִירָא מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְהַכְחָשׁוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פא, סנהדרין סז ב שֶׁאָמַר הֶחָכָם אֶל הַמְכַשֵּׁפָה. וִידִיעַת חִלּוּק עִנְיָנִים אֵלֶּה, אֵי זֶה תַּעֲרֹבֶת הֶתֵּר לָנוּ וְאֵין בּוֹ צַד כִּשּׁוּף וְאֵי זֶהוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד כִּשּׁוּף וְאָסוּר בְּחָכְמַת הַכִּשּׁוּף, יָדוּעַ. וְאַל תַּחְשֹׁב כִּי מְלֶאכֶת הַכִּשּׁוּף וְהַשֵּׁדִים דָּבָר אֶחָד, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין שם בְּלָטֵיהֶם זֶה מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, בְּלַהֲטֵיהֶם זֶה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. מַשְׁמַע מִזֶּה שֶׁעִנְיַן הַכִּשּׁוּף אֶפְשָׁר לְהֵעָשׂוֹת בִּלְתִּי מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, וְאָמְנָם גַּם עִם הַשֵּׁדִים יַעֲשׂוּ לִפְעָמִים אוֹתָן. וְאוֹתָן הַשֵּׁדִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן לִמְלֶאכֶת הַכִּשּׁוּף נִקְרָאִין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְפִי שֶׁעִנְיַן הַכִּשּׁוּף לְעוֹלָם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה רַק לְחַבֵּל. וּבִפְרָטֵי דִּינֵי הַכִּשּׁוּף בְּלָאו דִּמְכַשֵּׁף נַאֲרִיךְ בּוֹ יוֹתֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא אַזְהָרַת הַדִּין, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִמְחֹל לָהֶם אֲבָל נְמִיתֵם. ה, סנהדרין פט"ו. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, לַעֲשׂוֹת דִּין בַּמְכַשְּׁפִים, בִּזְכָרִים כִּי לָהֶם יָאוּת וְנִתָּן לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, אֲבָל לֹא לִנְקֵבוֹת. וְדַוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִסְמוּכִין וּבְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּבֵית דִּין הָעוֹבֵר עָלֶיהָ אִם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט עָבַר עַל לָאו זֶה, מִלְּבַד שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהוּא לַעֲשׂוֹת דִּין בַּמְּחֻיָּבִין דֶּרֶךְ כְּלָל, וְאֵין בָּזֶה מַלְקוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמֵר וּמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם מכות טז א.

1 שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" דברים כד,ה.