משנה תורה, מצוות לא תעשה ס״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

69 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר כהן בעל מום מהכנס למקדש, רוצה לומר ס"א בין המזבח ובין האולם והמזבח וההיכל. והוא אמרו אך אל הפרכת לא יבא. וכבר התבאר בסוף טהרות כלים פ"א שבין האולם והמזבח עם כל ההיכל נאסרה כניסתו על בעלי מומין ופרועי ראש. וכבר התבאר גם כן בספרי ששני לאוין אלו הן אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש לא יספיק אחד מהם בלתי האחר וששניהם יחד להשלמת הדין בענין אחד, והוא הגבלת המקום האסור עליהם ליכנס בו. וכל זמן שיכנס אחד מהם לפנים מן המזבח שלא לעבוד לוקה. אמור אל הכהנים, שם פ"ו:

69 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בַּעַל מוּם בַּהֵיכָל כֻּלּוֹ – שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בַּעַל מוּם בַּהֵיכָל בִּכְלָלוֹ, כְּלוֹמַר אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּבֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְכָל שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא כג אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ. וְנִתְבָּאֵר בַּסִּפְרָא אמור ג י שֶׁשְּׁנֵי לָאוִין אֵלֶּה שֶׁל הַפָּרֹכֶת וְהַמִּזְבֵּחַ, לֹא יַסְפִּיק אֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי חֲבֵרוֹ, וּשְׁנֵיהֶם בָּאוּ לְהַשְׁלִים הַדִּין בְּעִנְיָן אֶחָד, וְהוּא לְהַרְחִיק הַמָּקוֹם הָאָסוּר עֲלֵיהֶם לְהִכָּנֵס בּוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְהַגְדִּיל כְּבוֹד הַבַּיִת וַהֲדָרָהּ עַל כֵּן אֵין רָאוּי לָבוֹא שָׁם בַּעַל מוּם, כִּי הוּא מְקוֹם הַשְּׁלֵמוּת, אֵינוֹ בַּדִּין לַעֲמֹד שָׁם מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שׁוּם חִסָּרוֹן. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה מצוה צה הַרְבֵּה פְּעָמִים הַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְצָא לָנוּ בְּהַגְדִּילֵנוּ מַעֲלַת הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ וְתִפְאַרְתּוֹ. דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּלוֹמַר מָה הֵן הַמּוּמִין שֶׁבִּשְׁבִילָן יִמָּנַע הַכֹּהֵן מִלִּכָּנֵס, זְכַרְתִּים לְמַעְלָה במצוה רעה בְּסָמוּךְ בְּרֶמֶז בְּאַזְהָרַת בַּעַל מוּם קָבוּעַ, וְשָׁם הוֹדַעְתִּי מְקוֹמָן בַּגְּמָרָא וְכָל הָעִנְיָן כְּמִנְהָגִי. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בסהמ"צ ל"ת ס"ט שֶׁאֵין לָנוּ לַחְשֹׁב זֶה הַלָּאו בְּמִנְיַן הַלָּאוִין, שֶׁאִסּוּר הִכָּנֵס בַּעַל מוּם בַּהֵיכָל וְגַם פְּרוּעַ רֹאשׁ וּקְרוּעַ בְּגָדִים וּשְׁתוּי יַיִן אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲלָה מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְלֹא בָּא הַכָּתוּב הַזֶּה אֶלָּא לֶאֱסֹר מֵהֶם קְרִיבָה לַעֲבוֹדָה, וְזֶה בִּכְלַל לָאו דְּבַעַל מוּם שֶׁלֹּא יַעֲבֹד הוּא. וְכָתַב עוֹד, שֶׁאַף הֵם לֹא אָסְרוּ אֶלָּא הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה, אֲבָל כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה לֹא אָסְרוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מצוה קמט בְּאַזְהָרַת פְּרוּעַ רֹאשׁ בְּשֵׁם הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הלכות בביאת מקדש פ"ו.

1 שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר "אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא" ויקרא כא, כג.