ספר מצוות גדול, לאוין קט״ו

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 114 ספר מצוות גדול Negative Commandments 116 »

1 ברית משה פתח ↗

שלא א להרחיק זרע עשו כו'. לכאורה צ"ל מדוע שינה רבינו ז"ל ול"כ זרע אדום כלישנא דקרא פ' תצא פכ"ג פ"ח לא תתעב אדומי וגם ברמזיו ובקיצור הסמ"ג שלו כתב זרע עשו וכן כתבו ז"ל הסה"מ מל"ת נ"ד החינוך העי"מ והאה"מ מצ' תקס"ג הזוה"ר מל"ת רנ"ב אות ק' הדה"מ שער ב' כנ"א אבל היראים ז"ל סי' ר"ד נקט אדום וכ"כ המצה"ש מצ' תקס"ג ובודאי שלא בחנם שינה רבינו ודכוותיה מלישנא דקרא ונקטו זרע עשו, אבל אח"כ ראיתי שהמגלת ספר ז"ל מל"ת קט"ו מיישב א"ז ותוכן דבריו שכוונת רבינו לכלול במלת עשו גם עמלק שהוא מזרעו של עשו שלא להרחיקו אם בא להתגייר וכמו שאיתא בגיטין נ"ח ע"ב מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק הרי אע"ג שהי' מזרע עמלק נתגיירו וקבלו אותם ואח"כ כתב שהרמב"ן ז"ל פ' וישלח ד"ה ואלה תולדות עשו לא ס"כ אל"ס שלא נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם אלא בבניו היושבים בשעיר כי הם הנקראים אדום על שמו אבל בן הפלגש עמלק אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם ונצטוינו בו בהיפוך לתעב אותו ולמחות את שמו ואח"כ העתיק את המכילתא שמוכח כהרמב"ן דז"ל כי יד על כס יה אר"א נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שאם יבא אחד מכל א"ה להתגייר שיקבלו אותו ישראל ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו שנ' ואמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי נזכר באותה שעה מה שנ' למשה רבע"ה שאם יבא אחד מכל א"ה שיקבלו אותו ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו ואמר אליו דמך על ראשך לכך נאמר דור דור עכ"ל ואח"כ כתב המג"ס שמצא בספר אחד שהקשה על המכילתא מהא דבני בניו של המן שלמדו תורה בב"ב דגמ' דגיטין הנ"ל וגם הקשה דאיככה קבלו מרדכי ואסתר וחגי וזכריה ומלאכי לרבים מעמי הארץ המתיהדי' כי כפי הנראה היו מזרע עמלק ותירץ כי מעצמם נתגיירו כמ"ש התוס' יבמות כ"ד ע"ב ד"ה לא אבל המג"ס חולק ע"ז דא"כ אמאי הרג דוד לאותו בן איש גר עמלקי דילמא מעצמו נתגייר ובסוף דבריו כתב וז"ל והיותר נראה דכוונת הברייתא דמכילתא היא שלא יקבלו אותו להתירו לבא בקהל ולישא בת ישראל אבל אה"נ דישראל הוא לכל דבר עכ"ל: ודע דבמכילתא שלפנינו סוף פ' בשלח איתא בשינוי לשון קצת אלא הילקוט סוף פ' בשלח הביא בשם המכילתא כמו שהעתיק המג"ס ובאמת על לשון המכילתא שאם יבא אחד מכל א"ה להתגייר שיקבלו אותו כו' ק"ל הלא גם על עמון ומואב מוזהרין שלא לקבלו לעולם וא"כ היכי קאמרה מכל א"ה וגם מצאתי בפסיקתא רבתי פיסקא פרשת זכור פרשה י"ב אות ט' שכתבה א"ז בנוסחא אחרת וז"ל א"ר אלעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואלו ואמר מי אתה ואמר בן איש גר עמלקי אנכי ולא קבלו דוד א"ר יצחק דואג האדומי הי' עכ"ל וכלשון זה ממש איתא בפסיקתא זוטרתא פ' בשלח פרשה י"ב פסוק ט"ז ולשון המכילתא באמת צ"ע, אבל זה מוכח גם מהפסיקתות דבעיקר הדין סברו כהמכילתא דאין מקבלין גר עמלקי לעולם ולפי המג"ס הנ"ל דרבינו כלל במלת זרע עשו גם עמלק עכצ"ל דגם השאר מוני מצות הנ"ל לזה כיוונו במלת זרע עשו שכתבו וא"כ ק"ל על רבינו ועליהם דהיאך כתבו נגד המכילתא והפסיקתות: ונ"ל בס"ד ליישב בהקדים לברר את המג"ס הנ"ל דלכאורה מדוע נאמר דבמלת עשו נכלל טפי עמלק מבמלת אדום הלא מקרא מלא דיבר הכתוב פ' וישלח פל"ו פ"ח עשו הוא אדום ועוד אי באמת במלת זו אדום דקרא לא נכלל עמלק א"כ היכי כתבו רבינו ודכוותיה זרע עשו לכלול גם עמלק הלא באזהרת מל"ת זו לא תתעב אדומי כתיב אעכצ"ל בכוונת המג"ס דבמלת אדום לא מוכח כ"כ דנכלל גם עמלק דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אבל במלת עשו מוכח טפי דנכלל כיון דבפ' וישלח פ"ו פי"ב מייחס הכתוב עמלק על עשו דוקא וכיון דרבינו ודכוותיה סברו דגם עמלק נכלל במל"ת ע"כ שינו מלשון הקרא וכתבו זרע עשו כדי שלא נטעה דעמלק לא נכלל בזה, וא"כ לכאורה ק"ל על הרמב"ם הל' א"ב פי"ב הלי"ט מדוע ל"כ גם שם מלת עשו וצ"ל דסמך על הסה"מ שלו וא"כ גם על הרמב"ם בחיבורו קשה דהיכי פסק נגד המכילתא והפסיקתות הנ"ל, וע"כ נ"ל בס"ד כך דלכאורה צריך להבין דמדוע הביאה הפסיקתא הנ"ל את הא דר' יצחק דדואג האדומי הי' בתר דכתב' כהנ"ל וכן איתא בילקוט שם וגם רש"י שמואל ב' א' פסוק ב' הביא את הפסיקתא זו וצ"ל דכוונתה לאשמעי' דר' יצחק פליג על הא דר' אלעזר ב"י דראב"י סובר דעמלקי הי' ור' יצחק סובר דישראל הי' ועי' רמב"ם סוף פי"ח מהל' סנהדרין שכ' וז"ל גזה"כ היא שאין ממיתין ב"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פי' אלא ע"פ שנים עדים וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות הי' עכ"ל ומדכ' הרמב"ם ע"פ שנים עדים עכ"מ דלא דיבר שם אלא מישראל כיון דבב"נ באמת ל"צ שני עדים אלא סגיא אפי' בעד אחד כדאיתא בסנהדרין נ"ז ע"ב וכמ"ש הרמב"ם הל' מלכים פ"ט הלי"ד וכיון שדיבר הרמב"ם מישראל א"כ מה הי' קשה ליה מהא דגר עמלקי שהרג דוד אעכצ"ל דהרמב"ם סובר כר' יצחק דפסיקתא הנ"ל דהאי גר עמלקי באמת ישראל הי' עי' לעיל מל"ת א' מחודש י"ג מ"ש עוד בזה וא"כ שפיר עשה הרמב"ם דלא פסק כהמכילתא וכהפסיקתות הנ"ל כיון דפסק כר' יצחק וממילא גם אליבא דרבינו י"ל כיון דג"כ כתב במ"ע ק"ה כמ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין סוף פי"ח ע"כ לא פסק ג"כ כהמכילתא וכהפסיקתות הנ"ל ודו"ק, ועי' בנר מצוה סי' י"א אות כ"ז שדיבר ג"כ אריכות מהמג"ס הנ"ל וכתב דבזמה"ז אין שום נפ"מ מזה כיון דסנחריב בלבל את כל העולם ושרי גם עמלק לבא בקהל כמו עמון ומואב כהנ"ל סוף מל"ת קי"ד ובזה מיישב את המכילתא ואת הרמב"ן מהא דבני בניו של המן שלמדו תורה וגם מהא דרבים מתיהדים הנ"ל ודפח"ח:

1 שלא א להרחיק זרע עשו מן הקהל מלישא בת ישראל אלא עד ג' דורות שנא' לא תתעב אדומי כי אחיך הוא:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 114 ספר מצוות גדול Negative Commandments 116 »