משנה תורה, מצוות לא תעשה קי״ח

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

118 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מהותיר דבר מבשר חגיגה שיקריב ביום ארבעה עשר ליום השלישי אבל יאכל תוך שני ימים. והוא אמרו ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב כמו שהתבאר בששי מפסחים דף ע"א, ובא הפירוש המקובל ולא ילין מן הבשר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתאכל לשני ימים. יכול ליום אחד כשהוא אומר לבקר ליתן לו בקר שני, ומזאת החגיגה אמר וזבחת פסח לה', ומה שישאר ממנה של יום ארבעה עשר ליום שלישי ישרף לפי שהוא בבל תותיר, והוא ניתק לעשה ולכן אין לוקין עליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלומר חגיגת יום ארבעה עשר ביחוד במקומות מחגיגה ומפסחים. ראה, שם:

118 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִקָּרְבַּן חֲגִיגָה עַד יוֹם שְׁלִישִׁי – שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר דָּבָר מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהוּא הַקָּרְבָּן הַבָּא עִם הַפֶּסַח לְהַגְדִּיל הַשִּׂמְחָה, אֶלָּא יֹאכַל כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ שְׁנֵי הַיָּמִים, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים טז ד וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר. וּבָא הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל עַל זֶה פסחים עא, א שֶׁבַּחֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁזְּמַן אֲכִילָתוֹ עַד שְׁנֵי יָמִים, וְעַל זֹאת הַחֲגִיגָה אָמַר הַכָּתוּב שם ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר. כְּלוֹמַר, שֶׁיָּבִיא עִם הַפֶּסַח קָרְבָּן אַחֵר לַחֲגִיגָה, כְּלוֹמַר, לְהַרְבּוֹת הַשִּׂמְחָה. וּמִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַיְּסוֹד הַקָּבוּעַ לָנוּ בְּמִצְוַת עִנְיַן הַפֶּסַח שֶׁהִיא מִצְוָה וִיסוֹד חָזָק בְּתוֹרָתֵנוּ, וְעַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לַעֲשׂוֹת יוֹם שְׁחִיטָתוֹ יוֹם שִׂמְחָה, וְאֵין שִׂמְחָה שְׁלֵמָה לִבְנֵי אָדָם, רַק בְּרִבּוּי בָּשָׂר, וְזֶהוּ שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר כְּלָל מִכָּל בָּשָׂר הַנִּשְׁחָט לִכְבוֹד שִׂמְחַת הַפֶּסַח עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, אֶלָּא יֵאָכֵל כֻּלּוֹ בְּיוֹמוֹ לְהַרְבּוֹת בּוֹ גִּילָה וְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת, וְזֶה נֶאֱמַר בְּכָאן מִלְּבַד הַטַּעַם הַכָּתוּב בְּנוֹתָר בְּסֵדֶר צַו מצוה קמג שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לִשְׁבָח בְּכָל אִסּוּר הַנּוֹתָרוֹת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ע, א שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ מֵחִיּוּב חֲגִיגַת הַמּוֹעֵד, שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה גַּם כֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת לָחֹג בָּרְגָלִים מצוה פח, אֲבָל יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ מֵחִיּוּב שִׂמְחַת הַמּוֹעֵד שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה גַּם כֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסֵדֶר זֶה מצוה תפח, לְפִי שֶׁעִנְיַן חִיּוּב הַשִּׂמְחָה אֵינוֹ אֶלָּא לְהַרְבּוֹת בָּשָׂר כְּדֵי לִשְׂמֹחַ, וַהֲרֵי יֵשׁ בָּשָׂר. וּמִזֶּה הַטַּעַם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חגיגה ז, ב שֶׁיּוֹצְאִין יְדֵי שַׁלְמֵי שִׂמְחָה אֲפִלּוּ בְּנֶדֶר אוֹ נְדָבָה שֶׁל שְׁלָמִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם הָרֶגֶל, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאכַל מֵהֶן בָּרֶגֶל, שֶׁשַּׁלְמֵי שִׂמְחָה אֵין צָרִיךְ לִשְׁחֹט בִּשְׁעַת שִׂמְחָה, וְגַם כֵּן אֵין אָדָם צָרִיךְ לְשָׁחֳטָן לְשֵׁם שַׁלְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁאֵין עִקַּר הַמִּצְוָה, רַק לְהַרְבּוֹת הַשִּׂמְחָה בְּבָשָׂר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִין בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה וּבִמְקוֹמוֹת מִמַּסֶּכֶת פְּסָחִים. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּשַׁלְמֵי שִׂמְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, כְּמוֹ שֶׁהֵן חַיָּבוֹת בַּשְּׁבִיתָה בּוֹ, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹתִיר כְּלוּם מֵחֲגִיגָה זוֹ לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי חַיָּב לִשְׂרֹף אוֹתוֹ בָּאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַדִּין בְּנוֹתָר, וּלְפִיכָךְ אֵין חִיּוּב מַלְקוּת בְּלָאו זֶה, אַחַר שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה, מִן הַכְּלָל הַיָּדוּעַ לָנוּ בָּזֶה.

1 שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר "ולא ילין מן הבשר" דברים טז,ד; מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לבוקר" שם לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.