ספר מצוות גדול, לאוין ש״ה

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 304 ספר מצוות גדול Negative Commandments 306 »

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר כהן טמא מעבוד, והוא אמרו יתברך לכהנים וינזרו מקדשי בני ישראל. ובתשיעי מסנהדרין דף פ"ג: אמרו מנין לכהן טמא ששמש שהוא במיתה דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו, ואמר במקום אחר ומתו בו כי יחללוהו, וכמו שהחלול ההוא הוא במיתה בידי שמים כן הוא, אמרו ולא יחללו את שם קדשי ואם חלל ועבד בטומאה חייב מיתה בידי שמים. אמור אל הכהנים, הלכות ביאת מקדש פ"ד:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן טָמֵא – שֶׁלֹּא יְעַבֵּד כֹּהֵן בְּעוֹדוֹ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב ב וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק תְּשִׁיעִי מִסַּנְהֶדְרִין פג, ב מִנַּיִן לְטָמֵא שֶׁשִּׁמֵּשׁ שֶׁהוּא בְּמִיתָה כְּלוֹמַר מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם? דִּכְתִיב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ. וּכְתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כִּי לִכְבוֹד הַבַּיִת וּמַעֲלַת הָעֲבוֹדָה נִתְרַחֵק מִמֶּנָּה כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּמַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ, וּמַעֲלַת הָאָדָם בְּטָהֳרָה יָדוּעַ לְכָל מֵבִין. דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה הֵן הַטֻּמְאוֹת הַמְּטַמְּאוֹת מִדְּרַבָּנָן וּבְאֵיזֶה עִנְיָן יִטְהַר הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ, וְאֵיזוֹ טֻמְאָה צְרִיכָה הַזָּאָה וְקָרְבָּן לְטַהֲרָתָהּ, וְאֵיזוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא טְבִילָה וְהֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, וּמִכְּלַל הָעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִשּׁוּם טֻמְאָה כִּי אִם בִּטְבִילָה, וְאֵיזוֹ טֻמְאָה צְרִיכָה שִׁבְעָה יָמִים לְטָהֳרָתָהּ, וְאֵיזוֹ יַסְפִּיק לָהּ יוֹם אֶחָד. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי עִנְיָנִים אֵלֶּה אֲשֶׁר רָבוּ לְמַעְלָה יִתְבָּאֲרוּ כֻּלָּם בְּסֵדֶר טְהָרוֹת שם. וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן הַבַּיִת, וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעָבַד בְּטֻמְאָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עי' רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ד ה"א.

1 ראה מצוה שו:

1 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

טָמֵא שֶׁעָבַד בַּמִּקְדָּשׁ חִלֵּל עֲבוֹדָתוֹ וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עַל עֲבוֹדָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב ב "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְעוֹבֵד בְּטֻמְאָה. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ויקרא כב ט "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ". מָה חִלּוּל הָאָמוּר שָׁם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אַף כָּאן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכָל לָאו שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם לוֹקִין עָלָיו: אַף עַל פִּי שֶׁאִם עָבַד בְּטֻמְאָה אֵינוֹ חַיָּב בְּבֵית דִּין אֶלָּא מַלְקוֹת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לֹא הָיוּ מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין אֶלָּא מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לַחוּץ וּפוֹצְעִין אֶת מֹחוֹ וְאֵין מְמַחִין עֲלֵיהֶן בְּכָךְ: וְהֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲבֹד וְלֹא יִשְׁהֶה עַד שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב כָּרֵת אֶלָּא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם בִּלְבַד. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בָּעֲזָרָה וְיָצָא בִּקְצָרָה וּבִיצִיאָתוֹ הָיָה צִנּוֹר בְּיָדוֹ וְהָפַךְ בּוֹ אֵיבָר עַל הָאֵשׁ בַּמִּזְבֵּחַ וְקֵרֵב שְׂרֵפָתוֹ שֶׁכָּל קֵרוּב עֲבוֹדָה הֲרֵי הוּא כַּעֲבוֹדָה: וְכֵן טָמֵא שֶׁטָּבַל וְעָבַד קֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא ו "וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לִטְבוּל יוֹם שֶׁעָבַד שֶׁעֲדַיִן טָמֵא הוּא שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב ז "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר" מִכְּלַל שֶׁעֲדַיִן לֹא טָהֵר. אֲבָל מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁעָבַד אַף עַל פִּי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחִלֵּל הֲרֵי זֶה פָּטוּר: וּמִנַּיִן שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יב ח "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה". מִכְּלַל שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה טָהֳרָתָהּ. וְהוּא הַדִּין לְכָל מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים: כֹּהֵן שֶׁעָבַד וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהָיָה טָמֵא. אִם הִיא טֻמְאָה יְדוּעָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי עֲבוֹדָתוֹ חֻלִּין. וְאִם הִיא טֻמְאַת הַתְּהוֹם הַצִּיץ מְרַצֶּה. וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב נִרְצוּ. וַאֲפִלּוּ נוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא קֹדֶם שֶׁיִּזְרֹק הַדָּם וְזָרַק הֻרְצָה. שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַתְּהוֹם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵזִיד. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם בִּנְזִירוּת: וְכֵן הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת דְּבָרִים הַקְּרֵבִין שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח לח "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳדָשִׁים". אֲבָל אֵינוֹ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַנֶּאֱכָלִין. וְלֹא עַל טֻמְאַת הָאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה יְדוּעָה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַטֻּמְאָה הַדְּחוּיָה בַּצִּבּוּר שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עָלֶיהָ: וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא עַל מִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח לח "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'": כָּל קָרְבָּן שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה. שֶׁאִם לֹא יַקְרִיב הַיּוֹם יִקָּרֵב לְמָחָר וּלְמָחֳרַת מָחָר. וְכָל קָרְבָּן שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן בֵּין קָרְבַּן צִבּוּר בֵּין קָרְבַּן יָחִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְדוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה. וְלֹא כָּל הַטֻּמְאוֹת הוּא דּוֹחֶה אֶלָּא טֻמְאַת הַמֵּת לְבַדָּהּ: כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר קָבוּעַ זְמַנָּם. לְפִיכָךְ כֻּלָּן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת טֻמְאַת הַמֵּת: וְכָל קָרְבָּן מֵהֶן שֶׁקָּרֵב בְּטֻמְאָה אֵינוֹ נֶאֱכָל. אֶלָּא מַקְטִירִין מִמֶּנּוּ דְּבָרִים הָרְאוּיִין לְהַקְטָרָה וְהַשְּׁאָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה נִשְׂרָף כִּשְׁאָר קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ: כֵּיצַד דּוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה. הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ קָרְבָּן וְהָיוּ רֹב הַקָּהָל שֶׁמַּקְרִיבִין אוֹתוֹ טְמֵאִין לְמֵת. אוֹ שֶׁהָיוּ הַקָּהָל טְהוֹרִים וְהָיוּ הַכֹּהֲנִים הַמַּקְרִיבִין טְמֵאִים לְמֵת. אוֹ שֶׁהָיוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ טְהוֹרִין וְהָיוּ כְּלֵי הַשָּׁרֵת טְמֵאִים לְמֵת. הֲרֵי זֶה יֵעָשֶׂה בְּטֻמְאָה וְיִתְעַסְּקוּ בּוֹ הַטְּמֵאִים וְהַטְּהוֹרִים כְּאֶחָד וְיִכָּנְסוּ כֻּלָּן לָעֲזָרָה. אֲבָל הַטְּמֵאִים בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת כְּגוֹן זָבִין וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וּטְמֵאֵי שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לֹא יִתְעַסְּקוּ וְלֹא יִכָּנְסוּ לָעֲזָרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בְּטֻמְאָה. וְאִם עָבְרוּ וְעָשׂוּ אוֹ נִכְנְסוּ לָעֲזָרָה חַיָּבִין כָּרֵת עַל הַבִּיאָה וּמִיתָה עַל הָעֲבוֹדָה. שֶׁלֹּא נִדְחֵית אֶלָּא טֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד: וּפֶסַח שֶׁבָּא בְּטֻמְאָה וְדָחֲקוּ טְמֵאֵי מֵת וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל פְּטוּרִין. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ אֶלָּא לָעֲזָרָה. הוֹאִיל וְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶם במדבר ה ג "אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם" הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין: הָיוּ מִקְצָת בֵּית אָב טְמֵאִים וּמִקְצָתָם טְהוֹרִים אַף עַל פִּי שֶׁרֻבָּן טְמֵאֵי מֵת לֹא יַקְרִיבוּ אֶלָּא הַטְּהוֹרִים. הָיָה כָּל בֵּית הָאָב טְמֵאֵי מֵת יָבִיאוּ בֵּית אָב אַחֵר. הָיְתָה כָּל הַמִּשְׁמָרָה טְמֵאֵי מֵת מַחֲזִירִין עַל מִשְׁמָרָה אַחֶרֶת. אִם הָיוּ רֹב הַכֹּהֲנִים הַנִּכְנָסִין שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ טְמֵאִין יַעֲשׂוּ בְּטֻמְאָה: וּמִפְּנֵי מָה מַחֲזִירִין עַל הַטָּהוֹר מִבֵּית אָב אַחֵר. מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה לֹא הֻתְּרָה בַּצִּבּוּר אֶלָּא בְּאִסּוּרָהּ עוֹמֶדֶת וּדְחוּיָה הִיא עַתָּה מִפְּנֵי הַדְּחָק. וְאֵין דּוֹחִין כָּל דָּבָר הַנִּדְחֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר. וּמִפְּנֵי זֶה צְרִיכָה צִיץ לְרַצּוֹת עָלֶיהָ: וּמִנַּיִן שֶׁטֻּמְאַת מֵת דְּחוּיָה בַּצִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ט ו "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם". כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁאֲנָשִׁים יְחִידִים הֵם שֶׁיִּדָּחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי אִם הָיוּ טְמֵאִים. אֲבָל צִבּוּר שֶׁהָיוּ טְמֵאֵי מֵת אֵינָן נִדְחִין אֶלָּא הַטֻּמְאָה תִּדָּחֶה וְיַעֲשׂוּ פֶּסַח בְּטֻמְאָה. וְהוּא הַדִּין לְכָל קָרְבָּן שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן כְּפֶסַח שֶׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה: וַהֲרֵי הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בַּכְּתוּבִים שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם דברי הימים ב ל יז "כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכל לֹא טָהוֹר" לְהַקְדִּישׁ לַה' דברי הימים ב ל יח "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ". וּמַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב ל יח "כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב" מִפְּנֵי שֶׁעִבְּרוּ אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב ל ב "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלָםִ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" דברי הימים ב ל ג "כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי". וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה: וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה. שֶׁעִבֵּר חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַשָּׁנָה בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁל אֲדָר שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בְּיוֹם זֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. וּמִפְּנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה נֶאֱמַר דברי הימים ב ל יח "כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב". וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל הַחֲכָמִים שֶׁהִסְכִּימוּ עַל מַעֲשָׂיו שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב ל יח "כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד" וְנֶאֱמַר דברי הימים ב ל כ "וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם" שֶׁנִּרְצָה קָרְבָּנָם:

1 ערוך השולחן העתיד פתח ↗

רבותינו בעלי התוס' בסנהדרין פ"ג: ד"ה ויליף ובזבחים י"ז. ד"ה דגמר נסתפקו אם גם טבול יום שאכל תרומה טהורה במיתה כטמא גמור אם לאו אמנם רש"י ז"ל בזבחים שם ד"ה דגמר פי' להדיא דחייב מיתה ע"ש וכן מבואר מסתימת לשון הרמב"ם ברפ"ז ע"ש וגם דעת רבותינו בעלי התוס' נוטה כן וכ"כ הסמ"ג בלאוין ש"ה בשם רבינו חיים כהן ע"ש והתוס' הוקשה להם דבריש פ"ב דזבחים לענין עבודה במקדש חשיב טבול יום בפ"ע ובגמ' שם דריש ליה מקרא ובתרומה לא הזכיר זה ולפענ"ד הדבר פשוט דודאי טב"י הוא טמא גמור רק לענין עבודה במקדש דקרבנות ציבור הותרו בטומאה ולכן הייתי אומר דגם בקרבן יחיד קילא טב"י קמ"ל דלא ואסמכיה אקראי אבל באכילת תרומה וקדשים אין בזה שום רבותא כיון דמעולם לא הותרו לאכול בטומאה:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 304 ספר מצוות גדול Negative Commandments 306 »