משנה תורה, מצוות לא תעשה ע״ד

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

74 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר איש זר מעבוד במקדש, רוצה לומר כל איש אשר לא מזרע אהרן הוא. והוא אמרו יתעלה וזר לא יקרב. ובאר הכתוב שהעובר על לאו זה חייב מיתה בידי שמים, והוא אמרו יתעלה והזר הקרב יומת. ולשון ספרי לעבודה עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר וזר לא יקרב. וכבר נכפלה האזהרה והעונש בזה הענין. והוא אמרו ולא יקרבו עוד בני ישראל לשאת חטא למות. וכבר התבארו בגמרא יומא דף כ"ד: העבודות שיתחייב בהם הזר מיתה. ואלו הן זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין. ובמקום ההוא ובפרק שני מזבחים התבארו משפטי מצוה זו. ויקח קרח, שם פ"ט:

74 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יַעֲבֹד זָר בַּמִּקְדָּשׁ – שֶׁלֹּא יַעֲבֹד זָר בַּמִּקְדָּשׁ. כְּלוֹמַר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יח ד וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם. וְנִכְפְּלָה הַמְּנִיעָה בָּזֶה בְּלָשׁוֹן אַחֵר בַּכָּתוּב, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר שם כב וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר זֶה בְּמִצְוַת עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ מצוה שצד. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין חִיּוּב אַזְהָרַת קְרִיבָה זוֹ, אֶלָּא הַקָּרֵב לַעֲבוֹדָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהֵן מְיֻחָדוֹת לַכֹּהֵן, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זבחים לב א מִקַּבָּלַת הַדָּם וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה, כְּגוֹן יְצִיקוֹת, בְּלִילוֹת, תְּנוּפוֹת, הַגָּשׁוֹת, וְהַרְבֵּה עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ מְפֹרָשׁוֹת בַּגְּמָרָא שֶׁמִּצְוָתָן בְּכֹהֵן הֲרֵי אֵלּוּ כֻּלָּן בְּאַזְהָרָה לְזָר, וְהַקָּרְבָּן פָּסוּל. אֲבָל יֵשׁ שָׁם עֲבוֹדוֹת שֶׁאֵינָן בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹ, כְּגוֹן שְׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה בְּזָרִים, וַאֲפִילּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְכֵן הוֹלָכַת הָעֵצִים, וְכֵן הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁאִם הוֹצִיאָן הַכֹּהֵן לַחוּץ אַחַר שֶׁהֵטִיב אוֹתָן שֶׁמֻּתָּר לְזָר לְהַדְלִיקָן, וְיֵשׁ מֵהֶן אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת לְבַד מְיֻחָדוֹת שֶׁהֵן חֲמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב מִיתָה, וְהֵם זְרִיקָה, הַקְטָרָה, הַקְרָבָה, וְנִסּוּךְ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא בְּפֶרֶק בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם כד א וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים שָׁם בְּיוֹמָא וּבְפֶרֶק בָּתְרָא מִמַּסֶּכֶת זְבָחִים הלכות ביאת המקדש פ"ג. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בִּזְמַן הַבַּיִת, וְאַף בַּזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׁמֵם בַּעֲוֹנֹתֵינוּ. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעָשָׂה בַּמִּקְדָּשׁ אֲפִלּוּ הַיּוֹם אַחַת מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהֵם בַּכֹּהֲנִים עוֹבֵר עַל לָאו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ מצוה קפד, שסג, וְאִם עָשָׂה אַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

1 שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" במדבר יח, ד.