ספר מצוות גדול, לאוין כ״ה

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 24 ספר מצוות גדול Negative Commandments 26 »

1 ברית משה פתח ↗

שלא א לבנות עיר הנדחת עוד והבונה אותה לוקה כו' לכאורה יש להסתפק ברבינו ז"ל דהאיך דעתו במ"ש שלא לבנות עיר הנדחת אי דוקא כשבונה את כל העיר כמקדם אז עובר על לאו זה או דלמא אפי' כשבונה בית אחד או אחד משאר בנינים עובר ולוקה, ומה שהביאני לספק זה יען כי ראיתי שהמוצל מאש ז"ל סי' נ"א נסתפק ספק זה בהרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ד הל' ח' ועל מ"ש בסה"מ מל"ת כ"ג ע"כ נתעוררתי גם אליבא דרבינו להסתפק בזה, ונ"ל בס"ד לפתר' בהקדים המקור לזה בסנהדרין קי"א ע"ב איתא במתניתין והיתה תל עולם לא תעשה גנות ופרדסים דברי ריה"ג ר"ע אומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים פירש"י ז"ל ד"ה שהיתה וז"ל בישוב בתים ובגמ' שם איתא דבזה פליגי מר סבר עוד לגמרי משמע ומר סבר עוד לכמות שהיתה ופסקו רבינו והרמב"ם כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו וכ"כ הכ"מ ז"ל ולכאו' יש לעיין בהמוצל מאש דמדוע לא הסתפק ספיקתו בר"ע גופא במ"ש לכמות שהיתה אי דעתו לכמות שהיתה לגמרי דהיינו כל העיר ואז צ"ל בכוונת רש"י בישוב בתים דל"ת דדוקא בבתי עליות כמו שהיתה מעיקרא על זה עובר אבל אם בנה עכשיו בבתי פשוטים אינו עובר כיון שאינה כמות שהיתה ע"כ כתב רש"י בישוב בתים כלומר דזה אין נ"מ אם הם עליות כמקדם או לא אלא צריך להיות בישוב בתים אבל את זה גם רש"י סובר בר"ע שצריך לבנות את כל העיר כמקדם ואז עובר על לאו זה, או דילמא סובר ר"ע דאפילו על בית אחד ג"כ עובר והא דאמר לכמות שהיתה כוונתו לאפוקי גנות ופרדסים וע"כ כתב רש"י בישוב בתים, וכיון שיש מקום להסתפק בר"ע גופא א"כ אמאי הסתפק המצ"מ דוקא אליבא דהרמב"ם, אעכצ"ל דהמצ"מ סובר דבר"ע ליכא שום ספק כיון דר"ע אמר אבל נעשית היא גנות ופרדסים מוכח מזה בפי' דאפילו על בית אחד סובר דעובר דאלת"ה אמאי אמר דגנות ופרדסים מותר הלא אפילו בתים מותר כשחסר בית אחד אעכ"מ דאפילו על בית אחד סובר דעובר וע"כ ל"כ המצ"מ את ספיקתו על ר"ע גופא, וא"כ לפי"ז לכאורה קשה על המצ"מ דהיאך יכול להסתפק בהרמב"ם הלא אם נאמר דסובר דדוקא על כל העיר עובר אז הי' קשה עליו דכמאן פסק לא כריה"ג ולא כר"ע, דבשלמא כשיכלינן למימר גם בר"ע את השני פירושים הנ"ל אז היתה מקום לספיקתו דאי סובר הרמב"ם דדוקא כל העיר אסור לבנות אז י"ל דסובר בר"ע כהפי' הראשון הנ"ל ואי סובר דגם על בית אחד עובר אז סובר בר"ע כהפי' השני הנ"ל, אבל כיון שהוכחנו דבר"ע ליכא למימר אלא כהפי' השני הנ"ל א"כ תו ליכא מקום לספיקתו מחמת קושיתינו הנ"ל דכמאן סובר הרמב"ם אלא המצ"מ הי' יכול להקשות על לשון הרמב"ם דהיכי כתב לא תבנה מדינה כמו שהיתה אבל לא להסתפק בדעתו וזה לכאו' קושיא גדולה על המצ"מ. אבל אחר עיון קצת ראיתי דלעולם י"ל אליבא דר"ע את השני פירושים הנ"ל והא דאמר לפירוש הראשון אבל נעשית היא גנות ופרדסים כוונתו דכל מקום העיר יכול לעשות גנות ופרדסים אבל לא בתים, וכיון די"ל אליבא דר"ע את השני פירושים הנ"ל ע"כ יש שפיר מקום לספיקתו של המצ"מ אליבא דהרמב"ם וגם יש מקום לספיקתו אליבא דרבינו אלא על המצ"מ קשה כהנ"ל דמדוע על ר"ע גופא לא הסתפק וזה באמת צ"ע: אבל נ"ל בס"ד להביא ראי' דהפשט בר"ע כהפי' השני הנ"ל דבסנהדרין ט"ז ע"ב על הא דאיתא במתניתין דאין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש איתא בגמר' זימנין אמר רב בב"ד אחד הוא דאין עושין הא בשנים ושלשה בתי דינין עושין וזימנין אמר רב אפילו בשנים ושלשה בתי דינין לעולם אין עושין מ"ט דרב משום קרחה אמר ר"ל ל"ש אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות עושין ר' יוחנן אמר אין עושין משום קרחה תניא כוותיה דר"י כו' ואי נאמר כהפי' ראשון הנ"ל א"כ קשה מדוע אמר רב לעולם אין עושין משום קרחה מה קרחה יש כאן הלא יכול לבנות מיד את כל עיר ועיר חסר בית אחד וגם על ר"י קשה דמדוע אמר דבשנים ושלושה מקומות אין עושין משום קרחה, אלא ע"ז י"ל דרב ור"י באמת סברו כריה"ג הנ"ל דאפי' גנות ופרדסים אין עושין ע"כ שפיר אמרו משום קרחה אבל על ר"ל ק"ל דאת זה עכצ"ל דר"ל סובר כר"ע דאי נאמר דסובר כריה"ג א"כ קשה היכי קאמר דבשנים ושלשה מקומות עושין הא איכא משום קרחה ואי"ל דלא חייש לקרחה דא"כ קשה במקום אחד אמאי אין עושין אעכצ"ל דגם ר"ל חייש לקרחה אלא סובר כר"ע דמותר לעשות גנות ופרדסים וע"כ במקום אחד דהיינו בגליל או ביהודא כמ"ש רש"י שם כיון שאין דרך לעשות על מקום גדול של ג' עיירות גנות ופרדסים ואיכא משום קרחה ע"כ סובר דאין עושין אבל בשנים או בשלש מקומות דהיינו בגליל וביהודא כמ"ש רש"י כיון דלכל מדינה ומדינה לא יהי' אלא עיר אחת ובמקום גדול כעיר אחת באמת דרך לעשות גנות ופרדסים ולא שייך משום קרחה ע"כ סובר ר"ל דבב' וג' מקומות עושין כמובן וגם המגלת ספר במל"ת זו כתב דר"ל סובר כר"ע אלא שדבריו צריכין ביאור דמתחלת דבריו נראה דלר"ע דשרי לעשות גנות ופרדסים לא שייך קרחה אפילו בג' עיירות במקום אחד ומסוף דבריו נראה דלכ"ע דוקא בב' וג' מקומות לא שייך קרחה אבל במקום אחד שייך ול"כ שום טעם ע"ז אבל במה שכתבנו יש להבין את דבריו קצת וכיון שבררנו בס"ד דר"ל סובר כר"ע א"כ לפי"ז אי נאמר דר"ע סובר כהפי' ראשון הנ"ל הי' קשה על ר"ל דמדוע אין עושין ג' עיירות במקום אחד ואי משום קרחה הלא יכול לבנות תיכף את כל עיר ועיר חסר בית אחד, דבשלמא על המתניתין דריש סנהדרין דג"כ סוברת דאין עושין ג' עיירות עיר הנדחת ל"ק כיון די"ל דהמתניתין באמת סוברת כריה"ג אבל על ר"ל קשה אעכ"מ דצ"ל הפשט בר"ע כהפי' שני הנ"ל, וגם עוד ראי' "נ"ל דליכא שום ה"א בעולם למימר בר"ע הפשט ראשון הנ"ל כיון דהתורה אמרה בפי' והיתה תל עולם דבשלמא להפי' שני הנ"ל י"ל דר"ע סובר דפירושא דוהיתה תל עולם מלבנו' בתים אבל גנות ופרדסי' שרי משום דכתיב לא תבנה עוד כמ"ש הגמ' שם אבל על פי' הראשון הנ"ל קשה הא כתיב והייתה תל עולם אעכ"מ דליכא שום ה"א לומר כפי' ראשון הנ"ל, וא"כ ליכא שום מקום לספיקתו של המצ"מ כיון דליכא שום ה"א לומר דהרמב"ם סובר שמותר לבנות כל העיר חסר בית אחד משום דאז נשאר עליו קושיתינו הנ"ל דכמאן סובר לא כריה"ג ולא כר"ע אלא יש מקום להקשות על לשון מדינה שכ' הרמב"ם ואת זה באמת כבר הקשה המעשה רוקח ז"ל בהל' עכו"ם שם ע"ש מה שתירץ ועי' בנר מצוה סי' י' אות י' מ"ש על ספיקתו של המצ"מ ותראה שאין לו שום הבנה אבל עם המעשה רוקח הנ"ל שפיר יש להבין את דבריו, וממילא לפי הנ"ל ליכא שום ספק לא ברבינו ולא בהרמב"ם אלא תרווייהו סברו דאפילו כשבנה בית אחד לוקה וגנות ופרדסים שרי ודו"ק בכל הנ"ל: ועי' ביראים ז"ל סי' פ"ה שהשמיט דגנות ופרדסים שרי וזה לכאורה טעמא בעי, ואפשר דסובר דממילא נשמע ממ"ש שלא לבנות כמובן, ועי' במנ"ח מצוה תס"ה שכ' דגם בזמן הזה אם ידוע המקום של עיר הנדחת ובונין אותה לוקה ואמת אתו כיון דלעולם כתיב, ומ"ש בשם משנת חכמים לענין כל מלתא דארל"ת אי עביד לא מהני גם המג"ס והנ"מ דברו מזה ועי' בספרי פ' ראה מ"ש על הפסוק לא תבנה עוד ותראה דיש ט"ס בדבריו כיון דבמתני' לא ר"ע אמר כמ"ש הספרי אלא ריה"ג וצריך תיקון:

1 שלא א לבנות עיר הנדחת עוד והבונה אותה לוקה שנא' לא תבנה עוד ודרשינן בחלק דף קי"א לא תבנה עוד אבל נעשית גנות ופרדסים.

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ולא תבנה עיר בגדה בי. כתיב בפרשת ראה גבי עיר הנדחת והיתה תל עולם לא תבנה עוד. והנה סו"פ חלק קי"ב ע"ב תנן והיתה תל עולם לא תבנה. לא תעשה גנות ופרדסים דברי ר"י הגלילי. רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד. לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים עיי"ש. ומשמע ודאי דקיי"ל כר"ע מחבירו. וכן פסקו הרמב"ם בפ"ד מהלכות ע"ז ה"ז ובסמ"ג לאוין כ"ה עיי"ש. וא"כ צ"ע טובא לכאורה בלשון רבינו הגאון ז"ל כאן. דכיון דלריה"ג אזהרה זו כוללת נמי גנות ופרדסים. ולר"ע מדכתיב עוד נפקא לי' דאין האזהרה אלא שלא לבנותה עיר כמו שהיתה אבל מותר לעשותה גנות ופרדסים. וא"כ הי' לו לרבינו הגאון ז"ל להביא לשון הכתוב באזהרה זו כדכתיב בקרא לא תבנה עוד. דהרי לר"ע דקיי"ל כוותי' האי עוד הוא מעיקר ענין האזהרה. דהו"ל כאילו כתיב לא תבנה כמות שהיתה. לאפוקי גנות ופרדסים דמותר. וכן הביאו לשון האזהרה הבה"ג והרמב"ם בסה"מ לאוין כ"ג והסמ"ג לאוין כ"ה והחינוך מצוה תס"ה עיי"ש. אבל רבינו הגאון ז"ל שלא כתב בלשון אזהרה זו אלא לא תבנה. והשמיט מלת עוד. ע"כ היינו כריה"ג דס"ל דאפי' גנות ופרדסים בכלל האזהרה. ולא דריש עוד לכמות שהיתה. וכל ענין האזהרה נכלל בלא תבנה לחוד. או דנימא דס"ל דקיי"ל כלישנא קמא דהתם קי"ג ע"א דמפרש פלוגתא דר"ע וריה"ג דפליגי בדרבי אבין אמר ר"א. דריה"ג ס"ל דר"א אר"א דכל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין אותו בכלל ופרט. לומר איו בכלל אלא מה שבפרט. בנין אין גנות ופרדסים לא. אלא דנין אותו במדת דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. להקיש ולומר מה בנין שהוא ישוב בני אדם אף כל שהוא ישוב בני אדם כגנות ופרדסים בכלל. ור"ע ס"ל דלא כר"א אר"א אלא דנין אותו במדת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. בנין אין גנות ופרדסים לא עיי"ש בפירש"י ורמ"ה ז"ל. ולפ"ז גם לר"ע לא משמעות דעוד קדריש. אלא מעיקר קרא דלא תבנה לחוד נמי נפק"ל הך מילתא. ואמנם בין כך ובין כך דברי רבינו הגאון ז"ל תמוהים. דהרי ודאי קיי"ל כר"ע לגבי ריה"ג כדכתיבנא. וגם לישנא קמא דהתם כבר אידחי. ומסקינן התם דלכ"ע אית להו דר"א אר"א. וטעמא דר"ע אינו אלא מדכתיב עוד דמשמע לכמות שהיתה עיי"ש. וא"כ ודאי קשה טובא לכאורה דהו"ל לרבינו הגאון ז"ל לפי מאי דקיי"ל כר"ע למיכתב בלשון אזהרה זו לא תבנה עוד כלישנא דקרא. ואע"ג דלפום מסקנא דהתם אמרינן התם מר סבר עוד לגמרי משמע. ומר סבר עוד לכמות שהיתה עיי"ש. וא"כ אפי' אם תמצא לומר דקיי"ל כריה"ג לא אתי שפיר לשון רבינו הגאון ז"ל. דהא גם לריה"ג מלת עוד שייכא לעיקר האזהרה לומר דלא תבנה לגמרי מזהיר קרא אפי' פרדסים וגנות. מ"מ אי משום הא לא תקשה. דכבר כתבו בלקוטי הריטב"א לסנהדרין שם והר"ן בחי' שם דמאי דאמרינן התם מר סבר עוד לגמרי משמע. לא משום דלריה"ג בלא יתורא דעוד לא הוה שמעינן דלגמרי אסור ואפי' גנות ופרדסים. דודאי לריה"ג כיון דס"ל כר"א אר"א דכלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין אותו בכלל ופרט. אלא הו"ל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל דעל הכלל כולו יצא. להקיש מה בנין שהוא ישוב בני אדם אף כל כיו"ב כגון גנות ופרדסים. א"כ גם אי לאו יתורא דעוד שפיר שמעינן לה. אלא משום דלר"ע איצטריך למידרש קרא דעוד לכמות שהיתה למעוטי גנות ופרדסים ולאפוקי ממשמעותא דלא תבנה דמשמע אפי' גנות ופרדסים בכלל. קאמרינן אליבא דריה"ג דאין מזה הכרע. משום דגם מלת עוד איכא לפרושי דלגמרי קאמר עיי"ש בדבריהם. ומעתה א"כ לריה"ג ודאי לא איצטריך בעיקר האזהרה אלא לא תבנה לחוד. וא"כ אם הי' אפשר לומר דרבינו הגאון ז"ל ס"ל דקיי"ל הכא כריה"ג. ודאי לא הוה קשה מידי. אלא דהדבר קשה מהיכא תיתי לן לומר דהכא כריה"ג קיי"ל במקום ר"ע. דקיי"ל דהילכתא כוותי' לגבי ריה"ג:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 24 ספר מצוות גדול Negative Commandments 26 »