משנה תורה, מצוות לא תעשה קכ״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

129 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מלאכול כל טמא קדשים. והוא אמרו יתעלה ביולדת בכל קדש לא תגע. ולשון ספרי מה מקדש הנכנס בו בטומאה ענוש כרת אף קדש האוכלו בטומאה ענוש כרת, ויורה זה באמרו לא תגע באיש אשר יאכל קדש בטומאה בזדון כמו שנתבאר במכות, והוא אמרו שם דף י"ד: טמא שאכל את הקדש בשלמא עונש דכתיב והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אזהרה מנלן אתיא מבכל קדש לא תגע, ושם אמרו אזהרה לאוכל אתה אומר אזהרה לאוכל או אינו אלא לנוגע תלמוד לומר בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מקיש קדש למקדש מה מקדש יש בו נטילת נשמה אף קדש יש בו נטילת נשמה ואי לנגיעה מאי נטילת נשמה איכא אלא לאכילה ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דנגיעה כאכילה. ומזה הכתוב יתבאר לך שטמא שאכל את הקדש חייב כרת אם היה מזיד ואם היה שוגג יקריב קרבן עולה ויורד כמו שזכרנו בע"ב ממצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בי"ג מזבחים. תזריע, הלכות פסולי המוקדשין פי"ח:

129 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יֹאכַל טָמֵא מִן הַקֳּדָשִׁים – שֶׁלֹּא יֹאכַל טָמֵא מִן הַקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיִּטְבֹּל וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וְאִם הוּא טָמֵא שֶׁצָּרִיךְ כַּפָּרָה עַד שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יב ד בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע. וּלְשׁוֹן סִפְרָא תזריע א ח בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, מָה מִקְדָּשׁ הַנִּכְנָס בּוֹ בְּטֻמְאָה עָנוּשׁ כָּרֵת, אַף הָאוֹכֵל קָדָשִׁים בְּטֻמְאָה עָנוּשׁ כָּרֵת. וְאָמְרִינַן בְּמַכּוֹת יד ב בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע, אַזְהָרָה לָאוֹכֵל, אַתָּה אוֹמֵר לָאוֹכֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַנּוֹגֵעַ, וכו' כִּדְאִיתָא הָתָם. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה צה לִקְבֹּעַ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ יִרְאַת הַמִּקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, וְלָכֵן אֵין רָאוּי שֶׁיֹּאכְלוּם רַק הַטְּהוֹרִים, כִּי הַטָּהֳרָה מַעֲלָה וְכָבוֹד בָּאָדָם, כַּיָּדוּעַ לְכָל מֵבִין. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זבחים לג ב שֶׁהַטֻּמְאָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ הִיא שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה דְּאוֹרָיְתָא שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, פֵּרוּשׁ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה קכג. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זבחים לד א שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל אֲכִילַת קֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירָיו כְּלוֹמַר הָאֵמוּרִין, וּכְמוֹ כֵן הוֹרוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מעילה י א שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל אוֹ נוֹתָר אוֹ מִשּׁוּם טָמֵא עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירָיו כְּהִלְכָתָן, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין כֵּוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכְּלִי חַיָּבִין עָלָיו. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּפֶרֶק שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִזְּבָחִים הלכות פסולי המוקדשין פי"ח וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת בְּשַׂר קֹדֶשׁ טָהוֹר, אוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ טָמֵא בְּעוֹדֶנּוּ טָמֵא טֻמְאָה דְּאוֹרָיְתָא, בְּמֵזִיד קֹדֶם שֶׁיִּטְבֹּל, חַיָּב כָּרֵת. בְּשׁוֹגֵג, מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה. וְאִם אָכַל אַחַר שֶׁטָּבַל קֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ אוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ כְּמוֹ הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצְּרִיכָה לְהָבִיא קָרְבָּן. וְכֵן כָּל הַצָּרִיךְ לְכַפָּרָה לוֹקֶה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיַן כָּרֵת זֶה ויקרא ז כ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כָּל טֻמְאָתוֹ עָלָיו. וְאִם הָיָה טָמֵא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, אֵינוֹ לוֹקֶה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין חַיָּב כָּרֵת, אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

1 שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר "והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו" ויקרא ז,כ.