ספר מצוות קטן, רמזים קס״ז

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

167 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות שחיטה פ' י"ב סמ"ג. לאוין סימן קמט טור י"ד סימן יו: שלא לשחוט אותו ואת בנו דכתיב ויקרא כב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד: ואמרו רבותינו שנוהג בבהמה ולא בחיה: והשוחט השני חייב: ואין קפידא אם האם תחלה אוהבן תחלה: והשוחט הראשון ת"כ פרשת אמור ונתנבלה בידו מותר לשחוט השני אחריו וכן הנוחר והמעקר ודוקא נתנבלה מודאי: אבל אם מספק נתנבלה כגון שהה או החליד במיעוט של סימנין או בצירוף שהיות או שנמצאת הסכין פגומה אחר שחיטה דאסרינן להו מספקא וכן כל כי הני נראה דאסור לשחוט השני: ואם שחט אינו לוקה: אבל השוחט לעכו"ם ולכלבים ולרפואה חייב: ומספקא לן אי חוששין לזרע האב. ואם אנו מכירין האב אסור לשחטו אחר הבן: ולא הבן אחריו אבל אינו לוקה: בכוי נוהג מדרבנן: ובארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו ולומר אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתו לשחוט ואלו הן ערב יום טוב הראשון של פסח: וערב יום טוב האחרון של חג וערב י"ט של עצרת וערב ראש השנה ואמר ר' יהודה אימתי צריך להודיעו בזמן שאין לו ריוח אבל יש לו ריוח אין צריך: אבל המוכר את האם לחתן והבת לכלה אף על פי שיש לו ריוח צריך להודיעו כי בידוע ששניהם שוחטי' ביום אחד: ויום אחד רוצה לומר היום הולך אחר הלילה:

167 ספר מצוות גדול פתח ↗

ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

167 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּהִתְיַחֲדָם:

1 שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כדכתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. שם

167 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" ויקרא כב,כח.

167 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט בְּהֵמָה וּבְנָהּ בְּיוֹם אֶחָד – שֶׁלֹּא נִשְׁחַט בְּהֵמָה וּבְנָהּ בְּיוֹם אֶחָד, בֵּין בְּקָדָשִׁים בֵּין בְּחֻלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב כח אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים בִּכְלָל, וְעִם הַשְׁגָּחָתוֹ עֲלֵיהֶם יִתְקַיְּמוּ לְעוֹלָם, כִּי הַשְׁגָּחָתוֹ בַּדְּבָרִים זֶהוּ קִיּוּמָם, וְעַל כֵּן לֹא יִבְטַל מִן הַמִּינִין לְגַמְרֵי כָּל יְמֵי עוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ עַל מִין הָאָדָם בִּפְרָט, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" מצוה קסט, לֹא כֵן מִינֵי שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, אֶלָּא דֶּרֶךְ כְּלָל בַּמִּין יָשִׂים הַשְׁגָּחָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כֵּן נִמְנַעְנוּ מִלְּכַלּוֹת הָאִילָן וַעֲנָפָיו בְּיַחַד, לִרְמֹז זֶה. וְעוֹד נוּכַל לוֹמַר בָּעִנְיָן עַל צַד הַפְּשָׁט כְּמוֹ כֵן, שֶׁהוּא לִקְבֹּעַ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הַחֶמְלָה וּלְהַרְחִיק מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה, וְלָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּיר לָנוּ הָאֵל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים לְמִחְיָתֵנוּ, צִוָּנוּ לְבַל נַהֲרֹג אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, וְלִקְבֹּעַ בְּנַפְשֵׁנוּ מִדַּת הַחֶמְלָה. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין פב, א שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, אוֹ בְּנוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאֵם, וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם פג, א דִּבְאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, לְפִי שֶׁבְּאַרְבָּעָה זְמַנִּים אֵלּוּ, כָּל הַקּוֹנִים מִן הַסְּתָם לְשָׁחֳטָן לְשָׁעָה קוֹנִים, וְאֵלּוּ הֵן עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. וְהָא דִּתְנַן צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ דַּוְקָא הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ הַדָּבָר, אֲבָל הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁאֹל מִשּׁוּם דִּסְפֵק סְפֵיקָא הוּא עָלָיו שֶׁמָּא אֵין לָהּ אֵם, וְאִם יֵשׁ לָהּ שֶׁמָּא לֹא מְכָרָהּ לִשְׁחֹט. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם פב א דִּשְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָּרָה וּבְנָהּ, שֶׁזֶּה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן, וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי וְשָׁחַט שֶׁלֹּא כַּדִּין אָסוּר הָרִאשׁוֹן לִשְׁחֹט. וְדִין הַשּׁוֹחֵט פָּרָה וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ אוֹ שְׁנֵי בָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִיא, וְכֵן הִיא וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ. וּמֻתָּר לִשְׁחֹט הָאֵם עִם בַּת בִּתָּהּ, שֶׁלֹּא אָסַר הַכָּתוּב אֶלָּא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאִם שָׁחַט הָאֵם וּבַת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הַבַּת שֶׁאֵין סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁחִיטַת בַּת זוֹ עוֹבֵר שְׁנֵי לָאוִין מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּבְנוֹ וְאוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם חַד מַעֲשֶׂה הוּא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שם עח, ב שֶׁאִסּוּר אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּנְקֵבוֹת, שֶׁאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ בְּנוֹ, מִי שֶׁבְּנוֹ כָּרוּךְ אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ הַנְּקֵבָה. וּמִכָּל מָקוֹם הָכִי אַסִּיקְנָא בְּחֻלִּין עט א עִם הַפֵּרוּשִׁים הַטּוֹבִים, שֶׁאִם נִתְבָּרֵר לָנוּ הַדָּבָר שֶׁהוּא אָבִיו וַדַּאי, שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ עִם בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, מִשּׁוּם דְּפָסְקִינַן שָׁם הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יְהוּדָה לְפִי הַנִּשְׁמָע מִדְּבָרָיו סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵהּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אִם לֹא, מִדְּקָאָמַר לְעִנְיַן כִּלְאַיִם בִּפְרָדוֹת אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר אֶלָּא מִינָהּ, וְאִי הֲוָה סְבִירָא לֵהּ דְּאֵין חוֹשְׁשִׁין וַדַּאי לְזֶרַע הָאָב לֹא הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ אֶלָּא מִינָהּ, מִצַּד אֵם, אֶלָּא וַדַּאי לְרַבִּי יְהוּדָה סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵהּ, וְכִי קָאָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא נָחוּשׁ לְזֶרַע הָאָב לְהָקֵל בַּדָּבָר, אֲבָל לְהַחְמִיר, וַדַּאי נָחוּשׁ לְזֶרַע הָאָב. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה חֻמְרָא כְּשֶׁנֹּאמַר שֶׁלֹּא נָחוּשׁ, אָז נֹאמַר שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, דְּכֵיוָן דְּסַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵהּ אָזְלִינַן לְחֻמְרָא בְּכָל מָקוֹם. וּלְפִי זֶה, הֵיכָא שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין וַדַּאי הַזָּכָר נָחוּשׁ לוֹ בְּעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּחֻלִּין פֶּרֶק שְׁמִינִי י"ד סי' ט"ז. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּנוֹ וְאוֹתוֹ חַיָּב מַלְקוּת.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »