ספר מצוות גדול, לאוין, רמזים קמ״ט

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments, Introduction ספר מצוות גדול Negative Commandments 1 »

149 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כדכתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. שם

149 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" ויקרא כב,כח.

149 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּהִתְיַחֲדָם:

1 ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

149 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות אותו ואת בנוכתוב א בפ' אמור בעניין הקדשים ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד בחולין דף ע"ח אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בחו"ל בחולין ובמוקדשין ואינו נוהג בחיה ובעוף, כדתניא בת"כ אמור פ' ח' שור ולא חיה שה ולא עוף שאם היינו לומדין שור שור משבת לרבות את הכל אם כן שה למה נכתב שם והשוחט אותו ואת בנו ביום אחד הבשר מותר באכילה והשוחט לוקה ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון לפיכך אם שחט אחד משניהם ובא חבירו ושחט את השני חבירו לוקה ושנינו שם בדף פ"ב שנים שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשון תניא בת"כ אמור פ' ח' לא תשחטו פרט לשוחט ונתנבלה בידו שמותר לשחוט את השני, שם דף פ"א וכן הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו אבל השוחט לכלבים או לרפואה או לעכו"ם חייב ת"ר שם דף ע"ט אותו ואת בנו נוהג בכלאים כגון כבש שבא על העז ושחט את העז ובנה לוקה או להפך אבל ב בכוי נחלקו שחכ"א נוהג ור"א אומר אינו נוהג בו ומפ' רב חסדא שם איזהו כוי שנחלקו בו חכמים ור"א שם ומפרש במסקנא שנחלקו בין נולד מתיש הבא על הצביה בין נולד מצבי הבא על העז שם ובין רבי אליעזר ובין חכמים מסופקין אם חוששין לזרע האב או אין חוששין אלא שחכמים אומרי' שם בדף פ' שם ואפי' מקצת שה אמרי' ור"א סובר שאין אומרים כן וכן מפרש בפ' הזרוע חולין דף קל"ב ובפ' אותו ואת בנו חולין דף ע"ט מסקינן שר' יהודה מסופק כמו כן אם חוששין לזרע האב, ואוסר לקשור בקרון שתי פרדות להנהיגם עד שיהו שוות מאב ומאם ובכתובות דף קי"א פוסק הלכה כרבי יהודה בפרדות וגם ר' אבא בפ' אותו ו"ב דף ע"ט מצינו שצוה לשמש שלו שלא יביא פ' פרדות בקרון אא"כ דומות יחד וגם רב פפא שאומר שם שכשאזניו גדולות וזנבו קטן שהוא בן חמור וכשאזניו קטנו' וזנבו גדול הוא בן הסוס משמע שהיה אוסר אם אין דומין זה לזה שם דף ע"ח תניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי וכתיב בנו שמשמע מי שבנו כרוך אחריו זהו האם אבל האב והבן מותר לשחוט ביום אחד וחנניה אמר אף באב ובבן נוהג שסובר חוששין לזרע האב אמר שמואל שם דף ע"ט הלכה כחנניה ובנו לאו דווקא דהוא הדין בתו ומסיק שם שלדברי חנניא כל מיני פרדות אחד הן ומותרין לקושרן בקרון אע"פ שאינן שוות מאב ומאם כיון שחוששין לזרע האב וכן חשוב צד אב כמו צד האם, פסקו ה"ג ורב אלפס שם שאין הלכה כחנניה לא באותו ואת בנו ולא בפרדות מאחר שמצינו בכתובות דף קי"א שפוסק הלכה כרבי יהודה בפרדות וגם האמוראים היו נוהגים כן כאשר ביארנו למעלה אמנם פסק שפסק שמואל כחנניה יכול להתקיים לאסור מספק מאחר שרבי אלעזר וחכמים ורבי יהודה מסופקין אם חוששין לזרע האב אבל אינו לוקה מאחר שאנו מסופקים בדבר ואונקלוס שתרגם ושור או שה ותורתא או שיתא תפס דבריו באם ללקות עליו אבל מודה שאף באב ובבן אסור מספק כאשר בארנו, שנינו בחולין דף פ"ג בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו לומר כבר מכרתי לאחר או בתה או אמה לשוחטה כדי שימתין זה האחרון ולא ישחוט עד למהר ואלו הן ערב י"ט האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה אמר ר' יהודה אמתי בזמן שראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט בתה אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיע שמא לא ישחוט אלא למחר ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיעו שהדבר ידוע ששניהם שוחטין ביום אחד שם תניא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע, פי' למדת מכאן שאע"פ שרבי יהודה אוסר באב ובבן מספק תפש בדבריו האם מפני שהוא הודאי ללקות עליו כאשר בארנו על תרגומו של אונקלוס שנינו ג יום אחד האומר באותו ואת בנו הלילה הולך אחר היום כמו ביום אחד האמור במעשה בראשית לפיכך שחט הראשון בתחילת לית רביעי לא ישחוט השני עד תחילת ליל חמישי ואין חילוק בין שחט הבן תחילה לשחט האב תחילה:

149 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט בְּהֵמָה וּבְנָהּ בְּיוֹם אֶחָד – שֶׁלֹּא נִשְׁחַט בְּהֵמָה וּבְנָהּ בְּיוֹם אֶחָד, בֵּין בְּקָדָשִׁים בֵּין בְּחֻלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב כח אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים בִּכְלָל, וְעִם הַשְׁגָּחָתוֹ עֲלֵיהֶם יִתְקַיְּמוּ לְעוֹלָם, כִּי הַשְׁגָּחָתוֹ בַּדְּבָרִים זֶהוּ קִיּוּמָם, וְעַל כֵּן לֹא יִבְטַל מִן הַמִּינִין לְגַמְרֵי כָּל יְמֵי עוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ עַל מִין הָאָדָם בִּפְרָט, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" מצוה קסט, לֹא כֵן מִינֵי שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, אֶלָּא דֶּרֶךְ כְּלָל בַּמִּין יָשִׂים הַשְׁגָּחָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כֵּן נִמְנַעְנוּ מִלְּכַלּוֹת הָאִילָן וַעֲנָפָיו בְּיַחַד, לִרְמֹז זֶה. וְעוֹד נוּכַל לוֹמַר בָּעִנְיָן עַל צַד הַפְּשָׁט כְּמוֹ כֵן, שֶׁהוּא לִקְבֹּעַ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הַחֶמְלָה וּלְהַרְחִיק מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה, וְלָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּיר לָנוּ הָאֵל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים לְמִחְיָתֵנוּ, צִוָּנוּ לְבַל נַהֲרֹג אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, וְלִקְבֹּעַ בְּנַפְשֵׁנוּ מִדַּת הַחֶמְלָה. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין פב, א שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, אוֹ בְּנוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאֵם, וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם פג, א דִּבְאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, לְפִי שֶׁבְּאַרְבָּעָה זְמַנִּים אֵלּוּ, כָּל הַקּוֹנִים מִן הַסְּתָם לְשָׁחֳטָן לְשָׁעָה קוֹנִים, וְאֵלּוּ הֵן עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. וְהָא דִּתְנַן צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ דַּוְקָא הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ הַדָּבָר, אֲבָל הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁאֹל מִשּׁוּם דִּסְפֵק סְפֵיקָא הוּא עָלָיו שֶׁמָּא אֵין לָהּ אֵם, וְאִם יֵשׁ לָהּ שֶׁמָּא לֹא מְכָרָהּ לִשְׁחֹט. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם פב א דִּשְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָּרָה וּבְנָהּ, שֶׁזֶּה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן, וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי וְשָׁחַט שֶׁלֹּא כַּדִּין אָסוּר הָרִאשׁוֹן לִשְׁחֹט. וְדִין הַשּׁוֹחֵט פָּרָה וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ אוֹ שְׁנֵי בָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִיא, וְכֵן הִיא וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ. וּמֻתָּר לִשְׁחֹט הָאֵם עִם בַּת בִּתָּהּ, שֶׁלֹּא אָסַר הַכָּתוּב אֶלָּא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאִם שָׁחַט הָאֵם וּבַת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הַבַּת שֶׁאֵין סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁחִיטַת בַּת זוֹ עוֹבֵר שְׁנֵי לָאוִין מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּבְנוֹ וְאוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם חַד מַעֲשֶׂה הוּא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שם עח, ב שֶׁאִסּוּר אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּנְקֵבוֹת, שֶׁאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ בְּנוֹ, מִי שֶׁבְּנוֹ כָּרוּךְ אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ הַנְּקֵבָה. וּמִכָּל מָקוֹם הָכִי אַסִּיקְנָא בְּחֻלִּין עט א עִם הַפֵּרוּשִׁים הַטּוֹבִים, שֶׁאִם נִתְבָּרֵר לָנוּ הַדָּבָר שֶׁהוּא אָבִיו וַדַּאי, שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ עִם בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, מִשּׁוּם דְּפָסְקִינַן שָׁם הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יְהוּדָה לְפִי הַנִּשְׁמָע מִדְּבָרָיו סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵהּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אִם לֹא, מִדְּקָאָמַר לְעִנְיַן כִּלְאַיִם בִּפְרָדוֹת אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר אֶלָּא מִינָהּ, וְאִי הֲוָה סְבִירָא לֵהּ דְּאֵין חוֹשְׁשִׁין וַדַּאי לְזֶרַע הָאָב לֹא הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ אֶלָּא מִינָהּ, מִצַּד אֵם, אֶלָּא וַדַּאי לְרַבִּי יְהוּדָה סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵהּ, וְכִי קָאָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא נָחוּשׁ לְזֶרַע הָאָב לְהָקֵל בַּדָּבָר, אֲבָל לְהַחְמִיר, וַדַּאי נָחוּשׁ לְזֶרַע הָאָב. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה חֻמְרָא כְּשֶׁנֹּאמַר שֶׁלֹּא נָחוּשׁ, אָז נֹאמַר שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, דְּכֵיוָן דְּסַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵהּ אָזְלִינַן לְחֻמְרָא בְּכָל מָקוֹם. וּלְפִי זֶה, הֵיכָא שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין וַדַּאי הַזָּכָר נָחוּשׁ לוֹ בְּעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּחֻלִּין פֶּרֶק שְׁמִינִי י"ד סי' ט"ז. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּנוֹ וְאוֹתוֹ חַיָּב מַלְקוּת.

« ספר מצוות גדול Negative Commandments, Introduction ספר מצוות גדול Negative Commandments 1 »