ספר מצוות קטן, רמזים רכ״ג

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

223 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם פי"ו דהלכות מאכלות: סמ"ג לאוין סימן קמח דף נז טור י"ד קיג וקיד שלא לאכול שלקות וזהו בישולי גוים עכו"ם: אך הפת עמדו עליו חכמי' והתירוהו: ויש מפרשי' שהיתר זה אפי' במקו' שמצוי פת של ישראל וכן נהגו ויש מפרשים במקום שאין פת של ישראל מצויה: אבל אם פת ישראל מצויה אסור ומיהו עיסה של ישראל שנאפת ע"י גוים אסורה לדברי הכל: ואין מוכרין אותה לגוים שמא ימכרנה לישראל : אבל בשלקות כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת יאסור: אבל אם נאכל כמו שהוא חי אפילו עולה על שולחן מלכים או אינו עולה על שולחן מלכים אף על פי שאינו נאכל כמות שהוא חי מותר: וביצה שצלאה הגוי אסורה כרבי יוחנן: ודגים קטנים שמלחן ישראל או גוי ובא גוי וצלאן מותר וכן דג מליח הלכה כחזקיה ובר קפרא דשרו: וכל שבישולו ביד ישראל בתחלה או בסוף שרי : ושכר אין בו משום בישולי גוים: ושמן של גוים ר' יהודא הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירו: וקסבר נותן טעם לפגם מותר: והכי הלכתא: ומיהו חלתית שחתכו בסכין של עכו"ם אגב חורפיה דחלתית מחליא ליה: בצלים או כרישין או שומין בעינן ששים מן הסכין ואם לאו יהיה אסור וקטן האוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אפי' בדאורייתא וכ"ש בדרבנן: רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ג: סמג לאוין סי' קלב דף מה: טור י"ד סימן קטו: שלא לאכול חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו שמא עירב בו חלב בהמ' טמא' ואין חילוק בין יש בהמו' טמאות בבית בין אין בהמות טמאות בבית וצריך שיהא הישראל שם בשע' שיתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום דבר ואח"כ אם יוצא ונכנס מותר: ואין חילוק להתיר היכא שחלבו הגוי לצרכו : רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג': סמג לאוין סימן קלב דף מה שלא לאכול גבינות של עכו"ם: יש הרבה טעמים שאין נוהגים עתה ויש שנוהגין עתה: כגון שמעמידין בעור הקיב': וזה נוהג בינינו: אבל יש מקומות שמעמידין הגבינות בפרחים של קרדון: ובאותן המקומו' אין נוהג איסור הגבינות: גם טעם גלוי אינו נוהג בינינו: גם טעם חלב טמא אינו נוהג ומכל מקום אין להקל שכבר נאסרה במנין: אך מותר להניח' בבית עכו"ם בחותם כל דהו דלא טרח ומזייף: רמב"ם פי"א דהלכות מאכלות סמ"ג לאוין סימן קמח הביאו בכלל לאו השמר לך פן תכרות ברית וגומר ואכלת מזבחו: טור י"ד קכג: שלא לשתות יין וחומץ של עכו"ם אף על פי שבתלמוד מתיר ליגע גוי בחומץ: אין אנו בקיאים מתי הוא קרוי חומץ חזק: לכך נהגו העול' איסור ואין להתיר ושכר של עכו"ם אסור מפני שמערבין בו שמרי יין ומן האוצר שרי : ושמא היינו דוקא שכר תמרי' אבל שכר מחטים או משעורים אין רגילין לערב בו שמרי יין: ומי בוסר אסור ליגע בו עכו"ם: ואפילו בדיעבד נמי אסור דאין אנו בקיאין מתי קרוי בוסר : ויין מבושל מותר ליגע בו עכו"ם וכן יין המעור' בתבשיל או במורייס : ומי תותים וכל דבר שהוא יקר מן היין אין קונין אותו מן העכו"ם אלא אם כן ישראל רואהו נמשך מן החבי' ובוט"ש וק"אנש של עכו"ם רבינו תם התירם בסוף ימיו בהדחה וכן הרב רבינו משה אעפ"י שמזופפות לא הוי מכניסן לקיום ונאדות של עכו"ם של עור אם אינם זפותים והן חדשים מותרים: אבל אם הם זפותים או ישנים אסורי' כי שמא מכניסן לקיום הוא ובעו לכתחלה מילוי ועירוי ג' ימים או הגעלה או מיישנן: וחביות של עכו"ם אע"ג דעבד קינס' אסור: ומ"מ מותר לכפותן על גבי האש לעשות אש גדולה שתהא יד סולדת בדופני החבי' בחוץ ודי בכך: וחביותיה' מותר לתת לתוכן שכר ולאחר שנתנו בהם שכר אסו' לתת בהם יין: ואם נתן לתוכן ציר או מורייס שורף טעם היין: הגת שדרך בה אם אינם זפותות של עץ ושל אבן ינגב: ואם זפותות צריך קילוף זפת ודין זה בשל אבן ודרך בה ושל עץ אפי' לא דרך בה ושל חרס אפי' בקילוף הזפת אסור אלא מיישנ' או מערה או מחזירה באור: ואם הגת של ישראל ודרך בה תחלה ואחר כך נגע בו העכו"ם ביין שבגת לאחר שהתחיל לימשך או שמא אפי' דרך בה אחרי כן אין צריך רק הדחה ואם זפותה צריכה קילוף זפת ואם יש בה נעורת של פשתן או בלאי בגדים בין נסר לנסר אפי' אינה זפותה לא סגי בניגוב אלא בעי עירוי: וכן הדין במשפך שקורין אנטויצי"ר: וחכמים אוסרין בגת של חרס ומחץ ומשפך של חרס אף בגינוב ומשהין אותן י"ב חדשי' דמיישנן מועיל בדבר שמכניסו לקיום וגם כלי המדה כגון המודי"וא וההי"ן שרגילין למוד בהם מנהג הוא להחמיר כמו במשפך לעשות ניגוב ואם זפותים לקלף הזפת אם אינם של חרס ואם הם של חרס אין להם תקנה רק שישהה י"ב חדש או עירוי גיגיות גדולות אם רגילין לדרוך בהם ודרך בהם עכו"ם תחילה יש בהם דין גת להצריך ניגוב שאין לומר בגת דוקא צרי' ניגוב שנכנס היין בכובד ובדוחק הקורה לא היא: דבגת שלהם לא היו דורכים בו כי אם ברגל ולא היה להם קורה כי אם בבית הבד כדאמרינן מהו לדרוך עם עכו"ם בגת ומקשינן והא מנסך ברגל ואפ"ה מצריך ניגוב: וה"ה בגיגיות גדולות שלנו: ודין ניגוב מים ואפר ארבעה פעמים: שני פעמי' מים ושני פעמים אפר: ואם יש בהם לחלוחית מקדים אפר למים: ואם יבשים הם מקדים המים לאפר כך מחלק התם התלמוד בפרק בתרא דעכו"ם ואין להצריך לכל היותר כי אם שני פעמים אפר וכן מים: אבל לא דרך בהם וכבר עבר שנים עשר חדש אין צריכים ניגוב: ואם דרך בה בדיעבד היה מתיר רבינו תם מטעם דאיסור הניגוב בטל בששים. סל וגרגותני אם הם של עכו"ם לא סגי בניגוב אך מניחן תחת מעין שמימיו רודפין וחריפין או תחת צנור שמימיו מקלחין: אבל של ישראל ונגע בו עכו"ם סגי בהדחה: כלי חרס חדש רש"י מצריך לתת בהם מים ג' פעמים כדי שיה' הכלי בלוע ממי' ורבינו תם מתיר אפילו אותם של עכו"ם בהדח' שלשה פעמים ועיסה שיש מקומות שהם מחמיצין בשמרי יין ומייבשים אותם שמרים תחלה יש שמתירין הפת: כמו דורדיא דארמאי דשרו לבת' תריסר ירחי שתא לפי שנתייבשו הרבה וכ"ש כשנתייבשו בתנור: ורבינו תם אסר דהיינו דוקא שמרים שנתמדו במים ונסחטו אותם נקראי' דורדי' אבל שמרים קמאי אותם שלא היה בהם מים מעולם אין מועיל ליבשם בתנור ולא י"ב חודש וכן בתוספתא שמרי יין של עכו"ם שיבשו אסורים בהנאה: ומיהו בירוש' קאמר שמרי' של עכו"ם לאחר שנתייבשו מותרין: גיגית של ענבי' דרוכי' מותר להניח ליגע בו עכו"ם ואפילו לכתחלה: דאמר רב הונא אין עושין יין נסך עד שימשך: וזהו עד שיתן סל וגרגותני ולקח ישראל מן היין שבסל מן אותה שעה ואילך אם נגע העכו"ם ביין שבגיגית נאסר הכל: ואם לא נגע רק בזגין ובחרצנים אין הכל נאסר אלא אם כן משקה טופח על מנת להטפיח שמחבר הכל ואפי' לא לקח ישראל מן היין שבסל נקרא המשכה כיון שהיין צלול נכנס לתוך הסל ונבדל מן הזגין ומן החרצנים ולדברי רש"י אפי' בלא נתינת סל אלא שפינה הענבים אילך ואילך והיין כנוס באמצע מקרי המשכה ושמא מיירי שלא נשארו ענבים עד שולי הגיגית מקום שהיין כנוס שם : והגיגית דרוכה ששהתה בבית עכו"ם ימים רבים אין חוששין שמא המשיך ממנה וקשה מאוד דבירושלמי אמרינן והוא שלא העלים ישראל ממנה עיניו: ויש לחלק בין גיגית שניכר חסרונו לגת שלא ניכר חסרונה: ואם נאמר שמא לקח הגוי מעל גבה מעט יין צלול שצללו מן הזגין ומן החרצנים ואחר כך החזירו הרי כבר פירש דבטל בששים וירא שמים מכסה בבגד וכורך בחבל סביב וחותם החבל בקשרו ונותן אפר או עפר על גביו ודבר זה טוב שלא יתן העכו"ם בו מים: ואם יש ברזא בגיגית צריך לחתמה אם לא שידוע וניכ' כשמסירין אותו : ומגע עכו"ם בכוונת ניסוך אסור בהנאה בכוונת מגע ולא בכוונת ניסוך לראשונים אסור בהנא' ובשתי' בזמן הזה אך בתשובת הגאוני' פי' דעכו"ם בזמן הזה אינו עוש' יין נסך לאסו' בהנא' מידי דהוה אתינוק בן יומו: ומגע עכו"ם בידו שלא בכוונת מגע או שהיה סבור שהי' משקה אחר מותר בהנאה ואסור בשתיה: ואפי' לדידן וכן נגע ע"י דבר אחר בכוונה: אבל ע"י דבר אחר שלא בכוונ' מגעו מותר כדפירש ר"ת וזה קרוי כחו של עכו"ם ולא מגע ועכו"ם שהריק מכלי אל כלי אם הוא סבור שהוא יין אסור בשתייה ולראשונים בהנאה ודוקא מה שיוצא לחוץ ומה שבפנים מותר דנצוק אינו מבור ואפילו למאן דאמר נצוק חבור אין חבור ע"י קיטוף וכשמריקין היין מן החבית לגיגית לא יסייע העכו"ם לישראל לכתחילה דילמא מישתלי וסמיך על העכו"ם והיכא שהוא סובר שהוא משקה אחר מותר אפי' בשתייה: וכן אם נושא יין ושלא בכוונה נפל מן היין לחוץ הכל מותר אפי' מה שבחוץ: המשפיל קורה כבדה על גבי תפוח לא יניחה לעכו"ם לגלגל לבדו ואין חילוק בין שלשה כוחות לב' כוחות יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם ואם מבוקעות או שנפל העוקץ הרי הן כמבוקעות ואסורות בנותן טעם ואם נפל על חטים כמו כן נראה שהן כמבוקעות: ואסור למוכרן לעכו"ם שמא ימכרם לישראל אלא עושי' מהם פת למכור לעכו"ם שלא בפני ישראל: ועכשיו שיש אוכלים פתם אסור למוכרו אלא חתיכות שאין לוקחין כיוצא בו: ועכו"ם הנושא יין בכלי מלא אסור אפי' בדיעבד שמא נגע בו ודווקא נושא בידיו אבל אם נושא במוט מותר: ואפי' בלא מוט אך שאינו קל ליגע בו כגון לישא הדלי דרך טבעתו מותר ואם חסר הכלי מותר. ונאד של עור בין חסרה בין מלאה מותר שאין דרך ניסוך בכך: ואף על פי שדוחק הנאד ומגיעו ביין ומטעם זה התיר רבי' תם יין היוצא בין סדקי החבית וישראל שם הנעורת והעכו"ם תוחבו ומהדק היטב וכן להניח שם חישוקין מות' אבל אם ישראל לא שם הנעורת מתחילה אסור אך סביב השולים שקורין גאבל"א דמפסיק חוד השולים מותר : וגיגית מלאה ענבים דרוכים שהמשיכו ממנה יין אסור להניח שיבא העכו"ם וישפוך ענבים בגיגית מפני שכולם נוגעים זה בזה: ואם משליך יסייע ישראל: או ישפוך מרחוק ואם לא עשה כן אסור: ואסור העכו"ם לתת המים בתוך היין כדי לעשותו טוב לשתות אבל שאר זריקות מותרות: עכו"ם שתחב אצבעו לתוך החבית של יין או ברזא או היתה שם ברזא ונענע להוציא היין והברזא ארוכה והוציאה אם היא ארוכה עד שהיא נכנסת לחלל החבית הכל אסור: אבל אם אין הברזא עוברת עובי דופני החבית ונענע לצאת הכל מותר: ואם הניח ידו על הנקב מבחוץ שלא יזוב היין אין הלכה כרב פפא והכל אסור בהנאה לראשונים ובשתייה לעולם אסור ולכך אין לנו נפקותא כלל: ועכו"ם הלוקח חבית של יין מישראל והחתימו כדת מותר דאחרי דטרח כולי האי מרתת להפסיד ממוניה: ולא דמי למטהר יינו של נכרי דאמרינן בחצר אחרת אף על פי שיש מפתח וחותם ביד ישראל אסור דהתם לא טרח העכו"ם וגם אפילו במטהר התיר רבינו תם ע"י חותם בתוך חותם: ומה שאסר במשנה היינו בחותם אח' או במפתח לבד: וישראל שמסר חבית שלו לגוי להוליכו מעיר לעיר וחתום בחותם אח' ולן בעיר שכולה עכו"ם אם רגילות להניח העגלות ברשות הרבים או בחצרות הפתוחות לרשות הרבים מותר דמירתת מעוברי דרכים ישראלים ואפי' לנו בבית והפתח נעול נראה דהוי מותר: דקיימא לן כרבי אליעזר דאמר בחותם אחד מותר רק שיכיר חותמו כשיחזור ויראהו: וכשהאד' שולח בכתב כך הוא חתום מועיל כמו מכיר חותמו והיכא שנתקלקל החות' יש מדמין לטהרות מחממי מרחץ דאמרינן המניח כליו בחלון של אוליירי' ונעל וחתם אף על פי שהפתח פתוח וחותם מקולקל טהורות: וחותם שאמרו אפילו טיט ואפילו קיסם: וכן יש לומר כל שכן ביין וכן קבל רש"י מרבותיו: ויש חוששין שמא יתחוב הגוי סכין בין הנסרים ומצריכין לכסות כל החביות בדוק שקורין ט"ילא וחותם וישראל שהניח יין ברשות הגוי גם בלא חותם ויוצא ונכנס מותר. ואם הודיע שהפליג אסור: והשולח חביות ריקניות לבית האומן לתקן אף על פי שהם בבית הגוי זמן מרוב' אין רגילות להשתמש בהם מפני שהם גדולים: ופיר' ר"ש דמה שאנו חוששין למגע עכו"ם לזיוף היינו דוקא במקו' שיוכל לשום מים או יין תחת אותו שלוקח ושיש לו שהות: אבל בשביל מגע בחנם לא יטרח ושמא לא פירש כן אלא בחבית: אבל בכלי מגולה רגילות הוא ליגע דרך מתעסק היכא דאין יוצא ובא: המוצא עכו"ם עומ' בין יינו אם אינו נתפס כגנב אסו' כגון שיש לו לישמט ולומ' אני רודף אח' תרנגולתי או דבר אחר: ואם נתפס כגנב מותר: או אם יש חלון או סדק שיוכל לראות העכו"ם מותר: והמוסר מפתח לעכו"ם ויש בתוכו יין כשר מותר דלא מסר ליה רק שמירת מפתח בלבד. והכי אמרינן גבי טהרות: ואם הניח יין ברשות עכו"ם ולא הודיעו שהפליג אע"פי שהוא שבת מותר דאמרי עכו"ם יהודים אינם שומרים את השבת: והיכא שהשומר אמר לבעל הבית נתנסך יינך נאמן: ואם אחר אומרו הרשו' ביד הבעל הבי' לומר איני מאמינך ואם שותק נאמן: ואומר הר' רבי אלחנן דוק' בדבר שיוכל לידע ומה שאמ' שאינו נאמן בהכחש' היינו בדב' שאינו יכול להוכיח דבריו אבל אם אמר לו בא וראה עדין העכו"ם נוגע בו נאמן: שלמו מצות התלויות באכילה ובשתיה דאוריי' ודרבנן אחל מצות התלויות בדין:

223 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא לאכול תקרובת ע"ז ולא לשתות יין נסיכם שנא' השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהים וקרא לך ואכלת מזבחו בכלל לאו זה יין שנתנסך לע"ז שהוא עיקר שמחתם בזבח וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גוי' ובישוליהן ודין קטן אוכל נבילות ושלא לשתות בכלים מאוסים:

223 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אַל תֹּאכְלוּ מִזִּבְחָם

1 ואלו דרבנן שלא לאכול שלקות של עובדי עכו"ם וכן בישול עובדי עכו"ם. שלא לאכול חלב שחלבו עובדי עכו"ם ואין ישראל רואהו שלא לאכול גבינו' של עובדי עכו"ם. שלא לשתו' יין וחומץ של עובדי עכו"ם הכל בכלל זה. שלמו המצות התלוין באכילה ושתיה דאורייתא ודרבנן

223 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לשתות יין נסך, שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" דברים לב,לח.

223 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד יב טו הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְגוֹ' וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְהַרְחִיק וּלְסַלֵּק כָּל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל דָּבָר הַמְּיֻחָס אֵלֶיהָ מִבֵּין עֵינֵינוּ וּמַחְשַׁבְתֵּנוּ. וּבִיסוֹד רִחוּק הָעֲבוֹדָה זָרָה, כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה כו ופו מָה שֶׁיָּדַעְנוּ בּוֹ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ע"ז נא ב שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעָשׂוּ מִמֶּנּוּ תִּקְרֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר, אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח. כְּלוֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּיִם וּמֶלַח הֵם דְּבָרִים קַלִּים וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בָּהֶם שֶׁאֵינָם לְתִקְרֹבֶת וְלֹא הִנִּיחוּם לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְכַוָּנַת כָּבוֹד כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר. וְכֵן אָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כט ב לְרֹב רְחוּק זֶה כָּל יַיִן שֶׁל גּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ בּוֹ שֶׁנִּסְּכוּהוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא נִקְרָא לָהֶם סְתָם יֵינָם. אֶלָּא שֶׁחִלְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם עד א בֵּין הַנֶּסֶךְ הַיָּדוּעַ לִסְתָם יֵינָם, שֶׁהַיָּדוּעַ אִסּוּרוֹ בְּמַשֶּׁהוּ מִן הַתּוֹרָה, וְלוֹקִין עָלָיו, מִדִּכְתִיב דברים יג יח וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. וּבִסְתָם יֵינָם שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם אֵין בְּחִיּוּב שְׁתִיָּתוֹ אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת, וּבְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית. אֲבָל בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית אֵין בּוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר הוּא מִדִּבְרֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ בַּהֲנָאָה. וּבִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם חוּץ מִיַּיִן, לֹא הֶחְמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֶאֱסֹר כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדָם בִּסְתָם מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ חֲשַׁשׁ עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ זוּלָתִי בִּדְבָרִים שֶׁבָּהֶם נִכָּר שֶׁהֵם עֲשָׂאוּם לְכָךְ, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ע"ז מא א בְּעִנְיַן צְלָמִים שֶׁסְּתָם הַצְּלָמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה יַעֲשׂוּם, וּלְפִיכָךְ אָסְרוּ אוֹתָם. וַאֲפִלּוּ הַמּוֹצֵא אוֹתָם מֻשְׁלָכִים אֵינוֹ רַשַּׁאי לִטְּלָם כִּי אִם בִּתְנָאִים יְדוּעִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם מא א. וְכֵן נִרְאֶה בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל חוֹשֵׁב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁאָסוּר לוֹ לְלָקְחוֹ מֵהֶם. וְעוֹד עָשׂוּ הַרְחָקוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הַיַּיִן לְפִי שֶׁהָיָה עִקַּר שִׂמְחַת הַזֶּבַח לָהֶם, וְעוֹד שֶׁהַתּוֹרָה הִזְכִּירָה אִסּוּרוֹ בְּפֵרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ דברים לב לח יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם. וְעַל כֵּן הֶחְמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בּוֹ וְאָמְרוּ ע"ז נח א לְהַרְחָקַת הָעִנְיָן שֶׁאֲפִלּוּ יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִיָּד שֶׁיִּגַּע בּוֹ גּוֹי יְהֵא אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ אֵיךְ יוּכַל הַגּוֹי לֶאֱסֹר יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהָא קַיְמָא לַן חולין מ ב אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר זֶה אֶלָּא כְּגוֹן מִשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַדָּבָר, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַדָּבָר וַאֲפִלּוּ מַעֲשֶׂה מוּעָט כִּי הַאי דִּנְגִיעָה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לֶאֱסֹר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ מִדְּרַבָּנָן שֶׁהֶחְמִירוּ בַּדָּבָר, אֲבָל לֹא מִדְּאוֹרַיְתָא עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה גָּדוֹל, כְּגוֹן שְׁחִיטַת בְּהֵמָה שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. וְכֵן אִם נִסֵּךְ הַיַּיִן לִפְנֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ גַּם זֶה הוּא מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. אֲבָל בִּנְגִיעָה בְּיַיִן שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה מַעֲשֶׂה מוּעָט הוּא. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוּעָט וְאֵין הָאִסּוּר אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן הִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ע"ז נט ב לִטֹּל תַּשְׁלוּם מַה שֶּׁאָסַר מִיָּד הָאוֹסֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּגוּף הַדָּבָר הֶחְמִירוּ לְאָסְרוֹ בַּהֲנָאָה, בַּתַּשְׁלוּמִין לֹא הֶחֱמִירוּ לְפִי שֶׁאֵין הַתַּשְׁלוּמִין אֶלָּא כְּעֵין תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִדָּבָר הָאָסוּר אֶלָּא שֶׁלּוֹקֵחַ תַּשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ מִיַּד הָאוֹסֵר. וְכֵן הֶחְמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַרְבֵּה בְּרִחוּק יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ מַמָּשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה יוֹתֵר מִכָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶתֵּר וְאֵינֶנּוּ נִכָּר, שֶׁלֹּא יְהֵא תַּקָּנָה בַּהֲנָאָתוֹ, וַאֲפִלּוּ לַח בְּלַח, עִם מָה שֶׁאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּגְּמָרָא שם עד א שֶׁיִּמָּכֵר כֻּלּוֹ לְגוֹיִם חוּץ מִדְּמֵי הָאִסּוּר שֶׁבּוֹ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא מִן הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן נִקָּחִין מִן הַגּוֹי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהֶן שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּקָּחֶנּוּ מִן הַגּוֹי. אֲבָל בְּיֵין נֶסֶךְ גָּמוּר וּבְכָל דִּבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶם תַּקָּנָה בְּיִמָּכֵר כֻּלּוֹ לְגוֹי וכו', וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לָהֶם תַּקָּנָה בְּיוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. וּמִיהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁנִּתְעָרֵב יֵין נֶסֶךְ מַמָּשׁ וַאֲפִלּוּ טִפָּה מִמֶּנּוּ בְּקַנְקַן מַחֲזִיק כַּמָּה סְאִין הוּא דִּין זֶה שֶׁאֵין תַּקָּנָה לַהֲנָאָתוֹ לְעוֹלָם. אֲבָל אִם נִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ חָבִית אַחַת בְּחָבִיּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל יַיִן כָּשֵׁר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב גּוּף הָאִסּוּר מַמָּשׁ אֶלָּא כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא עוֹמֵד, יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּתַקָּנַת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיִּמָּכֵר כֻּלּוֹ לַגּוֹיִם וכו'. וְכֵן בִּסְתָם יֵינָן יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּתַקָּנַת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וַאֲפִלּוּ נִתְעָרֵב מַמָּשׁ, כְּדִין שְׁאָר אִסּוּרִין, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יֵין נֶסֶךְ גָּמוּר. וְעוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁכָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאוֹסְרִין תַּעֲרָבְתָּן בַּהֲנָאָה אֵין אוֹסְרִין אוֹתָן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ מִן הָאִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּהֶתֵּר בִּכְדֵי נְתִינַת טַעַם בַּהֶתֵּר, זוּלָתִי אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ אִסּוּר דָּבָר חָשׁוּב, כִּי כָּל דָּבָר חָשׁוּב כְּגוֹן חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד וְכַיֹּצֵא בָּהּ אוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן, אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ דָּבָר חָשׁוּב אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ בַּהֲנָאָה אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה בּוֹ בִּכְדֵי נְתִינַת טַעַם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ ע"ז עג א חוּץ מִיֵּין נֶסֶךְ, וְכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאוֹסְרִין בְּמַשֶּׁהוּ בַּהֲנָאָה כָּל שֶׁנִּתְעָרֵב עִמָּהֶם. וְאֵין שׁוּם דָּבָר אַחֵר בָּעוֹלָם יוֹצֵא מִכְּלָל זֶה חוּץ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְעָרְלָה וְחָמֵץ בַּפֶּסַח לְדַעַת קְצָת מְפָרְשִׁין שֶׁהֵן אוֹסְרִין בַּהֲנָאָה תַּעֲרָבְתָּן בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן, וּתְרוּמָה ועוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. וּלְעִנְיַן הַתַּקָּנָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּבָר אָמַרְנוּ כִּי לְכָל הָאִסּוּרִין יֵשׁ תַּקָּנָה בְּתַקָּנַת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חוּץ מִכָּל אִסּוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנִּתְרַבָּה גּוּף הָאִסּוּר מַמָּשׁ, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּקָּנָה לְעוֹלָם, וְזֶהוּ מֵחֹמֶר עֲבוֹדָה זָרָה. וַהֲפֹךְ וַהֲפֹךְ בַּגְּמָרָא כִּי כָּל זֶה תִּמְצָא בָּהּ מְבֹאָר עִם הַפֵּרוּשִׁים הַטּוֹבִים. וּשְׁמֹר הַדְּבָרִים כִּי בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד תִּצְטָרֵךְ אֲלֵיהֶן, וְעַל כֵּן הֶאֱרַכְתִּי בָּהֶן שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגִי בְּקֻנְטְרֵסִין אֵלּוּ. וְעוֹד הִרְחִיקוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם סב א מֵאִסּוּר יֵין נֶסֶךְ לוֹמַר, שֶׁאֲפִלּוּ שֵׁכָר שֶׁל יֵין נֶסֶךְ יְהֵא אָסוּר בַּהֲנָאָה גַּם הִפְלִיגוּ בְּרִחוּקוֹ לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ הַנִּשְׂכָּר לְשַׁבֵּר חָבִיּוֹת יֵין נֶסֶךְ אִם יִהְיֶה שְׂכָרוֹ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ זְמַן מוּעָט, כְּלוֹמַר, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם הַיַּיִן בֶּחָבִיּוֹת עַד שֶׁיְּשַׁבְּרֵם הוּא כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ שְׂכָרוֹ עַל הַשְּׁבִירָה, כִּי הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָצוּ לַעֲקֹר מִמַּחְשַׁבְתֵּנוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה חֲפֵצִים בְּקִיּוּמוֹ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד לְרֹב מֵאוּסֵנוּ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיְתָה הַתְּשׁוּבָה יְשַׁבֵּר וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה שֶׁמְּמַעֵט אֶת הַתִּפְלָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ הָרַבִּים, כְּגוֹן מִי עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ לְאָסְרוֹ אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, וּמִי אוֹסְרוֹ בִּשְׁתִיָּה דַּוְקָא, וּמֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, וְדִינֵי מַגָּעוֹ שֶׁל גּוֹי בְּכַוָּנָה וְשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, וְכֹחוֹ וְכֹחַ כֹּחוֹ וְסִיּוּעַ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, וְאֵי זוֹ שְׁמִירָה תַּסְפִּיק לָנוּ בְּיֵינֵנוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי אוֹ בְּבֵיתֵנוּ אִם יֵשׁ שָׁם גּוֹי, אוֹ בְּקָרוֹן וְהִנִּיחַ שָׁם גּוֹי, כְּגוֹן הַנִּכְנָס וְהַיּוֹצֵא, שֶׁמֻּתָּר הַיַּיִן, וְדִינֵי הָאִסּוּר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּכְלֵי יֵינָן, וְדִינֵי הֶכְשֵׁרָן, וְרֻבֵּי הַפְּרָטִים שֶׁבָּאוּ לָנוּ גַּם כֵּן בִּכְלֵי בִּשּׁוּלֵיהֶן וְהוּא הָעִנְיָן הַנִּקְרָא גִּעוּלֵי גּוֹיִם, וְדִינֵי רִחוּקֵנוּ שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ נַפְשֵׁנוּ גַּם כֵּן בָּעִנְיָנִין הַנִּגְרָרִים אַחַר דְּבָרִים אֵלּוּ הַמְּאוּסִים, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות טז, ב שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתֹּת בְּכֵלִים מְאוּסִים, כְּגוֹן כְּלֵי הַשֶּׁתֶן וְהַצּוֹאָה וְקַרְנָא דְּאֻמָּנָא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר שִׁקּוּץ הַנֶּפֶשׁ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ אֵלּוּ, מְבֹאָרִים בַּפְּרָקִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּקְצָת מֵהֶן בְּחֻלִּין. וְנוֹהֶגֶת אַזְהָרָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא אוֹ שָׁתָה אֲפִלּוּ טִפַּת יֵין נֶסֶךְ גָּמוּר בְּמֵזִיד לוֹקֶה. שֶׁאֵין דִּין דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדִין שְׁאָר דִּינֵי אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת שֶׁהֵן בְּכַזַּיִת וְדִין שְׁתִיָּה בִּרְבִיעִית, לְפִי שֶׁעַל עֲבוֹדָה זָרָה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְאָמְרָה דברים יג יח וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, כְּלוֹמַר, וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. בְּזֹאת הַמְּנִיעָה שֶׁל יֵין נֶסֶךְ הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בספר המצוות וְהָרַמְבַּ"ן בהשגותיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁנֵיהֶם יוֹדוּ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה לָאו וְשֶׁהוּא נִמְנֶה בְּחֶשְׁבּוֹן הַלָּאוִין, אָמְנָם נֶחְלְקוּ בּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, ספר המצוות ל"ת קצ"ד כִּי הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יוֹצִיא אִסּוּר יֵין נֶסֶךְ מִן הַמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר דברים לב לח יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם, וְאִסּוּר שְׁאָר תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מִלֹּא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, וּמִלֹּא תָבִיא תוֹעֵבָה דברים ז כו. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, כִּי מִפָּסוּק זֶה דְּהִשָּׁמֶר לְךָ נִלְמַד אִסּוּר כָּל תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה וְיֵין נֶסֶךְ בִּכְלָל. וַאֲנִי כָּתַבְתִּי זֶה הַמִּקְרָא כְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגִי בְּכָל הַסֵּפֶר, כִּי כֻּלָּם כְּתַבְתִּים כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אֲבָל בְּכָאן רָאִיתִי שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה נָאֶה מְאֹד לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן, וְעוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַזְהָרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עירובין צו א כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה, וּבְפָסוּק יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם אֵין שָׁם אַזְהָרָה. וְגַם רָאִיתִי גְּדוֹלִים מִמְּחַשְּׁבֵי הַמִּצְוֹת שֶׁכָּתְבוּ כֵּן.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »