ספר מצוות קטן, רמזים ר״א

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

201 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מאכלות פרק ד: סמ"ג לאוין סימן קלד ועשין סימן סג דף קמא קמב קמג טור י"ד סימן כט: שלא לאכול טרפה דכתיב שמות כ״ב:ל׳ טרפה לא תאכלו: ואלו הן הלכות טרפה דין תרי אוני דסריכין אהדדי שלא כסדרן טרפה: ואם סריכי כסדרן צריכה בדיקה בנפיחה ולדידן דלא בקיאינן בנפיח' טרפ': גם יש אומרים שהי' טריפה אפי' על ידי בדיקה בנפיחה: לדברי רבינו נתנאל בשם הגאון רבינו גרשום דהיכא דעיקרייהו מפרקין מהדדי טרפה אפילו כסדרן ואין סירכא כשרה כסדרן אלא במקום שמתחילות האונות ליחלק ש"ע וי"א להכשיר אם היא מעיקך האונא עד חציין אפילו מפולש. וכן נוהגים להכשיר בכי האי כסדרן וכן אם יש כמין קרום בין אונא לאונא או בין אונא לאומא כסדרן יוצא מעיקרו עד אמצעיתו אין להטריף אונא באומא דסרוכי אהדדי טרפה אפי' כסדרן: ריאה הסרוכה לדופן אם האומא דהויא ברוחב החזה טרפה: ואם האונא דהויא במיצר החזה סרוכה לדופן כשרה על ידי נפיחה כדאמר רב נחמן ריא' שניקבה ודופן סותמתו כשירה והוא דסביך בבישרא. שבין הצלעות אבל בצלעו' עצמן לא סגי דסוף הסרכא ליפסק: ואפילו סביך בבשרא נמי דאמרינן דכשרה היינו דוקא על ידי נפיחה כך פירשו הגאונים ואם יש סירכא לריאה סרוכה לשומן הלב או לשום מקו' אחר טריפה: דין חשבון האונות תלתא מימינא ותרתי משמאלא מלבד תרתי אומי: ואם חסיר או חליף או יתיר טרפה ואם היתרת בדרא דאוני כשר': ולא מצטרפת העינוניתא דורדא להשלים חסרון האונות אפי' מימינא כיון דלא קיימא בדרא דאוני ואם יש תרתי עינוניתא דורדא טרפ': וכן אם אין בה אפילו אחת טרפה וי"מ דכשרה: ומיהו פוסקים לחומרא: דין בועא שבריאה תרתי בועי דסמיכי אי שפכי אהדדי כשרה. אבל תרתי דסמיכי דלא שפכי אהדדי בגבה או חדא בשפולי ריאה טרפה: ושיפולי ריא' ר"ל כל חיתוכי' חדים של האונות והאומות בין מלמטה בין מן הצדדין: וכן אם נשתנה הריאה ממראה שרגילה להיות או מדבר אחר מאותן השנוין דמפרש בתלמוד טרפה: דין מחט שנמצאת בריאה ואין המחט נראית מבחוץ והריאה שלימה באה לפנינו כשירה אפילו באלימתא ואפי' קופה לבר ואם היא חתוכה כשבאה לפנינו טרפה לא שנא אלימתא ול"ש קטניתא וקופה לבר או לגאו וכן כשנמצא בחתיכת כבד אי קופה לצד חוץ טרפה ואפי' בשלימה ולהכי הוא טרפה דדרך הוושט בא עם האוכל ויצא לחוץ וחזר ונכנס בכבד והויא ליה נקובת הוושט במשהו וטרפה: ובקופה לגו אפילו בחתוכה כשרה: ובמחט קטינת' כמחט דידן בכל ענין בחתוכ' טרפה אבל בריאה שלימה וכן בכבד שלם בכל ענין כשרה בקטינתא: ודינין הללו בריאה ובכבד לפי שהריאה והכבד תלויין בקנה אבל אם נמצאת מחט תחובה בעובי בית הכוסות מבפנים לצד המאכל וכן במקום אחר בכרס מבפנים אפי' באלימתא כשרה אפילו קופא של מחט תחובה בעור ואפילו הכי כשרה משום דאוכלין ומשקין דחקוה רק שיהא העור שלם מבחוץ: וכן אם נמצאת מחט בחלל הקורקבן גם אם נתחב קופה בבשר מבפנים אפילו לצד חוץ כשר: רק שיהא העור שלם מבחוץ או נמצאת בחלל הוושט בפנים כשר' שהקורקבן ובית הכוסות תלוין בוושט ובא המחט עם המאכל ואפי' קופה לבר דאימא אוכלין ומשקין דחקוה: אבל הריאה והכבד תלוים בקנה ואין רגילות להקדים קנה לוושט וגם ליכא למימר אוכלין ומשקין דחקוה: שלמ"ו דיני קופ"ה לבר וקופה לג"או מלש"ון אב"י הספר: אב"ל ז"ה מלשון מורי הר"ב רב"י פר"ץ שיחי"ה: מחט שנמצאת בוושט מבפהם: אם אינה תחובה כלל בעור דופנו הוושט אלא נמצאת כולה בתוך החלל כשר' אבל אם ישב המחט בתוך הוושט פי' שנתחב קצת בתוך עיר דופני הוושט אעפ"י שהוא שלם מבחוץ וגם אין קורט דם מבחוץ אפי' הכי טרפה דחיישינן שמא היה ניקב נקב מפולש ואחר כך הברי' מבחוץ והוה ליה קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום ואע"ג דאמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא: פי' ישב נתחב אין הלכה כעולא: דהא מסיק תלמודא טעמא דעולא משום דקסבר אין חוששין לספק דרוסה: ואנן ק"ל דחוששין לספק דרוסה כדמסיק אמימר בשמעתא דדרוסה: וגם כמו כן חוששין שמא הבריא גבי ישב לה קוץ בוושט דהא בהא תליא מילתא כדפי': וכן כתב ופסק בתו' שאנץ ריש פרק ואלו טריפו' ואע"ג דבספר התרומה מייתי לה להא דעולא דמכשר גבי ישב לה קוץ בוושט: שמא טעות סופר הוא: דהא תלמודא מדמי ישב לה קוץ לספק דרוסה והא ק"ל דחיישי' לספק דרוס' כדפי' ואע"ג דגבי ספק דרוסה איכא תקנה על ידי בדיקה כדאמר תלמודא: מכל מקום הכא גבי וושט לא שייך בדיקה דהוושט אין לו בדיקה מבחוץ דהא חששא הויא משום צד חוץ דוושט ונקב משהו בעור החיצון דוושט לא מינכר כדפרש"י ועוד דהא חיישינן שמא הבריא ועלה בו קרום מבחוץ ואם כן לא מינכר כלל: מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה פירוש מצד אחד בפנים ופי' בקונ' בכתובות דכיון שנמצא בעובי בית הכוסות שהם שתי עורות מחוברות: אין חוששין שמא עבר המחט ונקבתו גם לעור השני: משמע הא אם נמצאת המחט בכרס שלא במקום עובי בית הכוסות אפילו מצד אחד טריפה אף על פי שהוא שלם מבחוץ דחוששין שמא נקבתו נקב מפולש ואחר כך הבריא ועלה קרום מבחוץ: מיהו רבינו תם פירש דה"ה בכרם שלא במקום עובי דמצד אחד כשר: ש"ע בהפסד מרובה דוקא יש להכשיר ועובי בית הכוסות נקט לרבותא: דאע"ג דניקב עור אחד כולו מעבר לעבר העור הפנימי: מכל מקום החיצון מגין וכשרה וכ"ש מצד אחד שלא במקום עובי דהא ליכא נקב מפולש ולשמא הבריא נמי לא חיישינן וכן נראה מדלא אשתמיט למתני חששא דשמא הבריא כ"א גבי וושט וכי תימא היא גופה תיקשי מאי שנא. יש לומר דבודאי גבי כרס שהוא נח לעולם אי איתא דעבר מעבר לעבר בתחלה כמו שהיה אז כך היה לו למצא עתה: וגם קרום. לא היה יכול לעלות שם כי המחט העומד שם היה מעכבו מלעלות: ומדלא נמצא עתה כי אם מצד אחד אם כן כך היה מתחלה ולא ניקב מעולם מעבר לעבר אבל גבי וושט דאכלה ביה ופעיא ביה וגמדא ליה ופשטה ליה כדאמר תלמודא ר"פ אלו טריפות וכיון שהוא מתנענע תמיד איכא למיחש שמא מעיקרא נקבו שני העורות של וושט מעבר לעבר ומחמת הנענוע חזר המחט ונכנס קצת בפנים ואז עלה הקרום מבחוץ דמסתמא עליית הקרום אינו יכול לעלות כל זמן שהמחט שם: מחט שנמצאת בחתיכת הכבד מחלקין בין קופא לגאו ובין קופא לבר פי' לצד חוץ ופי' בקונ' וכן בפנים פי' לצד חוץ לצד חלל הבהמה קאמר: והקשה בתוספות דהא בסמוך מייתי מההיא דמחט שנמצאת בעובי בית הכוסות ופריך ניחזי אי קופא וכו': ומסיק דהתם גבי בית הכוסות אפי' קופא לבר כשרה משום דאוכלין ומשקין דחקוה ואי קופא לבר בחלל הבהמה קאמר היכא מיתכשר משום אוכלין ומשקין דחקוהו הא על כרחך עברה דרך הכרס ונקבתו מעבר לעבר כיון דקופ' בחלל הבהמה הוא לכך נראה דבין קופא לבר בין קופא לגאו לעולם המחט כולו בתוך הכבד בין קופא בין חודה: וגם הכבד כולו שלם מבחוץ: וקופא לבר דקאמר היינו לצד חיצון של כבד: וקופא לגאו היינו לצד פנים לצד הסמפונות: והשתא ניחא גבי עובי בית הכוסות: דקופא לבר דקאמר היינו לצד חוץ בתוך עובי הכרס ולא לצד המאכל ולעולם המחט אינו כלל בתוך חלל הבהמה וגם הכרס כולו שלם מבחוץ דהשתא כי אמרינן אוכלין ומשקין דחקוה מ"מ לא ניקב הכרס נקב מפולש מעבר לעבר: מחט שנמצאת בתוך הריאה: יש בה ב' דינין שאם הובאה הריאה שלימה לפנינו כגון שבדקוה בנפיח' ואין שום רוח יוצא ואח' כך נמצא מחט בתוך הריאה כשרה בין באלימתא בין בקטינתא: ואפי' קופא לבר כדפי' לצד חוץ ולעולם כולו בפנים: אבל אם נמצאת המחט בחתיכא דריאה דהיינו שלא נתברר לנו שלימותה שתהא שלימה ע"י נפיחה טריפה בין בקטינתא בין באלימתא ואפי' קופא לגאו לצד הסימפונות דאז ודאי באה דרך הקנה וליכא למיחש לנקיבת הוושט מכל מקום טרפה משום דדילמא אי הואי ריאה קמן פי' שבדקוה בנפיחה תחילה הואי אי נקב ונקובת הריאה טריפה גם בלא נקיבת הוושט: כך פי' ר"י: ומחט שנמצאת בכבד באלימתא דהיינו שיש בה קופא כמו כן יש בו ב' דינין אך הוי להפך מדין הריאה: דגבי הריאה הוי חילו' בין שלימ' לחתוכה ל"ש קופ' לבר ל"ש קופא לגאו כדפרישי' אבל גבי כבד הוי חילוק בין קופא לבר לקופ' לגאו ולא שנא שלימה ולא שנא חתוכ' דאם קופא לבר טריפה אפילו בא מתחילה שלם בפנינו משום דכיון דסמפוני הכבד קצרים לא היה הקופא יכולה לכנס בתחילה בסמפון: ואם כן על כרחך נקובי נקיב דרך הושט ואתאי ואי קופא לגאו לצד הסימפונו' כשרה ואפילו בחתוכ' דכיון דקופא לגאו ודאי סמפונא נקט ואתאי דרך הקנה: ואי משום דשמא ניקב הכבד כיון דהוי חתוכה הרי שנינו ניקב הכבד כשרה: שני דינים הללו בכבד באלימתא אבל בקטינת' גבי כבד נמי יש לחלק בין שלימה לחתוכה דבשלימה כשירה: אבל בחתוכה טריפה ולא משום חששא דנקיבת הכבד דהא נקובת הכבד כשרה היא אלא משום דכיון דקטינתא נקיב שפיר מצד קופא כמו מצד חודה הלכך גם כי קופא לגאו איכא לספוקי שמא בא דרך הוושט וניקב הוושט ואח"כ נכנס בכבד: תלינן בוושט לחומרא כיון דהוי בחתוכא: משום דרוב הנבלעין דרך הוושט הן נבלעין כשיטת רש"י אבל בשלימה לא חיישינן לוושט אפילו בריאה משום דאחזוקי בריעותא לא מחזקינן כדפריש': ומיהו בקופא לבר באלימתא בכבד טריפה אפי' בשלם: ובריאה שלימה כשירה כדפרישית: בקוצר אכתוב הדינין. גבי דין מחט בריאה יש חילוק בין שלימה לחתוכה שלימה כשירה וחתוכה טריפה לא שנא קטינתא ולא שנא אלימתא ול"ש קופא לבר ול"ש קופא לגאו. אבל גבי כבד באלימתא יש חילוק בין קופא לבר ובין קופא לגאו. קופא לבר טריפה. קופא לגאו כשירה. ל"ש שלימה ול"ש חתוכה אבל בקטינתא יש חילוק גם בכבד בין שלימה לחתוכה כדפרישית. ואע"ג דבתלמודא קאמר סתמא גבי כבד אבל בקטינתא ל"ש קופא לגאו ול"ש קופא לבר מכ"מ לאו אשלימ' קאי כי אם אחתוכ' דוקא דהא קאי אההוא עובדא דההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא: ה"נה כתבתי דיני מח"ט ברי"אה וכ"בד לפי שי"טת רש"י והתוס"פות. אמנם נראה כי היתר דשלימה בין בכבד בין בריאה אינו נוהג לנו דהא שלימה לא איקרו כי אם דווקא היכא שנתברר שהיא שלימה על ידי נפיחה כדפירש רש"י גבי מחט שנמצאת בריאה. והרי עכשיו אין אנו בודקים בשום ריאה ולא בשום כבד בנפיחה. ואפי' אם היינו בודקים הא פי' בפנים דאין אנו סומכין על שום בדיקה בנפיח' והלכך אם תמצא שום מחט בריאה או בכבד לא דיינינן לה דין שלימה כי אם דין חתוכ': מחט שמצא' תחובה בריא' או בכרס או בדקין או בקורקבן או בלב תחובה מבחוץ לצד חלל הבהמה טריפה ואפילו הוא שלם מבפנים ואפי' בעובי בית הכוסות מכ"מ טריפה דאמרינן מה נפשך אם דרך פנים בא הרי ניקב נקב מפולש כיון שנמצא בחוץ לצד חלל הבהמה ואם מבחוץ בא הרי ניקב הוושט דבוושט תלינן משום דרוב הניבלעי' דרך הוושט נבלעין ומיהו אם נמצא בכבד מבחוץ באלימתא וקופא לגאו כשירה ואע"ג דראש המחט ניכר מבחוץ לצד חלל הבהמה מכ"מ כשירה דכיון דהוי אלימתא וקופא לגאו. אם כן ודאי דרך סמפונא נקט ואתאי דרך פנים. ואי משום דניקב הכבד נקיבת הכבד כשירה. נשלם דיני מחט משיטת מורי הרב רבינו פרץ. נחזור לענין ראשון: תולעים שיצאו מן הריאה כשירה דלאחר שחיטה פרשו. ואם נתחב המחט בפנים בדקין ש"ע מחט שנמצא בדקין טריפה דחיישינן שמא ניקב או בכרם או בקורקבן ונמצא עליה קורט דם מבחוץ כנגד המחט טריפה. ואם המחט ניכרת משני צדדין ואין קורט דם על הבשר ולא על המחט אמרינן דלאחר שחיטה יצא לחוץ וכשירה. ש"ע אם נקבה המחט מב' צדדין אפילו לא נמצא קורט דם אין אנו סומכין בזה אבדיקותינו מאחר דניקב מב' צדדין. ובנקבה מצד אחד יש מקילין. שא"צ לבדוק מבחוץ אם יש קורט דם ויש לסמוך עליהם בהפסד מרובה וא"א לבדוק כגון שנמלח או הודח או נאבד ולא חיישינן שמא מחיים יצא לחוץ ואמר רב נחמן ניקב הקורקבן פי' עור החיצון וכיס שלו קיים פי' עור הפנימי או איפכא זה בלא זה כשרה וכן אם ניקבו זה שלא כנגד זה כשר. ומעשה בא לפני ר' יוחנן בקורקבן שניקב ושומן סותמתו והתירו. אבל וושט שיש לו שתי עורות. אע"ג דניקב זה בלא זה כשר. מכ"מ אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה טריפה: דין נקבים שבגרגר' אם יש בהם חסרון כאיסר. ואם אין בהם חסרון ברובה וכן נקבים דקים מצטרפין לכאיסר אם יש בהם חסרון. ואם אין בהם חסרון מצטרפין לרובה. ואם סדוקה לארכה אם נשתייר חוליא למעלה וחוליא למטה כשרה: ואם ניקבה למטה מהכשר שחיט' דינה במשהו כריא' כדאמרי' ניקב הקנה למט' מן החזה נידון כריא': חוט השדרה שנפסק בראשו פי' בקרום של מוח במשהו: ניקב חוט השדרה למט' לצד הזנב עד בין הפרשות ברובו: מכאן ואילך כשר ובעוף עד בין האגפים ברובו מכאן ואילך כשר: נקבים דמיטרפא בהו אם סותמתן שומן הנאכל בין בבהמה בין בחיה בין בעוף כשר דמיהדק אבל חלב שאינו נאכל טרפה דלא מיהדק אבל ריאה הסרוכה לשומן הלב אינו קרוי סתימה וטריפה לפי שאותו שומן אינו מן הריאה דדוקא שומן הגדל סביב הנקב שהוא גדול מאותו דבר שהנקב שם: אותו שומן דווקא סותם וכשיר': אבל שומן הלב אינו גדל עם הריאה לכך לא מיהדק וחלב העשוי ככובע אינו סותם כגון דכרכשא וטרפשא דלבא וחלב חיה שאין כנגדו נאכל בבהמה אינו סותם: דין נפלה בהמה מגובה עשרה טפחים טרפה משום ריסוק אברים: ואם דלגה מאליה כשרה דאמדה נפשה: הניחה למעלה ומצאה למטה יש לומר שדלגה וכשירה: ואילים המנגחים זה את זה כשרים: וטבח המפיל את בהמתו לארץ בשעה שרוצה לשוחטה אע"פ שמטילה בחוזק כשרה לפי שנועצת צפורניה בארץ כתב המרדכי דאין לקשור רגלים של בהמות להפיל אותה או אם החליקה ונפלה מאליה כשיר' אע"פ שאינה נועצת צפרניה בארץ כיון שלא הפילוה בחוזק וכיון שאין גבוה עשרה טפחים מכריסה לארץ כשירה. כדאיתא בפרק הפרה: ואם נזרק הטלה מרחוק לארץ אם נפל על מתניו כשר ועופות שניצודין ואין יכולין ללכת אי מקרבי קיטרי של מצודה חיישינן וכל מקום שיש לחוש לריסוק איברים כגון נפלה מן הגג או טרופה בכותל. ימתין עד שתלך דאז מותרת בלא שום בדיקה וננערה לעמוד מועיל כמו עמד' ע"י בדיק'. ועקרה רגל להלוך כמו הלכ' ואם הלכה ד"א א"צ בדיקה: ואם הוא אינו רוצה לסמוך על בדיקתו ימתין עד שתעמוד או תשהא מע"ל: ואם הוכתה על ראש' והלכה לה כלפי זנבה: אם המקל לא הלך לכל אורך הבהמה יש לחוש ואפי' הלך על כל האורך אם יש במקל קשרים יש לחוש וכן אם הכה אות' לרחבה: ואם נדבק העוף בדבק בחד גפא שרי בתרי גפי אסיר ועוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו מלמטה למעלה דיו: או במיא דהוו קיימי אפילו מלמעל' למטה שרי: אבל מלמעלה למטה במיא דלא קיימא לא מתכשר עד שיקדים לדבר השט על המים: ואם נחבט על פירות וזרעי' אי משרקי אין לחוש. ואי לא יש לחוש: בהמה שלא בדק בסירכי ריאה טריפה: ור"שי פירש דאפילו בבהמה גדולה אם לא בדק כשרה: דהא קיימא לן כרב הונא דאמר. בהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת וכו': ועוד הלכה למשה מסיני דאזלינן בתר רובה אך אין מפרסמין את הדבר: ואנן סמכינן על פירוש רש"י בגדיים וטלאים שאין רגילות להיות בהם סירכא כשהם קטנים ואם לא בדק בהם כשרה בדיעבד: ניטל הטחול או כליות כשרה ניקב הטחול בסומכיה פי' בעובי' טרפה בקולשי' כשרה. וכולי' שלקתה טריפה כי מטיא לקותא במקום חריץ ואי מליא מוגלא טריפה: מים זכים דלא מסרחי כשרה וכוליא שהקטינה טריפה בדקה עד כפול בגסה עד כעינבה בינונית ומעשה בא לפני רש"י בטלה שלא היה לו אלא כוליא אחת והתירו ואמר דדוק' אם הקטינ' בדק' עד כפול אבל אם ניטלה כשרה: דין כבד אם ניטל כשר ובלבד שישתייר כזית במקום מרה: ובמקום שהיא חיה: ואם התליעה הכבד כשרה. דין נשמט ירך הבהמה או העוף במקום חבו' בקוליא כשרה אבל אי איעכול ניביה טריפה: שמוטת יד בבהמה דהיינו שמוטת רגל שלפניה כשירה נשמט גף בעוף ממקום חיבורו בכתף טרפה שמא ניקבה הריאה שקורין פיקח חרי"ף בל"א ודוקא שמוטת גף ממקום חיבורו לגוף אבל למט' ממקום חיבורו לגוף בין שבורה בין חתוכה כשרה ניטל צומת הגידין שנחתך מעט מן הבשר וגם אחד מן החוטין למעלה מן הארכוב' בסמוך לה אע"ג דהעצם שלם טריפה דבחוט אחד או רובו שנפסק טריפה בין בבהמה בין בעוף נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה אפי' שלא במקום צומת הגידין טריפה: והוא הדין נשבר העצם ויצא לחוץ דרך נקב קטן שאין עור ובשר חופין רוב השביר' ודוקא ברגל שלאחריה אבל ברגל שלפני' אפי' כולו נחתך למעל' מן הארכובה כשרה דאמר רב בעלת חמש או שלש ברגל טריפ' אבל ביד הוי מום לגבוה ולהדיוט שרי והיכא שנשבר העצם למעלה או למטה ולא נחתך לגמרי אם לא יצא לחוץ הכל כשר: בין הבהמה בין האבר: ואם יצא לחוץ למעלה מן הארכובה הכל אסור משום טריפ' אבל למטה מן הארכוב' ויצא לחוץ הבהמ' והעוף כשרים אבל האבר יש לו דין אבר מן החי מדרבנן ואסו' למולחו עם הבשר ולהושיטו לבני נח ונפקא מינה דאם יש ספיקא דאזלינן לקולא: אבל מן התורה אין לו דין אבר מן החי אפי' למעלה מן הארכובה כי אם משום טריפה כדאמרינן בפר' אמרו לו עור ובשר שחופין את רוב השבירה שאמרנו שכשר צריך רוב הכיסוי מבשר ומיעוט מעור: ואין הגידין מועילין לכסות כמו העור ואם יצא העצם הנשבר דרך נקב קטן וחזר לפנים אין מועיל אחרי כן עור ובשר חופין רוב השבירה : דין דרוסת הזאב אפילו הכה בידו בהמה גסה טריפה ודוקא הכה אותה ביד שלפניו אבל ברגל של אחריו כשרה וגם אין דרוסה בשן. וכן חתול ונמייה יש להן דריסה בגדיים וטלאים. דוקא זוטרי ולא באימרי רברבי. וחולדה בעופות. ועוף טמא שהכה עופות טהורין כגון אי"שטיר בלע"ז בעוף הגס או נץ אישפרוי"ר בלע"ז בעוף הדק. ושאר עופות בדכותייהו טרפות. ואם שחט העוף טהור קודם שהסיר העוף הטמא את ידו ממנו כשר אבל יש לחוש שמא הסיר ידו כבר שלא בפנינו ואסור בכל ענין ואם זאב או חתול נכנס בעדר של בהמות ושותק והם צועקים חיישינן. ואם חתול או חולדה נמצאו בלול של תרנגולים והוא שותק והן צועקים דזה שכיח מותרין דאינו זורק הארס אלא כשבורחין מפניו זה דין חולדה וחתול בעוף. אבל בזאב ליכא האי חילוקא ואסור. וזאב שנשא בהמה מן העדר והצילה הרוע' ונתערבה עם הבהמות הוי ספק ויש להתירה מטעם ספק ספיקא ספק שמא הכה בשן או ברגל ולא ביד ואת"ל שהכה ביד שמא אינה זאת: ואם באה לפנינו בהמה שמלוכלך צוארה מן הכאת הזאב או חתול בעופות אסור: ואפי' בקנ' הוי במשהו: ואם בקוץ הוי מלוכלך שלא בדרוסה הוי ברוב ואם הוי עוף דממסמ' קועיה דמא ויכול ליבדק ש"ע ויש אוסרין כל עוף או בהמה דצוארו מלוכלך בדם דחיישינן לנקיבת הוושט ואין אנו בקיאין וכן המנהג וספק דרוסה ונקובה יש לתלות בנקובה וכל ספק טריפה שבא לפני חכם ולא נתברר כגון נשבר העצם ויצא לחוץ או ספק סירכא. או כל שאר ספיקות ולא ידע אם הם קודם שחיטה או לאחר שחיטה וכן בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ולא ידע אי איעכול ניבי' בכולן פוסק בהלכות גדולות לאיסור: ולא אמרינן נשחטה הותרה כדאמרינן גבי בא זאב ונטל בני מעיים ומספקא לן אם נקבו קודם אם לאו דאמרי' כשירה מאחר שנשחטה דהתם יש קצת רגלים לדבר שנעשה לאחר שחיטה אבל היכא דאין רגלים לדבר כלל לא תלינן: והשוחט בהמה ונמצאת טרפה ועשו ממנה גבינות אם הטרפות מסירכא או הוגלד פי המכה כל הגבינות האחרונו' של ג' ימים קודם שחיטה אסורין: וכן הוגלד פי המכה של מחט: אבל של לפני ג' ימים מותרין ושאר טריפות מותרו': אבל טריפות הבאות מן הבטן כגון יתרת שלא בדרא דאוני הכל אסור. ועצם הנשבר ונתרפא בשרה ש"ע ואם שני שברי העצם שוכבים זה על זה טרפה וביצת נבילה וטרפה אסורה ולד טרפה כשר: שחט בהמה ומצא בה בן תשעה חי וכ"ש בן שמונה חי ניתר בשחיטת אמו אך אם הפרי' ע"ג קרקע צריך שחיטה משום ראיית העין. אבל אין טרפות נוהג בו: וגם חלבו מותר אך דמו אסור: ואם האם טרפה העובר ניתר בשחיטתו כשהוא בן תשעה חי ואם מצאו בה בן ח' אפי' חי אין שחיטת' מטהרתו אחרי שאמו טרפה. וספק אסור ומסוכנת אם היא בהמה גסה אם פשטה ידה או רגלה כשהיא כפופה או שהיתה פשוטה וכפפתה ה"ז פירכוס וכשרה ובבהמה דקה ובחיה בין גסה בין דקה: אם פשט' ידה ולא החזירת' אסור' שאין זה פירכוס אלא הוצאת נפש בלבד: ועוף אפי' לא רפרף אלא בגפו וכשכש בזנבו ה"ז פירכוס: ומסוכנ' מ"מ אע"פ שפרכסה חסידים הראשונים לא היו אוכלים ממנה: הבריאה אינה צריכה פרכוס ואי זו היא מסוכנת כל שמעמידה ואינה עומדת:

201 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא לאכול טרפה שנ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו בארנו שם עקרי הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב ונוטה למות וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות כגון על ידי נבילה וטרפות הריאה ושאר טרפות שבארנו שם בספר מצות עשה אצל הלכות שחיטה ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת ודין קיבות נבלות וטרפות:

201 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וּטְרֵפָה

1 שלא לאכול טריפה דכתיב טריפה לא תאכלו שמות כ״ב:ל׳

201 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול טריפה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" שמות כב,ל.

201 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל טְרֵפָה – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הַטְּרֵפָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב ל וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ. וּמַשְׁמָעוּת הַנִּגְלֶה בְּכָתוּב זֶה הוּא לְהַזְהִירֵנוּ עַל בְּהֵמָה שֶׁטְּרָפָהּ זְאֵב אוֹ אֲרִי בַּשָּׂדֶה, וְשֶׁטְּרָפָהּ בְּעִנְיָן שֶׁהִיא נְטוּיָה לָמוּת בַּטֶּרֶף הַהוּא, דְּוַדַּאי אֵין בַּמַּשְׁמָע שֶׁאִם נָגַע בְּרֹאשׁ אָזְנָהּ אוֹ תָּלַשׁ מִצַּמְרָהּ שֶׁתִּקָּרֵא טְרֵפָה בְּכָךְ, אֶלָּא וַדַּאי הַמַּשְׁמָעוּת הַנָּכוֹן וְהַקַּבָּלָה מְסַיַּעַת בְּכָךְ הוּא שֶׁנִּטְרְפָה בִּכְדֵי שֶׁתָּמוּת לְשָׁעָה אוֹ לִזְמַן קָרוֹב בִּשְׁבִיל הַטֶּרֶף הַהוּא. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין נז ב שֶׁזְּמַן זֶה הוּא שָׁנָה אַחַת. וְעוֹד יֵשׁ לְהָבִין לְכָל מֵבִין כִּי לֹא תַּקְפִּיד הַתּוֹרָה כְּשֶׁהִגִּיעַ לָהּ טַרְפוּת זֶה עַל יְדֵי זְאֵב אוֹ אֲרִי אוֹ דֹּב, אֶלָּא שֶׁתֵּאָסֵר כָּל בְּהֵמָה הַמֻּכָּה מַכָּה הַמְּבִיאָה אוֹתָהּ לִידֵי מָוֶת עַל כָּל פָּנִים, וְהֵם הַמַּכּוֹת שֶׁמָּנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שֶׁהֵן מְמִיתוֹת, וּכְמוֹ שֶׁבָּא בַּמִּשְׁנָה חולין מב א זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה טְרֵפָה. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בַּשָּׂדֶה לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא שֶׁדֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְדַבֵּר לְעוֹלָם בַּהוֹוֶה, וּבַשָּׂדוֹת דֶּרֶךְ בְּהֵמוֹת לִטָּרֵף. וְכֵן הוּא בַּמְּכִילְתָּא שם דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וְגַם כֵּן נִצְטָרֵךְ לִכְתֹּב בַּשָּׂדֶה כְּדֵי לְלַמֵּד בּוֹ עוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים רַבִּים, כִּי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה נִדְרָשִׁין לְכַמָּה פָּנִים, יִתְלַבְּשׁוּ מִבַּחוּץ לְבוּשׁ מַלְכוּת שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה טְהוֹרִים, וּמִבִּפְנִים יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים. וּלְבוּשׁ זֶה הַפָּסוּק הַנִּגְלֶה וְהַנִּרְאֶה בּוֹ יוֹתֵר בִּתְחִלַּת הָעִיּוּן הוּא לְלַמֵּד עַל הַטְּרֵפָה לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, וְעַל בָּשָׂר מִן הַחַי שֶׁבִּכְלַל בְּשַׂר טְרֵפָה הוּא. וּמַה שֶׁבִּפְנִים כֵּן הוּא, שֶׁמְּלַמֵּד חולין סח א עַל כָּל בָּשָׂר שֶׁיָּצָא חוּץ מִמְּחִצָּתוֹ שֶׁאָסוּר וְנַעֲשָׂה כִּטְרֵפָה, כְּגוֹן בְּשַׂר קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה, וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לַחוֹמָה, וּבְשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָה וְכֵן הָעֻבָּר שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְעֵי אִמּוֹ. וּמַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל מִקְרָא יָבוֹא כֵן כְּאִלּוּ אָמַר וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה הוּא, כְּלוֹמַר בָּשָׂר שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ, שֶׁזֶּהוּ לְשׁוֹן שָׂדֶה, שֶׁאֵין לוֹ מְחִצּוֹת, טְרֵפָה הוּא. וְכָל אֵלֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ יָצְאוּ חוּץ לִמְחִצָּתָן וְדִינָן כִּטְרֵפָה, וּמִי שֶׁאָכַל מֵהֶן כַּזַּיִת, לוֹקֶה. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ וּבוֹ תַּעֲשֶׂה פְּעֻלָּתָהּ, וְזוּלָתוֹ לֹא תִּשְׁלַם מְלַאכְתָּהּ לְעוֹלָם, וְעַל כֵּן בָּאָה בְּצִלּוֹ לְטוֹבָתָהּ וְלֹא לְרָעָתָהּ בֶּאֱמֶת כִּי הָאֵל לֹא יָרַע אֲבָל יֵיטִיב לַכֹּל, נִמְצָא כִּי הַגּוּף בֵּין יָדֶיהָ כְּמוֹ הַצְּבָת בְּיַד הַנַּפָּח אֲשֶׁר עִמּוֹ יוֹצִיא כְּלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וּבֶאֱמֶת כִּי בִּהְיוֹת הַצְּבָת חָזָק וּמְכַוֵּן לֶאֱחֹז בּוֹ הַכֵּלִים, יַעֲשֵׂם הָאֻמָּן טוֹבִים. וְאִם לֹא יִהְיֶה הַצְּבָת טוֹב, לֹא יָבוֹאוּ לְעוֹלָם הַכֵּלִים מְכֻוָּנִים וְנָאִים. וּכְמוֹ כֵן בִּהְיוֹת בַּגּוּף שׁוּם הֶפְסֵד מֵאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה, תִּתְבַּטֵּל פְּעֻלַּת הַשֵּׂכֶל כְּפִי אוֹתוֹ הֶפְסֵד, וְעַל כֵּן הִרְחִיקַתְנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה מִכָּל דָּבָר הַגּוֹרֵם בּוֹ הֶפְסֵד. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה לְפִי הַפְּשָׁט נֹאמַר שֶׁבָּא לָנוּ הָאִסּוּר בַּתּוֹרָה בְּכָל מַאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת. וְאִם יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאֵין נוֹדַע לָנוּ וְלֹא לְחַכְמֵי הָרְפוּאָה נִזְקָן, אַל תִּתְמַהּ עֲלֵיהֶם, כִּי הָרוֹפֵא הַנֶּאֱמָן שֶׁהִזְהִירָנוּ בָּהֶן חָכָם יוֹתֵר מִמְּךָ וּמֵהֶם, וְכַמָּה נִסְכָּל וְנִבְהָל מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁאֵין לוֹ בַּדְּבָרִים נֶזֶק אוֹ תּוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיג הוּא. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי לְתוֹעַלְתֵּנוּ לֹא נִתְגַּלָּה סִבָּתָן וְנִזְקָן פֶּן יָקוּמוּ אֲנָשִׁים מַחְזִיקִים עַצְמָן כַּחֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיִתְחַכְּמוּ לוֹמַר, נֶזֶק פְּלוֹנִי שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּדָבָר פְּלוֹנִי אֵינֶנּוּ כִּי אִם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁטִּבְעוֹ כֵּן, אוֹ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁטִּבְעוֹ כֵּן וְכֵן, וּפֶן יִתְפַּתֶּה לְדִבְרֵיהֶם אֶחָד מִן הַפְּתָאִים, עַל כֵּן לֹא נִתְגַּלָּה טַעְמָן, לְהוֹעִיל לָנוּ מִן הַמִּכְשׁוֹל הַזֶּה. וְיָדוּעַ הַדָּבָר מִדַּרְכֵי הָרְפוּאָה שֶׁבְּשַׂר כָּל הַטְּרֵפוֹת הָאֲסוּרוֹת לָנוּ מוֹלִיד הֶפְסֵד אֶל גּוּף אוֹכְלוֹ מֵחֲמַת שֶׁהַטַּרְפוּת מוֹרָה חֹלִי בַּבְּהֵמָה. וְאַל תַּקְשֶׁה עָלֶיךָ לוֹמַר מָה הֶפְסֵד יוּכַל לִהְיוֹת בִּבְהֵמָה שֶׁנִּטְרְפָה מִיָּד וְנִשְׁחֲטָה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה תַּקְשֶׁה עַל זֶה, הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי לְכָל דָּבָר הַתְחָלָה, וְאִם תּוֹדֶה אֵלַי כִּי בְּאֹרֶךְ הַזְּמַן יִמָּצֵא הַהֶפְסֵד בָּהּ מֵחֲמַת הַטַּרְפוּת, תִּתְחַיֵּב לְהוֹדוֹת כִּי בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הֻתְחַל הַהֶפְסֵד אֶלָּא שֶׁהוּא מוּעָט בַּהַתְחָלָה, וְאֵין סָפֵק כִּי מִן הַנֶּזֶק רַע אֲפִלּוּ מִעוּטוֹ. וְעוֹד שֶׁכָּל דִּינֵי הַתּוֹרָה וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַיָּמָא, בְּגֶדֶר כָּזֶה יִתְחַיֵּב לִהְיוֹת, שֶׁאִם תִּתֵּן דְּבָרֶיךָ לְשִׁעוּרִין לֹא יִתְקַיֵּם דָּבָר בְּיָדְךָ לְעוֹלָם. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן הַטַּרְפֻיּוֹת שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וְהֵם חולין מג א שְׁמֹנָה אָבוֹת, דְּרוּסָה, נְקוּבָה, חֲסֵרָה, נְטוּלָה, פְּסוּקָה, קְרוּעָה, נְפוּלָה, שְׁבוּרָה. וְהַדְּרוּסָה הִיא הַטַּרְפוּת הַחֲמוּרָה מִכֻּלָּן, לְפִי שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם שחיטה ה ג שֶׁכָּל סָפֵק הַבָּא לָנוּ עָלָיו, אָסוּר. וּבִשְׁאָר הַטַּרְפֻיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן סְפֵקִין מֻתָּרִין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאֵלּוּ הָאָבוֹת יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹלָדוֹת כְּמוֹ שֶׁבָּא פְּרָטָן בַּגְּמָרָא. וְחֶשְׁבּוֹן כְּלַל הַטַּרְפֻיּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצְאוּ בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הָעוֹלֶה בְּיָדֵינוּ בִּפְרָטָן לְפִי הַדּוֹמֶה מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא הֵם שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם עִם טַרְפוּת אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹף יָתֵר עַל הַבְּהֵמָה. וַעֲלֵיהֶן אֵין לְהוֹסִיף וּמֵהֶם אֵין לִגְרֹעַ, לְפִי שֶׁכָּל מַכָּה שֶׁתֶּאֱרַע לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה אוֹ לְעוֹף חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל, אֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה וַאֲפִלּוּ נוֹדַע לָנוּ מִדֶּרֶךְ הָרְפוּאָה שֶׁאֵין סוֹפָהּ לִחְיוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַמַּכּוֹת שֶׁמָּנוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵן טְרֵפוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה בְּדַרְכֵי הָרְפוּאָה שֶׁבְּיָדֵינוּ שֶׁמִּקְצָתָן אֵין מְמִיתִין וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה מֵהֶן אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז יא עַל פִּי הַתּוֹרָה. וְכָל אַחַת מִן שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם הַטַּרְפֻיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, מְפֹרָשׁ בַּאֲרֻכָּה עִם כָּל תְּנָאָיו בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין. וְכָל טַרְפֻיּוֹת אֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף אֵין אָדָם צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶן וְלִבְדֹּק אוֹתָן טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל בְּשַׂר הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁכְּשֵׁרִים הֵם, כִּי רֹב בַּעֲלֵי חַיִּים בְּחֶזְקַת בְּרִיאִים אָנוּ מַחֲזִיקִין אוֹתָן, זוּלָתִי בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁהִצְרִיכוּ חֲכָמִים לִבְדֹּק טֶרֶם שֶׁנֹּאכַל הַבָּשָׂר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַטַּרְפוּת מָצוּי הַרְבֵּה, וְהִיא טַרְפוּת הָרֵאָה שֶׁמְּצוּיִין בָּהּ רִירִין הַנִּקְרָאִים סִרְכוֹת, וְיֵשׁ לָחוּשׁ בָּהֶן שֶׁלֹּא יִמְשְׁכוּ קְרוּם הָרֵאָה וִינַקְּבוּהוּ, לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִרְאוֹת לְעוֹלָם בְּאֵיזֶה צַד יִהְיוּ אוֹתָן רִירִין בָּרֵאָה טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל מִן הַבְּהֵמָה, וְאִם יִמְצָא אוֹתָן בְּעִנְיָן שֶׁאֶפְשָׁר כִּי בִּתְנוּעָתָם יְנַקְּבוּ הָרֵאָה, טְרֵפָה, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים כָּל הָעוֹמֵד לִנָּקֵב עַל כָּל פָּנִים כְּנָקוּב חָשְׁבִינַן לֵיהּ וּכְאִלּוּ מֵתָה הִיא, אַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהִנָּצֵל מִן הַמָּוֶת, וְיָדוּעַ הוּא כִּי אוֹתוֹ הַחֹלִי הַגּוֹמֵל אוֹתָן רִירִין בַּמְּקוֹמוֹת הָעֲתִידִין לִנָּקֵב, הַתְחָלַת חֹלִי הַמֵּבִיא לִידֵי מָוֶת הוּא אַחַר שֶׁבְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת נַעֲשׂוּ הָרִירִין. וְאֵלּוּ הֵן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָרִירִין טוֹרְפִין לְפִי הַכְּלָל הָעוֹלֶה בְּיָדֵינוּ מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא עִם הַפֵּרוּשִׁים הַטּוֹבִים כָּל מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁהָאֻמָּה סְרוּכָה, טְרֵפָה וְאֵינָהּ נִתֶּרֶת בִּבְדִיקָה, זוּלָתִי בְּעִנְיָן אֶחָד אִם סְרוּכָה לַדֹּפֶן וְיֵשׁ מַכָּה בַּדֹּפֶן וְהַסִּרְכָא כֻּלָּהּ יוֹצֵאת מִמְּקוֹם הַמַּכָּה, שֶׁבְּזוֹ נֹאמַר תִּבָּדֵק. וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּלֹא בְּדִיקָה. וְיֵשׁ מוֹצִיאִין רש"י חולין מו ב מִכְּלָל זֶה אִם סְרוּכָה לָאֻנָּה שֶׁבְּצִדָּהּ מֵחִתּוּךְ לְחִתּוּךְ, וְכֵן מִנְהָגֵנוּ הַיּוֹם לְהַתִּיר. כָּל מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁהָעִנוּנִיתָא דְּוַרְדָּא שֶׁהִיא מִצַּד יָמִין סְרוּכָה, טְרֵפָה. וְאֻנּוֹת הָרֵאָה הֵן חָמֵשׁ מִלְּבַד הָעִינוּנִיתָא, וְיֵשׁ מֵהֶן שָׁלֹשׁ מִצַּד יְמִין הַבּוֹדֵק בְּשָׁעָה שֶׁהַבְּהֵמָה תְּלוּיָה בְּרַגְלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹלִין אוֹתָהּ הַטַּבָּחִים, וּשְׁתַּיִם מִצַּד שְׂמֹאל. אִם סְרוּכוֹת אוֹ סְמוּכוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְהַסִּרְכָא יוֹצֵאת מֵחִתּוּךְ לְחִתּוּךְ, וְכֵן אִם סְרוּכוֹת אֶל צַלְעוֹת הַבְּהֵמָה שֶׁהֵן רְבוּצוֹת בְּתוֹכָן, וְהַסִּרְכָא יוֹצֵאת מִגַּב הָאֻנּוֹת אֶל הַצְּלָעוֹת וְתוֹפֶשֶׂת בַּצְּלָעוֹת וּבַבָּשָׂר שֶׁבֵּין הַצְּלָעוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן בַּבָּשָׂר לְבַד, כָּל זֶה דָּנִין אוֹתוֹ לְהֶתֵּר. אֲבָל אִם הַסִּרְכָא יוֹצֵאת בֵּינֵיהֶן מֵחִתּוּךְ הָאֻנָּה לְגַב חֲבֶרְתָּהּ אוֹ מִגַּב לְגַב, וְכֵן אִם יוֹצֵאת מִן הָאֻנּוֹת אֶל הַצְּלָעוֹת וְאֵינָהּ תּוֹפֶשֶׂת כִּי אִם בַּעֲצָמוֹת לְבַד, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם אַחֵר בָּעוֹלָם שֶׁבַּבְּהֵמָה שֶׁתִּהְיֶינָה הָאֻנּוֹת סְרוּכוֹת שָׁם אוֹ סְמוּכוֹת, דָּנִין אוֹתוֹ לְאִסּוּר. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שחיטה יא ז הוֹצִיא מִכְּלָל זֶה כָּל זְמַן שֶׁסְּרוּכוֹת לֶחָזֶה וּלְשַׁמְנוּנִית הֶחָזֶה וְדָן לְהֶתֵּר, וְלֹא כֵן אָנוּ נוֹהֲגִים. סִרְכָא הַתְּלוּיָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בָּאֻנּוֹת בֵּין בָּאֻמָּה, כְּשֵׁרָה, וְיֵשׁ שֶׁטּוֹרְפָהּ, וְאָנוּ נוֹהֲגִין בָּהּ הֶתֵּר. נִמְצְאוּ הָאֻנּוֹת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר זֶה אוֹ חֲסֵרוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן זֶה, טְרֵפָה. וְהָעִינוּנִיתָא דְּוַרְדָּא מַשְׁלֶמֶת חֶסְרוֹן אֶחָד. וְאִם נִמְצְאוּ יְתֵרוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן זֶה הַרְבֵּה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַיִּתְרוֹן מִצַּד גַּבָּן, דְּאִלּוּ מִצַּד גַּבָּן אֲפִלּוּ אַחַת קְטַנָּה כַּעֲלֵה הֲדַס אוֹ יוֹתֵר קְטַנָּה, אוֹסֶרֶת. וְיֵשׁ מַתִּירִין רמב"ם שחיטה ח ד כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה יוֹתֵר מֵעֲלֵה הֲדַס. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי מִצְוָה זוֹ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מֵחֻלִּין. וּבְפֶרֶק זֶה עַצְמוֹ כְּמוֹ כֵן. וּבְפֶרֶק אַחֲרוֹן מִמַּכּוֹת וְרִאשׁוֹן מִבְּכוֹרוֹת יִתְבָּאֲרוּ דִּינֵי שְׁאָר הָאִסּוּרִין שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁנִּשְׁמָעִין בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב בְּפָנִים שֶׁלּוֹ י"ד ה' טרפות. וְנִכְפְּלָה אַזְהָרָה זוֹ בַּנְּבִיאִים בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל מד לא בַּכֹּהֲנִים לְבַד שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים. וְהוֹדִיעוּנוּ חֲכָמִים מנחות מה א שֶׁמִּפְּנֵי כֵן נִכְפְּלָה בָּהֶן, לְפִי שֶׁהַכָּתוּב צִוָּם לֶאֱכֹל חַטַּאת הָעוֹף בִּמְלִיקָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל כַּנְּבֵלָה, וְאוּלַי תַּחְשֹׁב מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁיֻּתַּר לָהֶן אֲפִילּוּ בְּחֻלִּין מְלִיקָה אוֹ שְׁחִיטָה נִפְסֶדֶת שֶׁלֹּא תַּקְפִּיד תּוֹרָה בָּהֶן, דְּמִכֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ מִן הַגָּדֵר בְּדָבָר אֶחָד, יָצְאוּ לְגַמְרֵי בְּכָל עִנְיַן הַשְּׁחִיטָה, וּלְפִיכָךְ הִזְהִיר הַנָּבִיא בָּהֶם בְּפֵרוּשׁ לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ רַק בִּמְלִיקָה לְבַד בְּקָרְבָּן. אֲבָל בְּחֻלִּין, נִשְׁאָרִים הֵם בְּאִסּוּרָן כְּמוֹ יִשְׂרְאֵלִים. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת מִן הַטְּרֵפָה וּמִכָּל אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁמָעִים בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִיצָתָן, לוֹקֶה. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ וְאֵיךְ לוֹקֶה, וְהָא קַיְמָא לַן אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת, וַהֲרֵי זֶה לָאו שֶׁכָּלַל כַּמָּה דְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי פֵּרוּשׁ עִנְיָן זֶה כְּבָר בֵּאֲרוּהוּ בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת בָּעִקָּר הַתְּשִׁיעִי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְהֵם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִרְחִיבוּ שָׁם פֵּרוּשֵׁיהֶם וּרְאָיוֹתֵיהֶם בָּזֶה לְבָרֵר הַדָּבָר יָפֶה, וְיַאֲרִיךְ הָעִנְיָן, עַל כֵּן הִנַּחְתִּיו כְּפִי מִנְהָגִי בַּסֵּפֶר. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הָעוֹלֶה מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם, שֶׁאֵין זֶה מִכְּלַל לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »