ספר מצוות גדול, לאוין י״ח

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 17 ספר מצוות גדול Negative Commandments 19 »

1 ברית משה פתח ↗

לא א תעבדם אחר כתיב בפ' משפטים ללמד על המגפף והמנשק כו'. במתניתין דסנהדרין ס' ע"ב איתא אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך כו' עובר בל"ת וליתא במתניתין דעל איזה ל"ת עובר אבל מרש"י ז"ל במתניתין שם ד"ה המגפף נראה בפי' דסובר דאזהרה על גיפוף ונישוק כו' שלא כדרכה הוא לא תעבדם יתירה דפ' משפטים ועי' בח"ש ובמהרש"א מ"ש על רש"י זו אבל בגמרא שם ס"ג ע"א כתב רש"י ד"ה אבל המגפף כו' עובר בל"ת וז"ל לא תלכון אחרי אלהים אחרים א"נ אל תפנו אל האלילים וכגון שאין דרכן בכך עכ"ל והיראים ז"ל סי' ע"ח סובר ג"כ כרש"י בגמ' וזה לכאו' סתירה ברש"י וכבר דברו האחרונים מזה המר"ם לובלין שם על דף ס"ג כתב שאפשר שהיא ט"ס אלא שתמה דאיך כפל בספרים ט"ס כזה אבל המרש"א שם וגם המעיין חכמה דף ט"ו ע"ב אות כ"ט מיישבו את רש"י היטב וגם עי' בקובץ על הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ג הל' ו' מ"ש על רש"י זו ובחדושי הר"ן שם על דף ס"ג ע"א ראיתי שנ' וכן נראה מתוך פירש"י ז"ל בפי' המשנה גבי אבל המגפף כו' ומדלא הזכיר הר"ן כלום ממ"ש רש"י בגמ' נראה דלא הי' בגירסתו וזה ראי' לכאורה להמר"ל שהיא ט"ס אבל י"ל גם להיפך דמדדייק הר"ן וכתב מתוך פירש"י בפי' המשנה ול"כ סתם מתוך פירש"י כמובן יהי' איך שיהי' עכ"פ מכולם מוכח שגם רש"י סובר כרבינו דלא תעבדם יתירה הוא אזהרה על גיפוף ונישוק שלא כדרכה וכ"ס התוס' שם ס' ע"ב ד"ה אזהרה וס"ג ע"א ד"ה על כולם וכ"ס הסמ"ק סי' ס"ב, אבל הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ג הל' י' כתב וז"ל המגפף עכו"ם והמנשק לה והמכבד כו' וכל כיוצא בדברי כיבוד האלו עובר בל"ת שנאמר ולא תעבדם ודברים אלו בכלל עבודה הן ואעפ"כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש עכ"ל וכתב הכ"מ ז"ל וז"ל עובר בל"ת ומפרש רבינו דהיינו לא תעבדם וכן פירש"י עכ"ל נראה דסובר בדעת הרמב"ם דאזהרה לגיפוף ונישוק היא מלא תעבדם יתירה דפ' משפטים דמה דכתב וכן פירש"י מסתמא על מה שפי' רש"י במתניתין כיוון כיון דבגמ' ל"כ רש"י מלא תעבדם כלום אבל בפי' המשניות בסנהדרין שם כתב על גיפוף ונישוק וז"ל ואלה העבודות שאמר שהוא עובר עליהם בל"ת כמו כן נכלל בזה שאמר לא תעבדם אבל אינו לוקה עליו לפי שאין איסורו איסור מבואר אבל חייב מלקות ומדכ' נכלל בזה מוכח דכיוון על לא תעבדם דדברות דאי כיוון על לא תעבדם דפ' משפטים א"כ היכי קאמר נכלל בזה הלא מלא תעבדם דפ' משפטים לא ילפינן אזהרה אחרת אבל מולא תעבדם דדברות באמת ילפינן גם אזהרה על כל עבודות דרכה בכך כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת ו' ע"כ כתב שפיר נכלל בזה וא"כ מוכח מפי' המשניות דסובר דאזהרה על גיפוף ונישוק היא ולא תעבדם דדברות וממילא מוכח דצ"ל גם בחיבורו דכיוון על פסוק זה דמהיכא תיתי נאמר דפליג בחיבורו על מ"ש בפי' המשניות אם לא שאמר בפי' להיפך וכ"כ הדינא דחיי בדעת הרמב"ם בחיבורו וממילא לפי"ז צ"ל דמ"ש הכ"מ וכן פירש"י אין כונתו דהרמב"ם לגמרי סובר כרש"י אלא כוונתו דבזה עכ"פ הרמב"ם ורש"י בחדא שיטתא דמה שאי' במתניתין עובר בל"ת הל"ת היא ולא תעבדם לאפוקי מהנך שיטות שהיא ולא תלכו וגו' או אל תפנו וגו', וממילא לפי הנ"ל נראה בפי' דאיכא פלוגתא בין רבינו והרמב"ם באזהרת מל"ת זו דלהרמב"ם אזהרתה מולא תעבדם דדברות ולרבינו מולא תעבדם יתירה דפ' משפטים ולכאו' צריך להבין דבמה פליגי ומדוע ל"ס רבינו כהרמב"ם או להיפך: ונ"ל בס"ד דבזה פליגי דבסנהדרין ס"ג על הא דאי' במתניתין אבל המגפף כו' עובר בל"ת הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בל"ת קאמר הגמ' כי אתא רב דימי א"ר אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו והקשה הגמ' מ"ש הנודר כו' דלא לקי משום דהו"ל לאו שאב"מ הני נמי לאו שבכללות הוא כו' ומסיק הגמ' אלא כי אתא רבין אר"א על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו כו' והקשה הגמ' מ"ש אהנך דלא לקי דהו"ל לאו שבכללות הני נמי לאו שאב"מ נינהו כו' נראה דגם לפי המסקנא סובר הגמ' דאזהרת גיפוף ונישוק שלא כדרכה הוי לאו שבכללות וע"כ אין לוקין והיה ק"ל על גמ' זו קושי' גדולה דמדוע הוי הלאו דגיפוף ונישוק לאו שבכללות ואי משום שכלל מגפף ומנשק ואידך שאיתא במתניתין הא כל הני ענינים הם מענין אחד שלא לעבוד לשום ע"ז שום עבודה דרך כבוד והו"ל לאו זה דומיא דלא תעשה מלאכה דשבת שכולל ג"כ ל"ט מלאכות ואפ"ה לא הוי לאו שבכללות כיון שכולם ענין אחד שלא לעשות מלאכה וה"נ כן הוא וא"כ מדוע נקרא לאו זה לאו שבכללות ואח"כ ראיתי בחדושי ר"ן ז"ל שם שכבר עמד בזה ושמחתי כמוצא שלל רב שכוונתי בס"ד לדעת קדשו ותירץ וז"ל ונ"ל דמש"ה נקרא לאו שבכללות מההוא טעמא גופא דאמרן דלא תעבדם מעיקר לישנא משמע עבודה שדרכה בכך ואפשר דמשתמע נמי אחד מעבודות פנים אפילו אין דרכה בכך ומשמע נמי מחמת יתור הפסוק דאם אינה ענין לגופו תנהו לגיפוף ונישוק וחבריו א"כ זה הלאו כולל ג' עניינים חלוקים זה מזה והוי לאו שבכללות כו' עי"ש וא"כ י"ל דלהרמב"ם היתה ג"כ קשה הקושי' הנ"ל דאי נאמר דהלאו של עבודת דרך כבוד שלא כדרכה הוא ולא תעבדם דפ' משפטים א"כ היכי קאמר הגמ' דהוי לאו שבכללות ותירוצו של הר"ן לא ניחא ליה כיון דסובר דעבודת דרכה בכך ילפינן מולא תעבדם דדברות כמ"ש בסה"מ מל"ת ו' ועבודת פנים ילפינן או מלא תשתחוה או כמו שכתבנו לעיל במל"ת י"ז דילפינן ג"כ מולא תעבדם וממילא לפי"ז תו ל"צ ולא תעבדם דפ' משפטים רק על אזהרת גיפוף ונישוק גרידא וא"כ מדוע אמר הגמ' דהוי לאו שבכללות כן הי' קשה להרמב"ם וע"כ סובר דאזהרת גיפוף ונישוק באמת ג"כ ילפינן מולא תעבדם דדברות וע"כ קאמר הגמ' שפיר דהוי לאו שבכללות כיון דמלאו זה ילפינן שלשה עניינים אזהרה לכל עבודות דרכה בכך ואזהרה לג' עבודות פנים ואזהרה על גיפוף ונישוק כן י"ל בדעת הרמב"ם ז"ל: ועל רבינו י"ל דהי' קשה להיפך דאי נאמר דאזהרת גיפוף ונישוק מולא תעבדם דדברות א"כ מדוע קאמר הגמרא דמש"ה לא לקי משום דהו"ל לאו שבכללות מדוע ל"ק דמשום דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דגם אזהרת כל עבודות דרכה בכך ילפינן מולא תעבדם דדברות כמ"ש רבינו במל"ת י"ז ומדלא קאמר הגמרא כן מוכח דאזהרת גיפוף ונישוק לא הוי ולא תעבדם דדברות אלא ולא תעבדם יתירה דפ' משפטים ועל הקושיא של הר"ן הנ"ל באמת י"ל דסובר רבינו כתירוצו של הר"ן וזה ל"ק דסוף סוף לפי תירוצו של הר"ן הו"ל לאו הניתן לאזהרת מב"ד כיון שנכלל בלאו זה ג' עניינים חלוקים כמ"ש הר"ן דע"ז י"ל דרבינו סובר דכיון דעיקר אזהרה לא בא אלא על גיפוף ונישוק דעל עבודת דרכה בכך וגם על עבודם פנים באמת ל"צ כיון דשניהם ילפינן מולא תעבדם דדברות אלא הני שני עניינים ג"כ נכללים באזהרת גיפוף ונישוק כמ"ש הר"ן וכיון דעיקר אזהרה לא בא אלא על גיפוף ונישוק ע"כ באמת הי' לוקין עליו אע"ג דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד ג"כ וכמו שכתבנו לעיל מל"ת י"ו מחודש ד' עי"ש וע"כ הוצרך הגמ' לומר דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות כן י"ל דסובר רבינו כמובן, ועל היראים הנ"ל מחודש א' י"ל דמש"ה ל"ס כהרמב"ם משום דהיה קשה ליה ג"כ קושיא הנ"ל דא"כ הו"ל לאו הניתן לאזהרת מב"ד ומדוע ל"ק הגמ' את הטעם זה וכרבינו מש"ה ל"ס משום דהי' קשה ליה קושי' הר"ן הנ"ל ותירוצו לא מסתבר ליה משום הטעם שכתבנו אליבא דהרמב"ם וע"כ סובר דאזהרת גיפוף ונישוק היא או לא תלכו אחרי אלהים אחרים או אל תפנו וגו' כן נ"ל בס"ד לפרש את הג' שיטות במל"ת זו כמובן: וממילא לפי הנ"ל מה מאד יש ליישב בס"ד מעל הרמב"ם את קושיות הרמב"ן שהקשה דמדוע לא מנה הרמב"ם גיפוף ונישוק שלא כדרכה ללאו מיוחד העתקתי את לשונו לעיל מל"ת י"ז מחודש א' ורבינו באמת מנה ללאו בפ"ע וכבר כתב מהחילוק זה במנין המצות שבין רבינו והרמב"ם הפ"ד בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"ב עי"ש וזה באמת טעמא בעי דמדוע מנה רבינו למל"ת בפ"ע והרמב"ם לא מנה אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהרמב"ם לשיטתו דאזהרת גיפוף ונישוק שלא כדרכה מולא תעבדם דדברות באמת לא יוכל למנות גיפוף ונישוק ללאו בפ"ע כיון דגם אזהרת כל עבודות דרכה בכך מלאו זה ילפינן וכיון דמנה בסה"מ מל"ת ו' את כל עבודות דרכה בכך ללאו ע"כ שוב לא יוכל למנות את הפסוק זה עוד ללאו בפ"ע אלא סובר דנכלל אזהרת גיפוף ונישוק בהלאו דולא תעבדם דדברות אבל רבינו לשיטתו דסובר דאזהרת גיפוף ונישוק מולא תעבדם יתירה דפ' משפטים ואזהרת כל עבודות דרכה בכך מולא תעבדם דדברות ע"כ מנה שפיר גיפוף ונישוק ללאו בפ"ע ודו"ק:

1 לא א תעבדם אחר כתוב בפ' משפטים ללמד על המגפף והמנשק לעכו"ם וכל ב העובד דרך כבוד עובר בל"ת סנהדרין במשנה ד' ס' אפי' אין דרך עבודתה בכך:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

והנה כן יש להקשות גם לרבינו הגאון ז"ל דקאי בזה בדרכו של הרמב"ם וסייעתו ז"ל. ואמנם גם הרמב"ן ז"ל גופי' לא מנה לאו דמגפף ומנשק במנין המצות שלו. כמתבאר מדבריו בסוף מנין הלאוין עיי"ש. ועכצ"ל שחזר בו במסקנתו ממה שעלה על דעתו בראשונה לומר שראוי למנותו בפ"ע. והנה מדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות ע"ז ה"י נראה דס"ל דבמגפף ומנשק וכיו"ב ליכא אזהרה בפ"ע. אלא הו"ל נמי בכלל אזהרה דלא תעבדם עייש"ה. וכן מבואר בהדיא במכילתא דרשב"י פרשת יתרו עייש"ה. וא"כ ודאי אין כאן לאו בפ"ע. אלא דבסמ"ג לאוין י"ח כתב דמגפף ומנשק יש בהן לאו בפ"ע מקרא דלא תעבדם דכתיב בפרשת משפטים עיי"ש. ולזה באמת מנאה הסמ"ג במנין הלאוין שלו. וכן בסמ"ק סי' ס"ב. אבל לדרכו של רבינו הגאון ז"ל ניחא שפיר. דכיון דעבודה קריי' רחמנא הו"ל כלאו דגנבת ממון ולאו דגנבת נפשות דאין נמנין אלא בלאו אחד משום דשם אחד הן. ולשון הכתוב בשניהם לא תעבדם. ואין לנו במנין המצות אלא לשון התורה. כמש"כ כיו"ב גם הרמב"ן ז"ל סוף מנין המצות שלו עיי"ש. וכן בלאו דשאר עבודות כדרכה י"ל דמה"ט אינו בא במנין בפ"ע. משום דמשם אחד ממש הן. דכל עבודות אסר הכתוב בע"ז. דכיון דדרכה בכך ודאי עבודות נינהו וקרינן בהו לא תעבדם. ולא גמרינן להו מקרא דאיכה יעבדו וגו' או מקרא אחרינא אלא כי היכי דלייתר לן קרא דלא תעבדם לאזהרה לעבודות פנים אפי' שלא כדרכה. אבל ודאי פשיטא דגם הנך אצל ע"ז מיהת בכלל עבודות נינהו. וגם כתיב בהו לשון עבודה בקרא דאיכה יעבדו וגו'. ושם אחד נינהו. והילכך אין נמנין אלא מצוה אחת לדרכו של רבינו הגאון ז"ל. וכדכתיבנא לעיל. ועי' מש"כ הר"ב כנה"ג בדינא דחיי לאוין י"ח בזה לדעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל עיי"ש היטב. ואף דלפי דרכו של הרמב"ם וסייעתו ז"ל יש לפקפק טובא בדבריו ואין להאריך בזה. אבל לדרכו של רבינו הגאון ז"ל שפיר יתכן לומר כן ברווחא וכמו שנתבאר:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 17 ספר מצוות גדול Negative Commandments 19 »