משנה תורה, מצוות לא תעשה ש״ד

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

304 ספר המצוות פתח ↗

הוא שהזהיר שלא לנקום קצתנו מקצתנו, והוא שתעשה מעשה אחד ולא תסור מלחפש אחריו עד שתגמלהו כמעשהו הרע אשר יביאהו כמו שהביאך, והזהיר מזה באמרו לא תקום. ובספרא עד היכן הוא כחה של נקימה אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו ולמחר אמר לו השאילני קרדומך ואומר לו לא אשאילך כדרך שלא השאלתני מגלך לכך נאמר לא תקום, ועל זה הדמיון ההיקש בכל הענינים. שם, שם:

304 ספר מצוות גדול פתח ↗

לא תקום בארנו שם מה היא הנקימה:

304 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְרֵעֶךָ כָּמוֹךָ תַּחַשְׁקֵם.

1 שלא לנקום, שנאמר "לא תיקום" ויקרא יט,יח.

304 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לנקום דכתיב לא תקום.

304 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִנְקֹם – שֶׁלֹּא לִנְקֹם. כְּלוֹמַר, שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלָּקַחַת נְקָמָה מִיִּשְׂרָאֵל, הָעִנְיָן הוּא, כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵרַע אוֹ צִעֵר לַחֲבֵרוֹ בְּאֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים, וְנֹהַג רֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם הוּא שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִלְּחַפֵּשׂ אַחֲרֵי מִי שֶׁהֵרַע לָהֶן, עַד שֶׁיִּגְמְלוּהוּ כְּמַעֲשֵׂהוּ הָרַע אוֹ יַכְאִיבוּהוּ כְּמוֹ שֶׁהִכְאִיבָם, וּמִזֶּה הָעִנְיָן מְנָעָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרוֹ ויקרא יט יח לֹא תִקֹּם. וּלְשׁוֹן סִפְרָא קדושים ד י עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל נְקָמָה? אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ וְלֹא הִשְׁאִילוֹ, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתָּ לִי מַגָּלְךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר, לֹא תִקֹּם. וְעַל כְּגוֹן זֶה הַקֵּשׁ כָּל הַדְּבָרִים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי כָּל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ מִטּוֹב עַד רַע, הוּא סִבָּה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו מֵאֵת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו לֹא יִהְיֶה דָּבָר בִּלְתִּי רְצוֹן הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן כְּשֶׁיְּצַעֲרֵהוּ אוֹ יַכְאִיבֵהוּ אָדָם יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי עֲוֹנֹתָיו גָּרְמוּ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עָלָיו בְּכָךְ, וְלֹא יָשִׁית מַחְשְׁבוֹתָיו לִנְקֹם מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אֵינוֹ סִבַּת רָעָתוֹ, כִּי הֶעָוֹן הוּא הַמְּסַבֵּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם שמואל ב טז יא הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ יְיָ. תָּלָה הָעִנְיָן בְּחֶטְאוֹ וְלֹא בְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא. וְעוֹד נִמְצָא בְּמִצְוָה זוֹ תּוֹעֶלֶת רַבָּה לְהַשְׁבִּית רִיב וּלְהַעֲבִיר הַמַּשְׂטֵמוֹת מִלֵּב בְּנֵי אָדָם, וּבִהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּין אֲנָשִׁים יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלוֹם לָהֶם. דִּינֵי הַמִּצְוָה. קְצָרִים, כְּבָר זָכַרְנוּ רֻבָּן לְפִי הַנִּרְאֶה. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקָבַע בְּלִבּוֹ לִשְׂנֹא חֲבֵרוֹ עַל שֶׁהֵרַע לוֹ עַד שֶׁיִּגְמְלֵהוּ כְּרָעָתוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, וְרָעָתוֹ רַבָּה כִּי הוּא סִבָּה לְתַקָּלָה מֵרֻבָּה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל זֶה הַלָּאו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּכְלָל זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בּוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו מִפְּנֵי כֵן, מִכֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבֹר עַל הַלָּאו מִבְּלִי מַעֲשֶׂה. וְתִזְכֹּר דָּבָר זֶה בְּכֻלָּן, כִּי דָּבָר בָּרוּר הוּא, אֵין צֹרֶךְ לִשְׁנוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.