ספר החינוך רל״ד:א׳-ד׳

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להדר פני גדול כדכתיב ולא תהדר פני גדול. ויקרא יט

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר הדיין שלא לכבד אחד מבעלי הריב בענין הדין ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים לא יסביר לו פנים בדין כשיבא לפניו עם בעל דינו ולא ישאל בעניניו וסיפורו. ואמר יתעלה לא תהדר פני גדול. ובספרי שלא תאמר עשיר הוא זה ובן גדולים הוא איך אביישנו לכך נאמר לא תהדר פני גדול. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מסנהדרין ושבועות. קדושים תהיו, סנהדרין פכ"ג:

1 ספרא פתח ↗

ג "ולא תהדר פני גדול" – שלא תאמר "עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו", לכך נאמר "לא תהדר פני גדול".

2 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוָה שֶׁיִּשְׁפֹּט בְּצֶדֶק – לִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טו בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ, וּבָא הַפֵּרוּשׁ שֶׁנִּצְטַוּוּ הַדַּיָּנִין לְהַשְׁווֹת בַּעֲלֵי הָרִיב, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יְכַבֵּד הַדַּיָּן אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין יוֹתֵר מִן הָאַחֵר, וְכֵן אָמְרוּ בַּסִּפְרָא קדושים ד ד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ, וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. וְכֵן בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת שבועות ל א, תָּנוּ רַבָּנַן בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ, שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב, אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. וְכֵן בִּכְלַל מִצְוָה זוֹ, שֶׁכָּל אִישׁ שֶׁהוּא חָכָם בְּדִינֵי הַתּוֹרָה וְיָשָׁר בִּדְרָכָיו, שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁיָּדִין דִּין תּוֹרָה בֵּין בַּעֲלֵי הָרִיב אִם יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ, וַאֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לָדוּן מִדִּין תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין ג, א אֶחָד דָּן אֶת חֲבֵרוֹ דִּין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וַחֲכָמִים הִזְהִירוּ אבות ד ח, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם דָּן יְחִידִי. וְעוֹד יֵשׁ בִּכְלַל מִצְוָה זוֹ, שֶׁרָאוּי לְכָל אָדָם לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת וְלֹא יְפָרֵשׁ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו אֶלָּא לְטוֹב. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה נִגְלֶה הוּא, כִּי בְּהַשְׁוָיַת הַדִּין יִתְיַשֵּׁב הָעוֹלָם, וְאִם יְכַבֵּד הַדַּיָּן אֶת הָאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין עַל הָאַחֵר יִפְחַד בַּעַל הָרִיב מִלְּהַגִּיד כָּל טַעֲנוֹתָיו לְפָנָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַמִּשְׁפָּט מְעֻקָּל. וּבְמָה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁמִּצְוָה עַל הֶחָכָם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְהוּא אִישׁ יָשָׁר לָדוּן בֵּין הַחוֹלְקִים, שֶׁזֶּהוּ בִּכְלַל הַמִּצְוָה, כְּמוֹ כֵן, גַּם בָּזֶה תּוֹעֶלֶת, כִּי הֶחָכָם וְהַיָּשָׁר, יָדִין דִּין אֱמֶת. וְאִם הוּא הַיּוֹדֵעַ לֹא יִרְצֶה לִשְׁפֹּט יִשְׁפְּטוּם שְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם חֲכָמִים וְיַטּוּ הַדִּין עַל הָאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין בְּלִי יְדִיעָה. גַּם בְּמָה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל אָדָם חַיָּב לָדוּן חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, שֶׁהוּא בִּכְלַל הַמִּצְוָה, יִהְיֶה סִבָּה לִהְיוֹת בֵּין אֲנָשִׁים שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְנִמְצָא שֶׁעִקַּר כָּל כַּוָּנַת הַמִּצְוָה לְהוֹעִיל בְּיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם עִם יֹשֶׁר הַדִּין וְלָתֵת בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם עִם סִלּוּק הַחֲשָׁד אִישׁ בְּאִישׁ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבועות לא א שֶׁשְּׁנֵי בַּעֲלֵי דִּין שֶׁהָיָה הָאֶחָד לָבוּשׁ בְּגָדִים יְקָרִים וְהַשֵּׁנִי בְּגָדִים בְּלוּיִים, אוֹמְרִים לַמְּכֻבָּד הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ אוֹ לְבַשׁ כְּמוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ נָדִין בֵּינֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁתִּהְיוּ שָׁוִין, וְעַכְשָׁו בִּזְמַנֵּנוּ לֹא רָאִינוּ בֵּית דִּין שֶׁעָשָׂה כֵּן. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם סנהדרין כא ג שֶׁמִּצְוָה לְהוֹשִׁיבָם בְּשָׁוֶה, וְלֹא הָאֶחָד לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ אוֹ הָאֶחָד בִּישִׁיבָה וְהָאַחֵר בַּעֲמִידָה, רַק בְּתַלְמִיד חָכָם וְעַם הָאָרֶץ שֶׁאָמְרוּ בָּהֶם מוֹשִׁיבִין הֶחָכָם וְאוֹמְרִים לְעַם הָאָרֶץ שֵׁב, וְאִם לֹא יָשַׁב אֵין מַקְפִּידִין עַל כָּךְ שם ה"ד. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ה"ו שֶׁאִם בָּאוּ לְפָנֶיךָ הַרְבֵּה דִּינִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן דִּין יָתוֹם וְאַלְמָנָה, שֶׁמִּצְוָה לְהַקְדִּימָן, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו א יז שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. כְּלוֹמַר, שֶׁבְּדִינָם נִצְטַוִּינוּ לְזָרֵז יוֹתֵר מִבְּדִין אֲחֵרִים. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כתובות קה ב, שֶׁדִּין תַּלְמִיד חָכָם קֹדֶם לְדִין עַם הָאָרֶץ, וְדִין אִשָּׁה קֹדֶם לְדִין אִישׁ, לְפִי שֶׁבֹּשֶׁת הָאִשָּׁה מְרֻבָּה, וְכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ בִּכְלַל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט הוּא. וְעִנְיָנִים אֵלּוּ עִם יֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, בִּמְקוֹמוֹת מְפֻזָּרִים בַּתַּלְמוּד, וּמֵהֶן הַרְבֵּה בְּסַנְהֶדְרִין וּשְׁבוּעוֹת ח"מ סימן יז. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, שֶׁהֵן חַיָּבִין לָדוּן וְלֹא הַנְּקֵבוֹת. וְאוּלָם גַּם הַנְּקֵבוֹת חַיָּבוֹת בְּמַה שֶּׁאָמַרְנוּ שֶׁהוּא בִּכְלַל מִצְוָה זוֹ, וְהוּא לָדוּן הֶחָבֵר לְכַף זְכוּת.

3 שבועות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״ – שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד, אֶחָד מְדַבֵּר כׇּל צָרְכּוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ: ״קַצֵּר דְּבָרֶיךָ״. דָּבָר אַחֵר: ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״ – הֱוֵי דָּן אֶת חֲבֵירְךָ לְכַף זְכוּת.

3 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

כְּבָר נָהֲגוּ כָּל בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַחַר הַגְּמָרָא בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת שֶׁמּוֹשִׁיבִין בַּעֲלֵי דִּינִין וּמוֹשִׁיבִין הָעֵדִים כְּדֵי לְסַלֵּק הַמַּחֲלֹקֶת. שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַעֲמִיד מִשְׁפְּטֵי הַדָּת עַל תִּלָּם:

4 ספר החינוך פתח ↗

1 שֶׁלֹּא לְכַבֵּד גָּדוֹל בַּדִּין – שֶׁלֹּא יְכַבֵּד הַדַּיָּן אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין בִּשְׁעַת הָרִיב, וַאֲפִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְנִכְבָּד וּנְשׂוּא פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טו וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא קדושים ד ג שֶׁלֹּא תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא, הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא אֲכַבֵּד אוֹתוֹ יוֹתֵר מִבַּעַל דִּינוֹ שֶׁאֵינוֹ גָּדוֹל כָּמוֹהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל.

2 שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, וּכְתַבְתִּיו בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר מצוה רלה.

3 מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבועות ל, א שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד אֶלָּא שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִין, כִּי בִּהְיוֹתָם לִפְנֵי הַבֵּית דִּין רָאוּי לָהֶם לַעֲמֹד כְּאִלּוּ הֵם לִפְנֵי שְׁכִינָה, כִּי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ עֲדַת דִּינֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פב א אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִכָּל מָקוֹם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ב, שֶׁאִם רָצוּ לְהוֹשִׁיב בַּעֲלֵי הַדִּין הָרְשׁוּת בְּיָדָם, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן, אֲבָל בִּגְמַר דִּין, מִן הַחִיּוּב הוּא בַּעֲמִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמות יח יג וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה. אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַחַר הַתַּלְמוּד לְהוֹשִׁיבָם מִפְּנֵי הַמַּחְלֹקֶת, וַאֲפִלּוּ הָעֵדִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם דברים יט יז וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים נָהֲגוּ גַּם כֵּן הַיּוֹם לְהוֹשִׁיב רמב"ם סנהדרין כא ה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת מִסַּנְהֶדְרִין וּשְׁבוּעוֹת שם.

4 וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם הַמִּשְׁפָּט. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְכִבֵּד בַּעַל דִּין אֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ בְּמֵזִיד עָבַר עַל לָאו זֶה וּבִטֵּל עֲשֵׂה שֶׁכָּתוּב ויקרא יט טו בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וּמָה שֶׁהִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה בְּיִתְרוֹן הֶחָכָם עַל עַם הָאָרֶץ עִם קְצָת שְׁאָר דִּינֵי הַמִּצְוָה, נִכְתֹּב לְקַמָּן בַּמִּצְוָה הַבָּאָה בְּסָמוּךְ מצוה רלה.

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא לכבד פני גדול בדין שנא' לא תהדר פני גדול:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהִדּוּר

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל" ויקרא יט, טו.

3 טור פתח ↗

צריכין הדיינים ליזהר שישוו ב' בעלי הדינין ולא יסבירו פנים לאחד יותר מלחבירו ולא יאמרו לאחד דבר כל דבריך ולאחר קצר דבריך ואם אחד לבוש בגדים נאים והשני בגדים פחותים ובזויים יאמרו לזה לבוש כמותו או הלבישהו כמותך שלא יסתתמו דבריו שיחשוב שישאו לו פנים בשביל בגדים: ולא יהא האחד עומד והשני יושב אלא שניהם עומדים ואם רצו להושיב שניהם מושיבין ולא יהא אחד יושב למעלה והשני למטה אלא זה בצד זה וזה בצד זה בד"א בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין צריכין להיות שניהם בעמידה ואיזהו גמר דין פ' זכאי ופ' חייב והעדים לעולם בעמידה: ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם ישבו אף בשעת גמר דין או שהעידו העדים בישיבה הדין דין: ותלמיד חכם ועם הארץ שבאין לדין מושיבין לת"ח ואומרים גם לע"ה לישב ואם לא ישב אין מקפידין בכך: וכתב הרמב"ם וכבר נהגו כל בתי דיני ישראל שלאחר התלמוד שמושיבין בעלי הדינין והעדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם: אסור לדיין לשמוע בעל דין האחד קודם שיבא חבירו או שלא בפני חבירו: וכן הבעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שבא חבירו: לפיכך תלמיד שיש לו דין לפני רבו לא יקדים לבא לפניו קודם בעל דינו שלא יהא נראה כאילו מקדים לסדר טענותיו ואם יש לו זמן קבוע לבא לפניו ובא בזמנו מותר: לשון הרמב"ם לא יהא הדיין שומע מפי המתורגמן אא"כ היה מכיר לשון בעלי הדינין ושומע טענותיהם ואם אינו מכיר בלשונם כדי להשיב להם יעמיד תורגמן כדי להודיע אותן פסק דין ומאיזה טעם חייב את זת וזיכה את זה: וצריך הדיין לשמוע דברי בעלי הדינין ולשנות אותם שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת בני החי וגו' ומצדיק את הדין בלבו ואחר כך חותכו: ומניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו של בעל דין שנאמר מדבר שקר תרחק אלא יאמר מה שיראה לו וישתוק: ולא ילמד אחד מבעלי דינין כלל: אפילו הביא א' מבעלי דינין עד אחד לא יאמר לו אין מקבלין עד א' אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך עד שיטעון ויאמר עד אחד אינו נאמן עלי וכל כיוצא בזה: ראה הדיין זכות לאחד מהם ובעל הדין מבקש לאומרם ואינו יודע לחבר דברים או שראה עצמו מצטער להציל עצמו בטענות אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהא כעורכי הדיינים עד כאן ואינו משמע כן בירושלמי דגרסינן התם רב הונא כי הוה חזי זכו לחד בר נש והוא לא הוה ידע פתח ליה על שם פתח פיך לאלם וא"א הרא"ש ז"ל הביאה בפסקיו: ואין לו לדיין לרחם על דל שלא יאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר וחייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד: ולא להדר פני גדול שאם באו לפניו עשיר וחכם גדול עם עני והדיוט לא יכבדנו ולא ישאל בשלומו שלא יסתתמו דברי בעל דינו ולא יאמר היאך אחייבנו בדין ונמצא מתבייש אלא אפטרנו ואח"כ אומר לו שיתן לו את שלו אלא יחתוך הדין מיד לאמתו: ואם באו לפניו אחד כשר ואחד רשע לא יאמר הואיל וזה רשע וחזקתו משקר וזה בחזקת שאינו משנה בדיבורו אטה הדין על הרשע אלא לעולם יהיו שני בעלי הדינין בעיניו כרשעים ובחזקת שכל אחד מהם טוען שקר וידון לפי מה שיראה לו מן הדברים וכשיפטרו מלפניו אז יהיו בעיניו ככשרים כשקבלו עליהם את הדין וידון כל אחד לכף זכות: וצריך שיפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו שאם מענה הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי הדינין ה"ז בכלל לא תעשו עול:

« ספר החינוך רל״ג ספר החינוך רל״ה »