ספר החינוך קע״ד

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שיגלח המצורע את כל שערו שנא' מצורע והיה ביום השביעי יגלח וגומר:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" ויקרא יד, ט.

2 ספר החינוך פתח ↗

וּבְטַעַם הַמַּיִם שֶׁיְּטַהֲרוּ כָּל טָמֵא אֶחְשֹׁב עַל צַד הַפְּשָׁט כִּי הָעִנְיָן הוּא כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אַחַר הַטְּבִילָה כְּאִלּוּ נִבְרָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם טֶרֶם הֱיוֹת בּוֹ אָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בראשית א ב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ בַּדִּמְיוֹן כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בְּגוּפוֹ יְחַדֵּשׁ גַּם כֵּן פְּעֻלּוֹתָיו לְטוֹב, וְיַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו וִידַקְדֵּק בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל כֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּכְשַׁר הַטָּהֳרָה בַּמַּיִם שֶׁבִּכְלִי רַק בְּמַיִם חַיִּים אוֹ מְכֻנָּסִין שֶׁהֵן עַל קַרְקַע וְלֹא בִּכְלִי. מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לָתֵת אֶל לִבּוֹ בְּמַחְשָׁבָה כְּאִלּוּ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם, וְהוּא נִתְחַדֵּשׁ בַּעֲלוֹתוֹ מֵהֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאִם יִהְיוּ הַמַּיִם בִּכְלִי אוֹ אֲפִלּוּ עָבְרוּ עַל כְּלִי, לֹא יִתָּכֵן הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ אֶל מַחְשֶׁבֶת הַטּוֹבֵל. כִּי יֵשׁ גְּבוּל אֶל כָּל אֲשֶׁר הוּא בִּכְלִי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, וְעַל כֵּן לֹא יַחְשֹׁב בְּטָבְלוֹ בַּכְּלִי כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם מַיִם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְשֶׁהוּא נִתְחַדֵּשׁ לִשְׁעָתוֹ. וְהַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וְהֶחָדֵל יֶחְדַּל יחזקאל ג כז.

3 מנחת חינוך פתח ↗

שיגלח כו' או שהניח שתי שערות כו'. עיין ר"מ כ' ואם שייר שני שערות בתגלחת ראשונה וגילחן בתגלחת שני' לא עלתה לו אלא לתגלחת א' בלבד והרי היא ראשונה עכ"ל וע' נזיר מ"ג שם אבעי' גבי נזיר אם גילח ושייר שני שערות צמח ראשו וחזר וגילחו וע"ש בפי' התוס' דחזר וגלחן לאותן שתי שערות והכ' אינו מבואר היאך הדין אם אח"כ גילח שני השערות בלבד אם יצא ידי גלוח וער"מ פ"ח מהלכות נזירות ובכ"מ שם דכה"ג לא קיים ע"ש דהר"מ לא הביא זה בפירוש וע"ש עוד בר"מ שפסק דאם שייר ב"ש ואח"כ נשר א' וגילח א' מצות גילוח אין כאן וכאן אפשר הדין ג"כ כן ושם נראה דבדיעבד שפיר דמי וגם לא ביאר רבינו כאן הדין איך דעתו במצורע שאין לו שער אם מעכב דגבי נזיר פסק דנזיר ממורט א"צ להעביר תער וע"ש בכ"מ וכאן לא ביאר מה דינו באין לו שער אם יש לו תקנה בהעברת תער או אין לו תקנה כלל. וער"מ פ"ח דנזירות בכ"מ ולחם משנה שם ועיין בסוגיא דנזיר דמ"ו באריכות ויש הרבה להאריך בדינים אלו ומצאתי בתיו"ט פי"ד דנגעים הרגיש בזה לדעת הר"מ במצורע שאין לו שער. ודע דמצו' זו של שני התגלחת נוהגים אף בנזיר שנצטרע דהעדל"ת תער לא יעבור גבי נזיר ואף שאעדל"ת ועשה וגבי נזיר איכא גם כן עשה דקדוש יהי' כו' מבואר בש"ס דיבמות מחמת דהעשה ולא תעשה דנזיר קילי דישנם בשאלה ודחי להו עשה. ועיין ר"מ פ"ז מהלכות נזירות שנ"ט אחר כיון דימי חלוטו וימי ספורו אין עולין לו לימי נזירתו ל"ש העשה דקדוש יהי' רק הל"ת והעשה דחי לא תעשה לחודי' ובראב"ד השיגו דבש"ס נתנו ט"א ועיין כסף משנה ודבריו תמוהין וע"ש במ"ל ובהט"צ פ"ח במ"ל:

4 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת גִּלּוּחַ הַנָּזִיר וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו – שֶׁיְּגַלֵּחַ הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ וְיָבִיא קָרְבָּנוֹת כְּשֶׁיַּשְׁלִים נְזִירוּתוֹ, וְכֵן כְּשֶׁיִּטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ וְגוֹ' וְכֵן וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו וְגוֹ'. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא מצורע ב, ו שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְּוִיִּם, אוּלָם שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה אֵינָם שָׁוִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם שֶׁגִּלּוּחַ הַלְּוִיִּם הָיָה לְשָׁעָה בַּמִּדְבָּר וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת וְגִלּוּחַ מְצֹרָע וְנָזִיר מִצְוָה וְנוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סה"מ עשה צג שֶׁשְּׁנֵי גִּלּוּחִים אֵלּוּ שֶׁל נָזִיר, שֶׁהֵן גִּלּוּחַ טֻמְאָה וְגִלּוּחַ טָהֳרָה אֵין רָאוּי לִמְנוֹתָן כִּי אִם מִצְוָה אַחַת, לְפִי שֶׁעִנְיַן גִּלּוּחַ הַטֻּמְאָה אֵינוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּלָל, אֶלָּא דִּין מִדִּינֵי הַנְּזִירוּת הוּא, שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁאִם נִטְמָא הַנָּזִיר בִּימֵי הַנְּזִירוּת שֶׁיְּגַלֵּחַ וְיָבִיא קָרְבָּן וְאָז יָשׁוּב וִיגַדֵּל פֶּרַע בִּקְדֻשָּׁה כְּבַתְּחִלָּה מִנְיַן כָּל יְמֵי הַנְּזִירוּת שֶׁאָסַר עַל נַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִמְצֹרָע גַּם כֵּן שְׁתֵּי תִּגְלָחוֹת וְהֵן מִצְוָה אַחַת, וְאַחַר שֶׁאֵין זֶה עִקַּר הַמִּצְוָה אֶלָּא דִּין מִדִּינֶיהָ אֵין רָאוּי לִמְנוֹתוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ בָּעִקָּר הַשְּׁבִיעִי. וּבְסֵדֶר זֹאת תִּהְיֶה מצרע מצוה קעד כָּתַבְתִּי גַּם כֵּן בְּשֵׁם הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מָה הִיא הַסִּבָּה בִּמְנוֹתֵנוּ תִּגְלַחַת נָזִיר וְקָרְבְּנוֹתָיו מִצְוָה אַחַת, וְתִגְלַחַת מְצֹרָע וְקָרְבְּנוֹתָיו שְׁתֵּי מִצְוֹת, וְשָׁם תִּרְאֶנּוּ מְבֹאָר אִם תִּרְצֶה לִלְמֹד. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ שֶׁל גִּלּוּחַ כָּל הַשֵּׂעָר בִּמְלֹאת יְמֵי הַנְּזִירוּת וַהֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת כָּתַבְתִּי בִּכְלַל שֹׁרֶשׁ מִצְוָה הַקּוֹדֶמֶת שעד מָה שֶׁיָּדַעְתִּי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מדות ב, ה הֵיכָן מְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ? בְּעֶזְרַת נָשִׁים רמב"ם נזירות ח ג וְלִשְׁכַּת נְזִירִים הָיְתָה שָׁם בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, וְשָׁם מְבַשְּׁלִים שַׁלְמֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִין שְׂעָרָן לָאֵשׁ, וְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה יָצָא, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמְּגַלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד מַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ, וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַד שֶׁיְּהֵא פֶּתַח הָעֲזָרָה פָּתוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו יח פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵין פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁיְּגַלַּח כְּנֶגֶד הַפֶּתַח שֶׁבִּזְיוֹן מִקְדָּשׁ יִהְיֶה בָּזֶה. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִצְוָה זוֹ נזיר מו א נָזִיר מְמֹרָט אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַּעַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר, וְכֵן אִם אֵין לוֹ כַּפַּיִם הֲרֵי זֶה מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו וְשׁוֹתֶה יַיִן אַחַר כֵּן וּמִטַּמֵּא, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ שֵׂעָר מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִּלַּח אֵין הַתִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת, וְשׁוֹתֶה וּמִטַּמֵּא לָעֶרֶב, דְּמִשֶּׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים מִקָּרְבְּנוֹתָיו הֻתַּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עַל כַּפָּיו וְלֹא הֵנִיף, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמִצְוָה וְלֹא לְעִכּוּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת מִצְוָה לְגַלֵּחַ אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה. וְנָזִיר שֶׁגִּלַּח בְּלֹא תַּעַר אוֹ שֶׁגִּלַּח בְּתַעַר וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם, וְלֹא קִיֵּם מִצְוַת גִּלּוּחַ, בֵּין נָזִיר טָהוֹר, בֵּין נָזִיר טָמֵא. גִּלַּח עַל הַשְּׁלָמִים וְנִמְצָא פָּסוּל תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּלַּח עַל שְׁלֹשֶׁת הַבְּהֵמוֹת שֶׁהוּא מַקְרִיב וְנִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן כְּשֵׁרָה תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים וְיִקְרְבוּ כְּהִלְכָתָן. שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ הֵם, כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה, וְכִבְשָׂה לְחַטָּאת, וְאַיִל לִשְׁלָמִים, וּמֵבִיא עִם הָאַיִל שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁית עִשָּׂרוֹן סֹלֶת וְאוֹפֶה מֵהֶן עֶשְׂרִים חַלּוֹת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת נָזִיר שם פ"ז. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא גִּלַּח, אוֹ שֶׁגִּלַּח בְּלֹא תַּעַר, אוֹ שֶׁגִּלַּח וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּטֵּל עֲשֵׂה. אֲבָל שִׁיֵּר אַחַת לְבַדָּהּ אֵין הַמִּצְוָה מִתְבַּטֶּלֶת בִּשְׁבִיל שֵׂעָר אַחַת, וַאֲפִלּוּ גִּלַּח וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאַחַר כָּךְ נָשְׁרָה אַחַת מֵהֶן מֵעַצְמָהּ, אִם גִּלַּח הָאַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר אֵין כָּאן, שֶׁהֲרֵי שַׂעֲרָה אַחַת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה שֵׂעָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִצְוַת גִּלּוּחַ יֵשׁ כָּאן, לְפִי שֶׁכְּבָר גִּלַּח כָּל רֹאשׁוֹ חוּץ מִן הַשְׁתַּיִם, וּנְפִילַת הָאַחַת אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁשְּׂעָרָה אַחַת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, וּכְשֶׁגִּלַּח הָאַחֶרֶת הֲרֵי הִשְׁלִים גִּלּוּחוֹ לְגַמְרֵי וְקִיֵּם מִצְוַת גִּלּוּחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתִּגְלַחַת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת מִשְּׁתִיַּת הַיַּיִן וּמֵהִטַּמֵּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת מְעַכֶּבֶת הַכֹּל, וְאִם לֹא הֱבִיאָן בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְהוּא אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא עַד שֶׁיְּבִיאֵם, וְאַף עַל פִּי שֶׁגִּלַּח לֹא נִשְׁלְמָה הַמִּצְוָה עַד שֶׁהֵבִיא הַקָּרְבָּנוֹת.

4 נזיר פתח ↗

אָמַר לוֹ: זֶה טׇהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּיָמָיו, וּמְצוֹרָע טׇהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּתִגְלַחְתּוֹ. וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעוֹרַב שֶׁמֶשׁ.

5 כריתות פתח ↗

מַתְנִי׳ אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַּפָּרָה, וְאַרְבָּעָה מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כַּשּׁוֹגֵג.

6 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לגלח הנזיר את ראשו ולהביא את קרבנותיו במלאת ימי נזירותו. ולשון ספרי שלשה מגלחין ושלשתן תגלחתן מצוה. הנזיר והמצורע והלוים. אמנם תגלחת הלוים היא במדבר ואינה נוהגת לדורות וגלוח מצורע ונזיר נוהג לדורות. ומבואר הוא כי לנזיר שני גלוחים גלוח טומאה וגלוח טהרה. והוא אמרו ובמלאת ימי נזרו. ואין ראוי שימנו שני גלוחים אלו שתי מצות לפי שגלוח טומאה הוא מדין מצות נזירות כי מצות עשה שלו הוא שירבה פרע בקדושה כמו שבאר ודן אותו הכתוב בזה שאם נטמא הנזירות יגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כמתחלת מנין ימי הנזירות שחייב נפשו, כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והם מצוה אחת כמו שאבאר במקומו. והנה אבאר במה שאחר זה הסבה במנותנו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן כלומר תגלחת נזיר במקומה במסכת נזיר. נשא, הלכות נזירות פ"ח:

1 מִצְוַת תִּגְלַחַת מְצֹרָע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – שֶׁיְּגַלֵּחַ הַמְּצֹרָע אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְהִיא הַטַּהֲרָה הַשְּׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּנְגָעִים יד ג שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְגוֹ', וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ד שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם. וּלְוִיִּם צְרִיכִים תִּגְלַחַת כִּמְצֹרָע, וְזֶה הָיָה בַּמִּדְבָּר.

2 מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. קְצָת מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה מצוה קעג בַּמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִבְרָא וְהַיּוֹם מַתְחִיל שְׂעָרוֹ לִצְמֹחַ וִיחַדֵּשׁ מַעֲשָׂיו לְטוֹב, כִּי בִּהְיוֹת הָאָדָם מְנֻקֶּה מִכָּל שֵׂעָר אָז יִנָּקֶה יָפֶה מִכָּל לִכְלוּךְ, וְלָכֵן רָאוּי לוֹ לַעֲלוֹתוֹ מִטֻּמְאַת צָרַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ מַעֲשֵׂה הַנְּקִיּוּת בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּנַקֶּה מַעֲשָׂיו גַּם כֵּן בְּכָל כֹּחוֹ וְיַהַפְכֵם מֵרָעָה לְטוֹבָה וּלְהֶכְשֵׁר.

3 מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה טז א כֵּיצַד הוּא הַגִּלּוּחַ? מַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ הַנִּרְאֶה, וַאֲפִלּוּ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה וְכָל שְׁאָר הַגּוּף עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כִּדְלַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת כָּל שְׂעָרוֹ. וּכְשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ בִּשְׁתֵּי הַתִּגְלָחוֹת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּתַעַר, וְאִם גִּלַּח שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים הלכות טומאת צרעת פ"י

4 וְאָמַר הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַמִּצְוָה עשה קיא וְזֶהוּ לְשׁוֹן הַמַּעְתִּיק וַאֲבָאֵר עַתָּה מַה הַסִּבָּה אֶצְלֵנוּ בְּתִגְלַחַת מְצֹרָע מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא עָשִׂינוּ כֵּן בְּנָזִיר מצוה שעז, אֲבָל שַׂמְנוּ תִּגְלַחְתּוֹ וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו מִצְוָה אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁהַמְּצֹרָע אֵין קֶשֶׁר לְתִגְלַחְתּוֹ עִם הֲבָאַת הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו, וְתַכְלִית הַמַּגַּעַת מִתִּגְלַחְתּוֹ בִּלְתִּי הַתַּכְלִית הַמַּגַּעַת מֵהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. וְזֶהוּ שֶׁהַמְּצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּתִגְלַחְתּוֹ, וּבְפֶרֶק שִׁשִּׁי מִנָּזִיר מד ב אָמְרוּ מָה בֵּין נָזִיר לִמְצֹרָע? אֶלָּא שֶׁזֶּה טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּיָמָיו, כְּלוֹמַר הַנָּזִיר, וּמְצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּתִגְלַחְתּוֹ, וּכְשֶׁיְּגַלֵּחַ הַמְּצֹרָע וְתִשְׁלַם תִּגְלַחְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה טָהַר מִלְּטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּסוֹף נְגָעִים יד ג וְיִשָּׁאֵר מְחֻסָּר כִּפּוּרִים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו כִּשְׁאָר מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

5 וְהוּא תַּכְלִית תִּגְלַחְתּוֹ טָהֳרָתוֹ מִלְּטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ, הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אוֹ לֹא הֵבִיא, וְתַכְלִית הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו תַּשְׁלוּם כַּפָּרָתוֹ כִּשְׁאָר מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, כְּלוֹמַר זָב וְהַזָּבָה וְיוֹלֶדֶת. וּכְבָר קָדַם לָנוּ לְשׁוֹן מַאֲמָרָם כריתות ח ב אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, וְשָׁם נִתְבָּאֵר שֶׁהַנָּזִיר אֵינוֹ מְחֻסָּר כַּפָּרָה, אֲבָל הַמְּלָאכָה הַהִיא בִּכְלָלָהּ כְּמוֹ הַתִּגְלַחַת וַהֲבָאַת הַקָּרְבָּן יַתִּירוּ לוֹ שְׁתִיַּת הַיַּיִן, וְלֹא יַסְפִּיק הָאֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי הָאַחֵר, וְתִגְלַחַת קְשׁוּרָה בַּקָּרְבָּן וְהַקָּרְבָּן תָּלוּי בַּתִּגְלַחַת, וּבְקִבּוּצָם תַּגִּיעַ הַתַּכְלִית בְּאַחַת וְהוּא שֶׁיֻּתְּרוּ לוֹ הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ נִמְנָעִים מִמֶּנּוּ בִּימֵי נִזְרוֹ. וּבְפֶרֶק שִׁשִּׁי מִנְּזִירוּת מו ב אָמְרוּ, גִּלַּח עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָּסוּל תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. וְהִנֵּה הִתְבָּאֵר שֶׁהַתִּגְלַחַת הִיא מִתְּנָאֵי הַזֶּבַח, וְהַזֶּבַח מִתְּנָאֶיהָ.

6 וּבַתּוֹסֶפְתָּא נזיר פ"ב נִתְבָּאֵר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַנָּזִיר שֶׁכָּלוּ לוֹ יָמָיו אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וּלִטַּמֵּא לְמֵתִים עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמְּלָאכָה הַהִיא כֻּלָּהּ, וְהִיא תִּגְלַחַת טָהֳרָה כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מִנָּזִיר מה א ב וְהוּא שֶׁיְּגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְיַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ תַּחַת הַדּוּד, וְיַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת כְּפִי מַה שֶׁבָּא בַּכָּתוּב, וְאַתָּה תִּמְצָאֵם בְּסוֹף הַמִּצְוֹת עשין קיא יִקְרְאוּ הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת תִּגְלַחַת וּבְבֵאוּר אָמְרוּ בְּמִצְוַת הַמִּשְׁנָה שם יא ב הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר, יִרְצֶה לוֹמַר בָּזֶה שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹת נָזִיר וְיַקְרִיבֵם בַּעֲדוֹ. הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁהַתִּגְלַחַת נוֹפֶלֶת עַל הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת. וְהַטַּעַם בָּזֶה, הֱיוֹתָהּ חֵלֶק מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּבְקִבּוּצָם יוּסַר דִּין הַנְּזִירוּת וְיִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן, אָמְנָם תִּגְלַחַת טֻמְאָה הִיא מִדִּקְדּוּק, פֵּרוּשׁ מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה וְלֹא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמָה שֶׁקָּדַם, עַד כָּאן.

7 וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֲנִים חֲכָמִים גְּדוֹלִים רְאוּיִים לְהוֹרוֹת בְּצָרַעַת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא גִּלַּח בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְהוּא טָמֵא.

1 ספר המצוות פתח ↗

היא שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה לה כמו שהתבאר בסוף נגעים, והוא אמרו וביום השביעי יגלח. וכבר קדם *מצוה צ"ג. תורף לשונם שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה המצורע והנזיר והלוים. וכבר התבארו דיני מצוה זו בסוף נגעים. ובכאן אבאר לך מה הסבה במנותנו תגלחת המצורע מצוה בפני עצמה והבאת קרבנותיו מצוה בפני עצמה, וזה כי המצורע אין קשר לתגלחת עם הבאת קרבנותיו והתכלית מתגלחתו זולת התכלית המגעת מהבאת קרבנותיו, וזה כי המצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ובששי מנזיר דף מ"ד: אמרו מה בין נזיר למצורע אלא שזה טהרתו תלויה בימים וזה טהרתו תלויה בתגלחתו, רוצה לומר המצורע, וכשגלח המצורע ונשלמה תגלחתו השניה טהור מלטמא כשרץ כמו שהתבאר בסוף נגעים פרק י"ד, וישאר מחוסר כפורים עד שיביא קרבנותיו כשאר מחוסר כפורים כמו שהתבאר שם, והיה תכלית תגלחתו שהוא טהור מלטמא כשרץ הביא קרבנותיו או לא הביא, ותכלית הבאת קרבנותיו תשלום כפרתו כשאר מחוסרי כפרה כלומר זב וזבה ויולדת. וכבר קדם לנו אמרם כריתות ח': ארבעה מחוסרי כפרה, ושם נתבאר שהנזיר אינו מחוסר כפרה, אבל המעשה ההוא בכללו כלומר הנלוה והבאת קרבן יתיר לו שתיית היין ולא יספיק מהם האחד בלתי חבירו, אבל הגלוח נקשר בקרבן והקרבן נקשר בגלוח ובקבוצם יגיעו לתכלית אחד, והוא שיותר לו הדברים שהיו אסורים עליו בימי נזרו. ובששי מנזיר דף מ"ו: אמרו גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. הנה התבאר לך כי התגלחת הוא מתנאי הזבח והזבח מתנאיה. ובתוספתא גם כן התבאר שנזיר שכלו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים עד שיעשה מעשה ההוא כלו והוא תגלחת טהרה, כמו שהתבאר בששי מנזירות דף מ"ה והוא שיתגלח פתח אהל מועד וישליך שערו תחת הדוד ויקריב הקרבנות כאשר באר בכתוב, ואתה תמצאם ברוב מקומות ויקראו הבאת הקרבנות תגלחת. ובביאור אמרו במקום המשנה שם דף י"א: הנני נזיר ועלי לגלח כו', רוצה בזה שיביא קרבנות נזיר ויקריבם בעדו. הנה כבר התבאר לך שהתגלחת נופלת על הבאת הקרבנות, והסבה בזה היותה חלק מהם כמו שבארנו, ובקבוצם יסתלק דין הנזירות וישתה הנזיר יין. אמנם תגלחת טומאה היא מדין המצוה כמו שבארנו במה שקדם. מצורע, טהרה הלכות טומאת צרעת פי"א:

1 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

כְּשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ בִּשְׁתֵּי הַתִּגְלָחוֹת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּתַעַר. וְאִם גִּלֵּחַ שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵינוֹ מְגַלְּחוֹ אֶלָּא כֹּהֵן. וְאִם שִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וְגִלְּחָן בַּשְּׁנִיָּה לֹא עָלְתָה לוֹ אֶלָּא תִּגְלַחַת אַחַת בִּלְבַד וַהֲרֵי הִיא רִאשׁוֹנָה. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְטָהֳרַת הַמְצֹרָע:

4 ספר המצוות פתח ↗

6 נזיר פתח ↗

גְּמָ׳ נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל אֶת הָרוֹטֶב וְנוֹתֵן עַל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל שְׁלָמִים. וְאִם שִׁילַּח תַּחַת הַדּוּד שֶׁל חַטָּאת וְאָשָׁם — יָצָא. אָשָׁם בְּנָזִיר טָהוֹר מִי אִיכָּא? אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: וְאִם נָזִיר טָמֵא מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל אָשָׁם — יָצָא.

ספר החינוך קע״ג » « ספר החינוך קע״ה