ספר החינוך תקפ״ח

1 מנחת חינוך פתח ↗

לתת שכר שכיר ביומו וכו'. מבואר בר"מ פי"א מה' שכירות ובטור ובש"ע חוה"מ סי' של"ט ודיני מצוה זו כתבתי במצוה ר"ל בפ' קדושים תדרשנו משם. ומ"ש הרהמ"ח מלבד מה שעבר על הלאו כמו שכתבנו בסדר זה הוא טעות המעתיק וצ"ל בסדר קדושים:

2 בבא מציעא פתח ↗

וְאִידַּךְ: הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ״, מִפְּנֵי מָה עָלָה זֶה בַּכֶּבֶשׁ וְנִתְלָה בָּאִילָן וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ לְמִיתָה – לֹא עַל שְׂכָרוֹ? דָּבָר אַחֵר: ״וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ״, כָּל הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר – כְּאִילּוּ נוֹטֵל נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ. רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן, וְחַד אָמַר: נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל. מַאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן, דִּכְתִיב: ״אַל תִּגְזׇל דַּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר״, וּכְתִיב: ״כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״. וּמַאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל, דִּכְתִיב: ״כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח״. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב ״אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח״! בְּעָלָיו דְּהַשְׁתָּא. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״! מָה טַעַם קָאָמַר: מָה טַעַם ״קָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם״ – מִשּׁוּם דְּנָטְלוּ נָפֶשׁ. אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְּבָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר״ יָכוֹל אֲפִילּוּ לֹא תְּבָעוֹ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִתְּךָ״, לְדַעְתְּךָ. יָכוֹל אֲפִילּוּ אֵין לוֹ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִתְּךָ״. שֶׁיֵּשׁ אִתְּךָ. יָכוֹל אֲפִילּוּ הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי וְאֵצֶל שׁוּלְחָנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִתְּךָ״ וְלֹא שֶׁהִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי וְאֵצֶל שׁוּלְחָנִי. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי וְאֵצֶל שׁוּלְחָנִי – אֵינוֹ עוֹבֵר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: חוֹזֵר, אוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר? רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵינוֹ חוֹזֵר, וְרַבָּה אָמַר: חוֹזֵר. אָמַר רַבָּה: מְנָא אָמֵינָא לַהּ – מִדְּקָתָנֵי: אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, מִעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר, הָא מִיהְדָּר הָדַר. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי אֵינוֹ עוֹבֵר – אֵינוֹ בְּתוֹרַת לַעֲבוֹר. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: קַבְּלָנוּת, עוֹבֵר עָלָיו מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״, אוֹ אֵין עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״? אוּמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי, וְהַלְוָאָה הִיא? אוֹ אֵין אוּמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי, וּשְׂכִירוּת הִיא? אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: עוֹבֵר! וְהָתַנְיָא: אֵינוֹ עוֹבֵר! הָתָם שֶׁהִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי וְאֵצֶל שׁוּלְחָנִי. נֵימָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ: הַנּוֹתֵן טַלִּיתוֹ לְאוּמָּן, גְּמָרָהּ וְהוֹדִיעוֹ, אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים, אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״. נְתָנָהּ לוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם – מִשֶּׁשָּׁקְעָה עָלָיו חַמָּה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״. וְאִי אָמְרַתְּ אוּמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי – אַמַּאי עוֹבֵר? אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: בִּגְרָדָא דְּסַרְבָּלָא. לְמַאי יַהֲבֵהּ נִיהֲלֵיהּ – לְרַכּוֹכֵי, הַיְינוּ שְׁבָחֵיהּ. לָא צְרִיכָא, דְּקָא אַגְרֵיהּ מִינֵּיהּ לְבַטּוֹשֵׁי בִּטְשָׁא וּבִטְשָׁא בְּמָעֲתָא.

3 נתיב חסד על אהבת חסד פתח ↗

יכול וכו'. ממה דאיתא במנחות דף מ"א. במעשה דרב קטינא, משמע שם דצריך האדם להשתדל להכניס את עצמו, שיהיה מחויב בהמצוה ובעידן ריתחא ענשינן על זה, שלא הביא עצמו לידי חיוב, עיין שם. והוא הדין בעניננו, דצריך להשתדל ולהשיג מעות אם יכול, כדי שיהיה יכול לקיים המצוה דביומו תתן שכרו. ואפשר דגם מצד הדין הוא מחויב בזה דמקרי יש אתך, כיון שיכול להשיג מעות בקל ולפרוע לו. וראיה ממה שכתב רש"י בחומש ויקרא י"ט י"ג, דלפיכך זמן שכיר יום בלילה וזמן שכיר לילה ביום עד ביאת השמש, לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית עונה לבקש מעות. הרי דמשמע מזה דמחויב לבקש מעות אף אם אין לו בביתו, וכן משמע קצת בספר החינוך סימן תקפ"ח שזה לשונו, אבל לא תבעו, או שאין לו כלום שיפרע לו, אינו עובר, שלא חייב הכתוב אלא בשיש לו בביתו או שיכול לפורעו, אבל אם אינו יכול לפורעו באותו יום, אלא אם כן יאבד הרבה משלו מלשון זה משמע דסבירא ליה כדעת הריטב"א שכתבתי בפנים, לא חייב הכתוב בזה לפי הדומה, עד כאן לשונו. מדכתב או שיכול לפורעו, משמע מזה דאפילו אין לו מעות בביתו צריך לבקש ולהשיג ולפרוע אם יש ביכולתו. ואולי יש לדחות דכונת רש"י והחינוך היכא דיש לו סחורה דקיימא למכירה, דצריך למכור אותם ולפרוע להשכיר, אבל ללוות אפשר דאין מחויב ועיין. ודע דמלשון החינוך שכתב, אלא אם כן יאבד הרבה משלו, משמע בבירור דאם מגיע לשכיר דבר קטן, ויש לו לבעל הבית מטבע גדולה שמחויב לפרוט אותה כדי לשלם להשכיר בזמנו, אף אם יגיע לו קצת היזק מזה. והעולם נכשלין בעוונותינו הרבים בזה.

1 לָתֵת שְׂכַר שָׂכִיר בְּיוֹמוֹ – לָתֵת שְׂכַר שָׂכִיר בְּיוֹמוֹ וְלֹא נְאַחֵר לוֹ שְׂכָרוֹ לְיוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וּבֵאֲרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּבָבָא מְצִיעָא פֶּרֶק תְּשִׁיעִי קיא, א דְּבֵין בְּשָׂכִיר יִשְׂרָאֵל אוֹ אֲפִלּוּ בְּגֵר תּוֹשָׁב חִיּוּב הַמִּצְוָה לְפָרְעוֹ בְּיוֹמוֹ, אֲבָל לֹא תַעֲשֶׂה הַבָּא עַל זֶה אֵינוֹ בְּגֵר תּוֹשָׁב.

2 מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁמְּבֹאָר בַּכָּתוּב, כִּי כָּל שָׂכִיר בָּרֹב צָרִיךְ לִשְׂכָרוֹ לִמְזוֹנוֹתָיו, עַל כֵּן אֵין רָאוּי לְאַחֵר לוֹ מְזוֹנוֹתָיו, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם קיב, א עַל הַשָּׂכָר הַזֶּה עָלָה בַכֶּבֶשׁ וְנִתְלָה בְאִילָן, וְהָאֵל בַּחֲסָדָיו צִוָּנוּ לְלַמֵּד נַפְשֵׁנוּ בְּמִדַּת הַחֶמְלָה וְהַחֶסֶד, וְנַשְׁלִים לְכָל בְּרִיָּה חֻקָּהּ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, לְמַעַן נִזְכֶּה וְנִכְשַׁר לְקַבֵּל טוּבוֹ, כִּי חָפֵץ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים.

3 מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם שכירות פי"א הל' א ב, אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם, וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה, וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים חַיָּב לִתֵּן לִבְעָלָיו בִּזְמַנּוֹ, וְאֵיזֶהוּ זְמַנּוֹ? שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ויקרא יט, יג לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. וּשְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָּל הַיּוֹם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וּשְׂכִיר שָׁעוֹת שֶׁל יוֹם גּוֹבֶה כָּל הַיּוֹם, וּשְׂכִיר שָׁעוֹת שֶׁל לַיְלָה גּוֹבֶה כָּל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יָצָא בַּיּוֹם גּוֹבֶה כָּל הַיּוֹם, יָצָא בַּלַּיְלָה גּוֹבֶה כָּל הַלַּיְלָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם ה"ג, שֶׁהַקַּבְּלָנוּת לְעִנְיַן מִצְוָה זוֹ דִּינוֹ כְּמוֹ שְׂכִירוּת, דְּמִכֵּיוָן שֶׁגָּמַר הַמְּלָאכָה וְהֶחְזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ חַיָּב לָתֵת לוֹ שְׂכָרוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם, אֲבָל לֹא הֶחְזִיר הַמְּלָאכָה לִבְעָלֶיהָ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ קיב א, הַנּוֹתֵן טַלִּיתוֹ לְאֻמָּן, גָּמְרָה וְהוֹדִיעוֹ אֲפִילּוּ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים, כָּל זְמַן שֶׁהַכְּלִי בְּיַד הָאֻמָּן אֵינוֹ עוֹבֵר, וּמָה שֶׁאָמְרוּ רמב"ם שם ה"ד, שֶׁאֵין הַשּׂוֹכֵר עוֹבֵר אֶלָּא כְּשֶׁתְּבָעוֹ הַשָּׂכִיר, אֲבָל לֹא תְּבָעוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם שֶׁיִּפְרַע לוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר, שֶׁלֹּא חִיֵּב הַכָּתוּב אֶלָּא בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁיָּכוֹל לְפָרְעוֹ, אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְפָרְעוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם, אֶלָּא אִם כֵּן יְאַבֵּד הַרְבֵּה מִשֶּׁלּוֹ לֹא חִיֵּב הַכָּתוּב בָּזֶה, לְפִי הַדּוֹמֶה, וּמִכָּל מָקוֹם רָאוּי לְכָל בֶּן דַּעַת לִהְיוֹת הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ טֶרֶם יִשְׂכֹּר הַפּוֹעֲלִים. וְהַשּׂוֹכֵר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְנִדְחָה מִלִּפְרֹעַ הַשָּׂכָר בִּשְׁבִיל שַׁבָּת, יֵשׁ לָדוּן בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עוֹד בְּשֶׁל תּוֹרָה, הוֹאִיל וְאִדְּחֵי אִדְּחֵי אֲבָל חַיָּב מִדִּבְרֵיהֶם, מִשּׁוּם אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים שָׁם בְּבָבָא מְצִיעָא פֶּרֶק תְּשִׁיעִי.

4 וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא פָּרַע שְׂכִירוֹ עַל הָעִנְיָן שֶׁכָּתַבְנוּ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסֵדֶר זֶה, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אולי צ"ל בסדר קדושים.

1 ברית משה פתח ↗

לתת א שכר שכיר בזמנו שנא' כו'. הפסוק פ' תצא פכ"ד פט"ו וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע ר' היראים סימן רס"ד הסמ"ק סימן רנ"ב החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקפ"ח הזוה"ר מ"ע רט"ו אות ע"ב הפוע"צ מ"ע רל"ו הכ"ת מ"ע רכ"א המעיי"ח דף פ' ע"ב אות כ"ב ומה שתמה המר"ם שיק על הרמב"ם שכ' בסה"מ דגם בעכו"ם שייך מ"ע זו כבר עמד ע"ז המעיי"ח עי"ש והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' שכירות פי"א ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' של"ט וגם עי' לעיל בהמל"ת של המ"ע זו מל"ת קפ"א מה שכתבנו שם:

ספר החינוך תקפ״ז » « ספר החינוך תקפ״ט