ספר החינוך קי״ט

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

למלוח הקרבנות והמנחות שנאמר ויקרא וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

בְּרִית מֶלַח

2 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה – לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְיָ, כְּלוֹמַר שֶׁנִּהְיֶה מַקְרִיבִים שָׁם קָרְבְּנוֹתֵינוּ אֵלָיו, וְשָׁם תִּהְיֶה הָעֲלִיָּה לָרֶגֶל וְקִבּוּץ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ. וְזֹאת הַמִּצְוָה כּוֹלֶלֶת עִמָּהּ הַכֵּלִים הַצְּרִיכִים בַּבַּיִת אֶל הָעֲבוֹדָה, כְּגוֹן הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמִּזְבֵּחַ וְכָל שְׁאָר הַכֵּלִים כֻּלָּם. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, מָה שֶׁתִּרְאֶה בְּסוֹף דְּבָרַי. וְאָכֵן מִיִּרְאָתִי לְהִתְקָרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְיָ, כִּי יָדַעְתִּי כָּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אִם לֹא יִתְקַדֵּשׁ לְמַדַּי לֹא יִרְאֶה הַבַּיִת וָחַי. גַּם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים לַעֲבוֹדָה יִתְקַדָּשׁוּ בְּבוֹאָם אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנִים, וְהַלְּוִיִּם אַחַר הִטֶּהָרוּ וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה טֶרֶם יִתְּנוּ קוֹלָם בְּהֵיכַל ה'. אָמַרְתִּי גַּם אֲנִי אַגִּיד עֲצָתִי, וְאֶעֱרֹךְ הִתְנַצְּלוּתִי נֶגֶד זְקֵנַי, וְאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי טֶרֶם אַעֲלֶה בֵּית יְיָ. יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּינֵינוּ הָעָם מְקַבְּלֵי הַמִּצְוֹת כִּי שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּבְכָל אֶחָד מֵהֶן שָׁרָשִׁים גְּדוֹלִים וְרַבִּים, וּלְכָל שֹׁרֶשׁ וְשֹׁרֶשׁ עֲנָפִים, כָּל אֶחָד יִשָּׂא אֶשְׁכֹּל גָּדוֹל שֶׁל פֵּרוֹת נֶחְמָדִים לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת, יוֹם יוֹם יוֹצִיאוּ פֶּרַח לַשּׁוֹקְדִים עֲלֵיהֶם, פִּרְחֵי חָכְמָה וְשֵׂכֶל טוֹב, כָּל עֵינַיִם מְאִירוֹת וְרָחֲבָה וְנָסְבָה עֵמֶק חָכְמָתָהּ עַד שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג תַּכְלִיתָהּ. כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם קהלת ז כג אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, וְעִם כָּל זֶה אֵין לְהַרְפּוֹת יְדֵי הָעוֹסֵק בָּהּ, כִּי אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה מִמֶּנָּה יֹאכֵל כֻּלָּהּ מְתוּקָה, וְאִם יֵשׁ כַּמָּה אֲשֶׁר מִפְּרִי עֵץ הַגַּן לֹא תַּשִּׂיג יָדָם לָקַחַת יִקְחוּ לָהֶם עָלֵהוּ לִתְרוּפָה. וְאָנֹכִי עִם דַּעְתִּי, גֹּדֶל עֶרְכָּהּ וְרֹב עָמְקָהּ, וְכִי פְּלִיאָה מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה, פָּעַרְתִּי פִּי לְדַבֵּר בָּהּ וְאֶסָּמֵךְ בַּמֶּה שֶׁלִּמְּדוּנִי רַבּוֹתַי, ע"ז יט א לִגְרֹס אִינִישׁ וְאַף עַל גַּב דְּלָא יְדַע מַאי קָאָמַר שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיט כ גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה. דַּע בְּנִי, כִּי כָּל אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֵצֶל הַשֵּׁם בַּעֲשׂוֹת בְּנֵי אָדָם כָּל מִצְוֹתָיו אֵינֶנּוּ רַק שֶׁחָפֵץ הַשֵּׁם לְהֵיטִיב לָנוּ, וּבִהְיוֹת הָאָדָם מֻכְשָׁר וּמוּכָן בַּעֲשִׂיַּת אוֹתָן מִצְוֹת לְקַבֵּל הַטּוֹבָה אָז יֵיטִיב אֵלָיו הַשֵּׁם, וְעַל כֵּן הוֹדִיעָם דֶּרֶךְ טוֹב לִהְיוֹתָם טוֹבִים, וְהִיא דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, כִּי בָּהּ יִהְיֶה הָאָדָם טוֹב. נִמְצָא שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם מִצְוֹתָיו הִשְׁלִים חֶפְצוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא רָאוּי אָז לְקַבֵּל טוֹבָתוֹ, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מֵכִין עַצְמוֹ לְכָךְ, רָעָתוֹ רַבָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ חֵפֶץ הַשֵּׁם בָּזֶה, וְהוּא יַעֲשֶׂה מַעֲשָׂיו כְּנֶגֶד חֶפְצוֹ. וּפָרָשָׁה אַחַת נִכְתְּבָה בַּתּוֹרָה לְהוֹדִיעֵנוּ עִקַּר זֶה לְבַד, וְהוּא מָה שֶׁכָּתוּב בְּסֵדֶר וְהָיָה עֵקֶב דברים י יב יג וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ וְגוֹ' עַד לְטוֹב לָךְ. כְּלוֹמַר אֵינֶנּוּ שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ דָּבָר בַּעֲשׂוֹתְךָ מִצְוֹתָיו רַק שֶׁרָצָה בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל לְהֵטִיב לְךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו הֵן לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. כְּלוֹמַר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְמִצְוֹתֶיךָ רַק מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתְךָ לְזַכּוֹתְךָ. וְיֵשׁ בְּעוֹשֵׂי הַמִּצְוֹת יָשִׂימוּ מְגַמַּת פְּנֵיהֶם אֶל הַטּוֹבָה הַמְּעֻתֶּדֶת אֲלֵיהֶם בַּעֲשִׂיָּתָן לְבַד, כִּי יֵדְעוּ שֶׁבְּסִבָּתָן תָּנוּחַ עֲלֵיהֶם הַבְּרָכָה וְהַטּוֹב, וְאֶל הַכַּוָּנָה הַהִיא יִתְעַסְּקוּ בָּהֶן לְעוֹלָם, וְאֵלֶּה חֶלְקָם בַּחַיִּים וְזוֹכִים לְעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים, וְאוּלָם לֹא הִגִּיעוּ אֶל תַּכְלִית הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה. אֲבָל יֵשׁ אֲשֶׁר זָכוּ וְנָתַן לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵב לָדַעַת וּלְהַכִּיר בְּמִדּוֹתָיו הַמְּעֻלּוֹת, וּמִתּוֹךְ הַכָּרָתָם יִתְקַשְּׁרוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבָם בְּאַהֲבָתוֹ קֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ עַד שֶׁיָּשִׂימוּ כָּל כַּוָּנַת הֲכָנַת גּוּפָם כְּדֵי לְהַשְׁלִים חֵפֶץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרֹב חִשְׁקָם אוֹתוֹ, וְאֶל הַתּוֹעֶלֶת הַמְּעֻתֶּדֶת לָהֶם בָּעֵסֶק הַהוּא לֹא יָשִׁיתוּ לֵב, וְהִיא הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָלוּ אֵלֶיהָ הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַשְּׁלֹשָׁה וְהַרְבֵּה מִבְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, זֵכֶר כֻּלָּם לִבְרָכָה, וְזֹאת הִיא הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבֶן אָדָם לַעֲלוֹת. וּמֵעַתָּה בִּהְיוֹת הַנָּחַת דַּעְתֵּנוּ עַל זֶה בְּעִנְיַן מִצְוֹתָיו בָּרוּךְ הוּא, תְּחַיֵּב אוֹתָנוּ לֵאמֹר כִּי בִּנְיַן בַּיִת לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹתֵנוּ בָּהּ תְּפִלּוֹת וְקָרְבָּנוֹת אֵלָיו, הַכֹּל לְהָכִין הַלְּבָבוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְעַלֶּה, לֹא מֵהֱיוֹתוֹ צָרִיךְ לָשֶׁבֶת בֵּית אֲנָשִׁים וְלָבוֹא בְּצֵל קוֹרָתָם, וְאִם אַרְזֵי לְבָנוֹן יִבְנוּהוּ אוֹ בְּרוֹתִים, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּבְרוּחוֹ יַעַמְדוּ, אַף כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם צָרִיךְ לִכְבוֹדוֹ חָלִילָה, הֲלֹא יְדוּעִים הַדְּבָרִים וּבְרוּרִים שֶׁהַכֹּל לְהֶכְשֵׁר גּוּפוֹתֵינוּ, כִּי הַגּוּפוֹת יֻכְשְׁרוּ עַל יְדֵי הַפְּעֻלּוֹת וּבִרְבוֹת הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת וְרֹב הַתְמָדָתָן מַחֲשָׁבוֹת הַלֵּב מִטַּהֲרוֹת מִתְלַבְּנוֹת מִזְדַּקְּקוֹת, וְהַשֵּׁם חָפֵץ בְּטוֹבָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְעַל כֵּן צִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וְנָקִי בְּתַכְלִית הַנְּקִיּוּת לְטַהֵר שָׁם מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אִישׁ וּלְתַקֵּן לְבָבָם אֵלָיו בּוֹ, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא בָּחַר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וֶהֱכִינוֹ אֶל הַטּוֹבָה לִבְנֵי אָדָם אוּלַי מֵהֱיוֹתוֹ אֶמְצָעוּת הָעוֹלָם בְּכִוּוּן, וְהָאֶמְצָעוּת נִבְחַר מִן הַקְּצָווֹת, אוֹ מִן הַטַּעַם שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹדֵעַ. וּמִתּוֹךְ הֶכְשֵׁר הַמַּעֲשֶׂה וְטַהֲרַת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ שָׁם יַעֲלֶה שִׂכְלֵנוּ אֶל הַדְּבֵקוּת עִם הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹנִי. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עַל הַצַּד הַזֶּה נְפָרֵשׁ שְׁרִיַּת הַשְּׁכִינָה בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמֶת כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מגילה כח א קְדֻשָּׁתָן עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין, שֶׁמַּשְׁמַע בְּזֶה שֶׁאֵין כָּל סִבַּת שְׁרִיַּת הַשְּׁכִינָה שָׁם מִצַּד הָעוֹבְדִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּחָרוֹ הָאֵל לְבָרֵךְ בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר בָּרָא מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה חֶפְצוֹ לִשְׁלֹחַ לִבְנֵי אָדָם נָבִיא לְהוֹרוֹתָם דֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָּהּ וְיִזְכּוּ לְקַיֵּם נַפְשׁוֹתָם, כְּמוֹ כֵן חָפַץ בַּחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים לִקְבֹּעַ לָהֶם מָקוֹם בָּאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן אֶל טוֹבַת הַבְּרִיּוֹת וּזְכוּתָם, וְכָל זֶה מֵחֲסָדָיו עַל בְּרִיּוֹתָיו. וּמִכָּל מָקוֹם, לְעוֹלָם תִּתְרַבֶּה שָׁם הַבְּרָכָה וְהַקְּדֻשָּׁה לְפִי הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁם בְּנֵי אָדָם, וְאָז עִם הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת יִפָּתְחוּ מַעְיְנֹת הַטּוֹב כְּנֶגְדּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינָהּ דּוֹמָה קְדֻשַּׁת הַמָּקוֹם בְּחֻרְבָּנוֹ לִקְדֻשָּׁתוֹ בְּיִשּׁוּבוֹ. וְהַנָּחַת הַטַּעַם הַזֶּה בְּעִנְיַן הַבַּיִת תְּחַיֵּב אוֹתָנוּ גַּם כֵּן לִסְמֹךְ אֶל הַטַּעַם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ לְפִי הַפְּשָׁט עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְשֵׁבֶט עוֹבֵד וְכֵלִים יְקָרִים יְדוּעִים. הֲלֹא אָמַרְנוּ כִּי עִקְּרֵי הַלְּבָבוֹת תְּלוּיִין אַחַר הַפְּעֻלּוֹת, וְעַל כֵּן כִּי יֶחֱטָא אִישׁ, לֹא יִטְהַר לִבּוֹ יָפֶה בִּדְבַר שְׂפָתַיִם לְבַד, שֶׁיֹּאמַר בֵּינוֹ וְלַכֹּתֶל חָטָאתִי לֹא אוֹסִיף עוֹד, אֲבָל בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל עַל דְּבַר חֶטְאוֹ, לָקַחַת מִמִּכְלְאוֹתָיו עַתּוּדִים וְלִטְרֹחַ לַהֲבִיאָם אֶל הַבַּיִת הַנָּכוֹן אֶל הַכֹּהֵן וְכָל הַמַּעֲשֶׂה הַכָּתוּב בְּקָרְבְּנֵי הַחוֹטְאִים, מִתּוֹךְ כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַהוּא יִקָּבַע בְּנַפְשׁוֹ רֹעַ הַחֵטְא וְיִמָּנַע מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת. וּכְעֵין זֶה הַטַּעַם מָצָאתִי לְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל צַד הַפְּשָׁט שֶׁכָּתַב ויקרא א ט בְּשֵׁם אֲחֵרִים, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם נִגְמָרִים בְּמַחֲשָׁבָה וּבְדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי כַּאֲשֶׁר יֶחֱטָא יָבִיא קָרְבָּן וְיִסְמֹךְ עָלָיו יָדָיו כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה, וְיִתְוַדֶּה בְּפִיו כְּנֶגֶד הַדִּבּוּר, וְיִשְׂרֹף בָּאֵשׁ הַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַתַּאֲוָה, וּכְרָעַיִם כְּנֶגֶד יָדָיו וְרַגְלָיו שֶׁל אָדָם הָעוֹשִׂים כָּל מְלַאכְתּוֹ, וְיִזְרֹק הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּנֶגֶד דָּמוֹ בְּנַפְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחְשֹׁב אָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ כָּל אֵלֶּה כִּי חָטָא לֵאלֹהִים בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, וְרָאוּי לוֹ שֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמוֹ וְיִשָּׂרֵף גּוּפוֹ, לוּלֵי חֶסֶד הַבּוֹרֵא שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ תְּמוּרָה וְכֹפֶר הַקָּרְבָּן, שֶׁיִּהְיֶה דָּמוֹ תַּחַת דָּמוֹ, נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ. וְרָאשֵׁי אֶבְרֵי הַקָּרְבָּן כְּנֶגֶד רָאשֵׁי אֵבָרָיו. וְהַמָּנוֹת לְהַחֲיוֹת בָּהֶן מוֹרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו. וְקָרְבַּן הַתָּמִיד בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יִנָּצְלוּ הָרַבִּים מֵחֲטוֹא תָּמִיד. וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים מִתְקַבְּלִין מוֹשְׁכִין הַלֵּב כְּדִבְרֵי הַגָּדָה שבת פז א, עַד כָּאן. וְהֶאֱרִיךְ הוּא עוֹד בָּעִנְיָן, וְכָתַב, וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֵשׁ בַּקָּרְבָּנוֹת סוֹד נֶעֱלָם וכו', כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּפֵרוּשָׁיו בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. וְעוֹד נוֹסִיף דְּבָרִים עַל צַד הַפְּשָׁט, וְנֹאמַר כִּי מִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ צִוָּנוּ הָאֵל לְהַקְרִיב לְעוֹלָם מֵהַדְּבָרִים שֶׁלֵּב בְּנֵי אָדָם חוֹמֵד מֵהֶם כְּמוֹ הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן וְהַפַּת כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַלֵּב יוֹתֵר עִם הָעֵסֶק בָּהֶם, וְלֶעָנִי חִיֵּב לְהָבִיא מִמְּעַט קִמְחוֹ אֲשֶׁר עֵינָיו וְלִבּוֹ עָלָיו כָּל הַיּוֹם. וְעוֹד יֵשׁ הִתְעוֹרְרוּת אַחֵר לַלֵּב בְּקָרְבַּן הַבְּהֵמוֹת מִצַּד הַדִּמְיוֹן שֶׁגּוּף הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה יִדְמוּ בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם לֹא יִתְחַלְּקוּ, רַק שֶׁבָּזֶה נִתַּן הַשֵּׂכֶל וְלֹא בָּזֶה. וּבִהְיוֹת גּוּף הָאָדָם יֹצֵא מִגֶּדֶר הַשֵּׂכֶל בְּעֵת הַחֵטְא, יֵשׁ לוֹ לָדַעַת שֶׁנִּכְנָס בָּעֵת הַהִיא בְּגֶדֶר הַבְּהֵמוֹת אַחַר שֶׁלֹּא יְחַלְּקֵם רַק הוּא לְבַדּוֹ. וְעַל כֵּן נִצְטַוָּה לָקַחַת גּוּף בָּשָׂר כָּמוֹהוּ וְלַהֲבִיאוֹ אֶל הַמָּקוֹם הַנִּבְחָר לְעִלּוּי הַשֵּׂכֶל וּלְשָׂרְפוֹ שָׁם, וּלְהַשְׁכִּיחַ זִכְרוֹ כָּלִיל יִהְיֶה לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִפָּקֵד תַּחַת גּוּפוֹ, כְּדֵי לְצַיֵּר בִּלְבָבוֹ צִיּוּר חָזָק שֶׁכָּל עִנְיָנוֹ שֶׁל גּוּף בְּלִי שֵׂכֶל אָבֵד וּבָטֵל לְגַמְרֵי, וְיִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת שֶׁחֲנָנוֹ הָאֵל שֶׁהִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, וְגַם לַגּוּף הַשֻּׁתָּף עִמָּהּ יֵשׁ קִיּוּם בִּתְחִיָּה בְּסִבָּתָהּ בְּלֶכְתּוֹ בַּעֲצָתָהּ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבְקָבְעוֹ בְּנַפְשׁוֹ צִיּוּר זֶה, יִזָּהֵר מִן הַחֵטְא הַרְבֵּה. וְהִבְטִיחָה הַתּוֹרָה שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה וּבְהַסְכָּמַת עוֹשֵׂהוּ שֶׁיִּתְנַחֵם עַל חֶטְאוֹ מִלֵּב וּמִנֶּפֶשׁ, תְּכֻפַּר אֵלָיו שִׁגְגָתוֹ. אֲבָל הַזְּדוֹנוֹת לֹא יַסְפִּיק לְכַפְּרָם דִּמְיוֹן זֶה, כִּי הַחוֹטֵא בְּמֵזִיד לֹא יוּכַח בְּדִמְיוֹנוֹת וּדְבָרִים, כִּי אִם שֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים משלי כו ג. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ בְּהַנָּחַת טַעַם זֶה אֵיךְ נָבִיא קָרְבַּן נְדָבָה לְעוֹלָם, כִּי טַעְמֵנוּ זֶה יִסְבֹּל גַּם הַנְּדָבוֹת. שֶׁאַחַר שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַקָּרְבָּן דִּמְיוֹן לְהַשְׁפָּלַת הַגּוּפוֹת וּלְעִלּוּי הַנְּפָשׁוֹת, אַף בְּלֹא חֵטְא יָדוּעַ יִמְצָא בּוֹ הַמַּקְרִיב תּוֹעֶלֶת לָקַחַת הַמּוּסָר. וּבְקָרְבַּן עֲזָאזֵל שֶׁנִּשְׁלַח חַי אֶל מְקוֹם הַחֻרְבָּן וְהַכִּלָּיוֹן נֹאמַר בִּפְשַׁט הָעִנְיָן לְבַל יְדַמֶּה הַחוֹטֵא הַגָּמוּר שֶׁאַחַר שֶׁתְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ עֹנֶשׁ עַל חֲטָאִים, תָּשׁוּב לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַטּוֹבִים אוֹ תִּהְיֶה לָהּ הִשָּׁאֲרוּת וְטוֹבָה קְצָת וַאֲפִילּוּ תִּהְיֶה כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ שֶׁיֵּשׁ לְגוּף הַבְּהֵמָה שֶׁהוּא לְדִמְיוֹן גּוּף הַחוֹטֵא הִשָּׁאֲרוּת קְצָת בֵּית הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּאֵפֶר שֶׁנִּשְׁאַר שָׁם בְּעֵת הַשְּׂרֵפָה לֹא יוֹצִיאוּהוּ מִן הַבַּיִת עַד אַחַר זְמַן הַרְבֵּה. עַל כֵּן בַּשָּׂעִיר הַחַי הַנּוֹשֵׂא כָּל הָעֲוֹנוֹת יִרְאוּ רֶמֶז כִּי הַחוֹטֵא שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּים כְּמוֹ הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים וְכָל הַמְּצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, לֹא יִרְאוּ בַּטּוֹבָה לְעוֹלָם וְתוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, כְּמַעֲשֶׂה הַשָּׂעִיר בְּנָשְׂאוֹ רִבּוּי עֲוֹנוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל יֻשְׁלַךְ לְגַמְרֵי אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, לֹא יִמָּצֵא בְּבֵית יְיָ לֹא לִשְׁחִיטָה וְלֹא לִזְרִיקָה, זִכְרוֹ יֹאבַד מִנִּי אָרֶץ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ירושלמי יומא פ"ו ה"ג כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְרֻצִּין, לֹא הִגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים, לְהוֹדִיעָן דִּמְיוֹן הַחוֹטֵא הַגָּמוּר כִּי כֵן יֹאבַד מְהֵרָה וְיִהְיֶה כָּלֶה כִּלָּיוֹן גָּמוּר, לְמַעַן יִלְמְדוּ וְיִקְחוּ מוּסָר וְיֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם. וְזֶהוּ הַסִּימָן הַטּוֹב לָהֶם, שֶׁאֵין מְלַמֵּד מוּסָר אֶלָּא הָאוֹהֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב משלי יג כד וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. וּבְעִנְיַן חִלּוּק הַקָּרְבָּנוֹת בִּשְׁחִיטָתָן וּבְמַתְּנוֹת הַדָּם וּבְחֵלֶק הַכֹּהֲנִים וְיֶתֶר פִּרְטֵיהֶן רַבִּים, אִם נֹאמַר לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁהָיָה כֵּן לִהְיוֹת מַחְשֶׁבֶת הָעוֹבֵד מְכֻוֶּנֶת אֶל הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה, כִּי הַחִלּוּקִין יַכְרִיחוּ כִּוּוּן הַמַּחֲשָׁבָה בְּדָבָר, לֹא נַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ רַק דִּבְרֵי נַעֲרוּת. וּכְלַל הַדְּבָרִים כִּי גַּם בַּפְּשָׁטִים לֹא נִמְצָא יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ בִּלְתִּי סַעַד הַמְקֻבָּלִים, וַאֲלֵיהֶם נִכְרַע אַפַּיִם וְיִפְתְּחוּ לָנוּ בְּכָל אֵלֶּה הָעֵינַיִם. וְאוּלָם אֵין לִקְרוֹתֵנוּ מִכַּת הַכְּסִילִים בְּהוֹצִיאֵנוּ כָּל רוּחֵנוּ בִּדְבָרִים, כִּי בִּפְסֹלֶת רַב מְעַט אֹכֶל נִמְצָא לְעִתִּים. גַּם כִּי רָאִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּיֹּצֵא בִּדְבָרֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁאָמְרוּ בְּקָרְבַּן סוֹטָה סוטה יד א הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה לְפִיכָךְ תַּקְרִיב שְׂעוֹרִים. וּבְקָרְבַּן מְצֹרָע ויקרא רבה פט"ז, הוּא עָשָׂה מַעֲשֵׂה פָּטִיט יַקְרִיב צִפֳּרִים ערכין טז, ב. וּבְדוֹמֶה לָזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הַנִּדָּה נדה לא א, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה לֵשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים? שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר. וּבֶאֱמֶת שֶׁאֵין כָּל זֶה לְדַעְתָּם תַּכְלִית הַכַּוָּנָה בַּדְּבָרִים רַק לְהוֹדִיעַ כִּי עִנְיַן הַמִּצְוָה יִסְבֹּל הַרְבֵּה רְמָזִים מִלְּבַד עִקָּרִים גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זבחים קיב ב שֶׁקֹּדֶם שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, אֲבָל מִשֶּׁנִּבְנָה הַבַּיִת נֶאֶסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת לִבְנוֹת בָּם בַּיִת לַשֵּׁם וּלְהַקְרִיב שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קלב יד זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. וְאֵלּוּ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהֵם עִקָּר בְּבִנְיַן הַבַּיִת עוֹשִׂין בּוֹ קֹדֶשׁ וְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְיִהְיֶה לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ מָקוֹם אַחֵר וְהוּא הַנִּקְרָא אוּלָם, וּשְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאִין הֵיכָל מדות פ"ד מ"ו וְעוֹשִׂין מְחִצָּה אַחַת סָבִיב לַהֵיכָל רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ כְּעֵין קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר, וְכָל הַמֻּקָּף בִּמְחִצָּה זוֹ שֶׁהִיא כְּעֵין חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד הוּא הַנִּקְרָא עֲזָרָה, וְהַכֹּל נִקְרָא מִקְדָּשׁ. וְעוֹשִׂין בַּמִּקְדָּשׁ הַכֵּלִים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִים שָׁם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זבחים פח א שֶׁכָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּקְּבוּ אוֹ נִסְדְּקוּ שֶׁמִּיָּד מַתִּיכִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין אוֹתָן חֲדָשִׁים, וְסַכִּין שֶׁנִּשְׁמַט מִקַּתּוֹ אוֹ נִפְגַּם אֵין מְתַקְּנִין אוֹתוֹ אֶלָּא גּוֹנְזִין אוֹתוֹ מִיָּד, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת. וְעוֹשִׂין בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה גְּבוּלִין עַד כָּאן לְיִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן לַכֹּהֲנִים, וּבוֹנִין סָמוּךְ לָהּ בָּתִּים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כָּל צָרְכֵי הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל אַחַת נִקְרֵאת לִשְׁכָּה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, כְּגוֹן בִּנְיַן הַבַּיִת כֵּיצַד? וְתַבְנִיתוֹ וְכָל מִדּוֹתָיו, וּבִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ וּמִשְׁפָּטָיו, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת. וְכֵן תַּבְנִית הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וּמִזְבַּח הַזָּהָב וּמְקוֹמָם בַּהֵיכָל, בַּגְּמָרָא מְנָחוֹת כח א צז א וְיוֹמָא לג ב. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁרֹב יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן. וְזוֹ מִן הַמִּצְוֹת שֶׁאֵינָן מֻטָּלוֹת עַל הַיָּחִיד כִּי אִם עַל הַצִּבּוּר כֻּלָּן, כְּשֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִתְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה.

3 מנחות פתח ↗

וְלָא תְּנָא בֵּיהּ קְרָא? וְהָכְתִיב: ״וְכׇל קׇרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: אִילּוּ נֶאֱמַר ״קׇרְבָּן בַּמֶּלַח״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן.

3 שו"ת רב פעלים פתח ↗

ומה שאמר אחד מן החכמים, שזוכר שראה היתר זה של סוכ"ר בספר אחד, אומר אני כי הן אמת, שנמצא ענין כזה בסוכ"ר, אך לא להתיר בשר באכילה, אלא לענין קרבן, והוא כי ראיתי בס"ד להרב מהר"י חאגיז ז"ל, בהלכות קטנות שאלה רי"ח, שנשאל אם מותר למלוח הקרבן בסוכ'ר, והשיב תשובה הסוכ"ר הוא מלח גמור, שמעמיד הדברים זמן רב, ואל תתמה שהוא מתוק שכל הדברים יש כיוצא וכו', גם יש מלח מתוק ומלוח, סוף דבר המעמיד נקרא מלח ברית עולם וקיומו, שבעלי הקימ"א אומרים שבכל יש בהם מלח, ובקנה הסוכ"ר שמביאים ממצרים קרוב לשרשו הוא מלוח וכן בראשו, והאמצעי שלם וכו' ע"ש, והנה בודאי זה הספר הוא שראה אחד מן החכמים הנז' ושכח שמו, אך באמת אין דברים שבספר הנז' שייכי לנ"ד, כי מליחת הבשר לאכילה הוא צריך שיפליט הדם לחוץ, וזה לא שייך אלא במלח שהוא חריף וטבעו לחמם ולהרתיח הבשר, שעי"ז זב הדם לחוץ, ופעולה זו לא יעשה הסוכ'ר לא מינה ולא מקצתה, כי הוא מתוק, אך בענין הקרבן לא הוצרך המלח בו כדי להפליט הדם, אלא נרצה המלח כקרבן, מפני שהמלח טבעו להעמיד ולקיים כל דבר, ומציל הדבר מן ההפסד ורקבון, ולכן משימים אותו בקרבן להורות וללמד, שע"י הקרבן יהיה האדם מוצל מן ההפסד, ונשמתו נשמרת ונשארת קיימת לעד, וכמ"ש רבינו הרא"ה ז"ל בספר החנוך מצוה קי"ט ע"ש, ולכן כתיב מלח ברית, ולכן גם במנחות שאין שם דם להפליט, צריך מלח, ואדרבה אם עבר והקריב הקרבן בלא מלח כשר הקרבן ונרצה, אבל המנחה אם הקריב בלא מלח פסולה גם בדיעבד, משום דכתיב בה בפירוש ולא תשבית מלת ברית אלקיך מעל מנחתך, וכנז' שם בספר החנוך, ולהכי סבר מהר"י חאגיז ז"ל, שיועיל הסוכ'ר בקרבן במקום מלח, מפני שהוא דן מסברה דנפשיה, שהסוכ'ר טבעו להעמיד הדברים ולקיימם, וכמ"ש להדיה תשובה הסוכ'ר הוא מלח גמור שמעמיד הדברים זמן רב וכו', וכ"כ בסו"ד המעמיד נקרא מלח ברית עולם וקיומו, הרי להדיא דן את הסוכ'ר לענין זה דוקא, ובודאי גם הוא יודה דאין בטבעו להפליט ולחמם ולהרתיח את הבשר, ולכן הוא עצמו לא כתב דין זה של סוכ'ר לענין מליחת בשר לאכילה, שהוא דין השייך בזה"ז, אלא כתבו לענין קרבן דוקא, ובאמת גם לענין קרבן דין זה הוא חידוש, שחידשו הרב מסברה דנפשיה, ובאמת אמרו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה, אך אין אנחנו צריכין עתה להזקק לד"ז, כי הוא הלכתא למשיחא:

1 מִצְוַת מְלִיחַת הַקָּרְבָּן – לְהַקְרִיב מֶלַח עַל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתֵּן מֶלַח בִּבְשַׂר הַקָּרְבָּן וְכֵן בְּקֶמַח הַמְּנָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ב יג עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.

2 כְּבָר אָמַרְנוּ בְּמִצְוַת בִּנְיַן הַבַּיִת מצוה צה, כִּי מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת הַקָּרְבָּן לְהַכְשִׁיר וּלְהַיְשִׁיר נֶפֶשׁ הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ. וְעַל כֵּן לְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ שֶׁל מַקְרִיב נִצְטַוָּה בְּהַקְרָבַת דְּבָרִים הַטּוֹבִים וְהָעֲרֵבִים וְהַחֲבִיבִים עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. וְהַמֶּלַח בּוֹ גַּם כֵּן מִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ פְּעֻלָּה שְׁלֵמָה, לֹא תֶּחְסַר לְפִי הַנְהָגַת הָאָדָם דָּבָר, כִּי אָז יִתְעוֹרֵר לִבּוֹ אֵלָיו יוֹתֵר, כִּי כָּל דָּבָר מִבְּלִי מֶלַח לֹא יֶעֱרַב לְאִישׁ לֹא טַעְמוֹ וְלֹא אַף רֵיחוֹ. וּמִלְּבַד זֶה יֵשׁ בַּמֶּלַח עִנְיָן אַחֵר רוֹמֵז, כִּי הַמֶּלַח מְקַיֵּם כָּל דָּבָר וּמַצִּיל עַל הַהֶפְסֵד וְהָרִקָּבוֹן. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּן יִנָּצֵל אָדָם מִן הַהֶפְסֵד, וְתִשָּׁמֵר נַפְשׁוֹ וְתִשָּׁאֵר קַיֶּמֶת לָעַד.

3 מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מנחות כ א כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת נִמְלָחִין קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ לַמִּזְבֵּחַ. וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא מֶלַח חוּץ מִן הַנְּסָכִים וְהַדָּם וְהָעֵצִים, וְדָבָר זֶה קַבָּלָה וְאֵין לוֹ מִקְרָא. וְאִם עָבַר וְהִקְרִיב בְּלֹא מֶלַח הַקָּרְבָּן כָּשֵׁר וְנִרְצָה, חוּץ מִן הַמִּנְחָה שֶׁהַמֶּלַח מְעַכְּבָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ בְּפֵרוּשׁ וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בַּסִּפְרָא וּבִמְקוֹמוֹת מִמְּנָחוֹת יח א, כא ב הל' איסורי מזבח פ"ד הי"א.

4 וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְעוֹבֵר עַל זֶה וְהִקְרִיב מִנְחָה אוֹ קָרְבָּן בְּלֹא מֶלַח בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְעוֹד שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל לָאו, דִּכְתִיב שם וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח וְגוֹ'.

1 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להקריב מלח על כל קרבן, והוא אמרו על כל קרבנך תקריב מלח. וכבר התבארו משפטי מצוה בספרא ובמנחות. ויקרא, איסורי מזבח פרק ה':

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

למלוח כל קרבן, שנאמר: "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" ויקרא ב, יג.

2 יין הטוב פתח ↗

והנה כל הגדולים הנ"ל במחילת כ"ת שגו שגיאה גדולה בזה שדמו טבע הסוכר לטבע המלח לענין מליחת הבשר לקדרה, דבר שהחוש מכחישו. אע"ג דהלכות קטנות דמה אותם לענין מליחת הקרבנות, טעות ללמוד ממנו דהוא הדין למליחת הבשר לקדרה, דמליחת הקרבן אינו כדי להפליט הדם, אלא מצות עשה למלוח כל הקרבנות, קודם שיעלו למזבח, שנאמר: על כל קרבנך תקריב מלח, ואין לך דבר דקרב למזבח בלא מלח חוץ מיין הנסכים והדם והעצים, עיין הרמב"ם פ"ה מהלכות איסורי מזבח הלכה י"א. והראב"ע והרמב"ן על התורה ויקרא ב, יג כתבו הטעם שאין דרך כבוד להיות לחם ה' תפל מבלי מלח כטעם הקריבהו נא לפחתיך, אלא דהחינוך מצוה קי"ט נתן עוד טעם למצות עשה זו דמליחת הקרבנות, לפי שהמלח מקיים כל דבר ומציל מן ההפסד והרקבון, לרמוז כי במעשה הקרבן ינצל האדם מן ההפסד ותשמר נפשו ותשאר קיימת לעד. וכתב הלכות קטנות דגם הסוכר רומז כן, דגם הוא דבר המקיים ומגין מן ההפסד כמו המלח ממש. ונסתפק היכא דאין מלח אם יכול למלוח הקרבן בסוכר, אי אתי עשה דבמלח תמלח ודחי לא תעשה דכל דבש, עיין שם.

3 משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

פָּסַק עִם הַזּוֹנָה לִתֵּן לָהּ טָלֶה אֶחָד וְנָתַן לָהּ הַרְבֵּה אֲפִלּוּ נָתַן אֶלֶף כֻּלָּן אֶתְנָן וַאֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ. נָתַן לָהּ אֶתְנָנָהּ וְלֹא בָּא עָלֶיהָ אֶלָּא אָמַר לָהּ יְהִי אֶצְלֵךְ עַד שֶׁאָבוֹא עָלַיִךְ כְּשֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ יֵאָסֵר. קָדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ כָּשֵׁר וְאִם הָיְתָה חַיֶּבֶת קָרְבָּן יָצְאָה יְדֵי חוֹבָתָהּ. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לָהּ בְּעֵת שֶׁנָּתַן אֵימָתַי שֶׁתֵּרָצִי לִי קְנִי אוֹתוֹ מֵעַכְשָׁו. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לָהּ כֵּן אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַקְרִיב דָּבָר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ:

ספר החינוך קי״ח » « ספר החינוך ק״כ